ספר תולדות אדם לרבי זלמל'ה

[יעקב כהן]

אחר בקשת מחילת כבודו של הרב "איש ספר", אעבור הפעם על בקשתו שלא לדון בענין ר"ע מן האדומים.
הנה נודעו דברי הרב חיד"א במחזיק ברכה או"ח סי' ש"ז ס"ק ה' שמעתיק מכת"י רבי אלישע גאליקו אודות החרם שחתמו חכמי צפת וביניהם רבי משה אלשיך נגד הספר מאור עינים, וכותב שמרן הבית יוסף לא הספיק לחתום עליו ושבק חיים לחיי עלמא, עיי"ש.
הנה שח לי הרב משה אייזיק בלוי כי בגנזי הספריה הלאומית נמצא החרם עצמו נגד הספר מאור עינים ובו חתום גם מרן הבית יוסף, וכנראה שהרב חיד"א לא שזפה עינו את הכרוז הלז.

מצורף בזה כתב החרם המקורי על מאור עינים מספר כתבי עזריה בהוצאת מ"ב (הנוסח שונה במעט מהנוסח שמביא החיד"א במחב"ר סימן שז)

[יעקב כהן]

אגב באסופות כרך ה' יש מאמר מקיף של מאיר בניהו הנידון.

[שיף]

ואולי בהזדמנות זו יסבירו חכמי הפורום העוסקים במחקר כיצד מגלים שמחבר כלשהו לקח רעיונות מספרים אחרים, ומי אמר שהוא לא כיוון לדברים מדעתו ולא ידע שקדמוהו?

דבר זה איתא גם בס' של"ה

של"ה -(כללי התלמוד, יג, כלל לשונות סוגיות, סוף אות ג, סעיף ערה):
"גודו הוא לשון קרא, 'גדו אילנא' בדניאל (ד, יא). ותיבה זו של 'גודו' יהיה בידך לסימן בענין חשבון המדות המוזכרים בתלמוד, דהיינו 'איפה' היא ו' סאין, ו'סאה' היא ו' קבין, ו'קב' הוא ד' לוגין, ו'לוג' הוא ו' ביצים. וכל מקום שמוזכר בסתם רובע, רוצה לומר רובע הקב."

[אבל, דוב"ב שפתי ישנים לא מופיע שם.]

1. הבקי בתו"א ומהר"ם שיף יראה שיש כמה דברים שנשנו שם בלא שם אומרם וכפי הנראה נעתק ממנו או מפי השמועה ולא זכר שם בעל השמועה וכמו שהזכירו ונזכר כמ"פ בהערות מחמדי הדרש על הדרושים נחמדים מהדו"ח.
2. לעצם ענין "גודו אילנא" המהרמ"ש מביאו בשם הרבינו בחיי והוא בדבריו פר' בשלח עה"פ והעומר עשירית האיפה וכעי"ז ברש"י שם.
3. סימן המטבעות לכאו' הוא מהמהרמ"ש עצמו ולא ראיתי עדיין מי שקדמו בזה.
4. מאי האי דהגר"א בר מזליה דהמהר"ש.

[אוצר החכמה]

איך הגר"א הגיע לכן?

[שיף]

קאי על דברי אוצר החכמה בעמ' הקודם מבואר בב"ב??

[אוצר החכמה]

לא הבאתי בשם הגר"א כי אם בשם תו"א שסיפר אודות ר' זלמלה.

[שיף]

[quote="אוצר החכמה"]ובכלל )[/size] גם ייתכן שאמרו הגר"א והיה בר מזליה דהמהר"ם שיף כמבואר בב"ב.


עכשיו זה מובן?

[אוצר החכמה]

עכשיו זה מובן, אבל עכשיו לא מובן מה רצית?

[שיף]

סה"כ רציתי לדעת מה כוונתך שהגר"א בר מזליה כמבואר בב"ב????

[אוצר החכמה]

כוונתי היתה לגמרא ב"ב יב שמסבירה שיכול להיות ששני ת"ח יגידו את אותו הדבר או מפני שהם בני חד מזלא או מפני שלאותו עניין הם בני חד מזלא.

[שימען]

תוך כדי שעברתי על הספר שמתי לב שהרבה משפטים גנובים מס' מאור עינים לר"ע האדומי ומנפוצות יהודה מוסקאטו ומס' החיד"א וספרי ווייזל עד שכבר איני בטוח שאכן יש מישהו בספר שהוא באמת מר' זלמן מוואלוזין
רצוני לדעת אם יש כבר למישהו רשימה מסודרת בענין?

[מחשבה אחת]

מי שעיין בו אפילו פעם אחת ראה מיד שזה ספר שכתב הגאון ר' יחזקאל פייוויל מוילנא, שהיה דרשן מפורסם בבתי הכנסת בוילנא במשך למעלה משלושים שנה עוד מזמן הגר"א, אודות ר' זלמל'ה. ר' יחזקאל פייוויל היה מחבר פורה, וכדרשני הזמן ספרייתו היתה עשירה והוא לא מנע עצמו מספרים שונים שכיום לא יזכו להימנות באוצר החכמה.

[שימען]

הנני רוצה לצרץ כאן מאמר לא ערוך שלי על הספר מי שיש לו מה להוסיף ע"ז אודה לו ושכרו מן השמים

[יעקב כהן]

תוך כדי שעברתי על הספר שמתי לב שהרבה משפטים גנובים מס' מאור עינים לר"ע האדומי ומנפוצות יהודה מוסקאטו ומס' החיד"א וספרי ווייזל עד שכבר איני בטוח שאכן יש מישהו בספר שהוא באמת מר' זלמן מוואלוזין
רצוני לדעת אם יש כבר למישהו רשימה מסודרת בענין?

הדברים ידועים וכבר כתבו בזה
לגבי רשימה מסודרת יש בסוף ספר דרכי העיון (בני ברק תשעב) עיין עליו

[אוצר החכמה]

תוך כדי שעברתי על הספר שמתי לב שהרבה משפטים גנובים מס' מאור עינים לר"ע האדומי ומנפוצות יהודה מוסקאטו ומס' החיד"א וספרי ווייזל עד שכבר איני בטוח שאכן יש מישהו בספר שהוא באמת מר' זלמן מוואלוזין
רצוני לדעת אם יש כבר למישהו רשימה מסודרת בענין?

באופן כללי הספר תולדות אדם בכלל אינו ספר של דברי ר' זלמלה אלא סיפורים אודותיו ומעט דברים בשמו. כל שאר הדרושים לא יוחסו לר' זלמלה.
בקונטרס לא ציינת איזה מהדברים שמצאת להם מקור קודם יוחסו בספר לר' זלמלה כך שקשה לשפוט מראייה הקונטרס שלך בקשר לשאלה שהעלית.

[שימען]

אתה צודק אבל כבר כתבתי שהמאמר עדיין אינו ערוך.
תודה

[שייף נפיק]

בספר תולדות אדם (פרק ז') מביא בשם ר' בער אחי הגאון החסיד, שפעם אחת ביקש ממנו ר' זלמן לשאול ממנו ספר תנא דבי אליהו, ויען אותו ר' בער: "אם קטנה היא בעיניך גדולה היא אלי, כי הספר הזה יקר וחביב עלי וירא אני פן יקראנו אסון, ובכל זאת לא יכול להשיב את פני ר' זלמן ריקם ויתן הספר אל ידו, והוא בלכתו מעם פניו עם הספר החל ללמוד בשקידה נפלאה עד שבימים אחדים נבלו עלי הספר מרוב מישוש הידים, ויהי כאשר כילה מלאכתו ויבא הספר ויתן על יד בעליו וירא והנה הספר נתקלקל ויחר לו וידבר עם ר' זלמן קשות, והוא ענה לו ואמר לו בצח שפתיו לא ידעתי למה חרה לך ולמה נפלו פניך, הלא תלמוד ערוך הוא (ב"מ צ"ו ב') אמר רבא לא מיבעיא כחש בשר וכו' דאמר ליה לאו לאוקמיה בכילתא שאילתה ע"כ. וגם אני לא שאלתי אותו הספר לעמוד על הקיר, כי אם לעשות מלאכתי שאלתי אותו והוא מחמת מלאכה נתקלקל"
תמוה מאוד. א. איך ר' זלמן לקח דבר שבעליו לא רוצה להשאיל, ורק "לא יכל להשיב פניו ריקם".
ב. אם הבעלים מקפיד ודאי שתנאי השאילה משתנים, והוי הגלוי דעת כמו תנאי מפורש, ואיך יתכן שר' זלמן קדוש ה' יקלקל ספר שכל כך חשוב לבעליו? ואף אם לא מצד חו"מ, תיפו"ל מצד בנ"א לחבירו?
(סתם להבין עובדתית איך תוך כמה ימים "נבלו עלי הספר")

[לייטנר]

הרב עבדיה סיפר סיפור דומה על הגר"א שפירא בהספדו עליו.

[דרופתקי דאורייתא]

בעיקר מה שהובא כאן שבספר תולדות אדם מעתיק הרבה מר"ע האדומי, כאמור, יש לברר עד כמה מועתק ממנו, ומכבר שמעתי מחכ"א, שזה פשר שמו "תולדות אדם", שלקוח מ"אדם" האדומי.
וחבל שלא נתנו כאן קישורים לקבצים שצויינו באשכול זה (בעמוד הקודם בעיקר).

[חיים סופר]

רצוני לידע התייחסת גדולי ישראל [מדור הקדום] לספר "תולדות אדם" מעיון מקופיא שם היה נראה שנתחבר כספר תולדות אשר הכותב רשם באופן סופרתי ולהשביח מקחו ניסה לתאר כל עובדא כמה יותר מדהים ונפלא.

כלפי מה דברים אמורים נדפס שם (בפרק ו) סיפור שא' שאל מקור על דברי הרמב"ם [שהכסף משנה כתב שלא מצא מקורו], ומיד גילה לו מדרש המפורש כדברי הרמב"ם ... ומיותר לומר שלא נמצא מדרש כזה.
והשאלה אם יש לקבוע שאכן ראה מדרש כזה בכת"י וכדומה
או שהוא כחלום יעיף

[חיים סופר]

והנה מידי עסקי בענין זה נתגלה לי מרגליות אחת
זה לשונו ספר תולדת אדם - פרק ו
יסף עוד החכם לאמור כתב רבינו בהלכות מלכים (פ"ח ה' י"א) כל המקבל שבע מצות ונזהר לעשותן כו' אבל כו' ואינו מחסידי א"ה ולא מחכמיהם.‏
ומעולם אני משתומם ומתפלא על דברי רבינו האלה איך יקרא איש העושה מעשים ישרים כאלה מפני הכרע הדעת שוטה או בן לא חכם. שוב אני כוסף ומשתוקק לדעת מבטן מי יצאו הדברים האלה לרבינו הגדול.‏
ור"ז ענה ואמר אל החכם הזה דע אחי כי מקור הדברים האלה לא נפלא ולא רחוק והראה לו מדרש מפורש וז"ל: אמר ר"י חסידים שמענו שיש להם חלק לעוה"ב, חכמים לא נתפרש לנו. איזה חסיד זה המקבל עליו שבע מצות מפני שהן כתובין בתורה, חכם זה העושה אותן מפני שקול דעתו ע"כ.‏
וכי תאמר אחי בלבבך מה נעשה אפוא אני ואתה להלום את דברי רבינו שכתב שהעושה אותן מפני הכרע הדעת אינו מחסידיהם ולא מחכמיהם. דע לך אחי כי ניכרים דברי אמת שטעות נפל בדפוס בכל ספרי רבינו ובמקום תיבת ולא צריך להיות אלא מחכמיהם, ואינני צריך להביא ראיה להגהה הזו כי האמת עד לעצמו.‏
והחכם השואל עמד על עמדו כמשתאה מחריש ומתפלא על תוקף גודל בקיאותו של הגאון האמיתי, אחר כן פתח את פיהו ואמר לא נכחד ממני כי השאלות והספקות אשר שאלתי אותו מעטים המה בכמותם, רזי החדוד ודלי הפלפול
עד כאן
וראיתי בכמה ספרים הביאו מדרש זה בשם התולדות אדם
והגאון בעל מהר"ץ חיות צווח בקו"א למנחת קנאות כי כרוכיא על דברי התו"א הנ"ל ששקר ענה ואין מדרש כזה
אך בקרית מלך להגרח"ק ציין מדרש אחר למקור דברי הרמב"ם
והוא במשנת ר"א ב"י פרשתא ו וז"ל שם:
הפרש בין חסידי ישראל לחסידי אומות העולם, חסידי ישראל אינן נקראין חסידים עד שיעשו כל התורה, אבל חסידי אומות העולם, כיון שהן עושין שבע מצוות שנצטוו בני נח עליהן הן וכל דקדוקיהן הן נקראים חסידים, בד"א כשעושין אותן ואומרין מכח שצוה אתנו אבינו נח מפי הגבורה אנו עושין ואם עשו כן הרי הן יירשו העוה"ב כישראל, ואף על פי שאין משמרין את השבתות והמועדות שהרי לא נצטוו עלהן, אבל אם עשו שבע מצות ואמרו, מפי פלוני שמענו או מדעת עמצן שכך הדעת מכרעת, או ששיתפו שם ע"ז אם עשו כל התורה כולה אין לוקחין שכרן אל בעולם הזה ע"כ.
והנה מדרש זה נמצא בפי הקדמונים והיה מצוי בידי הרמב"ם ולא נדפס רק בשנת תרצ"ד, אך יש אומרים שכבר נדפס פעם א' בשנת שפ"ו אך לא נשאר העתק מדפוס ההוא, ויש לשער כי הג"ר זלמן היה לו מדרש זה, והמחבר תולדות אדם העתיקו מזכרונו בשינו לשון.
וראה זה מצאתי בשו"ת הרמב"ם עצמו כי מקור דבריו הנ"ל שאב ממדרש הנ"ל

אוצר החכמה_שו-ת הרמב-ם -מהדורה חדשה- - א - משה בן מימון (רמב-ם)_148_149.pdf

(4.21 MiB) הורד 51 פעמים

ואם כן נפתר השאלה מאין מקור מוצא דברי הרמב"ם
[ואני תמה על המהדירים את שו"ת הרמב"ם שהביאו בהערה 7 את דברי התולדות אדם הנ"ל בלי שיוסיפו שכאן בדברי הרמב"ם עצמו מבואר מקור דבריו מברייתא הנ"ל ואין צריך לחדש מדרשים אשר לא נבראו כלל