איש_ספר כתב:
ר' נחום ושיעוריו, נצרבו בתודעת הלומדים, כסמל ללמדנות לעמל ולשקיעות, שאין לו בעולמו אלא את הסוגיא שבעומקה הוא לן, וכל מחשבותיו בה. (סיפרו עליו דבר אופיני, שפעם ניגשו אליו כמה לומדים ביומין דחנוכה, ודברו עמו מענייני היום, ר' נחום תמה ושאל, מה השייכות עתה ל"כבתה זקוק לה", תמהו הם כנגדו והמהמו: עניינא דיומא! נענה ר' נחום: אצלי עניינא דיומא זה זיקה, גדר דין נאסרה אם הוא דין מאשת אח וכו' ----)
.
גם זו לטובה כתב:איש_ספר כתב:
ר' נחום ושיעוריו, נצרבו בתודעת הלומדים, כסמל ללמדנות לעמל ולשקיעות, שאין לו בעולמו אלא את הסוגיא שבעומקה הוא לן, וכל מחשבותיו בה. (סיפרו עליו דבר אופיני, שפעם ניגשו אליו כמה לומדים ביומין דחנוכה, ודברו עמו מענייני היום, ר' נחום תמה ושאל, מה השייכות עתה ל"כבתה זקוק לה", תמהו הם כנגדו והמהמו: עניינא דיומא! נענה ר' נחום: אצלי עניינא דיומא זה זיקה, גדר דין נאסרה אם הוא דין מאשת אח וכו' ----)
.
תמיד סברתי שאין זו דרכה של תורה, וכאב לבי על אותם ת"ח שאין להם בעולמם הרוחני אלא "דינא דנאסרה", ולכן צ"ע ה"מעשה" הנ"ל.
כמה שזכור לי, כך ראיתי מעשה בעיני, אבל לא בחנוכה אלא בפסח (ואיני בטוח שהיה בענין זיקה, אבל ברור שהיה ענין במסכת יבמות, שהיתה פתוחה לפניו ודן בעניניה), ונכנסנו אליו ר' אברהם שמואלביץ (בן הגר"ח ז"ל) ואני גרור אחריו, ור"א שאל משהו בענין פסח וראה שהגר"נ אינו שמח להשיב, ושאלו אם אינו לומד גם מענינא דיומא (אני לא היית מעיז פנים כל כך, אבל הר"א היה בן בית שם כמובן) והשיב כנ"ל, שזה (והראה על הגמ' שלפניו) ענינא דיומא אצלו.
לא ידען כתב:אדם חסר רגישות
לא מבין
שוטה
חייב לגלות חסרונו
איש מחוי טאקט.
שפה יפה וגבוהה.
רוב ההמון בזמננו זה, שרוב משנתם היא הלכות כל י"ט בזמנו, עד שיהיה תכלית תשוקתם ידיעת הלכות שופר וסכה ולולב ועינוי יום הכפורים והלכות נר חנוכה ומגלה ופסח ראשון לבד, וישמיעו קולם ויקשקשו בזמנים ההם בענינים הללו כאלו פעמון זהב התלמוד על שולי מעיליהם כל ימי החג, ויקרם בעת ההיא כמקרה הנהר השני גיחון, והוא שאמרו בדרש שאלו לחדקל מפני מה אין קולך הולך אומר להם פירותי מודיעים אותי, אומרים לגיחון מפני מה קולך הולך אומר להם ולואי שישמע קולי בכך, והוא ענין עתיר פומבי האמור בתשיעי של בבא בתרא כמו שביארנו במקומו ,וכן יקרה לאלו שהזכרנו כל ימי המועד, ומדי עברו, לשונם יחליקון ויכתירו עצמם במדת השתיקה
לא הייתי מהמקורבים לר' נחום בישיבה, היו שהתקרבו אליו הרבה יותר, היו גם "חסידים" ששתו כל מילה שלו בצמא, כתורה מסיני, ואני מטבעי הייתי יותר בקורתי, וכמה פעמים העזתי פנים להתווכח יותר מאחרים, ולעתים לקבל על הראש מאד בחריפות. אבל גם מרחוק, נדמה לי שלא היה אדם שהשפיע על לימודי כמוהו, ואני משוכנע שאלמלא השפעתו היה לימודי רחוק מאד מאד מאמיתה של תורה (אני רואה חברים שלמדו במקומות אחרים, שלעתים הם בעלי כשרון רב, וגם למדו אצל גדולי עולם, ולימודם היום הוא בפלפולים יפים ומשמחי לב מאד, אבל להרגשתי – ולעתים אפילו בהודאתם - אין להם קשר כלל לאמיתה של תורה, ואינם אלא ציצים ופרחים למי שזמנו בידו, ואני משוכנע שאלמלא השפעתו עלי הייתי אף אני פונה לכיוון זה, וב"ה אני חש – ומתפלל שאיני מרמה את עצמי – שאני בלימודי, ובעבודת הקדש במכון, אמנם לא מגיע לדברים כל כך משמחים, אבל קרוב הרבה יותר לאמיתה של תורה, וכמובן היא היא השמחה האמתית). אני משער שזה מהדברים שלא ניתן לתת להם ביטוי אמיתי לחוץ, בדיבור או בכתב, שאי אפשר למדוד מה היה קורה אלמלא הייתי אצלו, ומה נשתנה, אבל זו תחושה פנימית חזקה של הכרת הטוב, שאני חש פעמים רבות בדברים שאני לומד, שאלמלא למדתי אצלו הייתי רואה אותם אחרת, ועכשיו אני רואה אותם באופן המורגש אצלי כאמיתי יותר.כט"ס
איש_ספר כתב:מה שעגום בכל הדיון הזה, העובדה שהחיצוניות הפכה כאן לחזות הכל, והיא נותנת הטון בכל שטח לרבות שטחים רוחניים. ובכן מסתובב לו אברך, (כמובן שדוגמא בעלמא נקט), שלומד שלשה סדרים בניחותא ובטוב לבב, קפה משובח לא יחסר וסיגריות ריחניות לא ימושו, פעם בשבוע יש לו קביעות לשמוע שיעור מלוטש מר' משה שפירא, גג על גג גבוה מעל גבוה, ואם גבה ליבו בדרכי ה', אז יש לו גם קביעות מסתורית (שבאופן מסתורי כולם יודעים עליה) בעץ חיים לאר"י. חנוכה מגיע ואיתו שמחה גדולה, ספרי מהר"ל נשלפים מהארון, וכמובן מלין של ר' צדוק לצד עילאה ימלל, שמן זית יש לו כמובן מהטיפה הראשונה כמו בבית ראשון, והוא מעודכן בכל ההתפתחויות של גדר "שמן נס", כי כמובן יש לו את הליקוטים החדשים של בריסק על חנוכה.
וממול יושב לו ר' נחום העלוב, יושב ומשחיר שיניו על יבמות, מוגיע את מוחו עד כלות להבין מה זה נאסרה, לועס מתוך יסורים נוראים תוספותים קשים של מסכת יבמות, לעי באורייתא עד שנשמתו יוצאת בדברה, אבל נעבאך, כל זה איננו שווה, הוא לא שמע על ר' צדוק, לא מכיר את ספרי מהר"ל, לא יודע מי אמר למי על שמן נס, רק סתם "צלם קאפ".
ובכן, ר' נחום לא היה משה רבינו של הדור, לא כל חדרי התורה וסודותיה היו גלויים לו, אבל את עיסוקו, עסק לימוד הוויות דאביי ורבא, עשה בכל נפשו, עד מיצויה של נפש ממש, תכונה זו שהיתה בו, היא שהמספר מעונין לשתף בה את שומעיו.
ואשרי אדם המדבר על אוזן שומעת, אוי לו לאדם וגו'.
היא שיחתי כתב:אם זה לקוח מישורון
אז אף החבורות על שבת הם כפי שנדפסו שם,
זה די חבל שלא נעשה 'סינכרון' עם החוברת מכתבי ר' אלה ברוך פינקל, שיש בה תוספות ונוסחאות שונות לחידושים על שבת
כנסת ישראל כתב:[ההתקפה הבוטה על 'גם זו לטובה' חסרת טאקט בהרבה מהערתו
איש_ספר כתב:[הערבוב היה חלק מהגזמנות עליה דברתי למעלה. ודברי המאירי אינם שייכים לאגדה. ומה שכתבת שכל רבותינו נהגו במועדות לפסוק מסדר לימודם ולעמול בהלכות חג בחג, זו לא שמעתי].
איש_ספר כתב:[הערבוב היה חלק מהגזמנות עליה דברתי למעלה. ודברי המאירי אינם שייכים לאגדה. ומה שכתבת שכל רבותינו נהגו במועדות לפסוק מסדר לימודם ולעמול בהלכות חג בחג, זו לא שמעתי].
אוצרניק כתב:איש_ספר כתב:[הערבוב היה חלק מהגזמנות עליה דברתי למעלה. ודברי המאירי אינם שייכים לאגדה. ומה שכתבת שכל רבותינו נהגו במועדות לפסוק מסדר לימודם ולעמול בהלכות חג בחג, זו לא שמעתי].
בית הלוי עה"ת
אמר המחבר יען כי במדינות אלו ראיתי נוהגין ללמוד בימים אלו בשלשה דפין שבפרק במה מדליקין המדברים בהלכות חנוכה, וגם אנכי למדתי בעזה"י, אמרתי לכתוב כאן איזה הערות שנתחדש לי בעזהי"ת בזה:
בברכה המשולשת כתב:אך לאו דווקא כל היום (ולמעשה הרי שקב"ה חדי בפלפולא דאורייתא בכל מקצועות התורה, וכל אחד עוסק בתורה לפי עניינו הנעוץ בשורש נשמתו)
מלח הארץ כתב:בברכה המשולשת כתב:אך לאו דווקא כל היום (ולמעשה הרי שקב"ה חדי בפלפולא דאורייתא בכל מקצועות התורה, וכל אחד עוסק בתורה לפי עניינו הנעוץ בשורש נשמתו)
מי דיבר על כל היום? ברור שמדובר במקצת היום, ור' נחום התנגד גם לזה.
איש_ספר כתב:"
-----
לגופו של דבר.... את הצד היפה שבסיפור, וכו'
איש_ספר כתב:
ובכן, ר' נחום לא היה משה רבינו של הדור, לא כל חדרי התורה וסודותיה היו גלויים לו, אבל את עיסוקו, עסק לימוד הוויות דאביי ורבא, עשה בכל נפשו, עד מיצויה של נפש ממש, תכונה זו שהיתה בו, היא שהמספר מעונין לשתף בה את שומעיו.
ואשרי אדם המדבר על אוזן שומעת, אוי לו לאדם וגו'.
בעיני ראיתי ת"ח מגידולי מיר שגם ביו"כ (בשעת התפילה) טרוד כולו ראשו ורובו "בדינא דנאסרה",
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: Majestic-12 [Bot] ו־ 464 אורחים