משולש כתב:ברזילי כתב:משולש כתב:כשהגיעו כולם מאותו מקום זה נקרא "ב"ד אחד בעיר אחת", כשהגיעו משני מקומות (למשל מאשכנז ומספרד) זה נקרא "שני בתי דינים בעיר אחת".
וכשם שב"ד אחד בעיר אחת מחייב את בני העיר במנהגיו, כך שני בתי דינים מחייבים את בני העיר המדברית כל אחד במנהג בית הדין אליו הוא משתייך. (האשכנזי לבי"ד האשכנזי והספרדי לספרדי).
כוונתי למקרה שהגיעו מאה אנשים, כל אחד ממקום אחר. אין כאן שתי קהילות, אלא קהילה אחת של לקוטאי. האפשרות שמקומותינו הם שתי קהילות בעיר אחת עלתה כבר לעיל, ולפי צד זה פשיטא שניתן לעבור מקהילה לקהילה.
סליחה שאני מביא סברות בטן.
אבל נראה לי שבמקרה כזה בשלב מסויים מאת האנשים האלו יתגבשו לכדי מנהג מוסכם אחד שבוודאי לא יהיה קשור למקום מוצאם, (כי כנראה אין מנהג מוצא רק לקהילה שלמה ולא ליחיד משתקע). והבנים שלהם יהיו מחוייבים לאותו מנהג מתגבש.
הרי נאמר כאן קודם בשם פוסקים שמי שמגיע למדבר, או למקום שאין בו מנהג, צריך להמשיך לנהוג במנהג עיר מוצאו, ואם כן אם יגיעו מאה אנשים ממאה ערים שונות לאותו המדבר, כל אחד מהם ינהג כמנהג עיר מוצאו (ולא יתגבש מנהג משותף, לפחות לא בדור הראשון). אלא שאני מוסיף, שכל זאת לא שמענו אלא על מי שהגיע מעיר המוצא הוא עצמו, אבל מי שכבר נולד באותו המדבר, מה לו ולעיר המוצא של אביו?
כשתביא את מכתבו של הגרש"ו נוכל לבדוק אם הוא מתיחס למי שרוצה להעקר ממנהג אחד בלבד, או למי שרוצה להפוך עצמו לבן מנהג אחר לכל דבר וענין. אם באופן השני, אני חוזר על הראשונות, שאינני מבין איזה מקור יש לאסור על אדם פלוני לעבור מקהילה אחת למשנה (ואדרבא, מהמשנה נראה כמעט ברור שאין בזה שום חשש).
אביגדור כתב:קבוצת אנשים שמקימים עיר חדשה יש ללכת בה אחרי הרוב ואם אין רוב אין מנהג מחייב וינהגו כדין תורה. כ"כ הפר"ח בסי' תצו (וכתב שירושלים יש ללכת בה אחרי חומרי כל המנהגות כיוון שלקוטאי נינהו ושמא יש רוב למנהג לחומרא).
הלא אנחנו מדברים לפי הדעה בפוסקים שמי שהגיע למדבר חייב במנהגי עיר מוצאו (וכנראה הפר"ח לא שמיעא ליה דבר זה), ולפי שיטה זו מה לי הגיע למדבר או הגיע לעיר שאין בה מנהג מחייב?
(ולגבי שאר הדברים, אני מסכים שהעמדות הובהרו)