סדר הבאת קרבן יחיד להקרבה

[שבח כהנוביץ]

לעיון ולהערת הערות. בברכה.

[שברי לוחות]

וכי מביאים קרבן לאוצר החכמה?

[איש_ספר]

וכי מביאים קרבן לאוצר החכמה?

וכי כך מקבלים פנים?
----
יש"כ של הרב כהנוביץ על הבירור המקורי. אכן רבים עסקו בדברי הריטב"א מכמה צדדים, אבל רובם לא נתנו דעתם לעיקר הנקודה מה ענין אתי ליד כהן להקרבה, שהרי ודאי אינו דומה להקדש ולתרומה שבנתינתו לכהן נגמרה מצוותו. והעיר בזה הגרש"ש קרליץ בעטרת שלמה ח"ב סי' לח אות ח, עי"ש שהביא ד' תוס' חולין כב ב שגם ממנו יש משמעות שבהבאת הקרבן לכהן יצא ידי נדרו, רק שלא נחה דעתו בזה משום שגם ע"ד תוס' תמהו, עד שפירש ד' הריטב"א באופן מחודש מאד. עי"ש בדבריו.

[שברי לוחות]

וכי מביאים קרבן לאוצר החכמה?

וכי כך מקבלים פנים/quote]
סליחה לא שמתי לב שזו הודעתו הראשונה
כתשובת המשקל קראתי את הבירור מרישא ועד גמירא
והוא באמת נפלא ומיוחד במינו

[שבח כהנוביץ]

הרב "איש ספר" ציין לדברי הגרש"ק זצ"ל שפירש דברי הריטב"א עפ"י התוס' בחולין כ"ב, שמשבא ליד כהן יצא יד"ח נדרו. (ועי' בתרועת מלך סי' ד'). גם אם הריטב"א סובר כן, הטעם בכך הוא שע"י זכיית ההקדש יצא יד"ח הנדר, שהרי הריטב"א בשבועות הביא הוכחה לדבריו מדין צדקה שאפשר לשנותה כשהיא עוד ביד הבעלים, ושם הסברא היא שלא הסתיימה בעלות ההקדש (וכך נראה מדבריו בב"מ נ"ו ובנדרים פ"ה). לכן צריך למצוא הסבר ע"י מה זכה ההקדש כשהגיע ליד כהן.
ועיין ברמב"ן ובריטב"א (חולין קל"ט) שהסברא בשיטת המ"ד שתרנגולת שמרדה פקעה קדושתה היא דכיון דקדושת דמים הוי כשיעבוד ממון לכן מהני יאוש הגזבר או המקדיש (וברשב"א השמיט דגם יאוש המקדיש מהני). ובודאי כוונתם שעד שלא הגיע ליד גזבר מועיל יאוש המקדיש משום דהוי ג"כ כבעלים על ההקדש. אמנם שם הטעם הוא משום דכל זמן שההקדש ביד המקדיש הוא כגזבר כדעת הראב"ד בהל' מעילה פ"ה והר"ן בנדרים. ועיין ברש"י חולין קל"ט ע"א ד"ה דמיחסר.
והנה יל"ע בלשון הרמב"ן והריטב"א, שבתחילה כשהגדירו את זכות ההקדש כשיעבוד, נקטו שגם יאוש המקדיש מועיל, ואילו להלן כשהוסיפו שגם אם היתה זכות ההקדש כקנין הגוף היתה מרידת התרנגולת מפקיעה ההקדש ע"י יאוש, נקטו רק את יאוש הגזבר ולא את יאוש המקדיש. משמע לכאורה שרק אם הוי ההקדש כשיעבוד יש מקום לומר שיאוש המקדיש מועיל וצ"ב.
ולכאורה הביאור הוא שאם ההקדש זוכה בקנין בתורת שיעבוד, אזי יש מקום לומר שקודם הזכיה הגמורה של ההקדש כשיגיע ליד הגזבר, נשארה אצל המקדיש זכות בעלות מסוימת, שבצירוף היותו אז כגזבר מועילה גם לכך שיאושו יאוש. (ומש"כ הנתיבות (בסי' קצ"ט) שכל אדם שבידו הקדש הריהו גזבר, נראה שאי"ז לגבי יאוש, שצריך לכך מי שנשארה בידו בעלות.) אבל אם ההקדש זוכה בקנין הגוף אי אפשר לומר שתהא למקדיש זכות כבעלים שיאושם יאוש. וצ"ע אם ניתן לומר כן.

[איש_ספר]

הרב "איש ספר" ציין לדברי הגרש"ק זצ"ל שפירש דברי הריטב"א עפ"י התוס' בחולין כ"ב, שמשבא ליד כהן יצא יד"ח נדרו.

כתבתי שהגרש"ק כתב שהיה מקום לפרש ד' הריטב"א אליבא דתוס', אלא שכיון דד' התוס' תמוהים מצד עצמם לא ניח"ל בזה, ולכן פירש דברי הריטב"א באופן מקורי שהמפך משמעות דבריו מקצה לקצה. והנה לינק לפירושו http://www.otzar.org/aspcrops/153570_14 ... 212016.asp

[שבח כהנוביץ]

א) הגרש"ק זצ"ל בעטרת שלמה ביאר, שמצות הנדר של המקריב חטאת כוללת גם את דין החלוקה של בשר החטאת לכהנים, ולכן נקט הריטב"א שלאחר שבא ליד כהן אי אפשר להישאל. ולפי דבריו, מיד שקיבל כהן אחד חלקו כבר הסתיימה מצות נדר המקדיש, שהרי הריטב"א נקט לשון יחיד ש"בא ליד כהן", וצ"ע.

ב) בערוך לנר כריתות י"ג כתב לפרש דברי התוס' שם שלאחר זריקת הדם אי אפשר להישאל על הקרבן, שהוא משום שזכו הכהנים בבשר לאחר זריקה. ואע"פ דמיירי באכל החלב מ"מ אינו יכול כבר להישאל כלל. וכ"כ בהעמק שאלה שאי' קל"ח אות א'. וצ"ב, הרי הוי כנותן מקצת תרומה לכהן, שודאי יכול להישאל משום החלק שעדיין בידו.
ויתכן דס"ל שבכל מקום שניתן להישאל על הנדר משום שמקצתו עדיין קיים, אי"ז מועיל אלא כשישנה אפשרות לידור על אותו מקצת בפני עצמו, ואזי יכול להישאל על כל הנדר או מקצתו. אבל כשאין אפשרות כזו, אי אפשר להישאל כלל, כי יש לדון תחילה על המקצת מהנדר שקיים עתה אם הוא ראוי להיות נדר כשלעצמו. ואם אינו ראוי להינדר כשלעצמו אין דין שאלה כלל. ולכן בקרבן שאי אפשר להקדיש בקדושת קרבן שראוי להקרבה חצי בהמה, ורק משום הדין דפשטה קדושה בכולה חלה קדושת קרבן, א"כ אין האימורים כשלעצמם ראויים להתקדש כקרבן. ולדעת הג"ר אברהם לופטביר זצ"ל (בזרע אברהם סי' י' אות ד') בחטאת לא מהני הדין דפשטה קדושה בכולה לכך שתוכל להיקרב. ובפרט לשיטת המקדש דוד בח"ג (קונטרס מעניני קדשים סי' ב' אות ג') שבחטאת דבעינן הפרשה לשם חטאת ולאותו החטא, לא אמרינן פשטה קדושה בכולה, דמ"מ אין כאן הפרשה על החטא, א"כ כשעל שאר החטאת אי אפשר להישאל ואנו דנים על האימורים אם הם ראויים שיקדישו אותם בפנ"ע לקדושת חטאת, הרי אינם ראויים להקדשה ולכן אי אפשר להישאל כלל, וצ"ע.

[שבח כהנוביץ]

רצ"ב מרגניתא טבא בענין שאלה בהקדשות.