הוד_והדר כתב:איני מבין מה כל המלל פה אודות אי מותר לאכול בשר ע"י רוח הקודש וכו', לא את זה בקשנו לברר פה, בקשנו פה לברר מקור לשמה"עה
*
מתעמק, אל תתעמק יותר מדי, הרי המחבר כותב בפירוש שהכיר בטביעות עין, וזה אינו על ידי רוח הקודש
כנראה לא ביארתי דברי כל הצורך. ואפרט השקו"ט שהיה פה
הרב ההוד הביא ציטוט מדברי תלמיד הרמ"ע על שלמה המלך שהכיר מצב הכשרות של הבשר בה הביט
על שאל הרב אליהוא שהדבר קשה להבין, שהרי מצינו שאליהו הנביא לא היה לו טביעת עין כזה, ולא מסתבר שדבר זה נתגלה רק לשלמה המלך ולא לנביאים אחרים.
על זה השבתי דלק"מ, דהרי אפשר להבין דברי תלמיד הרמ"ע בתרי אנפין, אם הכוונה שהבין בחכמה טבעית, או שהבין ברוח הקודש, ולשני האופנים אין קושיא, כי אם הכוונה לחכמה טבעית וודאי לק"מ כי בשלמה המלך כתיב ויחכם מכל אדם - כך שאפשר שחכמה זו לא נתגלה עדיין לשום בן אדם זולתו, ואם הכוונה ברוח הקודש ג"כ לק"מ כי לא כתב תלמיד הרמ"ע ששלמה המלך השתמש בפועל בחכמה זו אלא שידע אותה, ואפשר שעל אף ידיעתו נאסר עליו לסמוך עליה משום היותה ברוח הקודש כדעת הכפות תמרים המובא בברכי יוסף או"ח סימן ל"ב, וכיון שכן מובן גם מה שאליהו הנביא לא סמך עליה והיינו משום טעם הנ"ל דאין סומכין על רוה"ק למעשה - בקצרה תלמיד הרמ"ע מדבר על הבנה ולא על מעשה ובאליהו מדובר לסמוך בפועל.
כמובן שכל זה היה דיון צדדי, אם יש מקום לדברי תלמיד הרמ"ע.
אך על מה ששאל מע"כ לעזור במקור הדברים, לצערי אין בידי לע"ע לעזור לו במ"מ מלא, אך יש דוגמתו בספר חסידים סימן תס"ח, וז"ל: למה לא כתב שלמה המלך חכמתו... כי אם היו נכתבים... היו עוסקים בהם וממעטים להגות בתורה והיה בא לידי ביטול תורה ומצות... ויש חכם שאדם יודע... ואף אם נשחטה הבהמה ונתערבו החתיכות הכשרות והטרפות איזה כשר ואיזה טריפה ואיזה נבילה, אלא אם היו כתובות החכמות היו באים לידי עבירה שהרעים יאמרו אין בדיקה לבהמה אחר שחיטה כי מכירים אנו אותם שהיא כשירה, וכן לכל דבר היה לו חכמה לדעת ולא נכתבה כדי שלא יסמכו עליהן, וכל חכמת שלמה וכל מיני חכמות רמוזים בתורה קצת או דוגמתם.
http://www.otzar.org/wotzar/Book.asp?15 ... S&page=321כתבתי שאין זה מ"מ מלא, כי תלמיד הרמ"ע כתב שזה בחז"ל, ולא מצאתי עדיין בחז"ל. אך בכל אופן, דבריו תואמים להפליא לדברי תלמיד הרמ"ע, שחכמה זו היא בתוך רזי תורה שנתגלה לשלמה המלך ואולי לעוד כמה מקדמונינו.
ומשמע גם מדברי ספר חסידים שאף שזה חכמה ולא רוה"ק, עכ"ז אין לסמוך על זה למעשה. ולכאורה זה מורה שאין חכמות אלו ברורות לגמרי, כי אחרת היה מותר לסמוך על זה לכתחילה, עיין כריתות יז: רש"י ד"ה אפשר לברר איסורו, דמומחה אפשר לברר איזה חלב ואיזה שומן וסומכין על זה להביא קרבן חטאת בעזרה למי שנכשל בחלב לפי המומחה
http://www.otzar.org/wotzar/Book.asp?14 ... KS&page=37, וכבר נכתבו גם אלו הסימנים של המומחים להכיר בין חלב לשומן, ברמב"ן ויקרא ג ט
http://www.otzar.org/wotzar/Book.asp?22 ... KS&page=49, ובהגהות להלכות ניקור ממהר"ץ מקראקא
http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?re ... =&pgnum=15, וסמכו על זה אף בדור שלפנינו ראה ב'גבול ראשונים' לבעל 'תורת הניקור הירושלמי' עמוד ל"ט שכתב סימן זה לשימוש בפועל למשגיחים
http://www.otzar.org/wotzar/Book.asp?5257&BOOKS&page=39. אך לעומת זה מצינו בדבר דומה, בניקור קרום היותרת (שהיא מדרבנן או ממנהג ראשונים) שאף שצריך להסיר רק הקרום מצד אחד, מסירין שני הצדדים דלא ליתי למיטעי כמש"כ הרמ"א יו"ד סימן ס"ד סעיף י"ב, הגם שהסימנים הם די ברורים למנקרים מומחים כמו שכתב השלחן גבוה והביא דבריו הדרכי תשובה ס"ק עו
http://www.otzar.org/wotzar/Book.asp?85 ... KS&page=37, מ"מ נהגו באשכנז להחמיר וכנראה חששו שהדבר יתגלגל גם לשאינם מומחים כל כך. ואולי אפשר לומר גם על היכר בשר כשר וטריפה שמדינא לא היה איסור להמומחה להשתמש בזה, אך יש לחשוש שגם בלתי מומחים שלא שימשו כל צרכם ישתמשו בסימנים אלו.
מה שרצו החבירים לברר שכוונת תלמיד הרמ"ע לטביעת עין דרך חכמה ולא דרך רוה"ק, הגם שלפי דברי הס"ח מוכח שכוונו יפה. אך מגוף דברי תלמיד הרמ"ע קשה להסיק בברירות, כי נראה מוזר שתלמוד הרמ"ע יקרא לחכמות טבעיות בשם "רזי תורה". ויש ליישב, בהקדם מה שיש לבאר סגנון דבריו והקשרם לפי הנ"ל, שדעתו שיש שני סוגי רזי תורה, רזי תורה רוחניים ורזי תורה גשמיים, רזי תורה הרוחניים הם על פי סודן של דברים, רזי תורה גשמיים הם טעמים פילוסופיים על פי טבע העולם, דוגמת מה שכתבו הראשונים בעלי מחקר טעמי איסורי מאכלות על פי טבעי העולם, ועל פי זה כתב תלמיד הרמ"ע שעל פי טעמים הגשמיים שהם רזי עולם כי רק היודע כל טבעי העולם עד עומקם ידע מה רע והיזק יש בבשר נבילה, ואדם כזה מכיר גם בבשר שלפניו אם יש בו דבר המזיק ההיא.
(רציתי להמשיך בדין אם יש ראיה מסוגית הגמרא לענין אליהו, אך כבר הארכתי יותר מדי)