אוצר החכמה כתב:לא הבנתי האם אתה מסכים אתי או מתקיף אותי או משיב לי?
הסכמתי איתך וביקשתי לחדד את הנקודה שהעלית, כפי שאכן נעשה בהמשך דבריך.
בנוגע לשאר הטענות שעלו כאן. כאמור, לא קראתי את המאמר הנדון, וככלל אני רחוק מספרות מחקר - ובוודאי שאינני מגיע לציפורן רגלם של הרבנים משנ"נ ואיש-ספר הידועים בבקיאותם בספרות זו. כל דבריי היו מכוונים לתופעה מוזרה, שכותבים רבים (ואולי הרוב, כפי שאבחן הרב משנ"נ) הציבו את מערכת ההתייחסויות שלהם על אוטומט ככל שהדבר נוגע לאזכורים אקדמיים ומשחררים תגובות אוטומטיות מתלהבות ונבובות, כביכול יש להם צורך להוכיח את יראתם (כפי שהעידו התגובות על דברי מדן, כשהמגיבים טרם קראו את הדברים, כמוני). אני מבקש להאמין שהייתי עושה כן גם כלפי תגובות כאלה שהיו מכוונות לספרות תורנית טהורה, ולא שיש לי אינטרס כלשהו בעולם המחקר. העיקר, לא זהות המותקפים היא זו שמטרידה אותי, אלא קלות ההתקפה מבלי להתבונן קודם בהצדקת ההתקפה, היינו קידוש התחושות הבלתי מובחנות (אוטומציה של האינטואיציה). על כך רציתי "להעיר" (במובן הראשוני של המלה) ולשם כך השתמשתי בשפה מתלהמת, שהרי סגולתה להעיר נרדמים (והיא אגב תאמה לדעתי את רמת ההתלהמות של התגובות האוטומטיות נגד מדן), וב"ה אני את שלי עשיתי.
לעניין עצמו, לשאלה מדוע רוב הכותבים כאן מזדעזעים כל כך מעצם ההשוואה, עלה במחשבתי שהדבר קשור לאותה תופעה שאפיין נכונה הרב אוצה"ח:
אבל אתה מעלה נקודה מעניינת למחשבה על סגנון השיח האישי שאולי נעשה נפוץ יותר, כלומר במקום להביע דעה לגופו של עניין אנשים מביעים את תחושותיהם ביחס לנושא ואת ההשפעה האישית שהם חווים.
כך שברגע שנעשתה השוואה בין הב"י למרטין לותר, גם אם היא השוואה חסרת משמעות ושולית ואינה נוגעת למהות מפעליהם ובוודאי שלא לאישיותם, ההשוואה נתפסת בעיני המגיבים כאמירה לגופו של איש ולא לגופו של עניין. היא נתפסת כהשוואה של האישים עצמם, לא נסיון לבדוק את מאפייני התופעה מבלי לומר דבר משמעותי על המהות הפנימית של האנשים הפועלים. והשוואה כזו היא בוודאי השוואה מרגיזה. ויל"ע.
המשך דיון מרתק.
