אצב כתב:המילה "השם" במשמעות של השם הידוע.
הפירוש של "
השם", אינו "השם הידוע" (דהיינו שמו המפורש הידוע של הקב"ה), אלא הפירוש הוא:
הקב"ה.
ויש לזה שלוש ראיות:
ראשית, הביטוי "בעזרת
השם", בע"כ שאין פירושו "בעזרת שמו של הקב"ה", אלא הפירוש הוא כמובן "בעזרת
הקב"ה".
שנית, בביטוי "שם-השם", בע"כ שהמילה השנייה שבביטוי הזה, "
השם", אינה מתפרשת במשמע: "שמו של הקב"ה", אלא מתפרשת במשמע: "
הקב"ה".
שלישית, הלא זה מקרא מלא בחומש: "ליראה את
השם הנכבד והנורא הזה, את
ד' אלוקיך". ברישא פתח ב"השם", ובסיפא סיים ב: "ד' אלוקיך"; א"כ מחד גיסא: מפסוק זה משמע להדיא כי, "השם" הוא-הוא "ד' אלוקיך"; בעוד שמאידך גיסא: כשאתה מתפלל אל
ד' אלוקיך, אינך מתפלל אל שמו של הקב"ה, אלא אתה מתפלל אל
הקב"ה. אמור מעתה:
השם, הוא (כאמור מחד גיסא) ד' אלוקיך, שהוא (כאמור מאידך גיסא)
הקב"ה (ולא שמו של הקב"ה).
ודוק.