ורמינהי: השוחט את הפסח על החמץ עובר בלא תעשה, רבי יהודה אומר: אף התמיד. אמרו לו: לא אמרו אלא בפסח בלבד. אימתי - בזמן שיש לשוחט או לזורק או לאחד מבני חבורה. היה לאחד בסוף העולם - אין זקוק לו. ואחד השוחט ואחד הזורק ואחד המולק ואחד המזה חייב, אבל הקומץ את המנחה - אינו עובר בלא תעשה. המקטיר את האימורין - אינו עובר בלא תעשה.
אבל המאירי כותב בפשיטות שגם על מנחה על החמץ חייבים. ותמהו עליו.
והנה מצאתי בכת"י של הש"ס "אבל הקומץ את המנחה עובר בלא תעשה"
וזו תמונתו
אם כתוב שם אבל אז זה נראה שיבוש: אבל הקומץ את המנחה עובר.
מצד שני הנוסח שלנו הקומץ אינו עובר, המקטיר אינו עובר, ג"כ נראה קצת משונה (ושם באמת שונה)
יש שם משהו בין האותיות שאני לא מצליח לקרוא
מה דעתכם?