הודעהעל ידי ישבב הסופר » ג' אוגוסט 19, 2014 11:57 pm
בעריות הקפידו מאוד כי הטבע הוא שהאדם מתפתה למצוא היתרים. [ולכן גם במתורגמן המכנה בעריות, דהיינו שהוא מתרגם בדרך דרש ולא בדרך פשט, הקפידו ואמרו שמשתקין אותו.]
וכלשון פירוש המשנה לרמב"ם (מסכת חגיגה פרק ב מ"א) "ואמר שאסור לדרוש בסתרי עריות אלא אם כן השומעין פחות משלשה, וטעם הדבר כדי שלא יתעסק אחד מהם במשא ומתן עם הרב והשנים במשא ומתן זה עם זה ותטרד דעתם ולא ידעו הדין הנכון בסתרי עריות, ומחמת תאות רוב בני אדם בענין זה לא יקפידו אם נפל להם ספק במה ששמעו מן הרב ויכריעו להקל."
וזה ממש מה שהגמ' אומרת, שאין דורשיןבשלשה מפני שרק תלמיד אחד ידבר עם הרב ושני האחרים ישאו ויתנו זה עם זה, ויבואו לטעות באיסורי עריות. וביארו בגמ' דגזל ועריות נפשו של אדם מחמדתן, ולכן חששו בעריות שיבואו להורות היתר ולא בשאר דינים, וגם בגזל לא חששו בזה, מפני שהחמדה לגזל מצויה רק כשהגזל לפניו.
אבל ידידנו המרגיז ממלכות ס"ל שזה 'דחוק מאוד לומר שכן הוא הפשט".