פרשיית היתר אשת איש חדשה

[ברזילי]

ברזילי: לדבריך גם בחו"מ נגיד ככה, יפסקו לצד א' על פי דבריו אם יש בדבר איסור גזל כו', ואם יש לצד השני טענות שיפנה לב"ד שיחזרו בהם.
בנוסף דבר שבערוה טעון ב' עדים שיעידו על ב"ד שהתיר, ועד אז היא בחזקת איסור. ואילו כאן אין עדים המעידים שיש בכלל היתר, ועדיין היא בחזקתה.

באמת אינני יודע למה לא יהיה כן גם בחו"מ - כל עוד מדובר בשאלה של האדם עצמו מה ראוי לו לעשות, אין שום צורך בבי"ד אלא בהוראת חכם. אם הצד השני מתנגד, שיפנה לבי"ד.

[יבנה]

ברזילי: לדבריך גם בחו"מ נגיד ככה, יפסקו לצד א' על פי דבריו אם יש בדבר איסור גזל כו', ואם יש לצד השני טענות שיפנה לב"ד שיחזרו בהם.
בנוסף דבר שבערוה טעון ב' עדים שיעידו על ב"ד שהתיר, ועד אז היא בחזקת איסור. ואילו כאן אין עדים המעידים שיש בכלל היתר, ועדיין היא בחזקתה.

באמת אינני יודע למה לא יהיה כן גם בחו"מ - כל עוד מדובר בשאלה של האדם עצמו מה ראוי לו לעשות, אין שום צורך בבי"ד אלא בהוראת חכם. אם הצד השני מתנגד, שיפנה לבי"ד.

תחילה לענין חו"מ.
סנהדרין ז:
"שמע בין אחיכם ושפטתם אמר רבי חנינא אזהרה לבית דין שלא ישמע דברי בעל דין קודם שיבא בעל דין חבירו ואזהרה לבעל דין שלא יטעים דבריו לדיין קודם שיבא בעל דין חבירו קרי ביה נמי שמע בין אחיכם רב כהנא אמר מהכא מלא תשא לא תשיא"
ופירש"י- שמוע בין אחיכם - כשיהיו שניהם יחד שמעו דבריהם, ולא תשמעו דברי זה בלא זה, שמסדר דברי שקר כדברי אמת, לפי שאין מכחישן, ומכיון שלב הדיין נוטה לו לזכות, שוב אין לבו מהפך בזכות השני כל כך.
ובשבועות לא. יליף לה מקרא מדבר שקר תרחק, ואח"כ מייתי לדברי ר"כ. ופירש"י- שמע שוא - שהמטעים דבריו שלא בפני בעל דינו אינו בוש מדברי שקר.
ונפסק להלכה ברמב"ם ובשו"ע חו"מ סי' י"ז ס' ה'.
ובד"מ שם אות ד' כתב-
בתשובת מהרי"ל סימן קצ"ה הא דאסור לשמוע דבריו היינו שהדיין יודע שהוא יהיה דיין בדבר ובעל דין השני יצטרך לעמוד לפניו לדין אבל יכול אחד לשמוע קבילות בעלי הדין אם אינו יודע שיהיה דיין בדבר ואם אח"כ ירצה השני לדון לפניו הרשות בידו ועיין שם. בתשובת הר"ר דוד כהן (סימן כ"ו) (בית כב חדר ה ד"ה והנה) כתב אינו מן הנכון לכתוב פסק דין אם לא ישמע דברי שניהם אפילו לכתוב הנראה לדעתו לאחד מבעלי דינין ואף על פי שאינו פוסק:
וכתב המרדכי ז"ל תקנות הקהלות שתקן ר"ח מווין עם גדולי ארץ כל רב שיפסוק דין בלי שמיעת שני בעלי דינין אלא כשיבא אחד אצלו ויאמר תשמע דברי וכתוב לי הנראה בדעתך ויכתוב הדיין ההוא לא ידון שום דין עכ"ל ועיין בבנימין זאב סימן קכ"ו דמשמע שם דמקצת גדולים כתבו בדרך אם כן הוא ועיין שם ומיהו נ"ל שאינו נכון וכן משמע מפסקי מהרא"י סימן רס"ז ובכמה מקומות וכ"כ בית יוסף (סי"ב - יג) בשם תשובת הרשב"א וז"ל ואיני רוצה לכתוב במה יתחייב או יפטור שמא מתוך מה שאכתוב ילמדו לשקר עכ"ל שמע מינה דאיכא למיחש להכי וכ"כ הריב"ש סימן קע"ט דאין לעשות כן משום שמא מתוך טענותיו ילמדו לשקר ועוד דאח"כ יבא חבירו ויאמר בדרך אחר ויצטרך לכתוב בדרך אחרת ואיכא לעז בדבר ועיין שם:
וברמ"א שם כתב-
ולא יכתוב שום חכם פסק לאחד מבעלי הדינין בדרך א"כ, או שיכתוב לו דעתו בלא פסק, כל זמן שלא שמע דברי שניהם, שמא מתוך דבריו ילמדו לשקר; גם משום שאח"כ יטעון השני בדרך אחר ויצטרך לכתוב להיפך, ואיכא זילותא לחכם. (רשב"א וריב"ש סימן קע"ט /ה'/)

משלי פרק יח י"ג ט"ז י"ז-
מֵשִׁ֣יב דָּ֭בָר בְּטֶ֣רֶם יִשְׁמָ֑ע אִוֶּ֥לֶת הִיא־ל֗וֹ וּכְלִמָּֽה:
מַתָּ֣ן אָ֭דָם יַרְחִ֣יב ל֑וֹ וְלִפְנֵ֖י גְדֹלִ֣ים יַנְחֶֽנּוּ: צַדִּ֣יק הָרִאשׁ֣וֹן בְּרִיב֑וֹ וּבָֽא־רֵ֝עֵ֗הוּ וַחֲקָרֽוֹ:

[יבנה]

לענין אה"ע.
תשובות רשב"א המיוחסות לרמב"ן סי' קיט כתב-
וטעמא דמלתא משום דכל הנשאת ע"פ ע"א אינה יכולה להנשא אלא ברשות ב"ד. וכל שלא עמדה בפני ב"ד אין דברי העד כלום. והכי אמרינן כו'.
ונפסקו דבריו באה"ע סי' י"ז ס' ל"ט. ואף שהח"מ וט"ז פקפקו עד כמה צריך ב"ד, בכ"ז שאר מפרשי השו"ע סברו כן. ואף הח"מ ס"ק ע"ח כתב "רק במקום דאיכא תיוהא התנו עד שיסכימו עמהם עוד א' או שנים".
ובערה"ש ס' קיט [ס' קיז - קיט שייכים לשו"ע ס' לט] כתב -
ואם באמת מוחזקת לאשת איש לא שבקינן לה להנשא עד שתביא כתב או ראיה שהיא אלמנה ואם אין לה לא כתב ולא ראיה ורק אומרת מת בעלי והיא נאמנת באמת צריך לכתחלה להושיב ב"ד ולהתירה כדין הנשאת ע"פ עד אחד.
ובס' רנה כתב-
כלל גדול יש בהתרות עגונות שכל מקום שאין הענין פשוט להיתר כל כך וצריך שאלת חכם אפילו היותר גדול בתורה לא יתיר בעצמו עד שיסכימו עוד עמו שני גדולי ישראל וכך נהגו כל גדולי עולם מעולם כמו שמבואר בכל התשובות וגם הנשאת ע"פ עד אחד מושיבין ב"ד של שלשה ומתירין אותה כמ"ש בסעי' קי"ז ע"ש ואין לשנות:

ורמ"א שם ס' ה' כתב כמה דברים שאין להרשות לעשות שמא יטעו לומר שהאשה מותרת, אח"כ כתב-
וכן אין לשום בית דין ליתן שטר עדות לאשה מה שהעידו עדים לפניהם, אם אין באותו עדות כדאי להתירה, אם לא שכתבו בפירוש הטעם שלא התירו אותה על עדות זו, דחיישינן לקלקולא מבית דין שאינן מומחים (שם בתשובת הרא"ש).
ובסי' י"ז האריכו הרבה באיזה דברים אשה נאמנת ובאיזה לא, והיינו שהיא צריכה לשכנע את הב"ד ולא מספיק שהיא טוענת שהיא מותרת. ועי' ס' מ"ח -
במה דברים אמורים שהאשה נאמנת לומר מת בעלי כשיש שלום בינו לבינה ושלום בעולם. אבל אם יש קטטה בינו לבינה כגון שאמרה גרשתני בפני פלוני ופלוני ובאו אותם העדים והכחישוה {[הגה]או שהמיר בעלה והניחה עגונה (הגהות אלפסי)} ואח"כ הלכה היא ובעלה למדינה אחרת ובאה ואמרה מת בעלי אינה נאמנת. ( ואפילו אמרה קברתיו). (ב"י בשם הג"מ פי"ג מהלכות גירושין)
וכיוצ"ב בס' ב' לענין גירושין.

[צעיר_התלמידים]

ר' יבנה, חבל שכבודו מביא מובאות לא ענייניות.

לענין דיני ממונות - בחיי אדם הל' יום כיפור כתב להדיא שמי שיש לו ספק בממון מול חברו יכול לשאול ת"ח, והדברים פשוטים וא"ץ להכתב, ומה שהביא כבודו זה איסור בבית דין וכאן ל"ץ בי"ד.

ולענין דיני אישות - דיני אשה הנשאת עפ"י א' שזה מתקנה דרבנן מיוחדת אינה ענין לכאן כמובן, דברי הערוך השלחן מיירי במקום שטוענת שיש גט לא בשאלה של שיקול דעת בסברא אם יש כאן היתר, וצירוף שלשה להיתר מי יימר שלא היה, וכן הלאה.

[יבנה]

ר' יבנה, חבל שכבודו מביא מובאות לא ענייניות.

לענין דיני ממונות - בחיי אדם הל' יום כיפור כתב להדיא שמי שיש לו ספק בממון מול חברו יכול לשאול ת"ח, והדברים פשוטים וא"ץ להכתב, ומה שהביא כבודו זה איסור בבית דין וכאן ל"ץ בי"ד.

ולענין דיני אישות - דיני אשה הנשאת עפ"י א' שזה מתקנה דרבנן מיוחדת אינה ענין לכאן כמובן, דברי הערוך השלחן מיירי במקום שטוענת שיש גט לא בשאלה של שיקול דעת בסברא אם יש כאן היתר, וצירוף שלשה להיתר מי יימר שלא היה, וכן הלאה.

כמדומני שלא ראית את הדברים עד הסוף. דברי הד"מ ורמ"א שהבאתי מדברים להדיא אף בחכם יחיד שאין כוונתו לדונם. ודהקשית מהח"א, יש לחלק בין עונה כן ולא בעל פה אליבא דדברי השואל בלי שנוקט צד, לעומת חכם שגם כותב וגם מנמק וגם מקבל את דברי השואל כנכונים וגם עושה מעשה על פיהם. וטעם החילוקים מבואר במה שהבאתי לעיל.
לענין אישות, הבאתי משם דאף במי שיש טענה שמת בעלה דהקילו בה משום דדייקא ומינסבא כו' וגם אין צד נגדה המפסיד, עדיין צריכה ב"ד ואין נאמנת תמיד בטענותיה וגם צריכים ליזהר שלא יצא תקלה כו'. כ"ש שבאשה שבעלה קיים שאין בה קולות וטעמים אלו שצריכה ב"ד.
ודטענת שערה"ש לא מיירי בשיקול הדעת ובסברא, הרי להדיא כתב כן בס' רנה שהבאתי לעיל. וכן מבואר בריב"ש סי' שע"ז - "אלא שבנדון זה שהוא תלוי בסברא אם נאמר שהוא כמשיב על שאלה אם לא, וענין זה הוא חמור מאד שהרי אם אין זה מסיח לפי תומו אין כאן עדות כלל ואם נשאת תצא, היה ראוי שלא להתירה אלא בהסכמת רוב חכמי הארץ השוכני' בגלילותינו רוב מנין ורוב בנין ובראשם הרב רבינו נסים נ"ר. לא שיסמוך חכם אחד על סברתו להתיר דכחא דהתירא עדיף וצריך להביא ראיה." וחזר ע"ז ע"ש שאר דבריו.
ודטענת מי יימר שלא היו כאן ג' כו', באתי לאפוקי בזה מהצד דהוי ככל איסור והיתר דסגי בחכם א' וכשיטת ברזילי והח"מ כו'. שנית לאפוקי מחזקת אשת איש צריך ודאות שהיא מותרת ולא לומר מאן יימר שאסורה ואולי היא מותרת, והרי היא בחזקת איסור דאשת איש. ונכון לעכשיו אין אפ' א' שאומר בגלוי אני התרתי ומתיר אני במקומי.

[תוכן]

צריך להיות שיא של חוסר אחריות לפסוק בדיני אשת איש החמורים על פי שמיעת צד אחד בלבד. מותר לפעמים להשתמש בשכל הישר.

[בדיעבד]

אני שואל שאלה פשוטה:
האם בארץ יש מציאות כזו שרב אחד יפסוק יחידי הלכה מחודשת בענייני אישות החמורים וכבר ששה חודשים שלא הוציא את הפסק המנומק? זה לא מזכיר את פרשת האח והאחות של הרב גורן? וגם הוא לא היה יכול לשכנע לבג"ץ שיורשה לו להשאיר את פסקו חסוי. בלי לפקפק על הרב המתיר והמסדר שליט"א שהוא אכן רב מובהק, במיאונו לגלות את התשובה שלו בעוד ששום רב מורה לא הסכים לו (רשמי עכ"פ) האין הוא לוקח לעצמו כיסא שאף אחד מגדולי הפוסקים הקדמונים ז"ל לא זכה לו? אולי חסרה לי ידיעה, אנא תקנו אותי אם אני טועה.
זכרו מה עשו הדיינים בצפת שבאו בדבר חדש, הלא כתבו פס"ד בן-90 דפים שחקר את העניין מכל צד, אם היו גדול"י שסברו ששגו? כן. אבל בעצם מה שהיה לפנינו פס"ד כתוב נתן אפשרות לרבנים אחרים לדון כדרכה של תורה, ולא נצרך הרש"ר לחדש שיש חזקת א"א עליה עד שיתברר על מה נסמך הפסק...
וכי יש רב בעולם שניתן לאמור עליו "יש אחד ואין שני..."? אולי.
זו אחת הבעיות הנושנות בארה"ב שרב אחד יכול לעשות כפי שנראה לו ואין עליו שום אחריות לענות ולהתנצל בפני מישהו. נשמע לענ"ד תקדים מסוכן מאוד אם יורשה לרבנים לחסות פסקי דין.

[אוצר החכמה]

זה לא מזכיר את פרשת האח והאחות של הרב גורן? וגם הוא לא היה יכול לשכנע לבג"ץ שיורשה לו להשאיר את פסקו חסוי.

אתה בטוח בזה שהפסק התפרסם רק בהוראת בג"צ?

[בדיעבד]

אני לא בטוח, אבל קראתי כן בספר 'השקדן' כרך א' דפים 198-199, ויש שם צילום מעתון 'המודיע' בתאריך י"ד כסלו תשל"ג.

[ברזילי]

הפסק המדובר ניתן ביום י״ג כסלו תשל״ג, ופורסם כחוברת מודפסת באמצע טבת באותה שנה (ע״פ מאמרו של חברנו הרב איתם הנקין הי״ד). צילום העיתון מן היום למחרת מתן ההיתר ונישואי הלנגרים בו ביום, לא יכול להיות בסיס לטענה שהפרסום הוא בהוראת בג״ץ.

[בדיעבד]

אכן, לגבי התאריכים טעיתי. לכתבה שהזכרתי אין קשר לדיון. חוות דעתו של הרב גורן נכתב בתשל"א ולא פורסם עד טבת תשל"ג, בזכות חיסוי צבאי ביחס לפס"ד, כנזכר במאמרו של רב הנקין. לפי ספר השקדן חויב הרש"ג לפרסם את החוברת בעקבות פעולותיו של הרב שמואל צבי וינמן שפנה לבג"ץ ששפט נגדו. לדברי הספר הנ"ל גם חויב פיצוי להוצאותיו של וינמן.

[ברזילי]

חוות הדעת בתשל"א אינה ענין לכאן, אותה ודאי לא היה צורך לפרסם, כשם שבעלמא לא מפרסמים התכתבויות בין דיינים המתיעצים טרם הכרעה. העתירה המדוברת (בג"צ 494/72) הוגשה אחרי שניתן היתר נישואין ללנגרים, בשמו של בורוקובסקי (שעל יהדותו פקפקו בפסק הדין, ולכן הוא "ראה את עצמו" נפגע). העותר פנה ללשכת הרב הראשי כדי לקבל את החומר והיו חילוקי דעות בשאלה מה התשובה המדוייקת שקיבל. מכיוון שלדברי העותר לא ניתן לו לעיין בפסה"ד, הורה ביהמ"ש לאפשר לו לעשות כן. ימים ספורים לאחר מכן התפרסם פסק הדין כחוברת מודפסת (שקרוב לודאי היתה מוכנה לדפוס עוד קודם לקבלת הצו). העותר המשיך וביקש לקבל מסמכים נוספים ובית המשפט דחה בקשה זו משום שהרבנות הודיעה כי פסה"ד איננו נוגע למעמדו של בורוקובסקי עצמו שצריך להידון בנפרד, ובזה למעשה התקבלה טענתו של העותר בשם בורוקובסקי (ההחלטה התקבלה בניסן, כמה חדשים אחרי פרסום הפסק). כמובן, בורוקובסקי עצמו עניין את העותר כשלג דאשתקד, כך שהזכיה המשפטית הזו לא ממש הועילה לו (כי טענותיו במגמה לפסול את הפסק לא נידונו כלל), אבל בכל זאת היה בה נצחון תעמולתי - מעל גבי העיתונות ניתן היה להציג את הכרזת הרבנות שמעמדו של בורוקובסקי לא הוכרע כחוכא ואיטלולא (למרות שברור כי במקרה זה אי ההכרעה במעמדו של בורוקובסקי היתה ענין טכני בלבד, בשל אי-היותו צד לדיון המשפטי).

אכן נפסקו הוצאות המשפטיות לעותר, אבל אין לזה קשר לטענות על אי פרסום מסמכים, אלא משום שעתירתו לגופו של ענין (הכרזה שמעמדו האישי לא ייפגע בעקבות פסק שהתקבל שלא בפניו) התקבלה במלואה.

בכל מקרה - הקשר לעניננו חלש - במקרה ההוא לא היה ספק שהיה פסק כתוב ומנומק שהיה למראית עיני דיינים רבים, וכל הנידון הוא לגבי פרסום פומבי (וכאמור, מלוח הזמנים נראה שהפסק היה מתפרסם עם או בלי העתירה המדוברת). פד"רים חסויים שלא ניתנו לעיון הציבור הרחב היו עוד רבים (ולעיל הזכרתי פד"ר כזה של הרב אלישיב וחבריו להרכב), ובזה אין כל חידוש. בנידו"ד נטען שכלל לא נכתב פסק מפורש, וממילא לא היה חשוף לביקורת של אף אדם, וזו כבר טענה ברמה אחרת לגמרי (אלא שכאמור לעיל, לא ידוע לנו אם היא נכונה).

[גימפעל]

התאחדות הרבנים.pdf

(34.96 KiB) הורד 371 פעמים

[יוסף משה]

מכתב מוזר. הם כותבים ש"אין שום מקום להתיר אשת איש בלא גט משום טענת מקח טעות". אם כך (ודלא כהאגר"מ ואחרים) אז לא מפתיע שהם מתנגדים להיתר הזה.

[משה גרוס]

לפי המכתב של הרבנים, כיוון שהיא אסרה לבעל ולבועל, לכאורה כופים לפחות את הבעל הראשון לתת גט. ואת זה לפחות היא תרוויח

[חובב_ספרים]

מכתב מוזר. הם כותבים ש"אין שום מקום להתיר אשת איש בלא גט משום טענת מקח טעות". אם כך (ודלא כהאגר"מ ואחרים) אז זה לא מפתיע שהם מתנגדים להיתר הזה.

הם לא כתבו דלא שייך מקח טעות כלל אלא דלא שייך כאן. מסתבר שגם האג"מ היה מסכים לזה.

לפי המכתב של הרבנים, כיוון שהיא אסרה לבעל ולבועל, לכאורה כופים לפחות את הבעל הראשון לתת גט. ואת זה לפחות היא תרוויח

למה כופין, מפורש בהתוס' (זבחים ב' ב' ד"ה סתם) שלא כופין, וכן נפסק להלכה בנודע ביהודה (תנ' אה"ע סי' י"ב).
גם אם יש מקום לכוף אותו לכאורה יש לכוף אותה לקיים הבוררות שקבלה על עצמה בב"ד של בולטימאר, ואין מקום לכוף לפני זה. לפי הנשמע בסה"כ זה מה שהוא תובע.

[המעיין]

למה אסורה ולא תחשב כאנוסה וכאן לא שייך אשה דייקא ומינסבא ומתוך חומר שהחמרת עליה בסופה

[יוסף משה]

הם לא כתבו דלא שייך מקח טעות כלל אלא דלא שייך כאן. מסתבר שגם האג"מ היה מסכים לזה.

זה לא מה שכתוב שם. תקרא עוד הפעם.

[חובב_ספרים]

הם לא כתבו דלא שייך מקח טעות כלל אלא דלא שייך כאן. מסתבר שגם האג"מ היה מסכים לזה.

זה לא מה שכתוב שם. תקרא עוד הפעם.

קראתי יותר מפעם אחד ופשוט שאין העובדא כאן דומה למש"כ באג"מ, ומי שמדמה זה להאג"מ טועה ומטעה.

[יבנה]

למה אסורה ולא תחשב כאנוסה וכאן לא שייך אשה דייקא ומינסבא ומתוך חומר שהחמרת עליה בסופה

קודם כל היא הרי יודעת שהכל שטויות, ושאין לה על מה לסמוך.
שנית מצד תשובת ר' משה לר' נטע גרינבלאט- שו"ת אגרות משה יורה דעה חלק ב סימן ד
"בשוחט שעובר לפני התיבה ע"י מייקראפאן בשבוי"ט אם הוא כמחלל שבת בפרהסיא ט"ז שבט תשכ"ג. מע"כ ידידי הרב הגאון מוהר"ר נטע צבי גרינבלאט שליט"א.
בדבר השוחט שעבר לפני התיבה בשבת וי"ט וי"כ ע"י מייקראפאן שהוא בפרהסיא אבל בטענה שהרב דלפנים ודעכשיו בביהכ"נ ההוא התירו זה, הנה ודאי טענה זו אינה כלום לומר שיהיה בדין שוגג כי הרי מאגוה"ר =מאגודת הרבנים= שהם גדולי תורה וגם הם הרבים פרסמו שאסור לדבר ע"י המייקראפאן ואיך שייך לטעות לשמוע לאיזה רב המיקל אף אם היה לו טעם דבטלו דבריו נגד דעת גדולים ורבים ויש לו דין מחלל במזיד, " ע"ש שאר התשובה.

[יוסף משה]

לא אמרתי שזה דומה וכבר כתבתי שאני לא מתחיל להבין איך שייך פה מקח טעות. אני פשוט מציין שלשיטת כותבי המכתב, "אין שום מקום להתיר אשת איש בלא גט משום טענת מקח טעות".

[המעיין]

למה אסורה ולא תחשב כאנוסה וכאן לא שייך אשה דייקא ומינסבא ומתוך חומר שהחמרת עליה בסופה

קודם כל היא הרי יודעת שהכל שטויות, ושאין לה על מה לסמוך.
שנית מצד תשובת ר' משה לר' נטע גרינבלאט- שו"ת אגרות משה יורה דעה חלק ב סימן ד
"בשוחט שעובר לפני התיבה ע"י מייקראפאן בשבוי"ט אם הוא כמחלל שבת בפרהסיא ט"ז שבט תשכ"ג. מע"כ ידידי הרב הגאון מוהר"ר נטע צבי גרינבלאט שליט"א.
בדבר השוחט שעבר לפני התיבה בשבת וי"ט וי"כ ע"י מייקראפאן שהוא בפרהסיא אבל בטענה שהרב דלפנים ודעכשיו בביהכ"נ ההוא התירו זה, הנה ודאי טענה זו אינה כלום לומר שיהיה בדין שוגג כי הרי מאגוה"ר =מאגודת הרבנים= שהם גדולי תורה וגם הם הרבים פרסמו שאסור לדבר ע"י המייקראפאן ואיך שייך לטעות לשמוע לאיזה רב המיקל אף אם היה לו טעם דבטלו דבריו נגד דעת גדולים ורבים ויש לו דין מחלל במזיד, " ע"ש שאר התשובה.

איני יודע מי הם הרבנים בשני הצדדים ומה באמת הדין.
אבל היא יודעת שהכל שטויות?
כשר' שמואל קמינצקי הראש ישיבה מעיד לפי דבריהם הם שיש לסמוך על הרב המיקל.
וזה גם התשובה למה שהבאת מתשובת הגרמ"פ שאינו דומה בכלל.

מכל שמות הרבנים מארה"ב שהוזכרו בנושא אני חושב שהמפורסם ביותר זה דווקא ר' שמואל קמינצקי.

[משה גרוס]

למה כופין, מפורש בהתוס' (זבחים ב' ב' ד"ה סתם) שלא כופין, וכן נפסק להלכה בנודע ביהודה (תנ' אה"ע סי' י"ב).[/quote]

שם מדובר שזינתה, לא שנישאה לאחר! ראה משנה יבמות י,א ןרמב"ם גירושין י,ה

[חובב_ספרים]

כשר' שמואל קמינצקי הראש ישיבה מעיד לפי דבריהם הם שיש לסמוך על הרב המיקל.
וזה גם התשובה למה שהבאת מתשובת הגרמ"פ שאינו דומה בכלל.

מכל שמות הרבנים מארה"ב שהוזכרו בנושא אני חושב שהמפורסם ביותר זה דווקא ר' שמואל קמינצקי.

יש כאן משהו מוזר כאן. רש"ק אמר להדיא שהוא לא התיר ואף כתב זה בכתב ידו, אבל אומרים שהוא אמר שאפשר לסמוך על רב המתיר. אבל אומרים שגם רב המתיר תולה התירו על רש"ק. אם כל זה אמת יוצא שאין כאן מתיר כלל שכל אחד אומר שהוא מתיר רק משום שהשני מתיר ואין אף אחד הלוקח אחריות על התיר זה.

[חובב_ספרים]

למה כופין, מפורש בהתוס' (זבחים ב' ב' ד"ה סתם) שלא כופין, וכן נפסק להלכה בנודע ביהודה (תנ' אה"ע סי' י"ב).

שם מדובר שזינתה, לא שנישאה לאחר! ראה משנה יבמות י,א ןרמב"ם גירושין י,ה

כאשה הנשאת לאחר בלי גט זה נקרא זנות. בהדין שהזכרת שתצא מזה ומזה היא נשאת בהיתר ע"פ מה שאמרו לה שמת בעלה. כאן אם לא מקבלים שיש לה זכות לסמוך על דעה יחיד כנגד כמעט כל הרבנים האוסרים הרי זה זנות בעלמא.

[המעיין]

אולי יש משהו מוזר. אבל כאן האוסרים עצמם כותבים ששאלו את הראש ישיבה וזה מה שאמר.

מכל מקום לטעון שהאשה שאינה בקיאה בהלכה היתה צריכה לדעת שזה שטויות זה עוד יותר מוזר.

[חובב_ספרים]

מכל מקום לטעון שהאשה שאינה בקיאה בהלכה היתה צריכה לדעת שזה שטויות זה עוד יותר מוזר.

אם ההיתר מבוסס על עובדות לא נכונות האשה אמורה לדעת את זה יותר טוב מכולם. בפרט אם אמת מה שאומרים שהאשה לא טענה את זה אף פעם לפני הב"ד או בית המשפט בכל הדיונים עד שרצו לקבוע שזה קידושי טעות אין ספק בעולם שהיא יודעת שהמציאו זה רק לצורך ההיתר ואינו כלום.
גם מסתבר שטרחו להודיעה אותה שכמעט כל הרבנים פסקו שההיתר אינו כלום ואסור לה לעשות מעשה כיחידאי כנגד כל הרבנים שחוו דעתם בזה.

[משה גרוס]

.

למה כופין, מפורש בהתוס' (זבחים ב' ב' ד"ה סתם) שלא כופין, וכן נפסק להלכה בנודע ביהודה (תנ' אה"ע סי' י"ב)
כאשה הנשאת לאחר בלי גט זה נקרא זנות. בהדין שהזכרת שתצא מזה ומזה היא נשאת בהיתר ע"פ מה שאמרו לה שמת בעלה. כאן אם לא מקבלים שיש לה זכות לסמוך על דעה יחיד כנגד כמעט כל הרבנים האוסרים הרי זה זנות בעלמא..

[/quote]

כתוב במשנה וברמב"ם 'תצא מזה ומזה וצריכה גט מזה ומזה', ולכאורה הכפילות מורה שכופים!
כמובן שאפשר להציע פשטות אחרים, אך באישה שזנתה אין כפילות, ולכן אין כופים. ועוד ששם האישה בחזקת בעלה הראשון, ולכן אין כופים לגרש, כי רוצה להשאירה, אך בנדו"ד ודאי שאין להשאירה אצל השני [לפי הפסק הנ"ל], ולחזור לראשון גם ודאי שאינה יכולה, וברור שכופים, ועליך הראיה

[גם זו לטובה]

אני שואל שאלה פשוטה:
האם בארץ יש מציאות כזו שרב אחד יפסוק יחידי הלכה מחודשת בענייני אישות החמורים וכבר ששה חודשים שלא הוציא את הפסק המנומק? זה לא מזכיר את פרשת האח והאחות של הרב גורן? וגם הוא לא היה יכול לשכנע לבג"ץ שיורשה לו להשאיר את פסקו חסוי. בלי לפקפק על הרב המתיר והמסדר שליט"א שהוא אכן רב מובהק, במיאונו לגלות את התשובה שלו בעוד ששום רב מורה לא הסכים לו (רשמי עכ"פ) האין הוא לוקח לעצמו כיסא שאף אחד מגדולי הפוסקים הקדמונים ז"ל לא זכה לו? אולי חסרה לי ידיעה, אנא תקנו אותי אם אני טועה.
זכרו מה עשו הדיינים בצפת שבאו בדבר חדש, הלא כתבו פס"ד בן-90 דפים שחקר את העניין מכל צד, אם היו גדול"י שסברו ששגו? כן. אבל בעצם מה שהיה לפנינו פס"ד כתוב נתן אפשרות לרבנים אחרים לדון כדרכה של תורה, ולא נצרך הרש"ר לחדש שיש חזקת א"א עליה עד שיתברר על מה נסמך הפסק...
וכי יש רב בעולם שניתן לאמור עליו "יש אחד ואין שני..."? אולי.
זו אחת הבעיות הנושנות בארה"ב שרב אחד יכול לעשות כפי שנראה לו ואין עליו שום אחריות לענות ולהתנצל בפני מישהו. נשמע לענ"ד תקדים מסוכן מאוד אם יורשה לרבנים לחסות פסקי דין.

גם מהרי"א לא פרסם נימוק ל"היתר מכירה"

[אהרון 37]

מעניין שבהיסטוריה היהודית ידועים כמה סערות שקמו בדבר גיטין שהוכשרו על ידי רבנים מסוימים ונפסלו על ידי האחרים, וההרגשה שבימינו הדברים האלו לא גורמים לרעש.

אני לא נכנס כאן לנושא מי צודק ומה האמת, אלא להרגשה שפעם זה היה נושא נכבד לענות בו, והיום כבר לא.

היה גם סיפור על אדמו"ר אחד מארץ ישראל שסידר קידושין לאישה שהרבנים יצאו נגד ההיתר, ולא נשמע שום קול ושום דבר.

אולי בימינו כבר עניין לא תגורו מפני איש נחלש?.

[אוצר החכמה]

איך אתה יודע שהיה באמת רעש על זה. אתה קורא היום בספרים של תשובות שדנים על זה. גם אם יקראו בעתיד את תשובות והנהגות (אם יופיע שם הנושא) ועוד ספרי תשובות שיופיעו שם נושאים כאלה (הספר של הרב לביא של הגרמ"מ פרבשטיין וכדומה). או אפילו את הפורום הזה (זה סתם בצחוק) יחשבו שקם רעש גדול .
(היתר הממזרים הקים רעש גדול אבל זה לא היה בגלל חומרת האיסור דווקא אלא מסיבות ציבוריות, כלומר שמנהיגי הדור לא ראו בזה איזה היתר של רב מסוים אלא קשר למאבק כללי נגד ההלכה במדינה)

[משה גרוס]

אולי בגלל שהבינו שאין טעם למריבות?

[המתעתע]

אולי בגלל שהבינו שאין טעם למריבות?

אך למרבה הצער, בנושאים אחרים כן יודעים היטיב את המלאכה.

[המעיין]

היא הנותנת. עסוקים בנושאים ההם והעוסק במצווה פטור מן המצווה.

[משה גרוס]

אולי בגלל שהבינו שאין טעם למריבות?

אך למרבה הצער, בנושאים אחרים כן יודעים היטיב את המלאכה.

כנראה שמתווכחים רק בדברים שיודעים שילכו אחריהם או שהמריבה תועיל, כמו פרשת הגיור, שרצו להעביר חוק, עשו סערה גדולה, והחוק בוטל.

[ללא כחל ושרק]

יצא כעת פסק דין מנומק מבד"צ שערי משפט בראשות הגר"מ הלפרין (חתן כ"ק האדמו"ר מאמשינוב)

[גימפעל]

האומנם חתנו של האדמו"ר מאמשינוב הוא זה ?

[שברי לוחות]

כן

[בדיעבד]

בי"ד של הרב הלפרין מצטטים את דברי רשיל"ל כאילו בעל האגרות משה מעולם לא הסכים להתיר מפני קידושי טעות במקרה שהמשיכה לחיות איתו. ולא דקו שבאגרות משה אהע"ז ג' סי' מה משיב להרב לוין מדיטרויט (אביו של הרא"ח לוין מטלז שיקגו) שאם יש לה אמתלא מבוררת חמה המשיכה לחיות עמו 7 שבועות אחרי שנודע לה מצבו של הבעל, יכול להתירה משום קידושי טעות.

[ברזילי]

וגדולה מזו באג"מ אה"ע ד,קכא בנשאת למי שהיה ידוע קודם נישואין שעתיד לצאת למלחמה, דאמרינן דאדעתא דהכי שימות במלחמה ותפול לייבום לפני איש רע ומומר להכעיס לא נשאת לו, "שברור לכל שבשביל זמן מועט דימים ואפילו חדשים לא תתרצה שום אשה לינשא", וזה חידוש גדול.