אום אני חומה כתב:כל יהודי שנהרג ממלא את לבנו בכאב עז וציפייה לגאולת עמנו מגלות המרה והארוכה.
יחד עם זה, כשרואים מה קורה מעבר לים, הן בצרפת הן בטורקיה ובשאר המקומות, מבינים שהקב"ה נוהג עמנו בהנהגה של רחמים בדין.
איש_ספר כתב:
בושה וכלימה תכסה פנינו לראות באתרים "החרדיים" שהורידו ידיעה זו מהכותרת הראשית לטובת המאורעות בצרפת. מכיון שאין לחשוד בבזויים אלה בהומניזם, הרי שאין כאן אלא ערלות לב וגסות הרוח במידה גדושה.
תוכן כתב:אום אני חומה כתב:כל יהודי שנהרג ממלא את לבנו בכאב עז וציפייה לגאולת עמנו מגלות המרה והארוכה.
יחד עם זה, כשרואים מה קורה מעבר לים, הן בצרפת הן בטורקיה ובשאר המקומות, מבינים שהקב"ה נוהג עמנו בהנהגה של רחמים בדין.
צריך לקחת בחשבון שיהודי אחד שוה הרבה יותר מכל הגוים האלו שנהרגו.
איש_ספר כתב:בושה וכלימה תכסה פנינו לראות באתרים "החרדיים" שהורידו ידיעה זו מהכותרת הראשית לטובת המאורעות בצרפת. מכיון שאין לחשוד בבזויים אלה בהומניזם, הרי שאין כאן אלא ערלות לב וגסות הרוח במידה גדושה.
אחרי פרסום שמות המשפחה, נזכרתי שיש תח"י ספרו של הרב משה: אכול בשמחה. עיינתי בספר, וראיתי שעורכו הוא ר' איתם, ומאיירת הכריכה, אשתו נעמה. דמים בדמים נגעו.
עדיאל ברויאר כתב:א. גם במקרה הנורא הזה, שהלב לא יכול להכיל את הכאב שבו, רואים את חסד ה' בתוך הצרה עצמה. עפ"י מה ששמעתי, הרוצח ימ"ש ניגש למכונית בשביל להמשיך לבצע את זממו, וכנראה היה לו מעצור בנשק. דבר זה מצטרף להצלת הילדים של משפחת הנקין, שכנראה פציעת אחד הרוצחים ע"י חברו היא שגרמה בפועל להצלתם. כאב איום ופליאה עצומה משמשים בעירבוביה לא נתפשת.
הרב יואל קטן כתב:עוד מפעל מפואר של המכון לרבני ישובים בראשות הרב רודריגז שליט"א.
לייטנר כתב:מסירות נפשם של הרב איתם ונעמה הי"ד במאבקם הנואש היתה בראש ובראשונה המניע להצלת ילדיהם, וכמובן אם ה' לא ישמור עיר וכו'.
תוכן כתב:לייטנר כתב:מסירות נפשם של הרב איתם ונעמה הי"ד במאבקם הנואש היתה בראש ובראשונה המניע להצלת ילדיהם, וכמובן אם ה' לא ישמור עיר וכו'.
האם תוכל להרחיב בדבר? איזה מאבק היה? תודה רבה.
"הנהג ניסה בכל הכוח שלו לקחת ממני את האקדח. יחיא שהלך אל הדלת השנייה כדי לבדוק מי בתוך הרכב ירה לכיוון הנהג ואני נפגעתי ביד שמאל. האקדח נפל ממני. עזבתי את האקדח ונכנסתי אל הרכב" - כך עולה מתמלולי חוליית המחבלים שנעצרו בחשד שרצחו את הזוג איתם ונעמה הנקין לפני כחודש סמוך לבית פוריק שבשומרון.
תמלולי חקירת פעילי חמאס מתפרסמת היום (שני) במסגרת בקשת המדינה להריסת בתי המחבלים. העדויות וההודאות של המחבלים פורסמו לנוכח עמדת המדינה כי אף שטרם הוגשו כתבי אישום, המעורבים בפיגוע הודו בחקירות בביצוען.
כרם רזק, אחד מחברי החוליה שאף נפצע במהלך הפיגוע, סיפר כי ביצע עם חברו יחיא חאמד את הפיגוע אחרי שהתגייס לחמאס השנה. "הבחור החל לנהוג אחר הישראלי והוא עקף את הרכב. כשהיינו במקביל לרכב הישראלי יחיא ירה מתוך הרכב, אני לא יודע כמה כדורים. אחרי הירי הרכב הישראלי נעצר בצד הכביש וירדנו כדי לבדוק את מצב הנוסעים. אני החזקתי באקדח ויחיא ברובה M-16".
"הלכתי לכיוון הדלת לבדוק מה קרה לנהג ושמתי לב שהדלת קצת פתוחה. פתחתי אותה וראיתי שהיה שם גבר עם דם על פניו ועל החזה". בשלב זה תיאר רזק כי איתם הנקין ניסה להיאבק עימו. "הנהג ניסה בכל הכוח שלו לקחת ממני את האקדח. יחיא, שהלך אל הדלת השנייה כדי לבדוק מי בתוך הרכב, ירה לכיוון הנהג ואני נפגעתי ביד שמאל. האקדח נפל ממני. עזבתי אותו ונכנסתי אל הרכב. לפני שנפצעתי הבחנתי בשני ילדים יושבים ברכב אך אני לא שמתי לב אם הם היו פצועים".
חוקר: "האם יחיא ראה את הילדים ברכב הישראלי?"
רזק: "אני בטוח שהוא ראה את הילדים, כפי שאני ראיתי אותם, אך לאחר הפיגוע לא דיברנו בנושא הילדים".
"ראינו רכב ישראלי ועשינו פרסה ובאחד הסיבובים ביקשתי מסמיר הנהג לעשות פרסה ולעקוף את הרכב. כשהרכב היה ממש מקביל לרכב שבו נסעתי, יריתי מהרובה".
"הותקפתי על ידי האישה, אז יריתי והרגתי אותה במקום"
חאמד שחזר: "אני זוכר שיריתי עשרה או 15 כדורים בירי אוטומטי. הרכב שבו נהגו היהודים נעצר ואנחנו נעצרנו. ירדתי מהרכב עם הנשק והוצאתי המחסנית שהייתה בו, הכנסתי מחסנית שנייה והלכתי אל האישה שישבה בסמוך לנהג. היא ישבה ללא שום פגע אך ראיתי את הנהג הישראלי מתחיל בעימות עם כרם ויריתי כמה כדורים לעברו. הנשק היה במצב אוטומטי".
"יריתי לכיוון האיש שנהרגה במקום וגם תוך כדי הירי פגעתי בכרם בכף יד שמאל שלו. אני הותקפתי על ידי האישה. יריתי כמה כדורים לעברה והרגתי אותה במקום. בעת שאני יורה לכיוון האישה ראיתי ברכב שלושה או ארבעה ילדים אך לא יריתי לכיוון שלהם.
ארזי ביתר כתב:איש_ספר כתב:בושה וכלימה תכסה פנינו לראות באתרים "החרדיים" שהורידו ידיעה זו מהכותרת הראשית לטובת המאורעות בצרפת. מכיון שאין לחשוד בבזויים אלה בהומניזם, הרי שאין כאן אלא ערלות לב וגסות הרוח במידה גדושה.
וכמענה לכך, ניתן למצוא ביומונים החרדיים, שבכותרתם הראשית, מופיעה הטרגדיה הנוראה של משפחת ליטמן, ובשמאל העמוד מדווח על המאורעות בצרפת.
כך, לפחות ב'המבשר'...
לייטנר כתב:זכיתי להכיר מעט את הרב יעקב ליטמן הי"ד, ואעלה נקודות לעילוי נשמתו (במחילה מהחברים, כי לא נוסיתי במאמרי הספד המלאים ב'אההה' וכו'):
* אהב את התורה, והאהיב אותה על תינוקות של בית רבן (בתחילה, שלא ע"מ לקבל פרס. אח"כ, כשראו כי כוחו גדול בכך, נשכר לעבודה זו, ואעפ"כ, המשיך לעשות זאת שלא ע"מ לקבל פרס מחוץ לשעות עבודת - אחה"צ, בשבת, בשבועות ועוד).
* הקפיד מאוד על לשון הרע ורכילות, ועשה זאת בפשטות כזו, שהיה נראה בעיני המשוחח באותו רגע שלכאורה אין קל מהקפדה זו.
* בשיחותיו עם נשים (בעבודתו או לצרכי עבודתו), הקפיד שלא להסתכל בפניהן, ועשה זאת בחן ובשכל טוב.
* היה מקדם כל אדם בסבר פנים יפות, ובכלל חיוך דק של שמחה היה נסוך על פניו תמיד. מעולם לא נשמע מתלונן (זכורני שעקב קיצוצים במקום עבודתו, פוטר. כשפגשתי אותו, שאלתי אותו על כך בעדינות. הוא התחמק מאמירת מילה רעה על אי מי מהנוגעים בדבר, חייך ואמר לי שאין שום סיבה לדאוג והכל בידי הקב"ה וכו').
* גומל חסדים בשקט ובענווה.
* שם שמים היה שגור על פיו תמיד.
הרב משה ביגל, רב המועצה המקומית מיתר, אמור היה להביא ביום שלישי הקרוב את בנו אריאל בברית הנישואין עם שרה תחיה ליטמן, בתו של הרב יעקב ליטמן הי"ד ואחותו של נתנאל ליטמן הי"ד, שנרצחו ביום שישי בדרכם לשבת חתן במיתר.
"התכוננו לחגיגה הענקית", מספר הרב ביגל בראיון לערוץ 7, על הרגעים בהם נודע לו שמשהו לא טוב קורה. "לא שמענו חדשות ואחד הבנים שלנו הגיע הביתה ושאל אם שמענו על הפיגוע בעתניאל. הוא בדק אם אחותו שהייתה אמורה להגיע מירושלים הגיעה, ואכן היא הגיעה אז הכול בסדר, אבל פתאום התחלתי לחשוב שאני צריך לבדוק שהכול בסדר. התקשרתי לרב יעקב שכמובן לא ענה. התקשרתי לאשתו וגם היא לא ענתה. התקשרתי לגיסי וגיסתי מקריית ארבע וגם הם לא ענו. חברים מקריית ארבע לא ענו. גיסי וגיסתי היו כבר אצל הכלה שנשארה לבד עם חברותיה לשבת כלה. הם היו שם עם כל צוות החירום של המועצה ובכוונה לא ענו לנו. זה מאוד הלחיץ".
ממשיך הרב ביגל ומתאר את הרגעים הקשים בהם דווקא מהכלה החלו להבין מה אירע. "החלטנו להתקשר לכלה. אמרה שירו על האוטו של ההורים שלה אבל היא לא יודעת מה קרה כי לא אמרו לה מה קרה. אנחנו ידענו את התוצאות כי כבר בכל החדשות ובווטסאפ כבר כתבו ודיווחו מה קרה. הבנו את התוצאה אבל לא אמרנו לה. אחר כך הגיעו להגיד לנו באופן רשמי אבל בעידן של התקשורת האלקטרונית יודעים הכול קודם".
הרב ביגל נשאל אודות השבת עצמה, כיצד היא עברה על המשפחה ובתשובתו הוא אומר כי אם היה נשאל על כך לפני השבת לא היה לו מושג מה לעשות. "רק ידעתי שאין אבלות בשבת ואנחנו ננסה לעשות אותה הכי טוב שאנחנו יכולים. היו שם חברים של אריאל שבאו לשמח אותו, אמרתי להם שאני לא יודע איך אנחנו נהיה, אבל תשירו זמירות חזק. וגם בבית הכנסת אמרתי שחוץ מזה שלא נעשה את כל העליות של האורחים ננסה לעשות כרגיל. ניסינו וקצת הצלחנו...".
"אריאל היה באאוט לגמרי. שבור מאוד. בפרט המרחק בינו לבין הכלה. המועצה בקרית ארבע ארגנה רכב עם נהג נוכרי שלקח את הכלה להיפגש עם המשפחה בסורוקה. אמרתי להם שאם ישחררו אותם שיגיעו אלינו עם אותו נוכרי. הם אכן באו אלינו למיתר בשעות המוקדמות של הלילה. הם היו אצלנו וזה היה מפגש מאוד חשוב בין החתן והכלה שלא נפגשו כמעט שבוע כפי שנוהגים אצלנו והם החליטו שהם רוצים להמשיך לנסוע לסבא והסבתא החולים שנשארו לבד בירושלים. שלחנו גם את אריאל איתם, שיהיה עם כלתו. הוא הגדיר את זה שהוא הפך להיות אבא למשפחה שלמה עוד לפני שהתחתן.. בעצם הוא הגבר המבוגר ביותר במשפחה הזו וכך הוא תפקד בשבת שם בירושלים. אנחנו עכשיו אתו בקרית ארבע. הספקתי לשמוע את הדיווח של המח"ט על לכידת המחבל".
הרב ביגל ממשיך ומספר על התיאור שהוצג בפני המשפחה על מבצע הלכידה: "ההתחלה הייתה אצלנו בבית. הגיע מישהו מהשב"כ כדי לתחקר אותם. הוא פתח אלבום תמונות והבת הצביעה בתוך שנייה ובלי היסוס על התמונה (תצלומו של המחבל), כי המחבל פתח את הדלת וניסה לירות בה, ללא הומאניות מזוייפת של 'ויינט' אבל הרובה לא ירה, או שהיה מעצור או שהתרוקנה המחסנית, אנחנו לא יודעים. שאלנו את המח"ט למה לא ירה והנושא בחקירה. היא ראתה אותו פנים בפנים במשך כמה שניות וזיהתה מיידית. הם הלכו מייד לביתו והופתעו כי האוטו שלו היה ליד הבית ובתוכו מצאו רובה, ולכן חששו למלכודת והיססו מלהיכנס. הגיעו כוחות ועצרו את הבן המחבל ודרכו עוד 22 איש".
לקראת סיומם של הדברים נשאל הרב ביגל כיצד כרב קהילה יוכל לעמוד ולהקרין כוחות בשעה בה הוא עצמו המנוחם מטרגדיה קשה כל כך. בקול רגוע משיב הרב ביגל: "את השאלה הזו תשאל את ריבונו של עולם. כשהוא נותן מכה הוא נותן גם את הכוח".
בברכה המשולשת כתב:זכורני שיש גם מאמר בהמעיין ניסן תשע"א (או אולי תמוז תשע"א?)
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: Majestic-12 [Bot] ו־ 248 אורחים