תוכן כתב:בשיטמ"ק מנחות שואל איך אפשר לקרוא ק"ש בתפילין, הרי תפילין אסורים בהיסח הדעת ובק"ש יש חיוב לכיון.
טייטל כתב:תוכן כתב:בשיטמ"ק מנחות שואל איך אפשר לקרוא ק"ש בתפילין, הרי תפילין אסורים בהיסח הדעת ובק"ש יש חיוב לכיון.
מראה מקום מדוייק ???
תוכן כתב:טייטל כתב:תוכן כתב:בשיטמ"ק מנחות שואל איך אפשר לקרוא ק"ש בתפילין, הרי תפילין אסורים בהיסח הדעת ובק"ש יש חיוב לכיון.
מראה מקום מדוייק ???
ל"ו עמוד ב' אות ה'.
טייטל כתב:התוכל לשלוח לי צילום מהשיטמ"ק
בקרו טלה כתב:טייטל כתב:התוכל לשלוח לי צילום מהשיטמ"ק
אום אני חומה כתב:עיין הקדמת יפה עיניים (למס' ברכות או שבת) שכותב שקיבל מתנה מ-ה' היכולת להרהר בד"ת ובד בבד גם להתעסק בצרכי העיר.
וונדרבר כתב:במוסף שבת קדש של יתד נאמן, עש"ק פ' עקב תשע"ד (עמ' 2) ציינו לעיין בסוף ס' "אמרות טהורות חיצוניות ופנימיות" [ירושלים תשס"ו], במילואים (מאמר ד'), מה שהביא שם המו"ל לשון רבינו יהודה החסיד (שם אות ד') "אדם לא יוכל לחשוב שתי מחשבות כאחד".
אספקלריא כתב:בספר עבודת הקודש להחיד"א, צפורן שמיר סי' ג' אות מ"ו, כתב: "אמר הפילוסוף, הצרי הגדול לשכוח הרעות הבאות לאדם ולמשול ביצר, הוא לחשוב בדברים אחרים זולת עצמנו, כי הנפש לא תוכל לחשוב שני דברים כאחד, ולזה אם תעמיס עליה מחשבת דברים אחרים חכמה ודעת, תשכח עצמה ותהיה שקט ושאנן. ואני מוסיף לבאר שיחשוב בתורתנו הקדושה, שאם יעמיק עיונו בחכמות חיצוניות...".
בדרך כלל, כשמובא בספרים הק' "אמר הפילוסוף" או "אמר החכם", מקורו בדברי חכמי יון (אריסטו וכד') שתורגמו ללשון הקודש או שהובאו בספרי הקדמונים. האם ידוע מיהו הפילוסוף הנזכר כאן, ומה המקור?
טייטל כתב:כגון במגילת אסתר שמחשבתו העיקרית מקשיבה אל הבעל קורא לשמוע המגילה, ובאמצע נופל לו מחשבות אחרות ביני לביני, באופן עמום במחשבתו.
, לכאורה זה דמי ממש למה ששאלת. ומזה לכאורה ראיה שאכן באופן זה אפשר לחשוב שתי מחשבות שאל"כ איך אפשר לקרוא ק"ש בתפילין. ובאמת עיקר קושיית השטמ"ק מתורצת במה שכתבתי, כי איסור הסחת הדעת מן התפילין אין הכוונה שצריך לחשוב מחשבה מפורשת כל זמן שמניח התפילין, שלא ניתנה תורה למלאכי השרת, רק הכוונה שלא ימוש הדבר מחדרי מחשבתו (שגם זה לאו מילתא זוטרתא היא), וכמו שנתבאר.בשיטמ"ק מנחות שואל איך אפשר לקרוא ק"ש בתפילין, הרי תפילין אסורים בהיסח הדעת ובק"ש יש חיוב לכיון.
מקורות כתב:ראה רמב"ם הל' פרה אדומה פ"ז הל' ג':
הממלא באחת ידו ועושה מלאכה בידו האחרת או הממלא לו ולאחר או שמילא לשנים כאחת שניהן פסולין שהמילוי מלאכה ונמצא כל מילוי משניהם כאילו עשה עמו מלאכה אחרת וכבר הודענו שהמלאכה פוסלת במילוי בין שמילא לעצמו בין שמילא לאחרים.
ועל זה כתב הראב"ד:
שמילוי מלאכה היא. א"א דעתי בכל אלו לא משום מלאכה הוא נפסל אלא מפני היסח הדעת שהוא שורש פיסול המלאכה והוא נקרא על שמה וכ"מ שתמצא פיסול על שם מלאכה לא תתלה אותו אלא על היסח הדעת חוץ מן העושה מלאכה בגוף המים ובגוף האפר שנפסלין אפילו לא הסיח דעתו מהם מ"ט כתחילתה של פרה שהמלאכה פוסלת בה ויש לזה שורש במסכת גיטין וכללו של דבר אין אדם יכול לכוין דעתו לב' דברים כאחד או לשני בני אדם כא' נפרדים במעשיהם וא"א בלא היסח הדעת והטעם שהמילוי פוסל בו היסח הדעת בין לו בין לאחר ומקדיש אינו פוסל בו לאחר מפני שנוטלין שכר על המילוי ואפי' בחנם יש בו טובת הנאה וכממלא לעצמו דמי אבל הקידוש כיון שאין בו לא שכר ולא טובת הנאה והמים של אחר הם אינן נפסלין בהיסח הדעת.
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 401 אורחים