מידי דלא רמיזא באוצר?

כהן · הודעהעל ידי **כהן** » ב' דצמבר 22, 2014 2:28 pm

לדברי הר"ן מודה שבאופן של רש"י אכן אין חיוב כיון שלא הזכיר את השם בקללתו ואמירת חבירו אינה משתייכת לקללה ובכה"ג א"א לחייב על הלב משום הקרא דנוקב שם השם
ורק באופן שהזכיר הר"ן היינו באף אני כמוהו יש חיוב, שכיון שחברו נקב וממילא הקללה אכן קללה גמורה, ממילא כל מי שמצטרף אליה חייב. ואין כאן מחלוקת

הודעהעל ידי **איש_ספר** » ב' דצמבר 22, 2014 2:49 pm

כנראה שלא הבחנת, עזבתי את הר"ן של אף אני כמוהו, ואני מדבר כעת על ר"ן (לעיל אות ד) שאומר שמגדף בלב חייב בדיוק כמגדף בפה, ואין בינהם אלא שזה יש בו מעשה וזה אין מעשה.
וכאן הבן שואל, האם רש"י מסכים לדין הזה שמגדף בלב יש לו חיוב? שהרי בציור של רש"י ודאי שיש גידוף בלב! ולכאורה יש כאן מחלוקת, אא"כ נלך בדרך של המנ"ח, ואז נאמר שגם הראשונים שאמרו שמגדף בלב חייב היינו לא חיוב של מיתה. ואז אין מחלוקת כי רש"י דיבר על מיתה אבל איסור גם לדבריו יש.

כהן · הודעהעל ידי **כהן** » ב' דצמבר 22, 2014 6:23 pm

אכן לא שמתי לב
אתה צודק שלכאו' במקרה של רש"י עכ"פ יש כאן גידוף בלב
היכן המנ"ח?
במאירי כותב ג"כ שחיוב מגדף גם בלב וכן מסית וע"ז
והנה מסית בלב אינו מובן כלל ואולי כונתו שמתכנן להסית והוא עדיף מנתכוין לעבור עבירה כיון שסו"ס מחשבתו לע"ז וכש"כ המאירי שכל עניני ע"ז חיובם בלב,אך עכ"פ משמע שאין הנידון על חיוב גמור שלכא' ודאי ל"ש במסית בלב אלא איסור בעלמא

הודעהעל ידי **איש_ספר** » ב' דצמבר 22, 2014 7:20 pm

מנ"ח מ' ע אות ג (ויש גם בסט)

מנחת חינוך מצוה ע

ונראה ג"כ לפמש"ל לענין קללת דיין חייב אף בשומע מפי אחר ומקלל א"כ כאן נמי בשומע מפי אחר ובירך אף דא"ח כמבוא' במשנה להדיא היינו סקילה א"ח אבל כיון דהוא בכלל הלאו א"כ ה"נ וחייב מלקות כמו בדיין ואפשר כרת נמי חייב דהוי בכלל איש כי יקלל אלקיו ונשא חטאו ובמשנ"ח הניח בצ"ע ולדידי פשוט דמלקות וכרת חייב דהוא בכלל מקלל באזהרה כנ"פ.

המאירי שהבאת זה לשונו

בית הבחירה למאירי מסכת סנהדרין דף סה עמוד ב

מגדף בתוך לבו אף על פי שאין עונו מסור לבית דין נענש הוא עליה כע"ז שהעונש עליה במחשבה שנאמר למען תפש את בני ישראל בלבם וכן הדין במסית ומדיח ובכל אותן שהן חלק ע"ז ומין ממיניה מה שאין כן בשאר עבירות:

לענ"ד אינו קשור לכאן (אגב המאירי בדף נו א אומר בפירוש כרש"י שאם לא הוציא בשפתיו וכו'), הוא לא אומר שיש גדר של גידוף בלב אלא שכיון שאמרו שמגדף ישנו בלב, שלפירוש הכי "פרווה" היינו ששורש האיסור בלב, מוסיף המאירי שאם חשב דינו מסור לשמים ומשווה לעבודה זרה שיש עונש על מחשבה, אבל לא משום כך נאמר שמחשבת עבודה זרה היא כעבודה זרה.

כהן · הודעהעל ידי **כהן** » ב' דצמבר 22, 2014 8:06 pm

מקבל,
וכעת באנו לדבריך לחידוש שודאי אינו באוצר שבן נח שגדף במחשבתו נהרג עפ"י עצמו [להסוברים כן]

ואגב מענין שהר"ן גם לדבריו שיש חיוב גידוף בלב מ"מ עדין כשמדבר בפועל הוצרך לפוטרו משום תורה אחת ואילו רש"י שס"ל שרק יסוד החיוב בלב סגי ליה בזה לבד לפטור

הודעהעל ידי **איש_ספר** » ב' דצמבר 22, 2014 8:18 pm

כהן כתב:מקבל,
וכעת באנו לדבריך לחידוש שודאי אינו באוצר שבן נח שגדף במחשבתו נהרג עפ"י עצמו [להסוברים כן]

יפה! זה מסתמא לא רמיזא, אבל קרוב לזה: לר"ע שבמשנת כריתות הסובר שמגדף חייב חטאת (כי ר"ע לא מצריך מעשה לענין חיוב חטאת). מי שבא למקדש וחטאתו על כתפו, ואומר שחשב בלב, יקבלו ממנו?
דן בזה בספר החשוב סנהדרי קטנה למסכת סנהדרין דף סה ב, והובא בהערות לערך מגדף שבאנצ"ת....

כהן · הודעהעל ידי **כהן** » ב' דצמבר 22, 2014 8:38 pm

דהיינו שפשיט"ל כדברי הר"ן ?
ובעיקר דבריו מה הספק וכי כל אוכל חלב מביא עדים על כך וודאי ע"א נאמן באיסורים

הודעהעל ידי **איש_ספר** » ב' דצמבר 22, 2014 8:49 pm

אני לא זוכר על מי הוא בנוי, לא נראה לי שהר"ן נדפס בימיו.
כנראה שהנושא לא נאמנות, אלא באמת אם מחויב חטאת.

----

לכבודך הבאתי דבריו לכאן, וכמו שהערת בצדק אינו דן על נאמנות אלא על עיקר הדין, ולא מביא ר"ן אלא אומר כן מדעתו

: סנהדרי.png (110.83 KiB) נצפה 10278 פעמים

הודעהעל ידי **איש_ספר** » ד' דצמבר 24, 2014 2:58 pm

טרחתי להשיג תמונת מכתב היד היחיד של חידושי ר' יונה לסנהדרין.
והנה השורות הרלוונטיות, ואין בהן בשורה

: יונה.png (98.09 KiB) נצפה 10261 פעמים

ומכאן אתה למד על מהדורתו המדויקת של הרב זילבר המצויה באוצר.

הודעהעל ידי **איש_ספר** » ה' ינואר 01, 2015 1:14 pm

בהמשך לדברים הבאים קודם:

כתב החת"ס בספרו תו"מ עה"ת:

הנה הא דבמגדף לא מהני תכד"ד יש לזה ב' טעמים. א' כי מה יאמר שחזר בו ולא יהא אלא מחשבה שחשב לגדף ולעבוד ע"ז הלא בזה נתפס על המחשבה.

מה כוונתו?

יש נידון אצל חכמי זמנינו (וכמדומה שיש לזה מקור בשוע"ר) אם מועיל תוכ"ד על מוריד הגשם בימות החמה, שהרי אין כאן חזרה, או תיקון, וכו'.

האם לזה כוונתו?
אם כן, אז למה הוצרך להזכיר שגם המחשבה בעייתית?
האם כוונתו שממחשבה אין חזרה?

נא עזרתכם.

מיללער · הודעהעל ידי **מיללער** » ה' ינואר 01, 2015 2:50 pm

איש_ספר כתב:בהמשך לדברים הבאים קודם:

כתב החת"ס בספרו תו"מ עה"ת:
הנה הא דבמגדף לא מהני תכד"ד יש לזה ב' טעמים. א' כי מה יאמר שחזר בו ולא יהא אלא מחשבה שחשב לגדף ולעבוד ע"ז הלא בזה נתפס על המחשבה.

מה כוונתו?

יש נידון אצל חכמי זמנינו (וכמדומה שיש לזה מקור בשוע"ר) אם מועיל תוכ"ד על מוריד הגשם בימות החמה, שהרי אין כאן חזרה, או תיקון, וכו'.

האם לזה כוונתו?
אם כן, אז למה הוצרך להזכיר שגם המחשבה בעייתית?
האם כוונתו שממחשבה אין חזרה?

נא עזרתכם.

אם נאמר שסוף דיבור במחשבה תחלה אולי כוונתו ז"ל שאפי' שעדיין הוא במצב של תוכ"ד מדברי הגידוף אבל עברה יותר מכדי דיבור מאז שחישב לגדף וא"כ נתת דבריך לשיעורין

הודעהעל ידי **איש_ספר** » ה' ינואר 01, 2015 3:19 pm

מה שאתה אומר זו סברא יפה מאד, וכיו"ב כתב המבי"ט בקר"ס לד' הרמב"ם שמקדיש אינו מועיל תוכ"ד, שכיון שמקדש מהני במחשבה, אם חוזר תוכ"ד מדיבורו, עבר ממחשבה, וראיתי לאיזה מחבר שהשתמש בזה גם לענין גידוף, אבל ברור שכ"ז לא נכנס בדברי החת"ס

הודעהעל ידי **איש_ספר** » ד' ינואר 07, 2015 3:40 pm

viewtopic.php?f=7&t=20781#p204140

האם אכן לא רמיזא?

כהן · הודעהעל ידי **כהן** » ד' ינואר 07, 2015 4:23 pm

לכאו' מרש"י בסוגי' שפירש עד שיברך שם בשם "כגון יכה פלוני את פלוני או יקלל פלוני את פלוני" מבואר שחייבים בשניהם

פלתי · הודעהעל ידי **פלתי** » ד' ינואר 07, 2015 7:18 pm

ברור שכוונתו שבמחשבה לא מועיל חזרה

חכם הרזים · הודעהעל ידי **חכם הרזים** » א' ינואר 11, 2015 1:06 am

כבר נודעה המחלוקת כמה ברכות יש לברך על התפילין, והנוהגין לברך שתים מפרשים דברי הגמרא שמברך שתים דמיירי בכל גוני, ואילו המברכים אחת מפרשים דברי הגמ' בגונא דסח בין תפילין ש"י לתפילין ש"ר. והנה נהגו המברכים שתים לומר אחר ההנחה ברוך שם וכו', מחשש שבירכו ברכה לבטלה. ויש לתמוה הרי אם ברכתו השניה על תפילין ש"ר היא לבטלה ואינו צריך לברכה, הרי א"כ בברכה זו עצמה הפסיק בשיחה בין ש"י וש"ר, ותו באמת חייב בברכה זו, וא"כ אין לו לומר בשום צד ברוך שם כבוד מלכותו. ולא מצאתי שעמדו בזה.

שברי לוחות · הודעהעל ידי **שברי לוחות** » א' ינואר 11, 2015 6:32 am

מחיפוש קל וראשוני שעשיתי ראיתי הקושיא באוצרות התורה תשסה עמ' 78 מדפי האוצר בשם מהרי"ל דיסקין ובשם אבי המהר"ל דיסקין והתירוצים שלהם
הדרת קודש בר מצוה סימן יז ומביא שם שכן הקשה בשו"ת שאילות שמואל
והאר עינינו ז עמ' 25, ובחלק ח עמ' 36 הביא שהקשה כן הגרי"ש כהנמן והביא כמה תירוצים ע"ז מגדולי ישראל שליט"א
עומקא דפרשה תשע"א עמ' 301 מדפי האוצר הביא כמה וכמה תירוצים על זה
קושיא כעין זה קצת מנחת דוד ביצה עמ' קטז

הודעהעל ידי **איש_ספר** » ה' ינואר 15, 2015 12:46 am

מגדף לא היה ולא נברא ולא נאמר אלא לדרוש ולקבל שכר!
http://www.otzar.org/aspcrops/105979_11 ... 512015.asp

פלא פלאות! והנימוק עוד יותר מפליא !

עד כאן לא שמענו לא היה ולא נברא, אלא שריבוי הדינים מוציא את הדין מקיום מציאותי, אבל כאן לדבריו לא היה ולא נברא משום שאסור לקיימו!

(מלבד הסימן המראה על חסרון מילים, ניכר שחסרות תיבות גם בסוף, ואולי היה בהם מרפא)

כהן · הודעהעל ידי **כהן** » ה' ינואר 15, 2015 8:49 am

פלא [והרי בגמ' בחולין אמרו שנילף שאזלי' בתר רובא מרוצח ומכה אביו ולא אמרו דבאמת לא משכח"ל ורק דרוש וקבל שכר]
ואולי י"ל דבריו דמשכח"ל כשבי"ד עצמם ראו דלא תהא שמיעה גדולה מראיה ואף שזה רחוק לא איכפ"ל כמו בעה"נ
ואמנם לר"ע במכות י"ב אין בי"ד שראו הורגים אך ברמב,ם אינו מפורש

פלתי · הודעהעל ידי **פלתי** » ה' ינואר 15, 2015 9:21 pm

כהן כתב:פלא [והרי בגמ' בחולין אמרו שנילף שאזלי' בתר רובא מרוצח ומכה אביו ולא אמרו דבאמת לא משכח"ל ורק דרוש וקבל שכר]
ואולי י"ל דבריו דמשכח"ל כשבי"ד עצמם ראו דלא תהא שמיעה גדולה מראיה ואף שזה רחוק לא איכפ"ל כמו בעה"נ
ואמנם לר"ע במכות י"ב אין בי"ד שראו הורגים אך ברמב,ם אינו מפורש

גם כשאומרים דרוש וקבל שכר, היינו שהדבר יכול להתקיים רק בעניין רחוק מאד. כמו בן סורר ומורה שריבוי הדינים בעצם יכול להתקיים, רק דלא מסתבר שאירע אי פעם כן מרוב רובי הדינים. או בעה"נ דבית שיש בו מזוזה מציל על העיר כולה, ולא מסתבר שלא יהיה בית אחד בלא מזוזה, אבל בעצם אפשר לו להתקיים היכא דמתקיימים התנאים. משא"כ במכה אביו ואמו ורוצח, דאי לא אזלת בתר רובא, אי אפשר לו להתקיים כלל וכלל, בזה לא שייך לומר דנאמר רק לענין דרוש וקבל שכר.
ולעיקר קושית איש ספר נראה לי כוונת האדר"ת, דה"נ יכול הדבר להתקיים אם יבוא העד ויעיד בפירוש איך גידף, וללא שישאלוהו הבי"ד. אי מפני שחשב שמותר להעיד כן, אי מפני שעבר במזיד, אין נפ"מ והדבר יכול להתקיים. רק כיון שרחוק מאד הדבר שיארע כן שאדם יעיד כן מבלי שיבקשו ממנו הבי"ד, שפיר יש לומר בזה דלא נאמר אלא לשם דרוש וקבל שכר.

הודעהעל ידי **איש_ספר** » ו' ינואר 16, 2015 11:30 am

לענ"ד אין דמיון בין עה"נ ובסו"מ, שאמירת לא היה ולא נברא מבטאת סיכוי אפסי להתרחשות מציאותית של הדברים הללו על פרטיהם הרבים, לבין להגיד על מצוה בתורה, לדון את המגדף בסקילה, שהיא לא היתה ולא נבראה, משום שאסור לעשותה! לא יתכן שהתורה תתן לנו מצוה שאסור לקיימה. זה מופרך מעיקרו.

פלתי · הודעהעל ידי **פלתי** » ו' ינואר 16, 2015 12:40 pm

איש_ספר כתב:לענ"ד אין דמיון בין עה"נ ובסו"מ, שאמירת לא היה ולא נברא מבטאת סיכוי אפסי להתרחשות מציאותית של הדברים הללו על פרטיהם הרבים, לבין להגיד על מצוה בתורה, לדון את המגדף בסקילה, שהיא לא היתה ולא נבראה, משום שאסור לעשותה! לא יתכן שהתורה תתן לנו מצוה שאסור לקיימה. זה מופרך מעיקרו.

א) את המצוה לסקול את המגדף בודאי שאין שום איסור, וכמובן שזו מצוה שמותר לקיימה.
ב) אמנם התנאי לקיום מצוה זו, כרוך בעבירה שעבר העד. אבל יש עוד מצות כאלו, שאלמלא לא נתבצעה עבירה לא שייכא המצוה, וכגון והשיב את הגזילה. ובעצם כל מצות של בי"ד להלקות ולסקול המה ג"כ באין ע"י עבירה.
כמדומה שראיתי פעם בחת"ס שכותב דבשעה שקיבלו את התורה לא היה שייך שיעברו עבירות וכל המצות ל"ת ניתנו להם בתורת דרוש וקבל שכר.
עוד י"ל דבאמת אין כאן עבירה, ואם העד העיד כפי ששמע מפי המגדף בשם המפורש, זוהי עדותו ולא נתכוון לגדף כלל. רק מה שהתוי"ט טוען שהבי"ד אומרים לו אמור בפירוש איך גידף, כדי לקיים מצות סקילה, משמע שאנחנו מהדרים לקיים זו המצוה, על זה תמה האדר"ת דאדרבה גדול השלום ואין מהדרים אחר מצוות כאלו לקיימן. ואם תיקשי, הרי אם לא יצוו לו הבי"ד בפירוש לגדף, א"כ ביטלת מצות סקילה שהעד מעצמו לא יאמר בשם המפורש אם לא שנצווה עליו. על זה כתב דאין לחוש לכך משום דאיכא למימר דרוש וקבל שכר. וזה נראה לי יותר נכון.

בוקה דאטמא

אכן דברי האדר"ת ממש מרפסין איגרא וכנראה שיש לתלות העניין בתיבות הנחסרות.
את הסנגוריא של פלתי איני מבין מכל וכל, ברור שאין איסור לסקול את המגדף אבל לא יעלה על הדעת שהתורה תתן מצוה (וזה לא רק מצוה אלא משפטו של עובר עבירה) שאת המצוה א"א לקיים רק באיסור, לא משנה אם איסור של הדיינים או של העדים, זה מופרך ובלתי אפשרי.
כמובן שגזילה שהיא עבירה שניתנת לתיקון ע"י מצוות והשיב לא שייכת כאן לנידון בכלל,
וכנראה גם שלא הבין פלתי את דברי האדר"ת שטענתו היא על הבנת התוי"ט שבמגדף התורה הכריחה לגדף כביכול ועל זה טוען דמי יימר שאכן התורה ציותה על זה ואולי כוונת התורה שמשום האיסור באמת לא נקיים את דין הראוי למגדף וזה דבר שא"א כנ"ל.
כמדומה שאגב שיטפיה לכבוד האדר"ת לא דק ושגה בזה.

פלתי · הודעהעל ידי **פלתי** » ש' ינואר 17, 2015 11:21 pm

בוקה דאטמא כתב:אבל לא יעלה על הדעת שהתורה תתן מצוה (וזה לא רק מצוה אלא משפטו של עובר עבירה) שאת המצוה א"א לקיים רק באיסור, לא משנה אם איסור של הדיינים או של העדים, זה מופרך ובלתי אפשרי.

האם יעלה על הדעת שהתורה תתן מצוה שלא יתכן שתתקיים מפני ריבוי התנאים? כמובן שלא יתכן. ואעפ"כ כשנתנה, אנחנו אומרים שניתנה ע"מ דרוש וקבל שכר. וה"נ התורה אמרה שאם יקרה המקרה והעד יעבור עבירה של גידוף, אז יהיה מצוה על הבי"ד להרוג את המגדף. נכון שזה לא יעלה על הדעת, כמו שלא יעלה על הדעת התנאים של הבן סורר ומורה שהיא מצוה שלא יתכן שתתקיים. אבל זהו גופא הטעם שאנו אומרים שלא יעלה על הדעת כן, הוא הטעם שאנו אומרים שלא ניתנה אלא ע"מ דרוש וקבל שכר. ואיני רואה שום פירכא.

בוקה דאטמא

באמת לא דומה כלל, ואני מניח שגם אתה מבין את זה ובאת לבחון את רמתי הלימודית כהא דמצינו בכ"מ בדיק להו מר.
כי בבסו"מ המניעה היא מריבוי פרטים אמנם המצוה מבוארת ופרטיה נלמדים והיא תיתכן במקרה רחוק שמבחינה הסתברותית קשה להניח שיקרה כלל.
אבל אין לזה ענין עם מצוה שהתורה נותנת ע"מ שיהיה אסור לקיימה, זה פשוט בלתי מתקבל על הדעת, ולא מפני שנדיר או שלא מסתבר שיקרה כן אלא כי התורה לא נותנת מצוות שהיא אוסרת לקיים ופשוט.
מקוה שהצלחתי בבחינה.

הודעהעל ידי **איש_ספר** » ש' ינואר 17, 2015 11:33 pm

גם בעניי דברי מו"ה פלתי הם בלתי מובנים אך משום דרוש וקבל שכר... אפלפל בדבריו, שהרי פסולי דאורייתא א"צ הכרזה וא"כ אם העד עובר עבירה הוא נפסל מיד ואין כאן עד כשר....
למעלה כתב הרב כהן שמשכח"ל באופן שהב"ד רואה, ראיתי בעבר דרך העברה בספר דרך המלך הל' ע"ז שם ששקו"ט בציור כזה, ומחמת אריכות דבריו בכל סוגיא זו, קשה עלי למצוא דבריו ולהביאם לכאן

הודעהעל ידי **איש_ספר** » ש' ינואר 17, 2015 11:38 pm

איש_ספר כתב:למעלה כתב הרב כהן שמשכח"ל באופן שהב"ד רואה, ראיתי בעבר דרך העברה בספר דרך המלך הל' ע"ז שם ששקו"ט בציור כזה, ומחמת אריכות דבריו בכל סוגיא זו, קשה עלי למצוא דבריו ולהביאם לכאן

יגעתי ומצאתי

דרך המלך (רפפורט) הלכות עבודה זרה פרק ב

[ח] אמור מה ששמעת. עי' בפי' הקצר קושי' הכ"מ על שהשמיט רבינו דברי הירושלמי דמסיק שלא יזכיר בפי' הגידוף. ועי' בתיו"ט סנהדרין פ"י משנה ה' שכתב ולי נראה שבדין השמיטו הרמב"ם משום דכיון דגמרא דילן לא חש לפרושי הכי ש"מ דס"ל להגמרא דאין ה"נ שצריך שיאמרו ממש הלשון כאשר שמעו כו'. ולענין קושיית הירושלמי וכי אמרינן לי' גדוף נ"ל דלא קשיא דכשאומרים לו כן לא לגדוף מכוונים לא אנו ולא הוא אלא כדי לקיים מצות סקילה במברך השם ומצותה אינה מתקיימת אלא בכך ולפיכך נתחייב לומר שיפרוש מידי דהוי אסוטה שציוותה התורה בפירוש שימחק שמו הגדול במים ומפני הספק. כ"ש בכאן שלעידים שיעידו הוא ודאי שזה נתחייב מיתה ויש לנו לקיים המצוה להמיתו והרי אינה מתקיימת אלא בכך עכ"ד. ולא ידעתי להלום כוונתו מ"ש דבסוטה שנמחק השם במים ומפני הספק. הא בסוטה אין כאן שום ספק שבודאי רשאי למחוק השם שאם טהורה היא הרי כדאי שימחק שמו הגדול במים לעשות שלום בין איש לאשתו. ואם באמת טמאה היא הרי עי"ז שנמחק השם יקויים בה דינה למות כאשר היא מחוייבת משא"כ הכא אף אם ידוע להעדים שבירך השם עוד אינו ברור אם יוגמר דינו למיתה. ועי' ש"ס מכות דף ה' ואמר רבא באו שנים ואמרו כו' בחד בשבתא הרג פלוני את הנפש ובאו שנים ואמרו עמנו הייתם כו' ולא עוד אלא אפי' אמרו ערב שבת הרג פלוני את הנפש נהרגין דבעידנא דקא מסהדי גברא לאו בר קטלא הוא וע"ש פירש"י דדילמא אי הוי אתי ומודה הוי מיפטר כו' וע"ש בתוס' שדחו פירש"י וכתבו דשמא לא יהי' עדותן קיים, מבואר עכ"פ דאף מי שראה בחבירו שהרג את הנפש אין כאן שום בירור שיוגמר דינו למיתה דיש הרבה אופנים שלא יהי' מחוייב מיתה ושמא יראו כולם לחובה דפוטרין אותו כמבואר ברמב"ם פ"ט מה"ל סנהדרין. וא"כ איך יוציאו הגידוף מפיהם עתה שמא לא יוגמר דינו למיתה כלל ויוציאו הגידוף לבטלה. ועי' ש"ס נדרים דף ח' שלא יאמר ל"ד חטאת שמא ימות. גם מ"ש דחשוב מצותה בכך. צ"ע לפי מה שמבואר בתוס' יבמות דף ד' ד"ה ל"ת שיש בו כרת מי דחי שכתבו ואומר ר"י דמאשת אח לא מצי למילף בעלמא דלידחי עשה ל"ת שיש בו כרת דשאני אשת אח דמצותה בכך וא"א בענין אחר לקיים מצות יבום דאל"כ בטלה מצות יבום אבל בכלאים בציצית ילפינן שפיר בעלמא דאי לא מקיימת מצות תכלת בפשתים מקיימת בצמר ואפ"ה דחי' מבואר עכ"פ דכל היכי דבאפשרי לקיים המצוה באופן שלא יעבור על הל"ת ל"ח מצותה בכך א"כ כאן לפי מה דקיי"ל דאפי' בדיני נפשות עד הרואה נעשה דיין עי' ברמב"ם פ"ה מה"ל עדות וע"ש בכ"מ שרבינו פסק כר"ט וכיון דיש מציאות שיתחייב המגדף מיתה באופן שהב"ד בלבד שמעו הגידוף והי' ביום דשייך לומר לא תהא שמיעה גדולה מראי' וא"כ אף אם באמת לא שמעו הב"ד רק העדים וצריכין להגיד הגידוף עכ"פ ל"ח מצותה בכך כיון שיש אופן שיסקל המגדף באופן שלא יוציאו הגידוף מפיהם. וא"כ קמה וגם נצבה קושיית הירושלמי האיך דחינן האיסור של גידוף כדי לקיים המצוה שיסקל המגדף הא אין עדול"ת שיש בה כרת כמו שאין הרוגי ב"ד דוחין שבת עי' ברמב"ם פכ"ד מה"ל שבת:

אם כי מאד קשה עלי הדמיון בין "מצותו בכך" לבין עדל"ת.

פלתי · הודעהעל ידי **פלתי** » ש' ינואר 17, 2015 11:54 pm

איש_ספר כתב:גם בעניי דברי מו"ה פלתי הם בלתי מובנים אך משום דרוש וקבל שכר... אפלפל בדבריו, שהרי פסולי דאורייתא א"צ הכרזה וא"כ אם העד עובר עבירה הוא נפסל מיד ואין כאן עד כשר....

העד לא נפסל, כיון שעשה זאת בשוגג דחשב שלשם עדות מותר.

בוקה דאטמא

לא הבנתי מה קשה לאיש ספר הדמיון לעדל"ת.
רק הובא משם דאין אומרים מצותו בכך כל היכא דאיכא שום צד שתתקיים המצוה בלא שום דחיה.

הודעהעל ידי **איש_ספר** » א' ינואר 18, 2015 12:45 am

פלתי כתב:
איש_ספר כתב:גם בעניי דברי מו"ה פלתי הם בלתי מובנים אך משום דרוש וקבל שכר... אפלפל בדבריו, שהרי פסולי דאורייתא א"צ הכרזה וא"כ אם העד עובר עבירה הוא נפסל מיד ואין כאן עד כשר....

העד לא נפסל, כיון שעשה זאת בשוגג דחשב שלשם עדות מותר.

צודק

בוקה דאטמא כתב:לא הבנתי מה קשה לאיש ספר הדמיון לעדל"ת.
רק הובא משם דאין אומרים מצותו בכך כל היכא דאיכא שום צד שתתקיים המצוה בלא שום דחיה.

צודק

הודעהעל ידי **איש_ספר** » ג' פברואר 10, 2015 8:53 pm

בגמרא מגילה יט ב, אמרו שמשיירין תפר ביריעות ס"ת, ומתחילה סברו לומר שהוא הלמ"ס, ומחו לאומר כן, ואמרו שהטעם משום שלא יקרע.
והנה מצאתי בכת"י קדמון טעם חדש

: יריעה.jpg (83.13 KiB) נצפה 9943 פעמים

המילה הראשונה לא ברורה לי, אולי: קבלתי.

ולא רמיזא טעם זה לכאורה.

הודעהעל ידי **איש_ספר** » ד' פברואר 11, 2015 3:07 pm

אולי אם אפענח מישהו יגלה ענין

קבל' על מה שמניחין סדק אחד ביריעות למעלה ולמטה אם הכל תפור אז היה נראה הכל כיריעה אחת כי אמרו רבתינו הבא לפחות אל יפחות פחות משלשה עמודים והבא להוסיף אל יוסיף משמונה עמודים ביריעה אחת נמצא אם הכל תופר נראה כיריעה אחת וד"ל

אגב ראיתי בחיפושים שבצ"פ חידש שאם כותבים ס"ת על יריעה אחת, שהוא פסול, ותמהו עליו שאין מקור לדבריו.

מקורות · הודעהעל ידי **מקורות** » ד' פברואר 11, 2015 10:24 pm

איש_ספר כתב:קבל' על מה שמניחין

במקום "קבל'" צ"ל: "ונ"ל".

אביאסף · הודעהעל ידי **אביאסף** » ה' פברואר 12, 2015 4:26 am

איש_ספר כתב:בגמרא מגילה יט ב, אמרו שמשיירין תפר ביריעות ס"ת, ומתחילה סברו לומר שהוא הלמ"ס, ומחו לאומר כן, ואמרו שהטעם משום שלא יקרע.
והנה מצאתי בכת"י קדמון טעם חדש
יריעה.jpg

המילה הראשונה לא ברורה לי, אולי: קבלתי.

ולא רמיזא טעם זה לכאורה.

אכן טעם חדש, מיהו בעיקר הדבר הרבה ראשונים נקטו שהוא באמת הלמ"ס (וראשון להם בה"ג בהלכות מגילה) ונראה שהיתה להם גירסא אחרת בגמ' שם (ולשון בעל העיטור כך היא: ואמר רב חמא בר גוריא שיור התפר הלכה למשה מסיני וי"מ לא אמר אלא שלא יקרע ובכל שהוא סגי).
וכן בירושלמי שם פ"א ה"ט אין הדבר ברור וז"ל: ר' בא בריה דר' חייה בר בא ר' חייה בשם ר' יוחנן הלכה זה שהוא תופר צריך שיהא משייר מלמעלן ומלמטן כדי שלא יקרע ומחי ליה על מוחא אם הלכה למה לא יקרע ואם לא יקרע למה הלכה עכ"ל. מבואר דנקטינן חד מתרי טעמי אבל אין מבואר איזה עיקר.
אמנם גם בירושלמי מצאתי חילוף גירסאות בהלכות ספר תורה המיוחסות לר"'י אלברצלוני (המכונות 'גנזי מצרים') וז"ל: ובמערבא [תני] להא שמ' מגלה נקראת בר' בון ברי' י' דר' חייה בר בא [ר'] חייא בש' ר' יוחנן הלכה זה שהיא תופר צריך שישייר שלא יקרע אלא אם הלכה למה שלא יקרע ואם כדי שלא יקרע למה הלכה ופטורין עכ"ל. נראה שגרס או פירש בירושלמי שמכח הקושיא נדחת המימרא ואי"צ לשייר כלל. (אבל יש לעיין בכת"י כי אני חושד שלא הועתק כראוי).

בוקה דאטמא

ברמב"ן עה"ת פרשת בהר כתב לבאר על פי הדין דגזרו שלא ליקח פירות מן המשומר את הסוגיא דיבמות בגוי שמכר פירות בשביעית ואומר שמשדה משומר הוא, דנראה בגמרא שאם היינו מאמינים לדבריו אזי הפירות היו אסורים, והעמיד הגמרא בד' אופנים,
א', דהיינו חוששים שמא אריס לישראל ומשמר שדהו.
ב', דהיינו חוששים שמא משל ישראל לקט ומוכר.
ג', דהיינו חוששים שהפירות של ישראל והוא מוכר בשליחותו.
ד', אפשר שחכמים גזרו גם על שדה גוי דאין קנין לגוי להפקיע משביעית.
והנה האפשרות השניה לא מבוארת, גם הציור עצמו אינו מובן מה פירוש שלקט משל ישראל ומכר? מדובר שגנב מישראל? או שקנה ממנו? וגם טעם הדין עמום למה שנגזור בכה"ג?
מחיפוש שטחי באוצר לא מצאתי שום אדם שעמד להסביר דברי הרמב"ן אלו, והוא פלא גדול.

הודעהעל ידי **איש_ספר** » ה' אפריל 02, 2015 10:38 am

בתו"כ פרשת אמור פי"ט:

ורגמו אותו כל העדה - וכי כל העדה רוגמתו? אלא במעמד כל העדה.
יכול הוראת שעה היתה? ת"ל ואל בני ישראל תדבר לאמור, יהא מנהג לדורות.

פשטות הדררשה שאף הדין של מעמד כל העדה הוא הוראה לדורות.

האם מישהו מפרש כך להדיא דברי התו"כ? האם מישהו כתב הלכה כזו לדורות?

מה שמצאתי לע"ע: הנצי"ב בפירושו לספרי באיזה הגהה, כותב שכך לכאורה הפשטות אבל מד' הרמב"ם שהשמיט מ' שאין דין כזה,
הח"ח בביאורו לתו"כ שם, מפרש יהא מנהג זה לדורות - על עצם הסקילה.
הגאון האמיתי רצ"ה ואלק בביאורו לספרי שלח פ' קיד, מ' שסובר שגם מעמד כל העדה נוהג לדורות, אבל לא מפורש בדבריו.
הגרמ"ד סאלאוויציק בשיעוריו עה"ת מסתפק בזה.

אשמח אם מישהו ימצא מר"מ נוספים, בעיקר האם יש מי שמפרש דברי התו"כ באופן שגם מעמד כל העדה הוא לדורות!

דוב גרין · הודעהעל ידי **דוב גרין** » ה' אפריל 02, 2015 11:59 am

במעמד כל העדה וכן נאמר בעכן (יהושע ח כ"ד) וכל ישראל עמו כדי ליראם

http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=24533&hilite=ac30f245-ff23-4cff-be95-145bc0c228ec&st=%D7%99%D7%94%D7%90+%D7%9E%D7%A0%D7%94%D7%92+%D7%9C%D7%93%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA&pgnum=58

וצ"ע שהרי עכן מחלל שבת הי', משמע שזה דין לדורות בכל סקילה שבתורה?!

פלתי · הודעהעל ידי **פלתי** » ה' אפריל 02, 2015 12:35 pm

איש_ספר כתב:בתו"כ פרשת אמור פי"ט:

ורגמו אותו כל העדה - וכי כל העדה רוגמתו? אלא במעמד כל העדה.
יכול הוראת שעה היתה? ת"ל ואל בני ישראל תדבר לאמור, יהא מנהג לדורות.

פשטות הדררשה שאף הדין של מעמד כל העדה הוא הוראה לדורות.

האם מישהו מפרש כך להדיא דברי התו"כ? האם מישהו כתב הלכה כזו לדורות?

מה שמצאתי לע"ע: הנצי"ב בפירושו לספרי באיזה הגהה, כותב שכך לכאורה הפשטות אבל מד' הרמב"ם שהשמיט מ' שאין דין כזה,
הח"ח בביאורו לתו"כ שם, מפרש יהא מנהג זה לדורות - על עצם הסקילה.
הגאון האמיתי רצ"ה ואלק בביאורו לספרי שלח פ' קיד, מ' שסובר שגם מעמד כל העדה נוהג לדורות, אבל לא מפורש בדבריו.
הגרמ"ד סאלאוויציק בשיעוריו עה"ת מסתפק בזה.

אשמח אם מישהו ימצא מר"מ נוספים, בעיקר האם יש מי שמפרש דברי התו"כ באופן שגם מעמד כל העדה הוא לדורות!

היות ולא הבאת את הספרי דבי רב, אני חושב שראוי ג"כ להביאו:

הודעהעל ידי **איש_ספר** » ה' אפריל 02, 2015 2:46 pm

יש"כ גדול. הנצי"ב שם מביא ראיה ממה שלא צריכים הכרזה שאין דין של כל העדה לדורות

הודעהעל ידי **איש_ספר** » ה' אפריל 16, 2015 12:40 am

איש_ספר כתב:כתב הרמב"ם פ"ב מהל' ע"ז
אין המגדף חייב סקילה, עד שיפרש את השם המיוחד של ארבע אותייות שהוא אלף דלת נון יוד... ויש מי שמפרש שאינו חייב אלא על שם יוד הא ואו הא; ואני אומר שעל שניהם, הוא נסקל

כל קורא מרגיש בקושי למה פתח הרמב"ם באדנות ורק בסוף סיים שעל שניהם חייב. ואעפ"כ כמעט לא עמדו בזה.
ראו דברי הגר"ש אויערבך בסה"ז אש תמיד עמ' תתעט, ובספר כריח שדה להגאון ר' נטע גרינבלט.

וראו זה פלא, מה שמצאתי להגרי"ד מבוסטון
http://www.otzar.org/aspcrops/155163_18 ... 122014.asp
לדבריו הרמב"ם מונה כאן שלוש שיטות.
א. רק אדנות.
ב. רק הוי"ה.
ג. אדנות והוי"ה.

האם מישהו שמע על שיטה כזו שרק על אדנות חייבים? האם מישהו ראה לאחד מן המחברים שמייחס שיטה כזו לרמב"ם?

אנא!

מצאתי עכשיו באמת ליעקב להגר"י קמינצקי זצ"ל, (כרך נזיקין ב שלא היה באוצר עד עתה) שגם הוא מפרש כן ומטעים:

: אמת ליעקב.png (66.14 KiB) נצפה 9484 פעמים

ואגב שוחרי תורתו המקורית של הגריי"ק ישמחו לשמוע שהופיע אמת ליעקב חדש על נ"ך!

פורום אוצר החכמה

מי מחובר