תוך כדי דיבור כתב:מכלל ההודעות האחרונות אפשר להתרשם (כמובן אפשר לדעת זאת גם בלי זה) על מיעוט השימוש בתורת הבית להרשב"א בהיכלי הישיבות והכוללים, מפני שהלשונות הכי קשות וחריפות בין רבותינו הראשונים בפולמוסים בהלכה, הרבה יותר מהשגות הראב"ד ומלחמות הרמב"ן, נמצאות במשמרת הבית (כנגד בדק הבית לרא"ה. וידוע שהמשמרת נכתבה בהצנעת שם מחברה).
המעיין כתב:נראה לי שדברו כאן על שני נושאים בבת אחת ויש להפריד ביניהם.
צנזורה ושינוי מדבריו של גברא רבא ותיקון לדעותיו התורניות או ההלכתיות זה מעשה שלא ייעשה.
לעומת זאת אם יש בידינו כתבים של אחד מגדולי עולם ובהם מוזכרים שמות אנשים בשמם והתייחסויות אישיות אליהם, ויש מקום להסתפק אם ראוי להדפיסם ואם היה היום המחבר אם היה בחפצו להדפיסם, ודאי שיש מקום להמנע. וכי חוקרים אנחנו שס"ל שהפרסום המחקרי מעל לכל? גם מעל האפשרות שיתבזו ת"ח וקרוביהם?
אני מבין שספיקך הקדום נפשט וכבר זכית לראות את החיבור בכתב היד, ולקבוע את שניכר ממנו. ספר לנו!אכשר דרא כתב:ראשית אני חייב לומר שאני מסכים עם כל מלה שכתב מו"ר תכ"ד יצ"ו, עליהם אין להוסיף ומהם אין לגרוע. אמנם אם יש מקום להסתפק בכוונת המחבר ויש טעם לפגם בדברים שיתפרסמו - עדיף להמנע, ושב ואל תעשה עדיף. אלא שמוטב נשאל את עצמנו כיצד נולד הספק. האם לא תוכן הדברים הוא שהוליד את הספק? אם כן אתה מבקש שממקום שאתה בא לערער הוא עצמו יעיד על עצמו! ועוד, ספק גדול אם המחבר עצמו היה מתייחס לפקפוק זה, שהרי במקרה של האדר"ת, למשל, הוא כתב גנותם של פלוני ופלונית, ואם חשש מלהוציאם לרשות הרבים - איך יעלה על הדעת שכללם בספר שניכר עליו שמיועד להדפסה?
אכשר דרא כתב:הספק הקודם שריר וקיים, ואינו מכוון אלא כלפי מי שמקרוב בא לחדש שניכר מכתה"י שלא נועד להדפסה. ועליו טענתי שהמוציא מחברו עליו הראיה, שהרי החיבור המונח לפנינו במהדורת אברהם ביק, הוא חיבור שלם מכל צדדיו, לא רשימות ולא פתקאות ולא קטוע ובלתי גמור, אלא פתיחתו נחמדת והרצאתו רציפה ושיחתו קולחת ופירותיו מתוקין וצילו נאה ואמת המים נובעת תחתיו וכל הרואה אומר ברקאי. ואלו הנקראות ראיות פנימיות.
גלילי כתב:אף אני שמעתי מרבותי, שמוטל עלינו לשמור על כבודם של קדמונינו, ועדיף להשמיט דברים שייפגעו בכבודם. וכך נהגו מעשה רב.
ולא כהיום שכל איזה פיסת נייר עטים להדפיסה, וכל המרבה חושב שהוא משובח,
לפני הכל עלינו לדעת שראשונים כמלאכים, ואנו אולי כחמורים...
לא התאפקתי מלמחות על דברים שנאמרו כאן, ופגעו כביכול בכבודם של גדולי ישראל!
אכשר דרא כתב:גלילי כתב:אף אני שמעתי מרבותי, שמוטל עלינו לשמור על כבודם של קדמונינו, ועדיף להשמיט דברים שייפגעו בכבודם. וכך נהגו מעשה רב.
ולא כהיום שכל איזה פיסת נייר עטים להדפיסה, וכל המרבה חושב שהוא משובח,
לפני הכל עלינו לדעת שראשונים כמלאכים, ואנו אולי כחמורים...
לא התאפקתי מלמחות על דברים שנאמרו כאן, ופגעו כביכול בכבודם של גדולי ישראל!
יש להבחין ששתי הטענות מאותו מקור נובעים, ואין לצד אחד להתעטף לשווא באיצטלא של יראת שמים. הללו טוענים שדברים שיתפרסמו עלולים לפגוע בכבוד הכותב, והללו טוענים אדרבה, עצם ההשמטה וההנהגה עמו כביכול היה קטן הזקוק לחינוך ולגדול העומד על גביו היא הפגיעה בכבודו. [דוגמה לדבר היא השמטת 'הכורם' מספרו של מהרי"ל דיסקין.]
תוך כדי דיבור כתב:אינני סבור כלל ועיקר שהאדר"ת היה עשוי לפרסם ברבים את החיבור הנידון כפי שהוא לפנינו בשלמותו, וגם אינני מבין מה הסברא לייחס לגדול בישראל כוונה שכזו. כבר כתבתי שיש בעיני שתי אפשרויות, ומאחר שהדברים הובנו באופן אחר - לצערי, מחמת פגם בניסוחיי - אֶשְנה עליהם: האפשרות האחת, היא שהאדר"ת ייעד את החיבור כמות שהוא לצאצאיו ולא לאחרים (כמו שהעלה שאר בשרו רא"ע רבינוביץ ב'הפלס' תרס"ה, ש"נכרים הדברים שלא נכתבו אלא לבניו שיהי' כעין צואה וספור תולדות ימי חייו, כי ע"כ להדפיסה כמו שהיא אי אפשר"); האפשרות השניה - והנראית יותר בעיני - היא שהאדר"ת ייעד אותו גם לאחרים, ואז פשיטא שהיה עורך אותו ומוציא מתוכו עניינים מסויימים (וכי יש מחבר שלא היה עושה כן?).
בן פקועה כתב:מיהם אותם גדולי ישראל שחיוו דעתם שאסור להדפיס את 'סדר אליהו'?
בענין החילוק בין בני משפחתו לבין שאר העולם, נראה לענ"ד שמדובר בבילוק דחוק. אני מסכים עם חכם באשי שבסופו של דבר "כל ישראל חברים" ואין הבדל רציני בין משפחה לשאר מתעניינים. מדוע שנכדיו ונכדיהם יותר להם לשזוף עיניהם בגנות אמו החורגת, ולא בני זוגם של נכדיו ונכדיהם? ואם תמצי לומר שאף בני זוגם, מה ההבדל ביניהם לבין חבריהם? ומה שאמרו שבוודאי שלא היה מדפיס כך, דבר זה אינו ודאי כלל ועיקר, והיעב"ץ ועוד יוכיחו.
יאיר כתב:תראו מה מילה אחת יכולה לעשות לאשכול.
תנאי מפורש הי' שלא תחזיק ילדיה אצלה, אמנם לא שמעה לתנאים ועשתה כרצונה, אין לספר התלאות והמצוקות וכל אשר עברו עליו ז"ל ועלינו מאז נשאה. יריעות הרבה יכלו, ותלא כל עט סופר לכתוב. והן לא יכלו, קצרו של דבר נתקיימו הרבה דחז"ל הק' בכל כיוצא כזה. לא אליכם כל עוברי דרך – הרבה הרבה סבלנו מאשת האב וכמאחז"ל ביבמות (ס"ג), וביותר סבלו הבנות, ואני – יברכנו ד' בעבור זה בבנים טובים לאלקים ואנשים.
לגבי שאלת ייעודו של הספר: נכון הוא שהאדר"ת לא כתב בשום מקום שהוא מיועד למשפחתו בלבד (אך ייתכן שקביעה זו מבוססת על כך שהוא חישב להכליל בספרו, כפי שכתב בראש הספר, גם "את אשר אצוה לבניי אחרי"). אבל הוא גם לא כתב בשום מקום שהוא מיועד לציבור הרחב. האדר"ת כידוע הירבה מאד לכתוב, ומיעט להדפיס, ואף אם חישב מראש להוציא לאור את היומן/תולדות, אפשרי בהחלט שהיה עובר עליו ומקצץ בעצמו חלקים רבים, מסיבות כאלה ואחרות. מהבחינה הזו באמת קשה מאד לעמוד למפרע על כוונת המחבר.
בן פקועה כתב:יאיר כתב:תראו מה מילה אחת יכולה לעשות לאשכול.
מצג שווא. אותה מילה נסובה לענין החיפוש באוצה"ח, כמודגש שם.
אכשר דרא כתב:גם אני מצטרף לקריאה לנעול. יראו נא הדורות הבאים כיצד נסתתמו טענותיהם של נוטרי הכרמים ותמור* המצאת מענה נכון כאשר השיב לו, זעקו בגרון ניחר: לנעול! לנעול! לנעול טרם נתגלה במערומינו!
* גנוב נגנבתי ממילה זו ועל כן גנבתיה.
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 352 אורחים