וכתב בשו"ת רדב"ז (ח"ו סימן ב אלפים קנד), וז"ל,
.וקשיא לך והלא מצות אלו חובת הגוף הם ונוהגות בין בארץ בין בחוצה לארץ.
תשובה. מספרי היא, ודרשו כן מפני סמיכות הכתובים, והוצרך להזהירם אף על פי שהם חובת הגוף שלא יפרקו מעליהם עול המצות מפני דוחק שעבוד הגלות וגזירות השמדות כאשר אירע בימי היונים והכשדים ואדום הרשעה ובכל הדורות שהיו גוזרים עליהם לבטל המצות. ואפשר כי מצד האונס יבטלו אותם הזהירם שיהיו מצויינים במצות כדי שלא יהיו עליהם חדשות כשיחזרו ויהיה להם טורח בעשייתם ולא מפני שהיו פטורים בח"ל הוא מזהיר עליהם אלא מהטעם שכתבתי. ובספרי מסיים בה הכי משל למלך שכעס על אשתו וטרפה לבית אביה אמר לה הוי מתקשטת בתכשיטים שכשתחזרי לא יהיו עליך חדשים כך אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל וכו' הוא שירמיה אומר הציבי לך ציונים וגו' וזו בשורה טובה לחזרה אגב האזהרה ופשוט הוא
אותה הקושיא בשינוי נוסח מופיעה בספר דברי אליהו עה"ת (הליקוט הידוע של דברים בשם הגר"א ז"ל; וילנא תרפ"ז), הרי זו גמרא מפורשת במס' קידושין (לו,ב) כל מצוה שהיא תלויה בארץ אינה נוהגת אלא בארץ, ושאינה תלויה בארץ נוהגת בין בארץ בין בחוצה לארץ, ומרש"י ז"ל פה משמע דמצות תפילין ומזוזה אינה נוהגת בחו"ל רק מפני שלא יהיו חדשים כשתחזרו לא"י ובלא"ה היו פטורים מזו.
על כך מובא התירוץ המפתיע: וי"ל שטעות המעתיקים לשון רש"י ז"ל בזה כי הי' כתוב ברש"י ישן ר"ת ה"ת ע"מ וחשבו כי זה היא פירושו ה'ניחו ת'פילין ע'שו מ'זוזות משום דכתיב בתריה וקשרתם אותם לאות על ידכם וכו' וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך, לזאת חשבו דהר"ת הוא ה'ניחו ת'פילין ע'שו מ'זוזות, ובאמת הר"ת הוא ה'פרישו ת'רומות ע'שרו מ'עשרות וא"ש כי הן חיבות קרקע ובאמת הן פטורין בחו"ל אך מחמת שלא יהיו חדשים כשתחזרו לא"י.
בספר 'בית יצחק' עה"ת לר' יצחק ב"ר ניסן מווילנא בעל קהלת יצחק ב'שיח יצחק' מעתיק דברים זהים מכ"י ר' שלמה מהארדאק ז"ל שמביא כן 'שמעתי מתרצים בשם הגאון האמיתי מו"ה ר' זלמן זללה"ה מוואלאזין, ומסיים על כך 'ודפח"ח'.
ומוסיף: ומצאתי סמך לדברי הגאון ז"ל במדרש איכה, בפס' קראתי למאהבי המה רמוני, ופי' למאהבי לאבי שבשמים, שאומרים לי הפרישו תרומות ומעשרות בחו"ל, וכה"א הציבי לך ציונים. [וז"ל המדרש: רשב"י פתר קרא בנביאי האמת שהיו מאהבין אותו להקב"ה, המה רמוני שהיו מרמין בי ואומרים לי הפרישו תרומות ומעשרות, וכי יש תרומות ומעשרות בבבל אלא בשביל לאהביני להקב"ה, הוא שירמיהו אמר הציבי לך ציונים הציוני במצות שיהיו ישראל מצויינים בהם]. וכן מצאתי באדר"נ, ודברי הגאון ז"ל יאירו אור בהיר.
המחבר 'בית יצחק' מציין בהערה שמצא זאת אח"כ בפי' הכתב והקבלה בשינוי קצת, ואכן שם מופיע תחילה דברי המדרש איכה רבה הנ"ל בשם ר' שמעון בר יוחאי, ומוסיף הכוה"ק: בזה יהיו דברי ר"ש דמדרש מתאחדים עם דברי הספרי, דסתם ספרי ר"ש. ואפשר שנשתבשה לפנינו הנוסחא בלשון רש"י, שהיה כתוב בהעתקה ראשונה ר"ת כזה" היו מצויינים במצות תו"מ, והוא ר"ת תרומות ומעשרות והמעתיק טעה שהם ר"ת תפילין ומזוזות, ומפני זה הוסיף בלשון רש"י.
אולם בהמשך דבריו מסתייג הכוה"ק ודוחה, אמנם ראיתי לרמב"ן ולרב"ח שהעתיקו ג"כ לשון רש"י כמו שהוא לפנינו, ויעו"ש באריכות.
ואמנם לשון רש"י ככתבו מובא הן בפי' הרמב"ן כאן המוסיף בו פירוש ע"פ יסודו הידוע בכמה מקומות בפירושו עה"ת 'אבל יש בו במדרש הזה סוד עמוק וכבר רמזתי ממנו (ויקרא יח כה). והנה החזיר במצות האלה תפילין ודברי תורה ומזוזה כאן פעם שנית, לרמוז בהיקש הזה שנהיה חייבים בהם לאחר הגלות בחוצה לארץ, ומהם נלמוד לכל המצות שהן חובת הגוף שחיובן בכל מקום, ושנהיה פטורין בחוצה לארץ מחובת הקרקע כגון תרומה ומעשרות, כך הוא נדרש בספרי (עקב יז). וכוונת המדרש, מפני שסמך ושמתם אל ואבדתם. אבל עיקר הכתוב בארץ, דכתיב (פסוק כא) למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה. או יאמר "למען ירבו ימיכם", שתשובו ותאריכו בה ימים לעולם', והן בדרשתו של הרמב"ן לראש השנה, וכן ברבינו בחיי כאן, ועוד.
פענוח זה מובא גם בשו"ת בית הלוי (ח"ג סי' א) בשם 'מפורסם בפי העולם', והוא מוסיף להקשות על הצעה זו 'וזה קשה דהרי הסיפרי קאי לדרוש הפסוק דכתיב ואבדתם מהרה מעל הארץ כו' ושמתם את דברי אלה על לבבכם וקשרתם, וזהו דדרש דגם אח"כ הניחו תפילין אבל תרומה ומעשר לא נזכר כאן כלל'.
ברם, התמיהה מתעצמת כאשר נפנים לעיין במקור הדברים בספרי כאן (פיסקא מד): ושמתם את דברי אלה על לבבכם, זה תלמוד תורה, וקשרתם אותם לאות על ידכם אלו תפילין, אין לי אלא תפילין ותלמוד תורה שאר מצות שבתורה מנין, הרי אתה דן מבנין אב שבין שניהם לא ראי תפילין כראי תלמוד תורה ולא ראי תלמוד תורה כראי תפילין הצד השוה שבהם שהם מצות הגוף שאין תלויות בארץ ונוהגות בארץ ובחוצה לארץ כך כל מצוות הגוף שאין תלויות בארץ נוהגות בארץ וחוצה לארץ ושתלויה בארץ אינה נוהגת אלא בארץ.
הרי שבדברי הספרי אין איזכור למזוזות כלל עד שנוכל לומר שהתפתח כאן במשך הזמן אי אלו ראשי תיבות לא שכיחים כלל 'ה"ת ע"מ', שבמקורם היו 'הפרישו תרומות עשרו מעשרות' ונתגלגלו להפתח בטעות כ'הניחו תפילין עשו מזוזות'.
ומסתבר טפי שהדברים כפשוטן ללמוד חיוב מצוות שבגופו כתפילין והדומים לה בחוץ לארץ, כמו שנתפרש להדיא בירושלמי שביעית (פ"ו ריש ה"א), כתיב [דברים יב א] אלה החוקים והמשפטים אשר תשמרון לעשות בארץ בארץ אתם חייבים לעשות ואי אתם חייבים לעשות בחוצה לארץ עדיין אנו אומרים מצות שהן תלויות בארץ אינן נוהגין אלא בארץ יכול אפילו מצות שאינן תלויות בארץ לא יהו נוהגות אלא בארץ ת"ל [שם יא טז] השמרו לכם פן יפתה לבבכם וחרה אף ה' בכם וגומר ושמתם את דברי אלה על לבבכם ועל נפשכם מה אית לך כגון תפילין ותלמוד תורה מה תפילין ותלמוד תורה שאינן תלויות בארץ נוהגין בין בארץ בין בח"ל אף כל דבר שאינו תלוי בארץ יהא נוהג בין בארץ בין בח"ל.
הרי"ש שפיגל שיחי' במאמרו 'השימוש בקיצורים ובראשי תיבות שאינם שכיחים' במאסף תורני ישורון (כרך י, תשס"ב עמ' תתקכט) מסיק על ההשערה הנז': 'ועתה צא וראה עד כמה סמכו כל החכמים הללו על כרחם על כוחם של ראשי תיבות', ומתקשה מכח חלק מן התמיהות הנ"ל על אותה הצעה.