קהילות ועדות בישראל - שיוכים

[בן באג באג]

תימנים למשל בהברת לשון הקודש דומים יותר לאשכנז מאשר לספרדים
כמו"כ בפסיקתם הינם הולכים בעקבות הרמב"ם ולא כאשכנזים או ספרדים
האם שיוכם לעדות המזרח הינו דמוגרפי בלבד או שיש גם קוי דמיון הלכתיים מנהגיים בינם לעדות הספרדים

[חיים]

נראה לי שהגר"ע יוסף שליט"א פסק שהתימנים בא"י צריכים לנהוג כמנהג השו"ע שהיה מרא דאתרא.
הרבה תימנים מתנגדים מאוד להגדרתם כבני עדות המזרח בייחס לפסיקת הלכה ומנהגים.
לדידם היה ראוי למנות רב ראשי תימני במקביל לאשכנזי והספרדי.

[מנחם זאב צוקרמן]

אחרי שאתה יודע שהתימנים הולכים בעקבות הרמב"ם בפסיקה, כיצד אתה שואל האם שיוכם לעדות המזרח הינו דמוגרפי בלבד או שיש גם קוי דמיון הלכתיים מנהגיים בינם לעדות הספרדים?
ודברי הגר"ע יוסף בענין הר"י קארו שהוא מרא דאתרא ועל כולם לפסוק כהכרעתו, כוונו מבחינתו גם לאשכנזים, אבל אין לו כח פוליטי עליהם.

[איש_ספר]

ר' יצחק יוסף הוציא ספר מיוחד (המצוי באוצר החכמה) ובו מבוארת דעת אביו הגרע"י כי יש לתימנים לזנוח מנהגותם ולקבל עליהם דעת מרן. וכבר השיבו בלשון חריפה (מדי, הגר"י רצאבי בקונטרסו נרות יום טוב). וכבר העירו אחרים מפסיקת הגרע"י לפני עשרות בשנים שבנות תימן יכולות לטעון מאיס עלי כהרמב"ם שהם קהל לעצמם ובזה סתר משנתו.

[זקן ששכח]

ודברי הגר"ע יוסף בענין הר"י קארו שהוא מרא דאתרא ועל כולם לפסוק כהכרעתו, כוונו מבחינתו גם לאשכנזים, אבל אין לו כח פוליטי עליהם.

ואכן יש מנהגים רבים לבני החסידויות הראשונים שנהגו בהם כפסקי השו"ע.
לומר שזה קשור לכח פוליטי, במחילה, יש בו טעם לפגם להשתמש בהגדרה שכזו.

[אכשר דרא]

ביקורת על הספר מאת ר' יואל קטן ב'המעין' http://www.shaalvim.co.il/torah/maayan- ... asp?id=257:

ספר נר יום-טוב. לברר ולחזק הוראת כג"ק מהרי"ץ זיע"א שאסור לברך על נר של-יום-טוב מטעם ספק ברכות לבטלה. ויתבאר גם-כן שלא צדקו האומרים שבארץ ישראל כולם צריכים לנהוג כדעת מרן הבית יוסף. מאתי הצב"י יצחק רצאבי. בני ברק, בית-מדרש ובית-הוראה פעולת צדיק, תשס"ח. קסח עמ'. (03-6741445)
המהפכה ההלכתית שמוביל הראשל"צ הגר"ע יוסף שליט"א זה שנות דור, שבמרכזה העמדת פסקי מרן הבית יוסף כמחייבים את כל תפוצות ישראל (לפחות בארץ ישראל), נמצאת עדיין בעיצומה. דעתו היא שמרן רבי יוסף קארו הוא גדול הפוסקים בכל הדורות, ושארץ ישראל היא אתריה דמרן הבית יוסף, ולכן מחוייבים כל העולים אליה להתייחס אליו כאל מרא דאתרא, ואל פסקיו כמחייבים לקולא ולחומרא גם בניגוד למנהגיהם הקדומים. דעה זו מבוססת כמובן על כמה מגדולי הפוסקים בכל הדורות ועל דעת רבים מגדולי ספרד בדורות האחרונים, אך לא התקבלה כלל מאז ומעולם על דעתם של רבני וקהילות אשכנז בא"י, וגם בכמה קהילות חשובות מעדות המזרח התקבלה רק בחלקה, כשהן ורבניהן סירבו לבטל מנהגים בני דורות בעקבות הכרעתו זו של הגאון בעל 'יביע אומר', למרות השפעתו האדירה, התורנית והציבורית, על בני עדות המזרח בדורנו. אולם בדרך כלל גם אלו שאינם 'נכנעים' לגישתו של הגרע"י, כמו למשל הראשל"צ הגר"מ אליהו שליט"א, ה' ירפאהו ויחזקהו, שמחזיק במנהגי ר' יוסף חיים בעל הבן-איש-חי שהושפע מאוד מכתבי המקובלים, ופוסק לפיהם (בדרך כלל לחומרא) גם כשאינם עולים בקנה אחד עם פסיקות הב"י, או הגר"ש משאש זצ"ל רבה של ירושלים שסירב לנטוש את מנהגי מרוקו שחלקם הושפעו במשך דורות ממנהגי אשכנז, ואחרים, הבליעו את מחלוקתם בנעימה בין שורות כתביהם וספריהם, ולא יצאו בקול גדול נגד גישתו זו של הגרע"י שליט"א. כמה בודדים 'העיזו', ביניהם הרב אליהו רחמים זיני שליט"א ראש ישיבת ההסדר 'אור וישועה' בחיפה, שבתוך קונטרסו 'ארץ חמדתנו' (חיפה תשנ"ד) כתב ביקורת חריפה על כוונת מרן הרב עובדיה לבטל את מנהגי צפון אפריקה שיסודם בקודש; אך דבריו עשו בזמנו רושם מוגבל בלבד, ולא היה להם הד רחב. והיו גם מעטים נוספים. אך עתה קם הגאון ר' יצחק רצאבי שליט"א, ראש בית מדרש ובית הוראה ידועים בבני ברק ומחבר ספרים רבים וחשובים מאוד בכל מקצועות התורה, שכבר שנים הרבה עוסק בהצלחה יתירה בביסוס מנהגי תימן להלכה ולמעשה, והחליט להשיב מלחמה שערה: בתקיפות-יחסית יצא בקונטרס מקיף זה נגד הוראתו של ראש מועצת חכמי התורה שהתפרסמה לאחרונה, שעל יהודי תימן, אלו שמחזיקים עדיין במנהגם הקדום להדליק נר של יום טוב בלי ברכה, לבטל את מנהגם ולברך על הדלקת נרות יום טוב, כפי פסק מרן הב"י ומנהג כל עדות ישראל. הרי"ע מתייחס בספרו החדש 'חזון עובדיה' על הל' שבת בחוסר כבוד לרב רצאבי, וכותב ש'אברך' אחד יצא בספרו 'שולחן ערוך המקוצר' לקבוע שאין לברך על הדלקת הנר ביום טוב, ושאין בדבריו ממש. בא הרב רצאבי ומנסה להוכיח באריכות רבה שדבריו של 'אחד מגדולי הרבנים בארץ ישראל שליט"א', 'הרב הטוען', לדחות את פסקו של המהרי"ץ, ה'גר"א' של יהודי תימן, שאין לברך משום 'ספק ברכות להקל' – בהם אין ממש, ולא עוד אלא 'שאדרבה, כיום יש לדון בהיפך, שגם הספרדים והאשכנזים לא יברכו על נר יום טוב'... בדרך ארץ, אולם בתקיפות לא-מבוטלת, מאריך המחבר במ"א פרקי הספר להראות שלא רק שפוסקים רבים, ראשונים ואחרונים, כתבו שאסור לברך על נר של יו"ט – אלא שדבריהם מתאימים לפשטות דברי חז"ל, ובכל אופן אין כאן מנהג תמוה שיש לבטלו – אלא מנהג שיסודו בקודש; ומכיוון שהרב רצאבי סובר כדעת רבים מגדולי הרבנים בכל העדות שאין מקום לבטל את מנהגי הקהילות השונים ולקבל את מרות מרן הב"י ללא סייג – אין הוא מוצא שום סיבה, ועל כן הוא שולל בתכלית, שבני תימן (אלו שהם ואבותיהם נהגו במנהג קדום זה) יכניסו עצמם לספק ברכה לבטלה בהדלקת נר יום טוב. הר"י רצאבי עובר בקונטרס זה בדקדוק על דברי הגר"ע יוסף ודוחה אותם פיסקא אחר פיסקא, כשמדי פעם הוא תמה איך נשמטה נקודה מסויימת מעיניו של הגרע"י שליט"א, ומדוע בנקודה אחרת התעלם מדעה חולקת או מקושי חמור בדבריו. כך למשל בעמ' נח מביא הרב רצאבי את דברי הרב עובדיה שאין ספק שפְסק בשם הירושלמי שמוזכר בכמה ראשונים שיש לברך גם על נר של יו"ט, ואינו נמצא בירושלמי לפנינו, הוא פיסקא מקורית מתוך הירושלמי שיצא מידי חז"ל, כמו פסקאות אחרות רבות כאלו המובאות בראשונים ואינם לפנינו; ותמה עליו הרב רצאבי, איך יכל בעל חזון עובדיה במחכת"ה לרפא שבר גדול זה על נקלה? איך נשמט ממנו שפסקאות ה'ירושלמי' האלו מופיעות אך ורק אצל כמה מראשוני אשכנז ובוודאי שאינם פיסקאות 'ירושלמי' מקוריות, והרי כבר העיר על כך בפירוש לפני עשרות שנים מהדיר ספר הראבי"ה! והוא מוסיף: 'ואם תרצה ללמד זכות ולומר שלא רצה הרב הטוען לסמוך על דבריו, לפי שהוא נמנה מכת החוקרים [מהדיר הראבי"ה הראשון היה פרופ' אביגדור אפטוביצר מבית המדרש לרבנים בווינה], הלא בגדולה מזו הוא עצמו סמך עליו' בענין אחר, חמור אף יותר! ובהמשך הספר עומד המחבר על דעתו, ומוכיח שהיא דעת רבים מגדולי הפוסקים האשכנזים וגם הספרדים, שאין לשום קהילה לבטל את מנהגיה העתיקים בעלייתה לארץ, בניגוד מוחלט לדרכו והנהגתו של הרב עובדיה שליט"א. הרב המחבר בחריצותו עבר על כל כתבי רבני תימן, גם אלו שעדיין בכת"י, ובירר אצל רבנים זקנים ואף אצל אלמנותיהם של רבנים חשובים מה נהגו בענין זה ברחבי תימן, והתברר לו שגם בתימן היו שנהגו לברך על נר יום טוב (גם בין ה'בלדים', שומרי מנהגי תימן המקוריים, ואין צריך לומר שבין ה'שאמים' שהצטרפו כבר לפני דורות לעדות המזרח האחרות) - אך רבים וטובים (גם מהשאמים!) נהגו שלא לברך, ואסור להם לדעתו לשנות ממנהגם ולהיכנס לספק ברכה לבטלה. הוויכוח תלוי גם בשאלה מי הוא גדול רבני תימן בדורות הקודמים – ר' יחיא צאלח המהרי"ץ 'גאון רבני תימן ותפארתם' לדעת המחבר, שהחזיק במנהגי תימן המקוריים – או חברו המבוגר ממנו (ולדעת הגרע"י – רבו!) ר' דוד משרקי בעל 'רביד הזהב' ו'שתילי זיתים' ה'שאמי', שנטה יותר להתפשר עם מנהגי ספרד, ואותו מעלה הרב עובדיה שליט"א למעלת 'גדול רבני תימן' - כאשר לכך מתנגד בחריפות הר"י רצאבי. בפרק ארבעים צירף המחבר לדבריו דברי חיזוק והסכמה מאת שנים מגדולי רבני תימן בימינו, הרב עזריה בסיס רבה של ראש העין והרב פינחס קורח ראש בית מדרש 'שערי הלכה' בבני ברק. והנה, כפי שניתן היה לצפות, הרבנים המקורבים לראשל"צ הגרע"י שליט"א לא עברו על קונטרס זה לסדר היום; כך למשל בשבועון 'עונג שבת' המצורף לעיתון 'יום ליום' של ש"ס, בגליון כ"ט בחשון תשס"ט, כותב אחד הרבנים בלשון שאינה משתמעת לשני פנים, ש'עדת תימן המפוארה על כל גווניה מאוריה ורבותיה ניצבת כאיש אחד בלב אחד סביב ההיגיון הצרוף לפיו יש מנהיג לבירה וגדול הדור לאומה' וכו' וכו', והמבין יבין. ובהמשך מובאים באריכות דבריו של רבי יצחק יוסף שליט"א, ובו הוא מנסה להוכיח שאין מקום לנהוג כפסקי הרמב"ם כשהם מנוגדים לפסקי השו"ע גם אם כך היה מנהג קהילות רבות בתימן, ובוודאי שלא בארץ ישראל 'אתריה דמרן'. ולא זזו משם עורכי השבועון הנ"ל עד שהביאו את הרב בסיס והרב קורח, שהצטרפו לדבריו של הרב רצאבי בקונטרסו כנ"ל, כדי שיודו כפי שכתב האחד 'שאם נמצא בקונטרס הנ"ל זלזול באיזה חכם איני מסכים לזה', או כפי שכתב השני 'איני מצטרף לסגנון הדברים וחלילה להקל בכבוד שום חכם ובפרט בכבודו של פאר הדור מרן שליט"א', והחתימו עוד כמה מגדולי רבני תימן בארץ על 'גילוי דעת' נגד דבריו של הר"י רצאבי וסגנונם; באותה הזדמנות כמה מן הרבנים 'מקום מצאו לגבות את חובם' על כך ש'במשך שנים הבלגנו על דברים אחרים בכגון אלה שכתב על זקני חכמי תימן', כשהם מתכוונים בעיקר לרב יוסף צובירי זצ"ל שנטה לשיטה השאמית, שהרב רצאבי תוקף אותו במקומות רבים בספריו, ובעיקר בנידון דידן (דבריו של הרב צובירי נמצאים בספרו 'ויצבור יוסף בר' ח"ג פרק ט סי' ד עמ' קו-קז, ובו הוא מכריע שצריך לברך על הדלקת נר ביום טוב, ועליו סומך הרי"ע שליט"א ב'חזון עובדיה' הל' שבת הנ"ל בכל כוחו). ואכן, מאמציו הגדולים של הרב רצאבי לנכש ממנהגי תימן את אלו שאינם מקוריים אלא נוטים למנהגי ספרד, המשך למאבק בין מאות השנים בין הבלדים לשאמים, הביאו לו מתנגדים רבים. אחת הטענות של הרב רצאבי בקונטרס, שאולי היא שהכעיסה את מקורבי הגר"ע יוסף יותר מכל, היא שהרב עובדיה נוהג לשבח ולהגדיל את כבודם של רבנים שמסכימים עם שיטתו או שהוא מסכים עם שיטתם, ולזלזל במי שאינו מוכן 'להתכופף'. כך למשל בעמ' ק-קא כותב הר"י רצאבי שלפני שנים ספורות כינה אותו הגרע"י בכתב 'ידיד נפשי הרב הגאון המפורסם חריף ובקי סיני ועוקר הרים', ולאחר שהעיז לחלוק עליו בענייני הלכה החל לכתוב עליו בזלזול, ולא רק בענין עליו מדובר כאן. יש מקום לדאגה שמחלוקות אלו, שהן לשם שמים באמת, 'תתקיימנה' עוד זמן רב, כפשטות לשון המשנה בסוף מסכת אבות (פ"ה מי"ז; אמנם נראה שכוונת המשנה שם ב'מחלוקת' לכת, קבוצה, ואכמ"ל); הרי זכותו וחובתו של הרב רצאבי להגן על מנהגי עדתו במסירות נפש, וזכותו של הגאון הרב עובדיה לנסות לשכנע את כל רבני הדור לנקוט בגישתו הממליכה את מרן הב"י כפוסק יחיד ואחרון לכל העדות. כמו כן אפשר להבין את מקורביו של הגרע"י יוסף שליט"א שלדעתם סגנון לוחמני, כבמלחמתה של תורה, אינו ראוי לבוא בקהל כאשר הוא מכוון כנגד גדול הדור ראש מועצת חכמי התורה; ומצד שני אפשר להבין את מצוקתו של הרב רצאבי, שנמצא בעמדת מיגננה תמידית מול לחצו של הרע"י ותלמידיו עליו ועל קהילתו וייחסו המזלזל כלפיו בכמה מספריו, והיא שהביאה אותו לכתוב תגובה תקיפה. לא נשאר אלא לקוות שתימצא הדרך ליישר את ההדורים בין תלמידי חכמים גדולים אלו, ויוכלו גם האמת (כל אחד לטעמיה!) וגם השלום לשוב ולדור בכפיפה אחת.

[מורה צדק]

ראיתי שיצאו כמה חוברות כנגד החוברת הנז' ע"י התימנים עצמם.