"נהפך לאבל מחולם"

[איש_ספר]

בערב שבת התבשרנו על אסון נורא. נהפך לאבל מחולם של משפחת ליטמן.
המשפחה שהיתה בדרכה לשבת חתן, הותקפה ע"י מרצחים. והאב ובנו נשחטו ביום אחד.
אחרי שבת התפרסמו פרטים נוספים. מהם למדנו כי החתן הוא ר' אריאל ביגל, בנו של הרב משה ביגל.
חתונתו נועדה ליום שלישי הקרוב, ועתה נדחתה בעקבות השבעה.
החתן היקר כתב כמה הודעות בפורומינו בשמו המלא.
אחרי פרסום שמות המשפחה, נזכרתי שיש תח"י ספרו של הרב משה: אכול בשמחה. עיינתי בספר, וראיתי שעורכו הוא ר' איתם, ומאיירת הכריכה, אשתו נעמה. דמים בדמים נגעו.

אין בפינו מילות תנחומים, רק זעקה גדולה ומרה, אותה אנו זועקים שוב ושוב: חנון הביטה ממרומים/ תשפוכת דם הצדיקים ותמצית דמים,/ תראה בפרגודך והעבר כתמים,/ אל מלך יושב על כסא רחמים.


--------

בושה וכלימה תכסה פנינו לראות באתרים "החרדיים" שהורידו ידיעה זו מהכותרת הראשית לטובת המאורעות בצרפת. מכיון שאין לחשוד בבזויים אלה בהומניזם, הרי שאין כאן אלא ערלות לב וגסות הרוח במידה גדושה.

[תוכן]

אכן נורא ואיום. אין מילים לגודל הצער והכאב.

[בברכה המשולשת]

ה' יקום דמם הטהור
ויתקיים בנו במהרה כלה שעיר וחותנו ועלו לציון מושיעים

[אום אני חומה]

כל יהודי שנהרג ממלא את לבנו בכאב עז וציפייה לגאולת עמנו מגלות המרה והארוכה.

יחד עם זה, כשרואים מה קורה מעבר לים, הן בצרפת הן בטורקיה ובשאר המקומות, מבינים שהקב"ה נוהג עמנו בהנהגה של רחמים בדין.

[תוכן]

כל יהודי שנהרג ממלא את לבנו בכאב עז וציפייה לגאולת עמנו מגלות המרה והארוכה.

יחד עם זה, כשרואים מה קורה מעבר לים, הן בצרפת הן בטורקיה ובשאר המקומות, מבינים שהקב"ה נוהג עמנו בהנהגה של רחמים בדין.

צריך לקחת בחשבון שיהודי אחד שוה הרבה יותר מכל הגוים האלו שנהרגו.

[גם זו לטובה]

בושה וכלימה תכסה פנינו לראות באתרים "החרדיים" שהורידו ידיעה זו מהכותרת הראשית לטובת המאורעות בצרפת. מכיון שאין לחשוד בבזויים אלה בהומניזם, הרי שאין כאן אלא ערלות לב וגסות הרוח במידה גדושה.

בישורון האחרון הובאו דבריו של הגר"ה זקס

[אום אני חומה]

כל יהודי שנהרג ממלא את לבנו בכאב עז וציפייה לגאולת עמנו מגלות המרה והארוכה.

יחד עם זה, כשרואים מה קורה מעבר לים, הן בצרפת הן בטורקיה ובשאר המקומות, מבינים שהקב"ה נוהג עמנו בהנהגה של רחמים בדין.

צריך לקחת בחשבון שיהודי אחד שוה הרבה יותר מכל הגוים האלו שנהרגו.

פשוט.
מה שאני רוצה לומר זה שברמת העיקרון מה שקורה שם יכול לקרות גם פה ואדרבה פה יותר קל לארגן כזו מתקפה, ואין זה אלא רחמיו ית' וחסדו החופף עלינו.

[ארזי ביתר]

בושה וכלימה תכסה פנינו לראות באתרים "החרדיים" שהורידו ידיעה זו מהכותרת הראשית לטובת המאורעות בצרפת. מכיון שאין לחשוד בבזויים אלה בהומניזם, הרי שאין כאן אלא ערלות לב וגסות הרוח במידה גדושה.

וכמענה לכך, ניתן למצוא ביומונים החרדיים, שבכותרתם הראשית, מופיעה הטרגדיה הנוראה של משפחת ליטמן, ובשמאל העמוד מדווח על המאורעות בצרפת.

כך, לפחות ב'המבשר'...

[חבצלת]

אחרי פרסום שמות המשפחה, נזכרתי שיש תח"י ספרו של הרב משה: אכול בשמחה. עיינתי בספר, וראיתי שעורכו הוא ר' איתם, ומאיירת הכריכה, אשתו נעמה. דמים בדמים נגעו.

היכן ניתן לראות הספר?

[עדיאל ברויאר]

א. גם במקרה הנורא הזה, שהלב לא יכול להכיל את הכאב שבו, רואים את חסד ה' בתוך הצרה עצמה. עפ"י מה ששמעתי, הרוצח ימ"ש ניגש למכונית בשביל להמשיך לבצע את זממו, וכנראה היה לו מעצור בנשק. דבר זה מצטרף להצלת הילדים של משפחת הנקין, שכנראה פציעת אחד הרוצחים ע"י חברו היא שגרמה בפועל להצלתם. כאב איום ופליאה עצומה משמשים בעירבוביה לא נתפשת.

ב. ביקורת של הרב קטן (המעין ניסן תשע"ג) לספר אכול בשמחה: (עלתה כאן - viewtopic.php?f=7&t=10290&p=212960&hilit=%D7%9E%D7%A9%D7%94+%D7%91%D7%99%D7%92%D7%9C#p212960 )
אכול בשמחה. כשרות המזון ליחיד ולציבור. הרב משה ביגל. קרית ארבע – חברון, מכון לרבני ישובים, תשע"ה. תיח עמ'. (02-9964722)
הרב משה ביגל הוא רבו הנמרץ של הישוב מיתר שבצפון הנגב, ומומחה לענייני כשרות. הוא מקפיד לשתף פעולה במחקריו עם אגרונומים מומחים ועם מומחים בתעשיית המזון, וגם עם אנשי טכנולוגיה הבקיאים בתחום. הוא מדגיש בהקדמתו שאין דין הכשר היום כדין הכשר של פעם, שהיום העולם כפר גלובלי כך שכל כשרות מקומית היא למעשה גם ממלכתית ועולמית ושצריך להתחשב בכך, שהבעיות כבדו מאוד אך גם אפשרויות הפתרון צמחו לאורך ולרוחב – כך למשל אפשר לפקח על מפעלים באמצעות מצלמות ובעזרת מחשבים, עם בדיקות מעבדה ובהצלבות מידע, ובתנאי שמערכות הכשרות מוכנות להשקיע זמן וממון וכח אדם איכותי לצורך עניין חשוב זה. אי אפשר להתעלם גם מהתחרותיות שיש בשוק הכשרות, שגורמת לרצוא ושוב – גם יישור קו לחומרא לא תמיד על פי הצורך, וגם נטייה טבעית לקולא כדי להרחיב את הסמכות והאחריות. בי"ז פרקי הספר ובהרחבות ובנספחים דן הרב ביגל כמעט בכל עניין שיש מקום לדון בו – סוגי הכשרויות והגדרותיהן השונות, מאכלי נוכרים, כשרות בעלי חיים, הכשרת הבשר, סוגיות בענייני בשר וחלב ודגים, המכשירים המצויים היום במטבח המודרני והלכותיהם, מוצרי מזון מעובדים – שמן, ג'לטין, 'שרוולי' נקניקיות, פירות יבשים, מזון יבוא ועוד, חרקים במזון (לדעתו אפשר להגיע לרמת ניקיון סבירה ותקינה-הלכתית בעזרת חומרי ניקוי מסוימים גם בירקות עלים שאינם גדלים בשיטת 'גוש קטיף'), דיני אירוח אצל מי שאינו מקפיד במצוות, שאלות כשרות הקשורות לשבת ולפסח ולשמיטה ועוד. מפתח מפורט מנגיש ספר זה למעיין בו. יישר כוחו של הרב ביגל על ספרו החשוב, עוד מפעל מפואר של המכון לרבני ישובים בראשות הרב רודריגז שליט"א.

[לייטנר]

א. גם במקרה הנורא הזה, שהלב לא יכול להכיל את הכאב שבו, רואים את חסד ה' בתוך הצרה עצמה. עפ"י מה ששמעתי, הרוצח ימ"ש ניגש למכונית בשביל להמשיך לבצע את זממו, וכנראה היה לו מעצור בנשק. דבר זה מצטרף להצלת הילדים של משפחת הנקין, שכנראה פציעת אחד הרוצחים ע"י חברו היא שגרמה בפועל להצלתם. כאב איום ופליאה עצומה משמשים בעירבוביה לא נתפשת.

מסירות נפשם של הרב איתם ונעמה הי"ד במאבקם הנואש היתה בראש ובראשונה המניע להצלת ילדיהם, וכמובן אם ה' לא ישמור עיר וכו'.

עוד מפעל מפואר של המכון לרבני ישובים בראשות הרב רודריגז שליט"א.

הרב רודריג שליט"א.

[תוכן]

מסירות נפשם של הרב איתם ונעמה הי"ד במאבקם הנואש היתה בראש ובראשונה המניע להצלת ילדיהם, וכמובן אם ה' לא ישמור עיר וכו'.

האם תוכל להרחיב בדבר? איזה מאבק היה? תודה רבה.

[לייטנר]

מסירות נפשם של הרב איתם ונעמה הי"ד במאבקם הנואש היתה בראש ובראשונה המניע להצלת ילדיהם, וכמובן אם ה' לא ישמור עיר וכו'.

האם תוכל להרחיב בדבר? איזה מאבק היה? תודה רבה.

זה לא קל לקריאה, לכן אני מביא דווקא בהקטנה קטעים מתוך תמלולי החקירה:

"הנהג ניסה בכל הכוח שלו לקחת ממני את האקדח. יחיא שהלך אל הדלת השנייה כדי לבדוק מי בתוך הרכב ירה לכיוון הנהג ואני נפגעתי ביד שמאל. האקדח נפל ממני. עזבתי את האקדח ונכנסתי אל הרכב" - כך עולה מתמלולי חוליית המחבלים שנעצרו בחשד שרצחו את הזוג איתם ונעמה הנקין לפני כחודש סמוך לבית פוריק שבשומרון.

תמלולי חקירת פעילי חמאס מתפרסמת היום (שני) במסגרת בקשת המדינה להריסת בתי המחבלים. העדויות וההודאות של המחבלים פורסמו לנוכח עמדת המדינה כי אף שטרם הוגשו כתבי אישום, המעורבים בפיגוע הודו בחקירות בביצוען.

כרם רזק, אחד מחברי החוליה שאף נפצע במהלך הפיגוע, סיפר כי ביצע עם חברו יחיא חאמד את הפיגוע אחרי שהתגייס לחמאס השנה. "הבחור החל לנהוג אחר הישראלי והוא עקף את הרכב. כשהיינו במקביל לרכב הישראלי יחיא ירה מתוך הרכב, אני לא יודע כמה כדורים. אחרי הירי הרכב הישראלי נעצר בצד הכביש וירדנו כדי לבדוק את מצב הנוסעים. אני החזקתי באקדח ויחיא ברובה M-16".

"הלכתי לכיוון הדלת לבדוק מה קרה לנהג ושמתי לב שהדלת קצת פתוחה. פתחתי אותה וראיתי שהיה שם גבר עם דם על פניו ועל החזה". בשלב זה תיאר רזק כי איתם הנקין ניסה להיאבק עימו. "הנהג ניסה בכל הכוח שלו לקחת ממני את האקדח. יחיא, שהלך אל הדלת השנייה כדי לבדוק מי בתוך הרכב, ירה לכיוון הנהג ואני נפגעתי ביד שמאל. האקדח נפל ממני. עזבתי אותו ונכנסתי אל הרכב. לפני שנפצעתי הבחנתי בשני ילדים יושבים ברכב אך אני לא שמתי לב אם הם היו פצועים".

חוקר: "האם יחיא ראה את הילדים ברכב הישראלי?"
רזק: "אני בטוח שהוא ראה את הילדים, כפי שאני ראיתי אותם, אך לאחר הפיגוע לא דיברנו בנושא הילדים".

"ראינו רכב ישראלי ועשינו פרסה ובאחד הסיבובים ביקשתי מסמיר הנהג לעשות פרסה ולעקוף את הרכב. כשהרכב היה ממש מקביל לרכב שבו נסעתי, יריתי מהרובה".
"הותקפתי על ידי האישה, אז יריתי והרגתי אותה במקום"

חאמד שחזר: "אני זוכר שיריתי עשרה או 15 כדורים בירי אוטומטי. הרכב שבו נהגו היהודים נעצר ואנחנו נעצרנו. ירדתי מהרכב עם הנשק והוצאתי המחסנית שהייתה בו, הכנסתי מחסנית שנייה והלכתי אל האישה שישבה בסמוך לנהג. היא ישבה ללא שום פגע אך ראיתי את הנהג הישראלי מתחיל בעימות עם כרם ויריתי כמה כדורים לעברו. הנשק היה במצב אוטומטי".

"יריתי לכיוון האיש שנהרגה במקום וגם תוך כדי הירי פגעתי בכרם בכף יד שמאל שלו. אני הותקפתי על ידי האישה. יריתי כמה כדורים לעברה והרגתי אותה במקום. בעת שאני יורה לכיוון האישה ראיתי ברכב שלושה או ארבעה ילדים אך לא יריתי לכיוון שלהם.

[תוכן]

שבר על שבר השברנו.

[מלך זקן וכסיל]

בושה וכלימה תכסה פנינו לראות באתרים "החרדיים" שהורידו ידיעה זו מהכותרת הראשית לטובת המאורעות בצרפת. מכיון שאין לחשוד בבזויים אלה בהומניזם, הרי שאין כאן אלא ערלות לב וגסות הרוח במידה גדושה.

וכמענה לכך, ניתן למצוא ביומונים החרדיים, שבכותרתם הראשית, מופיעה הטרגדיה הנוראה של משפחת ליטמן, ובשמאל העמוד מדווח על המאורעות בצרפת.

כך, לפחות ב'המבשר'...

ע"פ השמועה
היום יש איזה שהוא התנצלות בהמודיע על כך שהכותרת אתמול היתה על פריז.
(הדברים נכתבו ללא ראיה של העיתון)

[לייטנר]

זכיתי להכיר מעט את הרב יעקב ליטמן הי"ד, ואעלה נקודות לעילוי נשמתו (במחילה מהחברים, כי לא נוסיתי במאמרי הספד המלאים ב'אההה' וכו'):

* אהב את התורה, והאהיב אותה על תינוקות של בית רבן (בתחילה, שלא ע"מ לקבל פרס. אח"כ, כשראו כי כוחו גדול בכך, נשכר לעבודה זו, ואעפ"כ, המשיך לעשות זאת שלא ע"מ לקבל פרס מחוץ לשעות עבודת - אחה"צ, בשבת, בשבועות ועוד).
* הקפיד מאוד על לשון הרע ורכילות, ועשה זאת בפשטות כזו, שהיה נראה בעיני המשוחח באותו רגע שלכאורה אין קל מהקפדה זו.
* בשיחותיו עם נשים (בעבודתו או לצרכי עבודתו), הקפיד שלא להסתכל בפניהן, ועשה זאת בחן ובשכל טוב.
* היה מקדם כל אדם בסבר פנים יפות, ובכלל חיוך דק של שמחה היה נסוך על פניו תמיד. מעולם לא נשמע מתלונן (זכורני שעקב קיצוצים במקום עבודתו, פוטר. כשפגשתי אותו, שאלתי אותו על כך בעדינות. הוא התחמק מאמירת מילה רעה על אי מי מהנוגעים בדבר, חייך ואמר לי שאין שום סיבה לדאוג והכל בידי הקב"ה וכו').
* גומל חסדים בשקט ובענווה.
* שם שמים היה שגור על פיו תמיד.

[אברהם]

זכיתי להכיר מעט את הרב יעקב ליטמן הי"ד, ואעלה נקודות לעילוי נשמתו (במחילה מהחברים, כי לא נוסיתי במאמרי הספד המלאים ב'אההה' וכו'):

* אהב את התורה, והאהיב אותה על תינוקות של בית רבן (בתחילה, שלא ע"מ לקבל פרס. אח"כ, כשראו כי כוחו גדול בכך, נשכר לעבודה זו, ואעפ"כ, המשיך לעשות זאת שלא ע"מ לקבל פרס מחוץ לשעות עבודת - אחה"צ, בשבת, בשבועות ועוד).
* הקפיד מאוד על לשון הרע ורכילות, ועשה זאת בפשטות כזו, שהיה נראה בעיני המשוחח באותו רגע שלכאורה אין קל מהקפדה זו.
* בשיחותיו עם נשים (בעבודתו או לצרכי עבודתו), הקפיד שלא להסתכל בפניהן, ועשה זאת בחן ובשכל טוב.
* היה מקדם כל אדם בסבר פנים יפות, ובכלל חיוך דק של שמחה היה נסוך על פניו תמיד. מעולם לא נשמע מתלונן (זכורני שעקב קיצוצים במקום עבודתו, פוטר. כשפגשתי אותו, שאלתי אותו על כך בעדינות. הוא התחמק מאמירת מילה רעה על אי מי מהנוגעים בדבר, חייך ואמר לי שאין שום סיבה לדאוג והכל בידי הקב"ה וכו').
* גומל חסדים בשקט ובענווה.
* שם שמים היה שגור על פיו תמיד.

אההה!!!

[איש_ספר]

בערוץ 7 התפרסם ראיון עם המחותן הרב משה ביגל:

הרב משה ביגל, רב המועצה המקומית מיתר, אמור היה להביא ביום שלישי הקרוב את בנו אריאל בברית הנישואין עם שרה תחיה ליטמן, בתו של הרב יעקב ליטמן הי"ד ואחותו של נתנאל ליטמן הי"ד, שנרצחו ביום שישי בדרכם לשבת חתן במיתר.

"התכוננו לחגיגה הענקית", מספר הרב ביגל בראיון לערוץ 7, על הרגעים בהם נודע לו שמשהו לא טוב קורה. "לא שמענו חדשות ואחד הבנים שלנו הגיע הביתה ושאל אם שמענו על הפיגוע בעתניאל. הוא בדק אם אחותו שהייתה אמורה להגיע מירושלים הגיעה, ואכן היא הגיעה אז הכול בסדר, אבל פתאום התחלתי לחשוב שאני צריך לבדוק שהכול בסדר. התקשרתי לרב יעקב שכמובן לא ענה. התקשרתי לאשתו וגם היא לא ענתה. התקשרתי לגיסי וגיסתי מקריית ארבע וגם הם לא ענו. חברים מקריית ארבע לא ענו. גיסי וגיסתי היו כבר אצל הכלה שנשארה לבד עם חברותיה לשבת כלה. הם היו שם עם כל צוות החירום של המועצה ובכוונה לא ענו לנו. זה מאוד הלחיץ".

ממשיך הרב ביגל ומתאר את הרגעים הקשים בהם דווקא מהכלה החלו להבין מה אירע. "החלטנו להתקשר לכלה. אמרה שירו על האוטו של ההורים שלה אבל היא לא יודעת מה קרה כי לא אמרו לה מה קרה. אנחנו ידענו את התוצאות כי כבר בכל החדשות ובווטסאפ כבר כתבו ודיווחו מה קרה. הבנו את התוצאה אבל לא אמרנו לה. אחר כך הגיעו להגיד לנו באופן רשמי אבל בעידן של התקשורת האלקטרונית יודעים הכול קודם".

הרב ביגל נשאל אודות השבת עצמה, כיצד היא עברה על המשפחה ובתשובתו הוא אומר כי אם היה נשאל על כך לפני השבת לא היה לו מושג מה לעשות. "רק ידעתי שאין אבלות בשבת ואנחנו ננסה לעשות אותה הכי טוב שאנחנו יכולים. היו שם חברים של אריאל שבאו לשמח אותו, אמרתי להם שאני לא יודע איך אנחנו נהיה, אבל תשירו זמירות חזק. וגם בבית הכנסת אמרתי שחוץ מזה שלא נעשה את כל העליות של האורחים ננסה לעשות כרגיל. ניסינו וקצת הצלחנו...".

"אריאל היה באאוט לגמרי. שבור מאוד. בפרט המרחק בינו לבין הכלה. המועצה בקרית ארבע ארגנה רכב עם נהג נוכרי שלקח את הכלה להיפגש עם המשפחה בסורוקה. אמרתי להם שאם ישחררו אותם שיגיעו אלינו עם אותו נוכרי. הם אכן באו אלינו למיתר בשעות המוקדמות של הלילה. הם היו אצלנו וזה היה מפגש מאוד חשוב בין החתן והכלה שלא נפגשו כמעט שבוע כפי שנוהגים אצלנו והם החליטו שהם רוצים להמשיך לנסוע לסבא והסבתא החולים שנשארו לבד בירושלים. שלחנו גם את אריאל איתם, שיהיה עם כלתו. הוא הגדיר את זה שהוא הפך להיות אבא למשפחה שלמה עוד לפני שהתחתן.. בעצם הוא הגבר המבוגר ביותר במשפחה הזו וכך הוא תפקד בשבת שם בירושלים. אנחנו עכשיו אתו בקרית ארבע. הספקתי לשמוע את הדיווח של המח"ט על לכידת המחבל".

הרב ביגל ממשיך ומספר על התיאור שהוצג בפני המשפחה על מבצע הלכידה: "ההתחלה הייתה אצלנו בבית. הגיע מישהו מהשב"כ כדי לתחקר אותם. הוא פתח אלבום תמונות והבת הצביעה בתוך שנייה ובלי היסוס על התמונה (תצלומו של המחבל), כי המחבל פתח את הדלת וניסה לירות בה, ללא הומאניות מזוייפת של 'ויינט' אבל הרובה לא ירה, או שהיה מעצור או שהתרוקנה המחסנית, אנחנו לא יודעים. שאלנו את המח"ט למה לא ירה והנושא בחקירה. היא ראתה אותו פנים בפנים במשך כמה שניות וזיהתה מיידית. הם הלכו מייד לביתו והופתעו כי האוטו שלו היה ליד הבית ובתוכו מצאו רובה, ולכן חששו למלכודת והיססו מלהיכנס. הגיעו כוחות ועצרו את הבן המחבל ודרכו עוד 22 איש".

לקראת סיומם של הדברים נשאל הרב ביגל כיצד כרב קהילה יוכל לעמוד ולהקרין כוחות בשעה בה הוא עצמו המנוחם מטרגדיה קשה כל כך. בקול רגוע משיב הרב ביגל: "את השאלה הזו תשאל את ריבונו של עולם. כשהוא נותן מכה הוא נותן גם את הכוח".

בתגובות שם מישהו כתב שזה נעשה באישור של הרב דב ליאור.
השאלה אם הרב ליאור אישר את נסיעת הכלה למשפחה בבית החולים או גם את נסיעת כל המשפחה מבית החולים למיתר ומשם את נסיעת הזוג לירושלים.
זה נשמע מוזר ומשונה מאד. שמלבד אמירה לגוי שבה מקילים במקום מצוה ורבים וכו' אבל יש כאן גם ענין של תחומין.

[עדיאל ברויאר]

בתחומין כד יש מאמר של הרב מרדכי גודמן על איחוד משפחות בשבת שלאחר פיגוע. המאמר אינו לפניי, יתכן ששם נמצא מקור להיתר המדובר (על אף שבאופן פשוט גם לי קשה להבין את ההיתר).
עוד אעיר למאמר של הרב ישראל רוזן (בסוף יש גם תגובות של הרב ליאור והרב רבינוביץ') בתחומין כג - ישוב באירוע פיגוע נסיעת עובדת סוציאלית ומנהיג ציבור בשבת - ויעוי' במסקנות (פרק י', סע' 6) בדבריו לגבי תחומין מעל י"ב מיל ובהע' 17 מביא את דברי הרב נבנצל שליט"א בשם הגרשז"א והרב גוטסמן (אולי צ"ל הרב גוסטמן) - http://www.zomet.org.il/?CategoryID=394&ArticleID=998

[בברכה המשולשת]

זכורני שיש גם מאמר בהמעיין ניסן תשע"א (או אולי תמוז תשע"א?)

[עדיאל ברויאר]

זכורני שיש גם מאמר בהמעיין ניסן תשע"א (או אולי תמוז תשע"א?)

[עקביה]

שבעתיים השב לחיק מאניני, שכר חיצך מדם מעני, תטה אזנך לקול תחנוני, תרצני בקוראי ה' ה'.