פסוקי דזמרה בקול רם-רק בשבת קודש, הנהגת האריז"ל והגר"א

[נוטר הכרמים]

מעודי תמהתי על מנהג חסידים ואנשי מעשה שבכל ימות השבוע מתפללים פסוקי דזמרה כחלפן כספים המונה מעות, די במרוצה, ואילו בש"ק מאריכים טובא. לתומי סברתי כי החילוק הוא נסיבתי ביסודו, בימי החול טרודים עמך בית ישראל בצרכיהם כי רבו, על המחיה ועל הכלכלה, ולכך דעתם קצרה מלהשתהות כל הצורך.

אך זה עתה נזדמן לי לראות כדלהלן.

א. מ"א סי' קא,ג בשם שער הכוונות: האר"י לא היה משמיע קולו אפילו בזמירות רק בשבת הרים קולו מעט. ובמקור הדברים בשה"כ איתא שהטעם שלא הרים קולו היינו להורות הכנעה ואימה ויראה לפני השי"ת, אבל ביום השבת היה מרים ומגביה קולו בנעימה בתפילה דמיושב יותר מעט וכו', ואף זה לא היה עושה אלא מפני כבוד השבת.

ב.במעשה רב סי' קכו: בשבת שחרית מתפללין בפירוד עד שוכן עד, ומשוכן עד מתחיל הש"צ, והוא בעצמו מתחיל ברוך שאמר ואומר פסוקי דזמרה בקול רם עד שוכן עד וכן ביו"ט.

ובהערות למהדורא החדשה (ר"י זלושינסקי, ירושלים תשסט) הביא מהגהות אמרי שמואל לספר סערת אליהו עדות על הגר"א שהיה עומד בתפילתו כשר לפני המלך וקולו לא נשמע וכו'. ומחלק המו"ל בין ש"ק לימות החול, כחילוק המבואר בדברי האריז"ל, ומציין עוד לדברי המשנ"ב סק"ז בשם הפמ"ג, יעו"ש.

לפי זה נראה כי מפני כבוד השבת גם נהגו להאריך באמירתם בנעימה.

[איש_ספר]

. א. מ"א סי' קא,ג בשם שער הכוונות: האר"י לא היה משמיע קולו אפילו בזמירות רק בשבת הרים קולו מעט. ובמקור הדברים בשה"כ איתא שהטעם שלא הרים קולו היינו להורות הכנעה ואימה ויראה לפני השי"ת, אבל ביום השבת היה מרים ומגביה קולו בנעימה בתפילה דמיושב יותר מעט וכו', ואף זה לא היה עושה אלא מפני כבוד השבת

ענין חביבות פסד"ז בשבת מבואר כבר בראשונים.
הערה קטנה: כונת המג"א אינה לשער הכונות כמובן, שלא ראה מעולם, אלא לספר הכוונות של ר"מ טרינקי הנדפס לראשונה בוונציה ש"פ (באוצר יש דפוס קוריץ).

[אליהוא]

כל הקושי' אינה מובנת דודאי מש"כ 'וקולו לא נשמע' קאי אשמו"ע ולא על שאר התפילה [ומש"כ שם רק בק"ש כו' ע"כ לאו דווקא].
וע"ע בסערת אליהו שם שכתב 'מוציא כל הגה ונאום בצלצול נעים'. [ועי"ש עוד שמי שהיה שומע אותו מתפלל פעם אחת היה מתעורר לשנה או שנתיים].

ואגב, איזה ספר זה 'ברכת משה לר' משה זלאטובער' שבו מובא מעשה זה?

[אתנחתא]

בשנת תקצ"ב, הדפיס רבי משה קארנר את ספרו ההלכתי על דיני שהחיינו, 'ברכת משה', וספר פולמוסי ונוקב בשם 'אגרת רשפי קשת', שבו בא עם חשבון עם שנואי נפשו ורודפיו.

מתוך ספריו מצטייר אדם מיוחד וחריג, למדן מופלג, בעל מזג סוער ופולמוסי חסר מנוח שכל הזרמים ביהדות זורמים בתוכו כאילו מתחילה אין בהם נפתול ומתח.


בספרו 'ברכת משה' (עמ' 8) מתאר ביקורו אצל הגר"א והנהגותו בתפלה :

"ידוע שרבינו אלי' לא זז כל ימיו כקוצו של י' מדיני דגמרא ואני ראיתי לרבינו שהי' עמד בתפלתו כשר לפני המלך וקולו לא נשמע רק ק"ש קרא בנעימה והיה מדקדק גם במתג כדין (בא"ח סי' ס"א סעי ך"ד)".

הדברים שם נסובים אודות אדם שירד לחייו של רבי משה שחיבר גם ספרים כמו תורת משה ועוד, ר' משה טוען שהיורד לחייו מתיימר להיות תלמיד הגר"א אך מתפלל בהעויות ובקולי קולות ואין זה עולה בקנה אחד עם היותו תלמיד הגר"א. הספר הופיע לאחרונה במהדורת צילום עם מבוא באנגלית. עליו ראה גם היכל הבעש"ט גליון ל.

[אליהוא]

תודה!
כלומר כאן - http://www.otzar.org/wotzar/Book.asp?21793&BOOKS&page=8
השאלה לאור הדברים האם עד נאמן הוא.

[נוטר הכרמים]

. א. מ"א סי' קא,ג בשם שער הכוונות: האר"י לא היה משמיע קולו אפילו בזמירות רק בשבת הרים קולו מעט. ובמקור הדברים בשה"כ איתא שהטעם שלא הרים קולו היינו להורות הכנעה ואימה ויראה לפני השי"ת, אבל ביום השבת היה מרים ומגביה קולו בנעימה בתפילה דמיושב יותר מעט וכו', ואף זה לא היה עושה אלא מפני כבוד השבת

ענין חביבות פסד"ז בשבת מבואר כבר בראשונים.
הערה קטנה: כונת המג"א אינה לשער הכונות כמובן, שלא ראה מעולם, אלא לספר הכוונות של ר"מ טרינקי הנדפס לראשונה בוונציה ש"פ (באוצר יש דפוס קוריץ).

נשמח מאוד למראי מקומות מדויקים יותר. כוונתך לדבריהם על הוספת המזמורים בש"ק?

ראה ב"ר י,ט שש"ק מכונה 'יום הקילוס'.

[איש_ספר]

תודה!
כלומר כאן - http://www.otzar.org/wotzar/Book.asp?21793&BOOKS&page=8
השאלה לאור הדברים האם עד נאמן הוא.

על עדות אחת שלו בשם החת"ס יש ויכוח ויש שמסרבים להאמין מחמת שמוכחש מדברי החת"ס במקו"א. ואצרף כאן מהרשום אצלי:

במקו"א בספרו (ברכת משה ברלין תקצ"ד עמ' כח) כותב ר' משה קערנער, אחר שהאריך שיש לברך בלשון בריך רחמנא במקום ספק:

'....וזכרתי ימים מקדם שמסבת רעש מלחמות בארצות אטליא שנת תקס"ט והס' 'פרי עץ הדר' לפ"ק , לחג האסיף לא היו מביאים מעיר גענוייא [=יאנאוועא] רק מאיי קורפוא שהיו אז בחזקת מורכבים, המורה הזקן כמשמעו וכהדרש הרב המובהק הגדול בתורה ובחסידות מו"ה דניאל זצוק"ל שישב על כס ההוראה בקהילה מפוארה הוראדנא יע"א, עמל בעמלה של תורה ואזן וחקר יותר מיו"ד דפים בחריפות ובקיאות ותקן אז לברך, בריך רחמנא כו' אקב"ו על נטילת לולב. וכל גדולי העיר שמעו לפקודתו באין פוצה פה' . כקרוא הגאון מו"ה משה סופר יאריך ימיו על כסא ממלכתו בק"ק פרעשבורג דברי אלה, ושם עין עיונו עליהם יותר משבועות שתיים הטיבו מלי בעיניו הטהורים כאשר בידי מכתבו מחודש סיון שנת הראני מעשי תקפ"ו שעשה הלכה למעשה, פעם אחת הקרה מקרה, לא טהורה היתה הלבנה, והיה קרוב לזמן ד"י ימים ח"י שעות וכו' פתח ואמר בריך רחמנו וכו' אשר במאמרו ברא וכו'. עכ"ל.

לפי האמור כאן לא נזקק החת"ס לשאלת ברכה על אתרוגי קורפו אלא על עצם הענין, אמירת בריך רחמנא במקום ספק. והנה בשו"ת ביכורי שלמה (או"ח סי' ל"ח) נדפסה תשו' הגאון הנפלא משוואל בעל זכר יהוסף, ושם העתיק דברי ר"מ קרנר הנזכרים, בשיבוש מה, וז"ל שם: 'ובקרוא הגאון מהר"ם סופר בעל חת"ס ז"ל את דברי קונטרסו וטעמו של הגאון רבי דניאל ז"ל הוטבו דבריו מאד בעיניו'. נוסח המשובש זה, כביכול הסכים הגאון חת"ס לפסקו של רבינו, נדפס גם בשד"ח (מערכת ל' כלל קמ"א או"ת ל"ב) ע"פ מה שראה כן בחוברת עיטור סופרים. וכבר התנצל על כך הגריז"ש בעצמו בתשו' אשר נדפסה בשו"ת באר משה להגאון מקאמינקא עמ' 272 עי"ש. עיין בכ"ז בתשו' ציץ אליעזר ח"י סי' י"א. ואף על עיקר עדותו של ר"מ קרנר, שלפיה התיר הגאון חת"ס לומר בריך רחמנא במקום ספק, נתקשו בכך שהוא סותר משנת החת"ס בחידושי לתחילת נדרים דגם האומר בלשון בריך רחמנא הוא ברכה לבטלה וכן העיד משמו תלמידו מהר"ם שיק בספרו על המצות מ' ס"ט. ואין כאן מקומו.

כבדרך אגב אציין שגם התאריך שרשם ר' משה - תקס"ט - אינו יכול שיהיה מדויק, וכמש"כ שם:

התאריך המופיע כאן משובש. ראשית כי בשנת תקס"ט כבר לא היה הגאון רבי דניאל בין החיים, שהרי נסתלק בשנת תקס"ז כדלקמן. וכן, פרי עץ הדר עולה בגי': תרנ"ט. והנה בספר בית מאיר חלק או"ח ויור"ד להגאון רבי מאיר פוזנער זלה"ה (נסתלק ביום ג' כ"ה שבט תקס"ז), נדפס בסוף הספר תשובה אחת לק"ק הוראדנא אודות אתרגי קורפו. וכך פותחת התשובה: קבלתי איגרת היום כ"ב טבת שנת בשלום מק"ק הוראדנא מכבוד הרב מו"צ ובית דינו ואלופי מקהל יצ"ו. וז"ל, על עתה באנו במידי דאית ביה שאלה על אודות אתרוגים אשר זה חדשים מקרוב הובא למדינתינו, הנקראים קרפיער אתרוגים, אר רבים יצאו יד"ח בחג הסוכות העבר והיה חביבא להו מצוה בשעתא וכו', ויש אשר משכו ידיהם ממנו וכו''. את שאלתם חתמו חכמי הוראדנא: הכ"ד אנחנו ב"ד היושבים על מדין בצירוף כבוד הרב המאור הגדול מ"ץ דקהילתנו היום יום ה' פה ק"ק הנ"ל'. 'הרב המאור הגדול מ"ץ דקהילתנו' הינו בלא ספק רבינו. אכן גם התאריך, המופיע בתשובה זו (בשלום - שע"ח משובש. תשו' זו חזרה ונדפסה מכתי"ק המחבר בתוך שו"ת בית מאיר מכון י- ם תשל"ו, ושם מופיע שנת בשלום ובמישור, גם תאריך זה הינו כמובן מוטעה. אבל שנת מועד פניית חכמי הוראדנא וכתיבת תשובת הבית מאיר כמעט מפורש בגוף התשובה. שכך כותב הגאון רבי מאיר שם: 'גופא דעובדא הכי הוי, בערב חג הסוכות תקס"ג באו לפני תרי אנשים וכו' ובידם איזה אתרוגים מהודרים וכו' ושוב הוברר לי שהם קרפיער אתרוגים...' ובהמשך הדברים כתב: 'וההוא שתא חג הסוכות תקס"ד חזר ובא הסוחר לדאנציג והוציא שם בדאנציג שהשיג כתב הכשר וכו'... והיה כאשר הגעתי אמרותיכם הטהורות מיד שלחתי... ודרשתי ממנו מז הקול ההכשר שהוציא...'. ונתברר איפוא כי ר' דניאל עם שאר חכמי הוראדנא פנו אליו בשנת תקס"ד, וכמוש"כ בתוך תשובתם הגיעו אתרוגים אלו למחוזם שנה קודם היא שנת תקס"ג. באותו שנה שקיבל גם הגאון בית מאיר אתרוגים אלו. [ולפי"ז פרט השנה נרמז ב'ובמישור']

'.

[עושה חדשות]

ראה עוד כאן.