זקני ת"ח, האם דעתם מתיישבת???

[זקן ששכח]

הנני להציע שאלה שהיא חידה [אדגיש: אילו לא היה פתרון בידי לא הייתי מציע שאלה שכזו ברבים], ישוטטו רבים ויאספו תשובות ויישובים להשביע נפש שוקקה.

מספרים אודות חד מזקני גדולי דורנו שליט"א שהסביר על עצמו אמאי מתעסק הוא בצרכי הרבים, בקירוב לבב בנים אל אביהם שבשמים, ונימק זאת בכך שמפאת גילו קשה עליו הריכוז והעיון בדברי תורה לכן מתעסק הוא בצרכי רבים.
ולכאורה הוא כמעשה לסתור להא דדרשו חז"ל שזקני תלמידי חכמים כל זמן שמזקינים דעתם מתיישבת עליהם.

[נוטר הכרמים]

הכל יודעים במי עסקינן, אחד המיוחד מגדולי דורינו שליט"א, ואיני רואה כל קושיא בדבר.

א. יש מצב גם של שברי לוחות, ראה ברכות ח,ב, וח"ו איני מכוין שהנ"ל מתקרב למצב כזה, עוד ינוב וגו'.

ב. ישוב הדעת פירושו שהדעת יותר שקולה ומתונה, אבל אין זה קשור כלל לתנאי הגוף והנפש הקשים הבאים לעת זקנה, שע"ז אמרו 'אל תשליכנו לעת זקנה', וכמו שמעוררים המגידים, שבד"כ ככל שמזקינים לא מתווספים כוחות, חטוף חטוף...

[מעיין]

הדברי חיים (צאנז) מנע עצמו בזקנתו מהוראה, שו"ת אהע"ז ח"ב סי' קמ"ו, וכ' ששמע שגם הנוב"י עשה כן.

[תולדות אדם]

ז"ל האוה"ח הק' פרשת ויחי (כז, כט)

גם בזה הרוחנו מה שאנו רואים כי כשיזקין האדם תתמעט הבנתו ואפילו איש חכם לא יוכל לצאת ולבא במלחמתה של תורה ויתמעטו הרגשותיו הגם שאמרו ז''ל (סוף קנים) זקני תורה דעתם מתיישבת עליהם, דקדקו לומר מתישבת לשלול דעתם של זקני עם הארץ שמתטרפת ולעולם כח השכליי והתבוניי יאפס. ולפי ההקדמה האיר ה' עין בדבר זה כי לצד שנסתלקו כל חלקי הנפש אין כח במועט הנשאר לעשות כשיעור הכל גם לא תעמיד הגוף ויכבד קצתו על קצתו לצד מיעוט המניק והזן שהיא הנפש וישוב כדעת קטן:

[אוצר החכמה]

תולדות, יישר כחך שהחזרת לי אבידתי.

[היא שיחתי]

עי' שם באור החיים דברים נפלאים בסוד השינה מדוע נצרכת השינה לאדם

[האחד]

הדברי חיים (צאנז) מנע עצמו בזקנתו מהוראה, שו"ת אהע"ז ח"ב סי' קמ"ו, וכ' ששמע שגם הנוב"י עשה כן.

גם על הגר"מ פיינשטיין מספרים כך.
ומעניין שבזמנינו כבר לא מוצאים הנהגה זו.

[אמרתי אחכמה]

הדברי חיים (צאנז) מנע עצמו בזקנתו מהוראה, שו"ת אהע"ז ח"ב סי' קמ"ו, וכ' ששמע שגם הנוב"י עשה כן.

גם על הגר"מ פיינשטיין מספרים כך.
ומעניין שבזמנינו כבר לא מוצאים הנהגה זו.

לפני שנים סיפר לי מישהו,
שת"ח אחד סיפר לו, שדיבר פעם בלימוד עם הגר"מ פיינשטיין זצ"ל,
וכיון שהוא היה אוחז באותו סוגיא, אמר להגר"מ שהמג"א בס"ק מ' כותב וכו',
ואמר לו הגר"מ, שהמג"א הוא בס"ק מ"א,
ואותו הת"ח התעקש עצמו, כיון שאחז בהסוגיא.
ואמר לו הגר"מ להת"ח,
שכשילך הביתה יעיין בהמג"א,
ואם הצודק עמו (עם הת"ח) - יואיל נא בטובו להודיעו,
כי היות והוא פוסק שאלות בכל יום, ואם אכן שהוא שכח באיזה 'סעיף קטן' המג"א נמצא, אם כן זה מראה שהזקנה קופצת לו וזכרונו כוזב לו, ועליו להפסיק לפסוק שאלות.
כמובן, שהת"ח עיין במג"א, וראה שהצדק עם הגר"מ זצ"ל.

[זקן ששכח]

תולדות, תודה רבה. אכן לזאת כיוונתי.
ברם, מה שמפליא הוא שעד כמה שמצאתי שיטת האוה"ח יחידאה היא, כנגד כל המפרשים, ראשונים ואחרונים (לא שראיתי את כל המפרשים, אבל מאלה שראיתי לא מצאתי מי שיפרש כמוהו).

[ירושלמי]

בפשיטות יש ליישב, דהמכוון הוא דעתם מתיישבת עליהם, היינו פקחותם וצלילות דעתם, או את"ל ה'דעת תורה' שבקרבם. אך אי"ז סתירה שקשה עליהם לצלול בעומק ים התלמוד.

שו"ר שכ"ז אכניס במהלך בתרא דידידנו נוטר הכרמים נ"י.

הדברי חיים (צאנז) מנע עצמו בזקנתו מהוראה, שו"ת אהע"ז ח"ב סי' קמ"ו, וכ' ששמע שגם הנוב"י עשה כן.

גם על הגר"מ פיינשטיין מספרים כך.
ומעניין שבזמנינו כבר לא מוצאים הנהגה זו.

אם אינני טועה מרן רי"ש גלותא שליט"א, מזה כמה שנים - מאז שכבדה ראייתו עליו - איננו מקבל שאלות נשים. וכן כמדומני ששמעתי על עוד כמה מזקני הפוסקים זצ"ל ויבדלחט"א, אם כי עדיין יש לחלק בין המסופר על הד"ח שמנע עצמו מהוראה בכלל, לבין הפוסקים הנ"ל שנמנעו מלענות בשאלות של מראית העין דייקא.
ובאותו ענין, בשבת יצא לי לעיין בהקדמת הספר "חידושי הגר"ד" לראב"ד ירושלים רבי ליפמן דוד שובאקס זצ"ל, שבחדשיו האחרונים היה מבקש שיבחנוהו בשאלות אלו, לראות אם עדיין מורה הוא כהלכה.

[האחד]

אם אינני טועה מרן רי"ש גלותא שליט"א, מזה כמה שנים - מאז שכבדה ראייתו עליו - איננו מקבל שאלות נשים. וכן כמדומני ששמעתי על עוד כמה מזקני הפוסקים זצ"ל ויבדלחט"א, אם כי עדיין יש לחלק בין המסופר על הד"ח שמנע עצמו מהוראה בכלל, לבין הפוסקים הנ"ל שנמנעו מלענות בשאלות של מראית העין דייקא..

החילוק ברור. ולא קרב זה אל זה.

[אורי אגסי]

תולדות, תודה רבה. אכן לזאת כיוונתי.
ברם, מה שמפליא הוא שעד כמה שמצאתי שיטת האוה"ח יחידאה היא, כנגד כל המפרשים, ראשונים ואחרונים (לא שראיתי את כל המפרשים, אבל מאלה שראיתי לא מצאתי מי שיפרש כמוהו).

זקן ששכח,
מה המצב אצלכם? מתיישב? מתווסף? עוסקים בקירוב? ....

[מעיין]

לפני שנים סיפר לי מישהו,
שת"ח אחד סיפר לו, שדיבר פעם בלימוד עם הגר"מ פיינשטיין זצ"ל,
וכיון שהוא היה אוחז באותו סוגיא, אמר להגר"מ שהמג"א בס"ק מ' כותב וכו',
ואמר לו הגר"מ, שהמג"א הוא בס"ק מ"א,
ואותו הת"ח התעקש עצמו, כיון שאחז בהסוגיא.
ואמר לו הגר"מ להת"ח,
שכשילך הביתה יעיין בהמג"א,
ואם הצודק עמו (עם הת"ח) - יואיל נא בטובו להודיעו,
כי היות והוא פוסק שאלות בכל יום, ואם אכן שהוא שכח באיזה 'סעיף קטן' המג"א נמצא, אם כן זה מראה שהזקנה קופצת לו וזכרונו כוזב לו, ועליו להפסיק לפסוק שאלות.
כמובן, שהת"ח עיין במג"א, וראה שהצדק עם הגר"מ זצ"ל.

כמדומה לי שמעשה כעין זה מובא ב"שר התורה", תולדות הגאון שר התורה מטשעבין.

[איש_ספר]

פלא שמביאים כאן את דברי האוה"ח בסתמא בשעה שלפו"ר הם בסתירא למאמר שבסוף קינין שבא בכותרת האשכול.
אמנם האריכו המחברים לישב דבריו בטוב, אכן עדין אי אפשר להביאם בלא הסבר, באופן שלא יהיו מנגדים לדברי חז"ל הנ"ל.

לעיקר הענין, כלום מצינו פסול זקן בהוראה? (חוץ מסנהדרין וגם שם או בצירוף שאין לו בנים, ואפי' למאן דגריס או, מ"מ הוא מטעם אחר של רחמים יעו"ש).
והכל יודעים כי יש הזוכים שעד זקנה ושיבה לא תכהה עינם וכו' ויש אחרים, ומה מקום יש להשוות.

[אליהוא]

כמדומה שכ"כ גם על המהרש"ם שלא פסק לעת זקנותו.
וגם הגאון רבי רפאל הכהן התפטר מרבנות אה"ו לעת זקנותו אם כי שם לא ברור אם זה הטעם.
[כמובן שהזקנה במושגים שלהם שונה מהיום].

צריך גם להוסיף כי גם אם דעתם מתיישבת עליהם, לפעמים בירור המציאות קשה עליהם יותר,
וידוע דברי הגר"א בזה על אם ברור לך כאחותך.

[שיבר]

בדרשות הר"ן דרוש י', התייחס לסתירה לכאו' עם המציאות והסב את כוונת המאמר אל מלחמת היצר, וזה לשונו:

"ואין הכונה בכאן לומר שזקני תורה כל זמן שיזקינו תתרבה חכמתם, כי אפשר שאין כן, כי מאשר השכל צריך לכלים גשמיים אפשר שכשאשר יפליג בזקנה ויפליגו הכלים להחליש יחלש גם הוא. ולכן לא אמר זה התנא חכמה מתוספת עליהם.. אבל אמר שדעתן מתיישבת עליהם.

"ופירושה, שזקני תורה אשר בבחרותם הניחו תאוות העולם ובחרו הדרך הטובה, כל זמן שמזקינין דעתם מתיישבת עליהם, כלומר שהם מתפייסים יותר ודעתם נוחה במה שהסכימו עליו, והוא כי בבחרותם אע"פ שהסכימו לעזוב תאוות העולם ומותריו א"א שלא יניעם בחרותם לפעמים אליהם, ואע"פ ששכלם מנגד לזה ומונעם שלא יהיו נפתים אחריהם, אי אפשר שלא יתאוו עליהם בצד מה ושתתישב דעתן עליהם לגמרי בהיותם בין שני הכחות המנגדים.

"אבל כל זמן שמזקינים והתאוות נחלשון והדמיון רואה שכל מה שדמהו מעניני זה העולם דבר בטל ואבד וכלה ויכלה ביו ידיו, אז אין השכל מנגד וחולק, ולפיכך דעתן מתיישבת לפי שהם רואים בבירור שבחרו הטוב ושהסכימו עליו ושכל מה שהנאוהו מעניני העוה"ז דבר בטל ושאין לדאוג כלל בבמה שעזבוהו.

"אבל לזקני עם הארץ יקרה ההפך. והוא שבבחרותם נפתים אחר תאוות העולם ודעתם נוטה בעת ההיא ומתפייסת, ואינם חוששים למה שחולק השכל על זה. אבל כל זמן שמזקינים, שהעולם נשמט מהם והם ממנו, הם רואים שכל מה שהתאוו ובחרו בימי בחרותם אפס ותהו ואך שקר נחלו, ומפני זה אין דעתם מתיישבת במה שהסכימו עליו. ועם כל זה, מאשר לא למדו צדק והורגלו במנהגים רעים, אין לאל יד שכלם להטותם לגמרי מן הדרך ההיא אשר בררו בה עד כה, ולכן כל זמן שמזקינים הם בין שני הדרכים לא ידעו דרך עמהם. וזה מה שאמרו רז"ל דעתם מטרפת עליהם, והוא מלשון ספינה המטורפת בים, והיא הספינה אשר בלב ים וגלים מנגדים יניעוה לצדדים הפכיים וקצרה יד החובלים להוליכה לדרך אחר, אבל לפעמים תתנועע אל רוח אחד ולפעמים אל הפכו..."[מאריך שם עוד]

[זקן ששכח]

תודה שיבר על הדברים הנפלאים.
שאלה: האם ביאורו ניתן להכניסו תחת הקטיגוריה של 'פשט' או כמשתמע הוא שייך יותר ל'דרוש'?

[יאיר]

אני הייתי משייכו לדרש שבפשט..[כידוע לכל חלק בפרד"ס יש פרד"ס וכן בגמ' - הגר"א].

[הוגה ומעיין]

פלא שמביאים כאן את דברי האוה"ח בסתמא בשעה שלפו"ר הם בסתירא למאמר שבסוף קינין שבא בכותרת האשכול.
אמנם האריכו המחברים לישב דבריו בטוב, אכן עדין אי אפשר להביאם בלא הסבר, באופן שלא יהיו מנגדים לדברי חז"ל הנ"ל.

הדברים נכונים, אך תיקון קל: האור החיים דן במשנה שבקינין ומחלק בין מתיישבת לנוספת, וקושיית האחרונים היא מהגמרא בשבת קנ"ב ששם כתוב שנוספת.
מעניין מה שכתב בבכורי אביב (ויחי, מדרש בחדוש אות א) שהרואה דברי האור החיים יחשוב כי ראה רק המשנה במסכת קנים ולא ראה הסוגיא בשבת ח"ו, אך באמת הרב יפרש ששני עניינים הם, בזקן ממוצע מתווספת חכמה כיון שנחלשות בו הכוחות התאווניות, אבל בזקן גדול ייחלש גם כח השכלי, ולפעמים יהיה כאחד הלומדים הקטנים, כאשר בעינינו ראינו באחד מגאוני הדור. עכ"ל.

[אוצר החכמה]

אמנם רבינו האוה"ח עשה מהעניין קושיה ומי יבא אחריו, אבל בפשוטו אין כאן קושי כלל, כי בפשוטו אין הגמרא מדברת על החלשות הגוף וכוחותיו, שהוא אפשרי גם בת"ח כמו שיכולות עיניהם לכבד מזוקן, אלא מדובר על מה שקונה שכלו של האדם ונפשו מחמת זקנתו, שאפילו בגויים יש משהו בזיקנה שנוסף בהם כמו שאמר ר' יוחנן כמה הרפתקי עדו עליו, ובעניין הזה מה שהנפש והשכל מושפעים מהזקנה עמי הארצות דעתם מיטרפת ות"ח דעתם מתיישבת. אבל השפעות הזיקנה הגופנית משתנות מאדם לאדם, וכשם שהחולה אין דעתו מיושבת להורות (ולפעמים מי שלא אכל כראוי שמבואר בגמרא) גם ייתכן שמי שנחלש מחמת זקנה לא יוכל להורות ואין לזה שייכות לדבר.

[יודל'ה]

אין לי כעת את דרשות הר"ן, מה שהיה נראה לפו"ר מעיון בלשונו שהובא לעיל הוא שהוא מתייחס רק על מאמר חז"ל מתיישבת וכ' שלכן לא אמרו נתווספת, אבל לכאורה הרי בגמרא שבת כ' להדיא נתווספת, וילפי לה מקרא דבישישים חכמה, האם הר"ן מתייחס לדברי הגמרא אלו ומיישבם לבל יסתרו את המובא במשנה דסוף קנים?

[הולשטיין]

בפשטות אין כוונת המשנה שת"ח אינם "מזקינים" כלל לעולם. הרי אין ספק שהכישורים השכליים פוחתים. אלא מדובר על "טעם זקנים" - חכמת בעלי נסיון וישוב הדעת המאפיינים זקנה. אף שכישוריו פחתו, הרי עומדת לו חכמתו שצבר ועדיין צובר. "טעם זקנים" זה נשלל מעמי הארץ שדעתם מיטרפת ומוסיפים טפשות, וישנו בזקני ת"ח שדעתם מתישבת ומוסיפים חכמה.

[אליהוא]

עי' הקדמת המאירי לתהילים שהזקנה מתשת כח ההנהגה, ומביא משמואל "הנה אתה זקנת" עי"ש.
אך כמובן שהכל לפי הענין.

[גביר]

א. מהר"מ פאדובה מאשים במכתב את [רבי?] יוסף ארלי שזייף מכתב בשם רבי אברהם הכהן מבולוניה, ויכל לעשות זאת כיוון שרבי אברהם היה זקן ומאור עיניים, בהמשך דבריו הוא מתנצל וכותב - 'לא יחשב לי לעוון כשאמרתי שיש כח ביד תלמיד להטעותו, כי העולם כמנהגו נוהג, שכאשר יגיע איש אל הזקנה יעזבוהו כוחותיו ונשמטין אחד אחד עד יהיה ערום בלא לבוש. הלא זכורני במורי הזקן רבינו יהודה מינץ ס"ל ז"ל כאשר עבר ימי הגבורות והתקרב לימי השיבה העמידו לו שומרים שלא יכנס תלמיד שאינו הגון לפתותו לדבר מה אף כי עינו לא כהתה, כ"ש מי שכהתה עינו כמו הזקן הלז, ה' יאריך ימיו א'' [יעקב בוקסנבוים (עורך), אגרות בית ריאטי, תל אביב תשמ"ח, עמ' 208]

ב. לעומת זאת, בן תקופתם ומקומם רבי עובדיה ספורנו, בכמה מקומות, ראש לכולם באור עמים טז כג [כתבי רבי עובדיה ספורנו מהדורת מוסד הרב קוק עמ' תפ, ויעויין למשל גם בפירושו ריש תהילים], על סמך דברי אריסטו בספר הנפש מונה בין הראיות לנצחיות השכל מכך שאינו נפסד 'בליאות אשר אצל הזקנה' -'ובזה ביאר גם כן שאינו מזקין ומזה יתחייב שלא יפסד, כי אמנם הזקנה היא התפעלות בתנועת החיסרון ההולך אצל ההפסד כמו שמבואר בחוש ... ובלעדי זאת בהיות זה הכח בלתי מתפעל יתחייב שיהיה בלתי נפסד כי אמנם ההפסד הוא אחרית ההתפעלות הנעשה בתנועת ההפסד'.