אציג לפני הרבנים נושא שהתקשתי בו ואשמח אם אי מי יפשוט את ספקותי.
נאמר בתורה והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך ודברת בם וכו', מכאן מקור למצוות ת"ת. וכן נאמר ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם, הרי שצריך ללמוד את מה שצריך לשמור ולעשות.
ומתקשה אני היכן מצינו בתורה לעסוק בה בדברים שאינם צוויים, וכגון לקרוא פ' קרח, ואף שיש הרבה מה ללמוד שם, האם נכלל זה בכלל צוויים שיש מצוה ללמדם, והיכן מצינו שיש מצוה לעסוק בכל מה שנכתב בתורה, ואף לא מצאנו איזו דרשא מחז"ל שכוונת התורה שמכלל המצוה אף לקרוא בפ' קורח, ואף לא הלכה למשה מסיני. ואף שודאי עניינים אלו חשובים מאוד לעם ישראל ולסודות התורה, מ"מ היכן מצווים אנו לעסוק בזה, והיכן הוכלל יחד עם המצוה לעסוק במצוות והלכות.
ואת"ל שאף זה במצות ת"ת האם גם ספורי הנביאים יש בהם מצוה, והאם גם לקרוא כל השמות בעזרא ובדה"י.
ואת"ל שאף זה בכלל האם אף ספורים שבש"ס שלא נלמד מהם איזו הלכה האם הם בכלל מצוות ת"ת [ואף שיש הרבה מה ללמוד מהם, הלא גם מכל הספרים על הראשונים והאחרונים יש ללמוש עד מעשה איש ועובדות והנהגות, וכי משום כך יש בהם מצוות ת"ת]
ואת"ל שסיפורים שיש בהם תועלת יש בהם ת"ת, האם כל רפואות וסגולות שבש"ס שאין בהם תועלת דתית, יש בהם ת"ת. [וא"כ וכי בכל ספרי רפואה יש ת"ת, ומאי אולמיה דרפואה זו שנכנסה לש"ס, וכי רבינא ורב אשי החילו חלות תורה על רפואות בני זמנם]
וכן יש לשאול על כל האגדות היכן מצינו חיוב לעסוק בהם, ואף שמועילים הם מאוד לדעת ה', מ"מ זה גופא מנלן שבכלל ת"ת הוא.
אשמח מאוד אם אי מי יניח דעתי הן מדעתו הרחבה, הן מדעת רבותינו ז"ל.