מה חסר מקרא זו-בראשונים

[ר_חיים_הקטן]

"ארור שוכב עם בהמה" אינו באמת לשון הפסוק. הכתוב אומר:
ארור שוכב עם כל בהמה (דברים כז:כא).
ואעפ"כ ראיתי בכמה מקומות שהביאו הפסוק בהשמטת המילה "כל" ומהם הרא"ש (פסחים פ"ג ס"י) וספר המהרי"ל (הלכות נדה אות ו') והאברבנאל (בראשית ו:א) וצדה לדרך (המאמר השלישי כלל הראשון פ"ג) ובשו"ת הרמ"א (ס' י"ח, וכ"ה בשו"ת מהרש"ל ס' ו') וברמ"א (יו"ד ס' קצ"ח אה"ע ס' ב') ובמנחה בלולה (דברים כז:כא) ובפרקא דרבינו הקודש (אות פ') נפדס בגנזי ירושלים (ח"ב)
ומאידך גיסא אחרים מביאים את פסוק זה עם המילה "כל" כתיקונה.

[ר_חיים_הקטן]

עוד מצינו כעין דא בפסוק "ויאמרו להם לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים ושלחו מנות לאין נכון לו כי קדוש היום לאדונינו ואל תעצבו כי חדות ה' היא מעזכם." (נחמיה ח:י)
הרא"ש (ר"ה פ"ד ס' י"ד) הביא פסוק זה פעמיים בלשון אחר: "אכלו מעדנים ושתו ממתקים". ומשם להטור (או"ח ס' תקצ"ז) ובמעשה רוקח (סימן ק"ל).

[סכינא חריפא]

ע' תו' מגילה דף ג' סוף ע"א וילן יהושע בלילה ההוא בתוך העמק. לא כתיב בהאי קרא כן אלא כשצר על יריחו כתיב וילן בלילה ההוא בתוך העם וכשצר על העי כתיב וילך בלילה ההוא בתוך העמק ודרך הש"ס הוא לקצר הפסוקים ולערבם יחד כמו ונתן הכסף וקם לו (ערכין דף לג.):

[סכינא חריפא]

וכן דרך הגר"ח מבריסק viewtopic.php?f=7&t=17139&p=163892&hilit=#p163745

[יוצא פוניבז']

בזכרוני שרש"י בכמה מקומות מביא את הפסוק בנחמיה "ויעזבו ירושלים עד החומה" בתוספת המילה את "ויעזבו את ירושלים"
מסתבר שהיה בזה נוסחאות שונים וידוע גם ברש"י בחומש "ואת כל אשר אצוה אותך" במקום "את כל אשר וגו' " בס"ת שלנו (ללא ו').

[שבע]

הרמ"ק בספרו "אור יקר" (במדבר, סימן ד) - על מאמר הזוהר (קיח, ב): "ונסע בראשונה דגל מחנה יהודה"

ואף על גב דקרא לא כתיב הכי - לישנא קלילא נקט, כדאשכחן בתלמוד בבלי דקאמר: ונתן הכסף וקם לו, וכמוהו רבים.

[עדיאל ברויאר]

דוגמה מאלפת היא החילוף במתים/למתים חופשי. בכמה ראשונים מופיע למתים חופשי, כגון רש"י פסחים. ומפליא הדבר שבכמה מקורות שונים ובלתי תלויים נמשכו המעתיקים בלשונם וכתבו למתים חופשי הוכנה, שהוא חלק מפיוט שנפוץ במחזורים (כמדומני של הקליר).
כמובן שטבעם של חילופים שכאלו הוא להשחק רבות ע"י מעתיקים שרגילים בלשון הפסוק השגורה בפי כל. אבל כאן ארעה הרחבה לכיוון ההפוך.

[נוטר הכרמים]

ע' תו' מגילה דף ג' סוף ע"א וילן יהושע בלילה ההוא בתוך העמק. לא כתיב בהאי קרא כן אלא כשצר על יריחו כתיב וילן בלילה ההוא בתוך העם וכשצר על העי כתיב וילך בלילה ההוא בתוך העמק ודרך הש"ס הוא לקצר הפסוקים ולערבם יחד כמו ונתן הכסף וקם לו (ערכין דף לג.):

וכתב מהרש"א וז"ל,

האי כשצר על יריחו שכתבו לאו ממש הוא דכבר כבש את יריחו והחריבה אלא קודם שצר על העי היה דכתיב בהאי קרא וישלחם יהושע וילכו אל המארב כו' שעדיין לא הלך על העי כדמסיים בהאי קרא וילן יהושע בלילה בתוך העם עד אשר הלך בעצמו להלחם על העי כדכתיב באידך קרא וילך יהושע בלילה ההוא בתוך העמק דהיינו כשהיה צר על העי וק"ל.

וכן כתב האוה"ח בספרו ראשון לציון. וכבר קדם הריטב"א וז"ל,

פי' ב' פסוקים אלו לא נכתבו על דבר יריחו אלא בעי, לפי שא"ל המלאך על ביטול תורה של יריחו נזדרז ועסק בתורה במלחמת העי.

ובאמת זה דבר תימה היאך נשתרבב לכאן יריחו.

אולם באמת יש בכאן תמיהה גדולה יותר, שהרי הפסוק 'עתה באתי' נאמר ביריחו הרבה לפני מלחמת העי, וכך כתיב ביהושע (ה, יג – יד), וַיְהִ֗י בִּֽהְי֣וֹת יְהוֹשֻׁעַ֘ בִּירִיחוֹ֒ וַיִּשָּׂ֤א עֵינָיו֙ וַיַּ֔רְא וְהִנֵּה־אִישׁ֙ עֹמֵ֣ד לְנֶגְדּ֔וֹ וְחַרְבּ֥וֹ שְׁלוּפָ֖ה בְּיָד֑וֹ וַיֵּ֨לֶךְ יְהוֹשֻׁ֤עַ אֵלָיו֙ וַיֹּ֣אמֶר ל֔וֹ הֲלָ֥נוּ אַתָּ֖ה אִם־לְצָרֵֽינוּ: וַיֹּ֣אמֶר׀ לֹ֗א כִּ֛י אֲנִ֥י שַׂר־צְבָֽא ד' עַתָּ֣ה בָ֑אתִי וַיִּפֹּל֩ יְהוֹשֻׁ֨עַ אֶל־פָּנָ֥יו אַ֙רְצָה֙ וַיִּשְׁתָּ֔חוּ וַיֹּ֣אמֶר ל֔וֹ מָ֥ה אֲדֹנִ֖י מְדַבֵּ֥ר אֶל־עַבְדּֽוֹ.

וכבר עמד בזה בפי' הרד"ק שם, וז"ל,

ויש בו דרש כי בא להפחידם על בטול תורה... וזה הדרש רחוק כי אין שעת המלחמה שעת ת"ת. ועוד כי פסוק וילן יהושע הוא רחוק מזה הפרשה כי הוא במלחמת העי. ועוד כי כותב הדרש הזה טעה בפסוק וילן כי ב' פסוקים הם וילן יהושע סופו בתוך העם והפסו' האחר וילן יהושע בלילה ההוא בתוך העמק. ויש בו דרש אחר עתה באתי עתה באתי שני פעמים אני הוא שבאתי בימי משה רבך שנא' הנה אנכי שולח מלאך וראה אותי ולא רצה שאלך עמו שאמר להקב"ה איני חפץ אלא בך מיד ויפל יהושע אל פניו ארצה.

ומעתה נראה שכיון שדבר ד' ע"י המלאך נאמר לו במלחמת יריחו על ביטול תורה של יריחו, אף שבאמת ההליכה והלינה בעומקה של הלכה היו במלחמת העי, לכך כתבו התוס' 'האי כשצר על יריחו', וכמבואר בדברי הריטב"א הנ"ל.

ויעוי' בתוספות בעירובין (סג, ב ד"ה מיד), וז"ל, והא דקאמר מיד לאו לאלתר הוה אלא כשהופנה הלך בעומקה של הלכה אבל לבתר מעשה דמלאך טובא הוה.