תמיהה רבתי - אמאי אין מאריכים הכוונה ב"אלוקינו" דשמע

[בן באג באג]

בכוונת שמע ישראל מצאנו כוונה יתרה והדגשה על האריכות ב"אחד" , ותמיהה רבתי לי
היות ובקבלת עול מלכות שמיים עסקינן, א"כ עיקר הכוונה צריך להיות ב"אלוקינו"
ובשונה משאר תיבות הפסוק העוסקות בתוארים, תיבה זו היחידה העוסקת בהמלכתו עלינו,

תמיהה רבתי שלא מצאתי מי שיעמוד ויציין בזה

[מורה צדק]

לכאו' הכא המטרה להדגיש את יחודיות קוב"ה בעולמו.

[בן באג באג]

לכאו' הכא המטרה להדגיש את יחודיות קוב"ה בעולמו.

אמת ויציב, והואיל ואין מלך בלא עם, א"כ הדרא קושיין לדוכתא, דאלוקינו הוא עיקר הקר"ש?

כעת נסתפקתי האם אפשר לומר דאה"נ והאריכות באחד אינה עיקר הק"ש והיא אריכות כמותית ולא באו לציין כלל אריכות איכותית?

[טוביה א]

'כיון דאמליכתיה למעלה ולמטה ולארבע רוחות תו לא צריכת' הרי לך דאריכות הכונה היא העיקר,
ולא קשה כלל דקבלת עומ"ש אינה אלא ע"י תפיסה והשגה נכונה בייחודו יתברך, וזה אינו מתפרש באלקינו אלא ב'אחד' דוקא.

[אוצר החכמה]

בפשטות י"ל שבכל המילים מכוונים את פירוש המילה עצמה וע"ז אין דין להאריך אבל באחד מכוונים לעניין נוסף והוא למעלה ולמטה וארבע רוחות שהוא פרט נוסף מעבר לפירוש המילה וע"כ יש דין להאריך

[נוטר הכרמים]

נראה לבאר בכמה אופנים, והבוחר יבחר.

א' בפשוטו הכוונה של קבלת עומ"ש אינה מיוחדת דווקא למילת 'אלוקינו', אלא שזוהי הכוונה הכללית של פרשה ראשונה של שמע, ומסתמא יוצא ידי כווונה זו גם כאשר מכוין לפני אמירת פס' ראשון או אחריו, משא"כ כוונת יחוד ה' בשמים ובד' רוחות העולם, הינה מעכבת בשעת אמירת ה' אחד, דזוהי משמעות המלה הזאת, ולכך יש להאריך בה. וראה ברא"ש ריש פ"ב דברכות דיש אומרים גם לרמוז בעיניו וכו'. ולפי"ז לק"מ מעיקרא.

ב' המקור להנחה זו הינה בדברי ספר 'על הכל' לר"מ מאיברא שהוא מקור דברי הרמ"א בסי' סא,יד שיש להפסיק בפס' ראשון בין ישראל לה' ובין אלקינו לה' השני, כדי שיהיה נשמע שמע ישראל כי ה' שהוא אלקינו הוא ה' אחד, בדבריו שם מבואר שישנה קיום מצות עומ"ש באמירת מילת אלקינו, ולפי"ז הכוונה היא ה' שהוא אלקינו הוא ה' אחד, ולכן יש להפסיק בינתיים בין אלקינו לה' השני, יעו"ש. (הובאו הדברים בספר הליכות שלמה תפילה פרק ז הערה 14, וראה שם שהגרש"ז אויערבאך אמר שברור שזוהי כוונת הרמ"א, ויש לכוין כן.

ולפי דברים אלו יתכן שהכל הוא המשך אחד, דחלק מקבלת עומ"ש היא שממליך את הקב"ה כאחד יחיד ומיוחד שאין עוד מלבדו, ולכן אנו מקבלים עלינו עול מלכותו, ונמצא שהאריכות באחד עולה גם על ענין זה, וצ"ע.

[אוצר החכמה]

א' בפשוטו הכוונה של קבלת עומ"ש אינה מיוחדת דווקא למילת 'אלוקינו', אלא שזוהי הכוונה הכללית של פרשה ראשונה של שמע, ומסתמא יוצא ידי כווונה זו גם כאשר מכוין לפני אמירת פס' ראשון או אחריו, משא"כ כוונת יחוד ה' בשמים ובד' רוחות העולם, הינה מעכבת בשעת אמירת ה' אחד, דזוהי משמעות המלה הזאת, ולכך יש להאריך בה. וראה ברא"ש ריש פ"ב דברכות דיש אומרים גם לרמוז בעיניו וכו'. ולפי"ז לק"מ מעיקרא.

לפיענ"ד להגיד שאפשר לכוון בכל הפרשה זה חידוש גדול
א. ראיתי בשם החזו"א שאפשר בכל הפסוק ולאו דווקא בכל מילה את פירושה ואם קבלה היא נקבל אבל איני זוכר היכן ואיני יודע אם זה ממקור מוסמך.
ב. לאידך גיסא איני יודע אם מי שלא האריך באחד ולא כיוון מעלה מטה וד רוחות לא יצא.

אני חושב שאפשר להביא ראיה שעיקר הכוונה היא לכוון פירוש המילות עצמן ובזה יוצא כי המשנה אומרת היה קורא בתורה וכו' והגמ' מבארת שלמאן דאמר מצוות אצ"כ יצא אפילו לא כיוון וקשה הרי לא כיוון בפסוק ראשון וע"ז יש לומר שהלומד מכוון תמיד את פירוש המילות בלימודו משום שימו לבבכם ומיקרי מכוון בפסוק ראשון. וכמדומני שיש תירוצים אחרים בראשונים.

[בן באג באג]

ת"ל שמצאתי:
האבי עזרי, אמונה היכן שכלה השכל, ואמאי אין ממליך ומאריך באלוקינו, ומתרץ דזה כנגד אנכי ד' =עצמותו, ואחד כנגד לא יהיה לך אל' אחרים ובזה שייך השגה, וע"ע בדבריו,
http://www.otzar.org/wotzar/Book.asp?26 ... E9&page=43