מאימתי החלו לקרוא בשמות בעלי חיים?

[אברהם]

זכור לי שהיה כאן אשכול על זה, ואינני מוצאו.

ממתי התחילו לקרוא שם הילד כשם בעל חי 'אריה' 'דוב' 'צבי'?
ומה הטעם לזה?

[מחולת המחנים]

הטעם שקוראים בשמות בעלי חיים 'אריה' 'צבי' 'זאב' 'דוב' הוא כדי להורות בשמם של הנקראים בשמם שיהיו חזקים כחיות הללו ויאריכו ימים, ומן הטעם הזה קראו בשמות החיות האלו אף שאינם חיות טהורות.
כמדומני שטעם זה מופיע בשם הגדולים להרב חיד"א מערכת גדולים ערך 'וואלף' עיי"ש.
וכפי הנראה המנהג הזה החל רק בזמן האחרונים ובעיקר בארצות אשכנז.

[ניים ושכיב]

וי"א שהשמות שהזכרת הם ע''פ ברכת יעקב לבניו.
יהודה אריה, ישככר דוב, נפתלי צבי.

האשכול אליו התכוונת הוא כנראה זה:
viewtopic.php?f=7&t=1670&p=11131

אבל במקרה שלא, הייתי מציע לך לחפש בחיפוש מורחב *שמות* עם הכוכביות,
וגם לסמן למטה חיפוש בנושאים בלבד.

[איש-אחד]

שמות כאלו ישנם גם במקרא בימי יאשיהו המלך - "חולדה הנביאה" ו"שפן הסופר".

[לומד_בישיבה]

יתגן שיקב אבינו ע"ה הוא זה אשר כינה אותם בשמם של חיות.
וראה גם אצל יוסף שאמרו אני מגרע עליו את הדוב.
---
עתה שמתי לב שהקדימו הרב ניים בעניין הברכות של יעקב אבינו עליו השלום ועמו הסליחה.

[ישבב הסופר]

רחל אמנו, צפורה אשת משה

[אפרקסתא דעניא]

יעל.

[אלכסנדר וימפן]

עורב
זאב
שועל

[מה שנכון נכון]

מספרו של דב רוזן

באהלי שם.GIF (50.96 KiB) נצפה 4264 פעמים

באהלי שם 2.GIF (30.17 KiB) נצפה 4264 פעמים

הפרק הבא שם הוא על שמות מעולם הצומח.

[קטינא דארעא]

השמות אריה וכו' נלקחו משמות הגוים כמו רבינו ליאון
דרך אגב השם אריה נזכר בתור כנוי בדף האחרון של יבמות

[מיללער]

וי"א שהשמות שהזכרת הם ע''פ ברכת יעקב לבניו.
יהודה אריה, ישככר דוב, נפתלי צבי.

אמינא כי ניים ושכיב אמר להדא מילתא
"יששכר חמור גרם" ומה לדוב עם החמור?

רחל אמנו, צפורה אשת משה

גדי בן סוסי

וידועים דברי רבשיה"ק על "כי חיות הנה": הרי הן משולות לחיות השדה שאינן צריכות מילדות, והיכן משולות לחיות" גור אריה" ,"זאב יטרף" ,"בכור שורו" ,"אילה שלוחה" ומי שלא נכתב בו - הרי הכתוב כללן "ויברך אותם," ועוד כתיב (יחזקאל יט ב:) מה אמך לביא

[ניים ושכיב]

מה לדוב עם החמור?

עי' באשכול שלינקקתי לעיל.
ומש''כ שם בהודעה הראשונה בדרך הלצה בסוגריים, שמעתי אחרים אומרים זאת ברצינות.

[מה שנכון נכון]

בס' כת"י העבריים של ימה"ב עמ' 66 הובא צלום כתובה שנכתבה באסיה הקטנה בשנת ד"א תשפ"ב, ושם החתן "נמר בר אלקנה".
דוגמא זו ושתי דוגמאות נוספות הביא גויטיין במאמרו שנדפס בירושלים ב עמ' נד.
בפאה ד,ה "של בית נמר", ובמלא"ש הביא מהערוך שהוא שם איש. (ראה במשנת שלמה ורטהיימר שם).

[מחולת המחנים]

וכפי הנראה המנהג הזה החל רק בזמן האחרונים ובעיקר בארצות אשכנז.

תוס' ישנים יומא דף מ"ז ע"ב ד"ה הדר "מספקא ליה לרבינו אריה", ושם דף מ"ט ע"ב ד"ה שאני התם "וקשה לרבינו אריה".
ואולי זהו רבינו יהודה שירליאון, וע"ש הפסוק "גור אריה יהודה", וכמו שהעלה כאן
viewtopic.php?p=705191#p705191
וראה בהקדמת רמ"י בלוי לתוס' רבינו יהודה משירלאון על מס' ע"ז עמ' כ"א, ובמאמרו של הרב אליהו סנדומירסקי בקובץ ישורון כרך ל"ז עמ' קכ"ו שזיהו כן.

[גביר]

ניתן להוסיף [לפחות לפי דעה אחת] לאה - פרה [באכדית], רבקה - עגלה.

[עזריאל ברגר]

יש גם בגמרא בכמה מקומות "איסי בן גור אריה" אך די ברור מכולם שזהו כינוי בלבד, כי מוזכר שהוא נקרא גם בשם "איסי בן יהודה".