האם ראוי ללמוד תולדות גדולי ישראל?

[איש_יהודי]

הכונה היא לא על תולדותיהם במובן של מתי נולדו וכו', אלא על שיטתם אופיים וכדו'.
מצד אחד יש בזה מעלה נפלאה שכשלומדים אין זה ספר מת אלא איש חי.
מצד שני יש בזה סכנה גדולה שיכולים לזלזל בהם ח"ו.
ספרו של ד"ר אורבך על בעלי התוס' היא דוגמה טובה.

[צונאמי]

כתב החזו"א (אגרות ב,קלג) דעתי כי ראוי למחזיקים בתורת השם לדעת את גודליה באופיים האמיתי ואם מותר לדבר לשה"ר על אומן באומנתו לאיש הדורש עליו לצורך, על מי שתורתו אמונתו לא כ"ש שצריך להודיע למחזיקים בתורה וצריכים לדעת כי הידיעה של חכמי הדור ליבם ומידתם הן הן גופי תורה עכ"ל
וראה כאן:
viewtopic.php?f=17&t=20353&hilit=%D7%91%D7%90%D7%95%D7%A4%D7%99%D7%99%D7%9D

[אום אני חומה]

בעניין הביוגרפיות של גדו"י (כגון מתי נולדו והיכן כיהנו ואיך קראו לבתם השלישית וכדומה) יש מכתב מרתק מהגר"ח ברלין בהקדמה למרומי שדה, שבו הוא מביא את דעת אביו הנצי"ב שקרא לספרים אלו בתואר המחמיא 'מעשה שטן'!
מעניין אם מצינו מי שנחלק עליו.
מי שיכול להעלות- תע"ב.

[בברכה המשולשת]

נחלקו עליו כל החכמים שכתבו מבוא של תולדות לספרי אבותיהם ורבותיהם

[בברכה המשולשת]

ולעצם נושא האשכול כמדומני שראיתי פעם שנחלקו בזה הגרש"ר הירש והגרד"צ הופמן

[גביר]

ולעצם נושא האשכול כמדומני שראיתי פעם שנחלקו בזה הגרש"ר הירש והגרד"צ הופמן

התוכל לציין מראה מקום מדוייק יותר?

[מחולת המחנים]

נחלקו עליו כל החכמים שכתבו מבוא של תולדות לספרי אבותיהם ורבותיהם

לענ"ד אין כאן מחלוקת, הגר"ח ברלין במכתבו התכוון בעיקר שלא לעשות את הטפל לעיקר.
וכבר אמרו חז"ל תולדותיהם של צדיקים מעשים טובים, ואידך זיל גמור.

[בברכה המשולשת]

ולעצם נושא האשכול כמדומני שראיתי פעם שנחלקו בזה הגרש"ר הירש והגרד"צ הופמן

התוכל לציין מראה מקום מדוייק יותר?

כמדומני שראיתי פעם מאמר של ר' יונה עמנואל בהמעיין שבו כתב שעבודת בדוקטרט של הגרד"צ היתה על שמואל (האמורא) ועל זה כתב הגרש"ר הירש בכתב העת שלו (איני זוכר את שמו) שאין לעשות כן

[מצפה לרחמי שמים]

כדאי מאוד להביא את דברי מרנא החזו"א זי"ע יותר בדיוק, נראה לי שהוא משנה המשמעות הפשוטה - מכפי המצוטט בדרך כלל...
"לא היתה מנוחתי שלמה, פן נכשלתי בלשון הרע חס וחלילה, כי ידעתי, כי ראוי להמחזיקים בתורת ה', לדעת את גדוליה באופיים האמיתי, ואם הותר לדבר לשון הרע על אומן באומנותו להאיש הדורש עליו לצורך, על מי שתורתו אומנותו, לא כל שכן שמותר להודיע להמחזיקים בתורה וצריכים לדעת, כי הידיעה של חכמי הדור, לבם ומידתם, הן הן גופי תורה. מכל מקום, צריך לזה זהירות יתירה, ופן משנה הדבר בקוצו של יוד ונמצא מוציא שם רע על תלמיד חכם" (קוב"א ב' קל"ג).

יש לפעמים הרגשה שהוציאו מהחזו"א הזה היתר כללי לדבר על גדולי ישראל... והמעיין בדבריו יראה שאינו נכון.

[פרנצויז]

מצד שני יש בזה סכנה גדולה שיכולים לזלזל בהם ח"ו.
ספרו של ד"ר אורבך על בעלי התוס' היא דוגמה טובה.

בענין הספר על בעלי התוס', הבעיה איננה תולדות גדולי ישראל, הבעיה היא בכותב, בהשקפותיו ובכתיבתו. הבעיה בגברא ולא בחפצא.

[גביר]

ולעצם נושא האשכול כמדומני שראיתי פעם שנחלקו בזה הגרש"ר הירש והגרד"צ הופמן

התוכל לציין מראה מקום מדוייק יותר?

כמדומני שראיתי פעם מאמר של ר' יונה עמנואל בהמעיין שבו כתב שעבודת בדוקטרט של הגרד"צ היתה על שמואל (האמורא) ועל זה כתב הגרש"ר הירש בכתב העת שלו (איני זוכר את שמו) שאין לעשות כן

איתור המאמר לפי זה אמנם אפשרי, אך הוא דורש זמן רב. מכל מקום נראה שיש מקום לחלק בין עיסוק בתולדות תנאים ואמוראים, שאפשר שהרתיעה ממנו היא חלק מהרתיעה הכללית מפני מחקר היסטורי של התלמוד בכלל, לבין עיסוק בתולדות חכמים מאוחרים יותר, שממנו יתכן ורש"ר הירש לא הסתייג.

[בברכה המשולשת]

בהחלט ייתכן לחלק כן, אך כמדומני שהטענה של ר' יונה במאמר הנ"ל היתה כללית

[מילה בסלע]

דברי החזו"א באיגרת מיוסדים על דברי הגמ' הבאים:
עירובין נג א:
והאמר רבי יוחנן: שנים עשר תלמידים היו לו לרבי אושעיא בריבי, ושמונה עשר ימים גידלתי ביניהן, ולמדתי לב כל אחד ואחד וחכמת כל אחד ואחד!
ופירש"י:
לב כל אחד ואחד - כמה היה מחודד, כלומר, בכולן הכרתי מה חריפות יש מזה לזה.
וחכמת כל אחד ואחד - כמה זה חכם מזה, וכמה למד יותר ממנו.
מנחות יח א:
ואמר רבי: כשהלכתי למצות מדותי אצל ר' אלעזר בן שמוע, ואמרי לה: למצות מדותיו של ר' אלעזר בן שמוע...
ופירש"י:
למצות מדותי - לידע מיצוי תלמודיי ולשאל ספיקותיי.
למצות מדותיו - ללמד ולמצות מה שר' אלעזר חכם ממני.
ואין להם קשר למכתב הגר"ח ברלין הנזכר לעיל.
לימוד הביוגרפיה של גדולי ישראל היא סוגיה לעצמה ואינה קשורה לדברי החזו"א הללו.

[קומי_אורי]

ועוד חזו"א:
ב"ק סי' י"א ס"ק כ', בביאור המאמר "רבינו חננאל כל דבריו דברי קבלה": אין הכוונה שלא אמר דבר מסברא, והרי חלקו עליו הפוסקים, אלא נראה דר"ח שימש גדול זקן אחד שהיה זכרן ביותר וקבל ממנו הרבה דברים דחבריו לא ידעום והוא היה מספר דברים נסתרים ומפליאים וזה נותן לו חשיבות מיוחדה ומי שהוא עשיר בעובדות הראשונים יש בו קדושה יתירה וחכמה יתירה.

[אספקלריא]

עיין שו"ת וישב הים (לר"י הלל) חלק ג' סי' ל"א, שטוב לדעת שמות החכמים ותקופותיהם, עיי"ש.