מישהו מכיר איזה מקור, שבשעה שמשה בירך את השבטים, הוא ראה כל שבט ושבט. היינו, כשבירך את ראובן, היו שבט ראובן נוכחים לפניו, וכן בשבט שמעון וכן הלאה.
יתכן שזה נדרש מתיבות 'וזאת הברכה', כמו מילת 'זה' הנדרשת כמתייחסת לדבר המצוי כנגד המדבר [לדוגמא: "זה אלי ואנוהו", שראו את השכינה].