פעם סיפר לי החסיד הרב שמואל לויטין אודות תקופת מאסרו בגלות סיביר, מאורעות פרטיים מהתקופה ההיא, כולל תיאור וציור כללות המעמד ומצב שבו הי’ שרוי בתקופה ההיא.
כיון שלא היו תחת ידו ספרי קודש, נתעורר אצלו ספק בנוגע לנוסח ברכות השחר, שלא זכר אם הנוסח הוא “הנותן ליעף כח” או “הנותן לעיף כח".
והגע עצמך:
מה שנשאר בזכרונו של אותו יהודי, לאחרי שעברו עשר או עשרים שנה מהגלות והמאסר - דבר שהי’ נוגע לו ביותר, שמשום זה לא שלטה בו שכחה - לא הצער והיסורים שבגלות קשה ביותר כמו גלות סיביר, בהעדר הצרכים האנושיים המינימליים (נוסף על כללות צער הגלות, כמ”ש החינוך ש”שקול כמעט כצער מיתה שנפרד האדם מאוהביו ומארץ מולדתו ושוכן . . עם זרים”, שצער זה ישנו גם כאשר מספקים לו כל צרכיו שרגיל בהם, כמ”ש “וחי”, “עביד לי’ מידי דתהוי לי’ חיותא”) - אלא הבלבול מזה שלא זכר את הנוסח המדוייק בברכות השחר “ליעף” או ל”עיף”!...
וכאן רואים עד כמה גדולה פעולתם של רבותינו נשיאינו [החל משני המאורות הגדולים, הבעש”ט ואדמו”ר הזקן, מייסדי תורת החסידות, תורת החסידות הכללית והמשכה בתורת חסידות חב”ד שמבארת כל הענינים באופן של הבנה והשגה בחב”ד, ועד שיכולים לבארם גם בשכל אנושי, ועד לשכל של נפש הבהמית] על אלה המקושרים אליהם – שיהיו יכולים להגיע לדרגא כזו שהדבר הנוגע להם הוא לא הצער דיסורי הגוף, אלא הבלבול לעבודת ה'.
עיף במקרא פירושו (גם) צמא.אפרקסתא דעניא כתב:האם עייפות בלשון הקודש היא חולשה או עינוי?
אפרקסתא דעניא כתב:האם יש הבדל בלשון הקודש בין 'עייף' לבין 'יעף'?
האם עייפות בלשון הקודש היא חולשה או עינוי?
ברזילי כתב:עיף במקרא פירושו (גם) צמא.אפרקסתא דעניא כתב:האם עייפות בלשון הקודש היא חולשה או עינוי?
ביליצר כתב:עייף מלהכין בעצמו
בין אם נפרש עיף כפשוטו ובין אם כמדרשו, מפסוק זה ראיה שעיף אין פירושו (רק) צמא.אוצר החכמה כתב:דווקא את הפסוק הזה הגמרא ביומא עז מפרשת על רחיצה או נעילת הסנדל.
אבל בעיקרון אתה צודק שהרד"ק הבין שהמשמעות הכללית מכל הדוגמאות (ואתה עיף ויגע) היא כהבנתינו.
יאיר כתב:ביליצר כתב:עייף מלהכין בעצמו
לא רק להכין בעצמו אלא גם לאכול...
רצה אותו רשע שיעקב יאכילו וישפוך לפיו כדרך שאובסין את הגמל (רש"י שם).
בן_אליעזר כתב:נתעורר אצלו ספק בנוגע לנוסח ברכות השחר, שלא זכר אם הנוסח הוא “הנותן ליעף כח” או “הנותן לעיף כח".
קאצ'קלה כתב:לפירושיהן השונים של המלות עוף-עיף, ראה ספר השרשים לר"י אבן-ג'אנח עמ' 366.
מאיר נפתלי כתב:עייף זה ענין של חולשה ותשות כח, וממילא זה מבאר לכאורה הכל, גם מי שרעב גם מי שצמא גם מי שלא ישן - הם תשי כח, ומכאן שהם עייפים.
סלקא דעתך כתב:בספר הנפלא עיון תפילה של הרב שמעון שוואב פי' שהעייף יש לו מעט כח אבל היעף תם כוחו לגמרי. וביאר שם עפ"י הרד"ק (ישעיה מ,כט) שעם ישראל עייפים ויגעים מהגלות, וראו רבנן סבוראי שהגלות תתארך מאוד ולכך תקנו להודות לה' שנותן כח לסבול עול הגויים.
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 604 אורחים