אכן מנהג חסידי ידוע?

[חיים]

הרב חיים קשה לך להתמודד עם מה שכתבתי?
אני שואל אם הברכות אינן לבטלה למה המתפלל ונזכר שהתפלל שחייב להפסיק באמצע? למה לא ימשיך אותם ברכות מדין ברכות לכשעצמן שאינן לבטלה?
האם לא מוכח מכן שכל שהתפלל על דעת שהיא חובה אינו יכול לשנות את אופי ברכותיו?

כן, קשה לי להתמודד.
ראיתי ציטוט בשם קהילות יעקב ברכות סימן יג לגבי ש"ץ שטעה בתפילת לחש, שאם יפסיק תפילתו תהיינה הברכות הראשונות לבטלה. אין לי את הספר, כדי לראות בפנים דברים לאשורם. אבל אם נכון, יהיה זה ראיה לדבריך.

להלן הדברים מתוך ספר ילקוט יוסף, ולא ברור לי היכן מסתיימים הדברים הלקוחים מתוך קהילות יעקב:

אולם הגאון הסטייפלר בקהלות יעקב (ברכות סימן יג) הוכיח מהא דסדר ברכות מעכבות זו את זו דאם חיסר ברכה אחת משמונה עשרה הוי כאילו לא התפלל כלל. וכן הביא שם מה שכתב הרא"ש (פרק ג' דברכות) לגבי תפלת תשלומין. ואם כן אם ימשיך השליח צבור את תפלתו בלא תיקון הברכה שטעה בה, הרי הברכות שאומר כעת הן ברכות לבטלה. ואם יפסיק תפלתו לגמרי כשנזכר שטעה בברכה, הרי גורם בזה שהברכות שבירך עד מקום שטעה הוו ברכות לבטלה, ואם כן היאך נאמר דמשום טורח צבור יכול לגרום שברכותיו יהפכו לברכות לבטלה, דהרי אם יחזור למקום שטעה לא יהיו ברכותיו ברכות לבטלה. ולא דמי לשכח לומר יעלה ויבוא בתפלת ראש חודש וחול המועד, דהתם סומך על תפלת המוספין שלפניו שמזכיר בה ראש חודש. ויתכן דאינו חסרון בעצם התפלה, אלא דחשיב כהחסיר מעין המאורע. אבל בטעה סתם ונזכר באמצע התפלה, היאך יוכל להמשיך. ועדיין צ"ע בזה.

[חשבונות רבים]

אני מודה ומתבייש שלא ידעתי מהמג"א הזה.
מה שלא ברור לי האם המג"א מדבר על ברכות ראשונות ואחרונות או על אמצעיות? הוא הרי משווה אותם לברכות אמצעיות של ר"ה, שזה הנידון שם, ואם כך יתכן שבברכות ראשונות ואחרונות שנידונות כברכה אחת גם למג"א א"א להתפלל חלק מהן. ואולי צ"ל שהמנהג שנהגו בו אותם חסידים היא רק בברכות אמצעיות אבל אם הוא אוחז במודים כמובן שהוא מסיים עד הסוף...

ואם מותר אני שואל: אם הלכה כמג"א, מה הביאור בד' השו"ע סי' קז (והוא מהרמב"ם) שהמתפלל ונזכר שהתפלל אינו יכול להמשיך ופוסק מיד, שא"א להתפלל חצי נדבה וחצי חובה. ומה בכך, למה צריך להפסיק? למה לא ימשיך שאר הברכות אם אפשר לאומרם לבדן?

דברי המג"א אמורים במי שאינו יכול להתפלל כלל ובתורת דיעבד יתפלל מה שיודע ולא במי שהתפלל קודם או יודע שיוכל להתפלל אח"כ.

נכון, ודאי אסור להפסיק באמצע שמונה עשרה בלי סיבה מוצדקת על פי הלכה. אך, מכל מקום, מוכח מן המג"א שאם הפסיק אין כאן ברכה לבטלה.

אם הוא עתיד להתפלל אח"כ, נמצא שברכותיו הראשונות היו לבטלה.
ונפק"מ להלכה ולמעשה באיש הצלה שנקרא להצלת נפשות באמצע מנחה דאם יש עוד שהות ביום להתפלל אחר ההצלת נפשות ימלמל במרוצתו לאופנועו בשכמל"ו.
ומסתפקנא איך הדין באם אין שהות ביום להתפלל ועתיד להתפלל מעריב שתים אם נאמר בזה דינו דהמג"א שיתפלל מה שיכול לומר וא"כ יהא הדין כן בכל מי שאיחר עד סמוך דלשקיעה"ח ואין עוד שהות להתפלל שיתחיל איזה ברכות שיהא סיפק בידו ולא מצינו כן בפוסקים על כן נראה שכל שעתיד להשלים גם כן לא נאמר דינא דהמג"א, וצ"ע כעת.

[אורח]

הרב חיים קשה לך להתמודד עם מה שכתבתי?
אני שואל אם הברכות אינן לבטלה למה המתפלל ונזכר שהתפלל שחייב להפסיק באמצע? למה לא ימשיך אותם ברכות מדין ברכות לכשעצמן שאינן לבטלה?
האם לא מוכח מכן שכל שהתפלל על דעת שהיא חובה אינו יכול לשנות את אופי ברכותיו?

כן, קשה לי להתמודד.
ראיתי ציטוט בשם קהילות יעקב ברכות סימן יג לגבי ש"ץ שטעה בתפילת לחש, שאם יפסיק תפילתו תהיינה הברכות הראשונות לבטלה. אין לי את הספר, כדי לראות בפנים דברים לאשורם. אבל אם נכון, יהיה זה ראיה לדבריך.

להלן הדברים מתוך ספר ילקוט יוסף, ולא ברור לי היכן מסתיימים הדברים הלקוחים מתוך קהילות יעקב:

אולם הגאון הסטייפלר בקהלות יעקב (ברכות סימן יג) הוכיח מהא דסדר ברכות מעכבות זו את זו דאם חיסר ברכה אחת משמונה עשרה הוי כאילו לא התפלל כלל. וכן הביא שם מה שכתב הרא"ש (פרק ג' דברכות) לגבי תפלת תשלומין. ואם כן אם ימשיך השליח צבור את תפלתו בלא תיקון הברכה שטעה בה, הרי הברכות שאומר כעת הן ברכות לבטלה. ואם יפסיק תפלתו לגמרי כשנזכר שטעה בברכה, הרי גורם בזה שהברכות שבירך עד מקום שטעה הוו ברכות לבטלה, ואם כן היאך נאמר דמשום טורח צבור יכול לגרום שברכותיו יהפכו לברכות לבטלה, דהרי אם יחזור למקום שטעה לא יהיו ברכותיו ברכות לבטלה. ולא דמי לשכח לומר יעלה ויבוא בתפלת ראש חודש וחול המועד, דהתם סומך על תפלת המוספין שלפניו שמזכיר בה ראש חודש. ויתכן דאינו חסרון בעצם התפלה, אלא דחשיב כהחסיר מעין המאורע. אבל בטעה סתם ונזכר באמצע התפלה, היאך יוכל להמשיך. ועדיין צ"ע בזה.

עיינתי בשבת בקה"י יש שם חשבונות עמוקים ויפים.

הוא מביא ראיה מהרא"ש בר"ה, שאם חיסר ברכה אחת כל ברכותיו לבטלה וטוען שגם החולקים שם על הרא"ש זה משום סיבה אחרת אבל בדבר זה אין ראיה שחולקים, ולכן כותב שצ"ל שאף לד' המג"א, רק אינו בקי שלא חייבו אותו להתפלל הכל הוא שיכול להתפלל איזה ברכות, אבל היודע להתפלל ומחויב להתפלל, אם חיסר ברכה אחת, כל ברכותיו לבטלה.

כל דברי הקה"י שם הם להשיג על החיי"א שכתב שמי שאינו יודע באיזה ברכה אוחז, ידלג על הברכות שהוא מסופק אם אמר אותם ויתחיל בברכות שברי לא שלא אמרן, משום ספק ברכות להקל , וטוען הקה"י, אדרבה משום ספק ברכות להקל, יש לו להגיד כל ברכה שאינו בטוח שאמר אותה, אחרת כל שאר ברכותיו יהיו ספק לבטלה! (ואח"כ הוא מוכיח מירושלמי ומאור זרוע שכתבו ממש כדבריו, שחייב לחזור לכל ברכה שיש לו ספק אם הוא בירך אותה, ואם הוא צודק בחשבון, שהטעם שחוזר לברכות מסופקות הוא משום שלא יהיו שאר ברכותיו לבטלה, אז יש לצרף גם את הירושלמי והראשונים הנ"ל לסוברים שאם חיסר ברכה אחת כל ברכותיו לבטלה. ).

[חיים]

עיינתי בשבת בקה"י יש שם חשבונות עמוקים ויפים.

הוא מביא ראיה מהרא"ש בר"ה, שאם חיסר ברכה אחת כל ברכותיו לבטלה וטוען שגם החולקים שם על הרא"ש זה משום סיבה אחרת אבל בדבר זה אין ראיה שחולקים, ולכן כותב שצ"ל שאף לד' המג"א, רק אינו בקי שלא חייבו אותו להתפלל הכל הוא שיכול להתפלל איזה ברכות, אבל היודע להתפלל ומחויב להתפלל, אם חיסר ברכה אחת, כל ברכותיו לבטלה.

כל דברי הקה"י שם הם להשיג על החיי"א שכתב שמי שאינו יודע באיזה ברכה אוחז, ידלג על הברכות שהוא מסופק אם אמר אותם ויתחיל בברכות שברי לא שלא אמרן, משום ספק ברכות להקל , וטוען הקה"י, אדרבה משום ספק ברכות להקל, יש לו להגיד כל ברכה שאינו בטוח שאמר אותה, אחרת כל שאר ברכותיו יהיו ספק לבטלה! (ואח"כ הוא מוכיח מירושלמי ומאור זרוע שכתבו ממש כדבריו, שחייב לחזור לכל ברכה שיש לו ספק אם הוא בירך אותה, ואם הוא צודק בחשבון, שהטעם שחוזר לברכות מסופקות הוא משום שלא יהיו שאר ברכותיו לבטלה, אז יש לצרף גם את הירושלמי והראשונים הנ"ל לסוברים שאם חיסר ברכה אחת כל ברכותיו לבטלה. ).

יישר כח!

[אורח]

ר' חיים, אתה איש אציל!

[סגי נהור]

הרי כתבתי כאן לעיל, כחסיד בעצמי וכמי שבלי ספק היה נוהג בעצמו במנהג זה אילו הוצרך לכך, שהדיון אם יש כאן גדר של "עקיצת עקרב" לא לעניין...

[יתר10]

שאלתי לכמה חסידים וכולם הסכימו שכך היו נוהגים בעצמם, ואצל א' בדידיה הוה עובדא, וכדברי סגי נהור הווארט על עקיצת עקרב הוא צחות בעלמא, המציאות בפועל הוא שחסיד שרבו סיים שמו"ע הינו בגדר אנוס ממש מאימת רבו ואין דנין אונס כרצון
ואגב, לכל אלו שהעירו מנחש והגמון מעניין מה הם היו עושים במציאות שנחש כרוך על עקבם..

[ע. התשבי]

מצינו במשה רבינו בויקרא פרק י' שאמר לאהרן ובניו לאכול את הקרבנות, אך כיון שסברו שהוא טעה הם שרפו אותם, ולא חשבו שכנראה יש לו טעמים כמוסים. גם מצינו גבי בצלאל בברכות נה. שאמר למשה רבינו שהוא החליף את סדר בניית המשכן. בשניהם משה רבינו לא עקצם ולא שרפם ולא הורידם באדמה, אלא שמח בחכמתם והוטבו בעיניו והודה ולא בוש. וכי נתגלו לאדמורי זמנינו סודות כמוסות שלא נתגלו למשה רבינו?

לא לאדמו"רים נגלו סודות יותר כמוסים, כי אם מהחסידים ניטלה הקדושה והחכמה העליונה שמכוחה יכלו לחשוב אחרת ממשה רבינו.

[פלתי]

הרי כתבתי כאן לעיל, כחסיד בעצמי וכמי שבלי ספק היה נוהג בעצמו במנהג זה אילו הוצרך לכך, שהדיון אם יש כאן גדר של "עקיצת עקרב" לא לעניין...

אם אין כאן עקיצת עקרב, אז על מה הדיון?

[הוה אמינא]

זה לא מנהג חסידי. באותה מידה זה יכול להיקרא "מנהג ליטאי".
וכך שמעתי מרבי רפאל וולף, שההיה משמש את הגרא"מ שך זצ"ל בביתו הרבה שנים לפני זקנותו המופלגת, כשעוד היה יוצא ונכנס וכו'.
ובהזדמנויות שר' רפאל לא התפלל בציבור והגיעה שעת משמרתו, היה מתפלל בבית הרב שך ביחידות, והיה קורה לפעמים ששמע את רבו הרב שך קורא לו באמצע שמונה עשרה "רפאל!".
הלך וולף ושאל את הסטייפלר האם עליו להמשיך להתפלל או להפסיק באמצע ולגשת לראות מה רוצה ממנו ראש הישיבה הרב שך.
והסטייפלר פסק לו שעליו להפסיק באמצע.
וכך היה נוהג.

[פלתי]

זה לא מנהג חסידי. באותה מידה זה יכול להיקרא "מנהג ליטאי".
וכך שמעתי מרבי רפאל וולף, שההיה משמש את הגרא"מ שך זצ"ל בביתו הרבה שנים לפני זקנותו המופלגת, כשעוד היה יוצא ונכנס וכו'.
ובהזדמנויות שר' רפאל לא התפלל בציבור והגיעה שעת משמרתו, היה מתפלל בבית הרב שך ביחידות, והיה קורה לפעמים ששמע את רבו הרב שך קורא לו באמצע שמונה עשרה "רפאל!".
הלך וולף ושאל את הסטייפלר האם עליו להמשיך להתפלל או להפסיק באמצע ולגשת לראות מה רוצה ממנו ראש הישיבה הרב שך.
והסטייפלר פסק לו שעליו להפסיק באמצע.
וכך היה נוהג.

אולי היה הרב שך זצ"ל חולה באותה העת, או בחזקת סכנה. אי אפשר ללמוד מסיפורים כאלו כלום. צריך לידע בדיוק אופן השאלה לפרטי פרטים.

[הוה אמינא]

זה לא מנהג חסידי. באותה מידה זה יכול להיקרא "מנהג ליטאי".
וכך שמעתי מרבי רפאל וולף, שההיה משמש את הגרא"מ שך זצ"ל בביתו הרבה שנים לפני זקנותו המופלגת, כשעוד היה יוצא ונכנס וכו'.
ובהזדמנויות שר' רפאל לא התפלל בציבור והגיעה שעת משמרתו, היה מתפלל בבית הרב שך ביחידות, והיה קורה לפעמים ששמע את רבו הרב שך קורא לו באמצע שמונה עשרה "רפאל!".
הלך וולף ושאל את הסטייפלר האם עליו להמשיך להתפלל או להפסיק באמצע ולגשת לראות מה רוצה ממנו ראש הישיבה הרב שך.
והסטייפלר פסק לו שעליו להפסיק באמצע.
וכך היה נוהג.

אולי היה הרב שך זצ"ל חולה באותה העת, או בחזקת סכנה. אי אפשר ללמוד מסיפורים כאלו כלום. צריך לידע בדיוק אופן השאלה לפרטי פרטים.

אין הכי נמי. ללמוד הלכה למעשה אסור ללמוד מסיפור בלי בירור. וחוששני שגם עם בירורים לא נפיק מכלל חשש שמא עוד פרט לא נודע לנו.

אבל מנימת סיפורו של בעל המעשה המעיד היה מדובר בחידוש בשבילו, וכי לא היה אז בגדר חולים ומשמשיהם פטורים מתפילה. ומרן הרב שך היה בחילו ותוקפו עוד הרבה שנים אח"כ (מרן הסטייפלר נפטר 4 שנים לפני תשמ"ט הידועה בכוחו וגבורתו מלא עולם של הגרא"מ שך זצ"ל. ואח"כ עוד היו שנים נוספות שמרן הנהיג ויצא מביתו לכל מקום בכל יום וכו').
ע"כ אם דנים על מעשה דומה שהיה על גדול "חסידי", א"א להתעלם שזה דיון נכון גם לאגף הגדולים המתנגדים במידה שווה. ועדיין למעשה צ"ע מה היה שם ושם.

[לבנון]

זה לא מנהג חסידי. באותה מידה זה יכול להיקרא "מנהג ליטאי".
וכך שמעתי מרבי רפאל וולף, שההיה משמש את הגרא"מ שך זצ"ל בביתו הרבה שנים לפני זקנותו המופלגת, כשעוד היה יוצא ונכנס וכו'.
ובהזדמנויות שר' רפאל לא התפלל בציבור והגיעה שעת משמרתו, היה מתפלל בבית הרב שך ביחידות, והיה קורה לפעמים ששמע את רבו הרב שך קורא לו באמצע שמונה עשרה "רפאל!".
הלך וולף ושאל את הסטייפלר האם עליו להמשיך להתפלל או להפסיק באמצע ולגשת לראות מה רוצה ממנו ראש הישיבה הרב שך.
והסטייפלר פסק לו שעליו להפסיק באמצע.
וכך היה נוהג.

אולי היה הרב שך זצ"ל חולה באותה העת, או בחזקת סכנה. אי אפשר ללמוד מסיפורים כאלו כלום. צריך לידע בדיוק אופן השאלה לפרטי פרטים.

אין הכי נמי. ללמוד הלכה למעשה אסור ללמוד מסיפור בלי בירור. וחוששני שגם עם בירורים לא נפיק מכלל חשש שמא עוד פרט לא נודע לנו.

אבל מנימת סיפורו של בעל המעשה המעיד היה מדובר בחידוש בשבילו, וכי לא היה אז בגדר חולים ומשמשיהם פטורים מתפילה. ומרן הרב שך היה בחילו ותוקפו עוד הרבה שנים אח"כ (מרן הסטייפלר נפטר 4 שנים לפני תשמ"ט הידועה בכוחו וגבורתו מלא עולם של הגרא"מ שך זצ"ל. ואח"כ עוד היו שנים נוספות שמרן הנהיג ויצא מביתו לכל מקום בכל יום וכו').
ע"כ אם דנים על מעשה דומה שהיה על גדול "חסידי", א"א להתעלם שזה דיון נכון גם לאגף הגדולים המתנגדים במידה שווה. ועדיין למעשה צ"ע מה היה שם ושם.

ההבדל הוא אחד, שאצל המתנגדים, מיד מסתייגים מכזה סיפור, ואומרים, לא יודע מה היה שם, לא יודע אם הסיפור אמיתי, וכד', ואף אחד לא יראה בו משהו שראוי לנהוג על פיו הלכה למעשה. ובאמת לא תמצא הנהגה כזאת בשום ישיבה. משא"כ אצל החסידים, שמקדשים כאלו סיפורים, והנה מביאים כאן עדויות שבחסידויות רבות נוהגים כך להלכה ולמעשה.

[סגי נהור]

ועוד הבדל - עצם העובדה שהוא הלך לשאול מה לעשות. אצל החסידים בענין כזה השואל הרי זה מגונה. ואם אתה כבר הולך לשאול, אז באמת אולי תגמור יפה להתפלל ואל תעשה קונצים.

[זקן ששכח]

זה לא מנהג חסידי. באותה מידה זה יכול להיקרא "מנהג ליטאי".
וכך שמעתי מרבי רפאל וולף, שההיה משמש את הגרא"מ שך זצ"ל בביתו הרבה שנים לפני זקנותו המופלגת, כשעוד היה יוצא ונכנס וכו'.
ובהזדמנויות שר' רפאל לא התפלל בציבור והגיעה שעת משמרתו, היה מתפלל בבית הרב שך ביחידות, והיה קורה לפעמים ששמע את רבו הרב שך קורא לו באמצע שמונה עשרה "רפאל!".
הלך וולף ושאל את הסטייפלר האם עליו להמשיך להתפלל או להפסיק באמצע ולגשת לראות מה רוצה ממנו ראש הישיבה הרב שך.
והסטייפלר פסק לו שעליו להפסיק באמצע.
וכך היה נוהג.

לא יפה. ככה לא מתנהגים. להידחף באמצע ולקלקל את כל ה...
נו, שוין! אם כבר ספרת, אז כפי שכבר ראית ועוד תראה, זה ממש אבל ממש צוויי דינים...

[מתפעל]

בקר טוב, הבנו שהליטאים הרבה יותר טובים מהחסידים. הרבה יותר חרדים לדבר ה' זו הלכה.
מוסכם עלינו. רק תרגעו.

עכשיו נדון לגופו של ענין,
על הצד שהסיפור עם הרב שך היה כפי הנכתב, והסטייפלער פסק שיפסיק מתפילתו על אף שלא היתה כל בעיה בריאותית.
על הצד,

איך נסביר זאת הלכתית? מה היתה סברתו?

הרי לכאורה מכל מה שנכתב פה בלהט, זה נוגד את ההלכה.

[צולניק]

הסיפור עם הרב שך לא היה ולא נברא ואף לא משל היה.

[זקן ששכח]

הסיפור עם הרב שך לא היה ולא נברא ואף לא משל היה.

אבל הנמשל היה גם היה. אלא מאי? יש לחפש את הסיבה וכו', אז אפשר להתאמץ.
אלא אם כן ר' רפאל וולף הוא שקרן מוכח, או שגם רפאל וולף לא היה ולא נברא...

[צולניק]

הסיפור עם הרב שך לא היה ולא נברא ואף לא משל היה.

אבל הנמשל היה גם היה. אלא מאי? יש לחפש את הסיבה וכו', אז אפשר להתאמץ.
אלא אם כן ר' רפאל וולף הוא שקרן מוכח, או שגם רפאל וולף לא היה ולא נברא...

רפאל וולף כותב כאן בפורום? או שמדובר במי ששמע ממי ששמע ממי שרצה לשמוע וגו'
לגופן של דברים, מדובר על סיפור מלפני שנת תשמ"ה, שנים בהם הרב שך היה בשיא כחו, נראה לך שרפי וולף לא יכל לעזוב את בית הרב שך לרבע שעה ללכת ולהתפלל במנין?!

[זקן ששכח]

הסיפור עם הרב שך לא היה ולא נברא ואף לא משל היה.

אבל הנמשל היה גם היה. אלא מאי? יש לחפש את הסיבה וכו', אז אפשר להתאמץ.
אלא אם כן ר' רפאל וולף הוא שקרן מוכח, או שגם רפאל וולף לא היה ולא נברא...

רפאל וולף כותב כאן בפורום? או שמדובר במי ששמע ממי ששמע ממי שרצה לשמוע וגו'
לגופן של דברים, מדובר על סיפור מלפני שנת תשמ"ה, שנים בהם הרב שך היה בשיא כחו, נראה לך שרפי וולף לא יכל לעזוב את בית הרב שך לרבע שעה ללכת ולהתפלל במנין?!

כתב מי שכתב לעיל ששמע בעצמו. גם אני מסכים שיתכן שמשהו לא מדוייק, אך מכאן ועד הקביעה החד-משמעית שהסיפור לא היה וכו' יש כמה וכמה צעדים. וד"ל

[יתר10]

על הצד שהסיפור עם הרב שך היה כפי הנכתב, והסטייפלער פסק שיפסיק מתפילתו על אף שלא היתה כל בעיה בריאותית.
על הצד,

איך נסביר זאת הלכתית? מה היתה סברתו?

הרי לכאורה מכל מה שנכתב פה בלהט, זה נוגד את ההלכה.

אכן, כפי שנכתב כאן באשכול אין כל דרך להסביר א"ז ע"פ ההלכה, ודברי הסטייפלר [אם אכן אמר זאת] צ"ע
וכבר כתבתי לעיל שהחסידים אנוסים בדבר זה, אבל זה שהלך לשאול ראי' שאינו אנוס וא"כ אין שום היתר ע"פ ההלכה.

[פלתי]

כתב מי שכתב לעיל ששמע בעצמו. גם אני מסכים שיתכן שמשהו לא מדוייק, אך מכאן ועד הקביעה החד-משמעית שהסיפור לא היה וכו' יש כמה וכמה צעדים. וד"ל

מסתמא היה איזה סיפור, אבל אף אחד לא יודע מה היה בדיוק, ועל מה הסטייפלער הכריע לרב וולף שיפסיק את תפילתו (אם בכלל). מה שבטוח, שלא היה זה משום "דין עקרב" ולא מפני אונס אחר של כבוד.

[לבנון]

בקר טוב, הבנו שהליטאים הרבה יותר טובים מהחסידים. הרבה יותר חרדים לדבר ה' זו הלכה.
מוסכם עלינו. רק תרגעו.

זו לא שאלה של יותר טובים ופחות טובים, זה שאלה עקרונית, האם הם משועבדים לתורה שקבלנו בסיני, למצוותיה ולהלכותיה, או שהם בדו לעצמם דת חדשה.

עכשיו נדון לגופו של ענין, על הצד שהסיפור עם הרב שך היה כפי הנכתב, והסטייפלער פסק שיפסיק מתפילתו על אף שלא היתה כל בעיה בריאותית.
על הצד, איך נסביר זאת הלכתית? מה היתה סברתו?
הרי לכאורה מכל מה שנכתב פה בלהט, זה נוגד את ההלכה.

אני באמת לא יודע את התשובה, ואני גם לא מחפש את התשובה, כי לא כל דבר אני חייב להבין. אבל אצלנו היהודים שומרי התורה והמצוות, סיפור כזה לא יתורגם להלכה למעשה, כל זמן שאנו לא יודעים את כל הפרטים שהיו בו, כי אנו יוצאים מתוך נקודת הנחה שפרט אחד ישנה את כל התמונה, וא"א ללמוד מכאן כלום כנגד השו"ע שהוא מוחזק אצלנו.
ושרש הדברים הינו בזה שאצלנו השו"ע, ורק השו"ע, (אני מכנה שו"ע את כלל ההלכה המחוייבת לנו עפ"י התורה), הוא זה שמכתיב לנו את כל הנהגתנו, ואנחנו משתדלים שלא לזוז ממנו כמלוא נימה. ושום סיפור לא יערער אצלנו את חובתנו שאנחנו מחוייבים עפ"י התורה. (אמנם ישנם מצבים שבהם הדין משתנה, מחמת דין אחר שמחייב הנהגה אחרת, שגם היא מחוייבת עפ"י השו"ע, כמו למשל שעוסק במצוה פטור מן המצוה, אבל בזה כל מקרה עליו להיות נידון לגופו). אבל לבטל את התורה, או חלק ממנה, בשביל כבוד ממסד האדמורות, זה מעולם לא שמענו.

[חיים]

בקר טוב, הבנו שהליטאים הרבה יותר טובים מהחסידים. הרבה יותר חרדים לדבר ה' זו הלכה.
מוסכם עלינו. רק תרגעו.

זו לא שאלה של יותר טובים ופחות טובים, זה שאלה עקרונית, האם הם משועבדים לתורה שקבלנו בסיני, למצוותיה ולהלכותיה, או שהם בדו לעצמם דת חדשה.

בסדר, דת חדשה. נרגעתם?

[מתפעל]

תגיד לי לבנון,
מה המשמעות של המושג דת חדשה?
אתה סבור שהחסידים סטו מהדת?
יש בעיה להתחתן בהם?
עד כמה רחוק אתה לוקח את זה?

[איש_ספר]

הכותב הו"א הביא כאן סיפור ששמע מר' רפאל וולף על תקופת שימושו אצל הרב שך והוראת הסטייפלר.

ובכן הרמתי טלפון לר' רפאל שליט"א.

האיש אומר: לא היה ולא נברא. לא מניה ולא מקציה. לא היו דברים מעולם. (הוא התבטא בעוד כמה לשונות מתחלפים אבל שכחתי). הרב שך לא קרא לי, הסטייפלר לא הורה לי ואת תפילתי לא הפסקתי.

שאלתי: אולי משהו, בכל זאת, הרי בן אדם אומר שהוא שמע ממך, הוא אמר הסיפור כ"כ מופרך, שע"ז הרב מבריסק היה אומר, שזה לא שפרט אחד מוכחש, אלא שאין כזו עיירה בכלל...!

(ואח"כ הוסיף, שזה אחד מסוגי הסיפורים שהמספר אותם מעיד שלא הכיר כלל את הרב שך ואת אורחותיו: טרם שנחלה הר"ש, הוא לא היה קורא כלל לאיש לבקשת עזרה, היה עושה הכל בכוחות עצמו, בהקפדה גדולה שלא להטריח איש, היה בא לתפילה בישיבה כאחד הבחורים ולא יוצא החוצה עד לסיומה, אם היה צריך לצאת באמצע התפילה וזה היה נדיר מאד, כמובן שאיש לא ליווה אותו. מי שהיה יושב סמוך לו בשעת התפילה הוא הרב אסחייק. נדיר שהיה מתפלל בביתו.
אף בתקופת חוליו הממושכת, שהיא כידוע שנים אחרי פטירת הסטייפלער, שגם בה זכה ר"ר לשמש את הר"ש, לא זכור לו שהוצרך להפסיק באמצע תפילה, אך ברור שהיה מפסיק אם היה בכך צורך כשם שהוא מפסיק היום, לכל אדם, בכל יום, בכל שעה, אף בשמ"ע של יוה"כ שחל בשבת, בין בטלפון ובין בכל אופן אחר, וכ"ז כמובן אינו שייך לנידון כאן.

מספרו של הרב וולף 0527650180.

[רוצה ללמוד]

תגיד לי לבנון,
מה המשמעות של המושג דת חדשה?
אתה סבור שהחסידים סטו מהדת?
יש בעיה להתחתן בהם?
עד כמה רחוק אתה לוקח את זה?

הוא לא לוקח "את זה" רחוק ואפילו לא קרוב הוא פשוט שונאאאאאאא וכששונאים מנסים למצוא פגמים וכשעוד יותר שונאיםםםםםםםםםםם מנסים למצוא עוד יותר פגמים ולהטיח אשמות מגוחכות שמגחכות את אומריהם יותר מאת אשר נאמרו עליהם

ושאלה ל"מדקדק בהלכה" כמה פעמים ביום אתה זוכר מסי' רל"א וכמה פעמים אתה זוכר מסי' ר"מ וכמה אתה זוכר מכל הלכות שמירת העיניים וכו' וכו'?, אתה באמת מתכוון לפרוש על השולחן את דקדוקיו של כל חוג בהלכה? חושבני שלא כ"כ כדאי לך...
אין אף מנהג חסידי שאינו מעוגן בהלכה חד משמעי! לפעמים בהסתמכות על דעה יחידה ולפעמים בצרוף כמה סניפים אבל כל מנהג חסידי שורשי יש לו בסיס איתן בהלכה, אם לא רק תטיח כנער את אשר לימדוך אלא באמת תרצה להבין איך יתכן שיהודים שנזהרים מכל נדנוד של עבירה ופועלים במסירות נפש להרבות בעולם את כבודו של הבורא יתברך בכל תחום אפשרי, אם בשמירת שבת ואם בטלפונים כשרים עוד ועוד כפי שאתה יודע היטב מי הם חוד החנית בכל המאבקים האלו ומי הם אלו שאינם יכולים לישון כשיודעים שמישהו יוצא נגד ה' ותורתו, ואתה יודע זאת היטב, והם בכל אופן "מזלזלים" בדבר הלכה ותצא מנקודת הנחה שהיראת שמים שלהם לא נופלת מזו שלך...אז תוכל לשאול מדוע בדברים מסוימים משנים מההלכה ותקבל תשובות שוודאי יניחו את דעתך התורנית.

[פלתי]

הכותב הו"א הביא כאן סיפור ששמע מר' רפאל וולף על תקופת שימושו אצל הרב שך והוראת הסטייפלר.

ובכן הרמתי טלפון לר' רפאל שליט"א.

האיש אומר: לא היה ולא נברא. לא מניה ולא מקציה. לא היו דברים מעולם. (הוא התבטא בעוד כמה לשונות מתחלפים אבל שכחתי). הרב שך לא קרא לי, הסטייפלר לא הורה לי ואת תפילתי לא הפסקתי.

שאלתי: אולי משהו, בכל זאת, הרי בן אדם אומר שהוא שמע ממך, הוא אמר הסיפור כ"כ מופרך, שע"ז הרב מבריסק היה אומר, שזה לא שפרט אחד מוכחש, אלא שאין כזו עיירה בכלל...!

(ואח"כ הוסיף, שזה אחד מסוגי הסיפורים שהמספר אותם מעיד שלא הכיר כלל את הרב שך ואת אורחותיו: טרם שנחלה הר"ש, הוא לא היה קורא כלל לאיש לבקשת עזרה, היה עושה הכל בכוחות עצמו, בהקפדה גדולה שלא להטריח איש, היה בא לתפילה בישיבה כאחד הבחורים ולא יוצא החוצה עד לסיומה, אם היה צריך לצאת באמצע התפילה וזה היה נדיר מאד, כמובן שאיש לא ליווה אותו. מי שהיה יושב סמוך לו בשעת התפילה הוא הרב אסחייק. נדיר שהיה מתפלל בביתו.
אף בתקופת חוליו הממושכת, שהיא כידוע שנים אחרי פטירת הסטייפלער, שגם בה זכה ר"ר לשמש את הר"ש, לא זכור לו שהוצרך להפסיק באמצע תפילה, אך ברור שהיה מפסיק אם היה בכך צורך כשם שהוא מפסיק היום, לכל אדם, בכל יום, בכל שעה, אף בשמ"ע של יוה"כ שחל בשבת, בין בטלפון ובין בכל אופן אחר, וכ"ז כמובן אינו שייך לנידון כאן.

מספרו של הרב וולף 0527650180.

זו ממש שערוריה. מדוע אין חוסמים את השקרן לאלתר.

[מתפעל]

געוואלדיג.
מה היתה ההוא אמינא של הוא אמינא שסיפור כזה יעבור בלי בדיקה?
לפני שחוסמים, מן הראוי ליתן ליהודי לבאר את הענין.

[מתפעל]

תגיד לי פלתי,
מה שכתב לבנון, שהחסידים בדו להם דת חדשה,
זה לא מפריע לך?

בא ניקח למשל את הגאון מטשעבין זצ"ל.
הוא היה שייך לדת אחרת?

אני לא מבין איפה ההתנערות של החברים כאן מדיבורים נואלים כאלה.

ובאמת הנידון כאן מעניין ביותר והיה ראוי לשאול גדולי התלמידי חכמים החסידיים שמדקדקים בהלכה מאד,
כיצד מסבירים תופעה זו שהיתה כנראה קיימת אצל מרן הבעלזער רב זי"ע.
נניח שהגאון מטשעבין היה ש"ץ אצלו, והרי אחז עצמו חסיד שלו, והיה רואה שהרוב זכרונו לברכה עושה 'עושה שלום',
כיצד היה נוהג?
חשבתי על כיוון, בדרך אפשר,
יש דין שאם תינוק מפריע לכוונה, אזי ניתן להשקיטו ולחזור לתפילה, וכן ברב חשוב שממתינים עליו, והידיעה הזו מפריעה לו בכוונה, יכול לסמן לש"ץ להתחיל כדי שיוכל לשוב ולהתפלל בכוונה.
ואם כן, נתאר נא מצב של חסיד שהרבי סיים שמונה עשרה ומחכה עליו,
וכי שייך בעולם שיוכל להתרכז ולהתפלל כדבעי?
ברור שלא. אם כן אולי במקרה כזה, אין טעם בהמשך תפילתו שלבטח תהיה במרוצה הכי גדולה ללא שום כוונה. וזה כעין אנוס שאינו יכול להמשיך תפילתו.

[פלתי]

תגיד לי פלתי,
מה שכתב לבנון, שהחסידים בדו להם דת חדשה,
זה לא מפריע לך?

בא ניקח למשל את הגאון מטשעבין זצ"ל.
הוא היה שייך לדת אחרת?

אני לא מבין איפה ההתנערות של החברים כאן מדיבורים נואלים כאלה.

ובאמת הנידון כאן מעניין ביותר והיה ראוי לשאול גדולי התלמידי חכמים החסידיים שמדקדקים בהלכה מאד,
כיצד מסבירים תופעה זו שהיתה כנראה קיימת אצל מרן הבעלזער רב זי"ע.
נניח שהגאון מטשעבין היה ש"ץ אצלו, והרי אחז עצמו חסיד שלו, והיה רואה שהרוב זכרונו לברכה עושה 'עושה שלום',
כיצד היה נוהג?
חשבתי על כיוון, בדרך אפשר,
יש דין שאם תינוק מפריע לכוונה, אזי ניתן להשקיטו ולחזור לתפילה, וכן ברב חשוב שממתינים עליו, והידיעה הזו מפריעה לו בכוונה, יכול לסמן לש"ץ להתחיל כדי שיוכל לשוב ולהתפלל בכוונה.
ואם כן, נתאר נא מצב של חסיד שהרבי סיים שמונה עשרה ומחכה עליו,
וכי שייך בעולם שיוכל להתרכז ולהתפלל כדבעי?
ברור שלא. אם כן אולי במקרה כזה, אין טעם בהמשך תפילתו שלבטח תהיה במרוצה הכי גדולה ללא שום כוונה. וזה כעין אנוס שאינו יכול להמשיך תפילתו.

אתה שואל מה דעתי. באמת אני נבוך מאד מאד. מצד אחד אני מכיר ומוקיר ומיודד מאד עם הרבה חסידים, ולואי שהייתי מגיע לקצה אהבת תורה וירא"ש שלהם. שלא לדבר על גדולי תורה כמו הטשעבינער זצ"ל ועוד רבים וטובים. ברם הרבה מאד אני מתוודע להנהגות מוזרות שלכאורה סותרות את ההלכה או סתם דברים מוזרים שמשאירים אותי בפה פעור מבלי שום יכולת להבין וללמד זכות. לא שאני צדיק כל כך גדול, אבל אני לא עושה מזה שיטה.
כך שמצד אחד אני יכול להבין את ההרגשה של לבנון, אבל מצד שני הדיון בדברים האלו חייב להיות מכובד ורגוע עם רצון כנה להבין וח"ו לא להתנגח. ובזה טעה.

[מתפעל]

"אני מתוודע להנהגות מוזרות שלכאורה סותרות את ההלכה או סתם דברים מוזרים שמשאירים אותי בפה פעור מבלי שום יכולת להבין וללמד זכות".

זה מעניין,

ידוע ומפורסם הצ"ע על חסידי חב"ד בענין שינה בסוכה, והצ"ע על כלל החסידים באיחור זמן תפילה.
מה עוד יש לך ברשימה שלך?

ללמד זכות זה לא כל כך קשה, צריך רק לרצות. מי שבאמת רוצה ללמד זכות, מוצא.

ולא התייחסת למשפט: 'בדו דת חדשה מליבם'', האם יש להסיק מכך שאתה מסכים לזה בעיקרון?

ואני לתומי חשבתי שהמחלוקת החריפה העקרונית בין מתנגדים לחסידים עברה מן העולם מזמן.

[פלתי]

"אני מתוודע להנהגות מוזרות שלכאורה סותרות את ההלכה או סתם דברים מוזרים שמשאירים אותי בפה פעור מבלי שום יכולת להבין וללמד זכות".

זה מעניין,

ידוע ומפורסם הצ"ע על חסידי חב"ד בענין שינה בסוכה, והצ"ע על כלל החסידים באיחור זמן תפילה.
מה עוד יש לך ברשימה שלך?

ללמד זכות זה לא כל כך קשה, צריך רק לרצות. מי שבאמת רוצה ללמד זכות, מוצא.

ולא התייחסת למשפט: 'בדו דת חדשה מליבם'', האם יש להסיק מכך שאתה מסכים לזה בעיקרון?

ואני לתומי חשבתי שהמחלוקת החריפה העקרונית בין מתנגדים לחסידים עברה מן העולם מזמן.

אני לא מסוגל להכנס לזה. בכל אופן לא בשלב זה. אני מכיר הרבה אנשים שחושבים ומתבטאים כלבנון לענין דת חדשה.

[יבנה]

שאלתי לכמה חסידים וכולם הסכימו שכך היו נוהגים בעצמם, ואצל א' בדידיה הוה עובדא, וכדברי סגי נהור הווארט על עקיצת עקרב הוא צחות בעלמא, המציאות בפועל הוא שחסיד שרבו סיים שמו"ע הינו בגדר אנוס ממש מאימת רבו ואין דנין אונס כרצון
ואגב, לכל אלו שהעירו מנחש והגמון מעניין מה הם היו עושים במציאות שנחש כרוך על עקבם..

במילים אחרות זה לא שסבורים שעושים כדין וודאי שאינו כדין, רק שמצד הרגש אינם מצליחים לשלוט בעצמם לעשות כדין. לדעתי זה לא תשובה מספיקה.
אבל גם לפי שיטתם, עדיין היו צריכים או להתפלל תפלה קצרה [הביננו וכדומה] וכדברי אליהו לר' יוסי בברכות ג., או פשוט לא להתפלל וכדין מי שיודע שיהיה אנוס להפסיק באמצע שמו"ע וכעין שו"ע או"ח סי' פ'.

[יבנה]

מצינו במשה רבינו בויקרא פרק י' שאמר לאהרן ובניו לאכול את הקרבנות, אך כיון שסברו שהוא טעה הם שרפו אותם, ולא חשבו שכנראה יש לו טעמים כמוסים. גם מצינו גבי בצלאל בברכות נה. שאמר למשה רבינו שהוא החליף את סדר בניית המשכן. בשניהם משה רבינו לא עקצם ולא שרפם ולא הורידם באדמה, אלא שמח בחכמתם והוטבו בעיניו והודה ולא בוש. וכי נתגלו לאדמורי זמנינו סודות כמוסות שלא נתגלו למשה רבינו?

לא לאדמו"רים נגלו סודות יותר כמוסים, כי אם מהחסידים ניטלה הקדושה והחכמה העליונה שמכוחה יכלו לחשוב אחרת ממשה רבינו.

כבר אמר ה' לאהרן ומרים בבמדבר פרק יב שנבואת משה הוא הרבה מעל מעלת נבואתם ושאין להשוות ביניהם. ואפ"ה כשחשבו שהוא טעה בדין לא אמרו כאלו טענות. גם לעיל הבאתי ממעשים דר"ג ורבה שתלמידיהם שאלו אותם שאלות, ומזה למד השו"ע הנ"ל לכו"ע שלא לעשות כרבם במקום שנראה להם בדאורייתא שאינו כדין, ובדרבנן צריך לשאול לאחר המעשה. ואילו לדבריך יש להקשות על השו"ע איך למד את הדין בכולם מתלמידי ר"ג ואביי, הרי אינם בדרגתם.

[יבנה]

ובכן הרמתי טלפון לר' רפאל שליט"א.

אף בתקופת חוליו הממושכת, שהיא כידוע שנים אחרי פטירת הסטייפלער, שגם בה זכה ר"ר לשמש את הר"ש, לא זכור לו שהוצרך להפסיק באמצע תפילה, אך ברור שהיה מפסיק אם היה בכך צורך כשם שהוא מפסיק היום, לכל אדם, בכל יום, בכל שעה, אף בשמ"ע של יוה"כ שחל בשבת, בין בטלפון ובין בכל אופן אחר, וכ"ז כמובן אינו שייך לנידון כאן. [/size]

ייש"כ על הבירור.

האם כוונתו שהוא מחשיב עזרה לחולים יותר משמו"ע או שמדובר במצב של פיקוח נפש? במצב של פיקוח נפש פשיטא שמפסיקים.

[סגי נהור]

אני לא יודע מה יסבירו החסידים של היום אחר שכבר נתבלבלו הדעות, והמתנגדים נעשו מיסטיקנים כחסידים והחסידים נעשו 'פארפרומט' כמתנגדים. אבל ברי לי שחסידים הראשונים היו משיבים משהו כמו: מוטב שאחטוף עוד שתי מלקות בגיהנום, אבל הרבי לא יצטרך להמתין לי.

הערה: הדברים נכתבו לחסידים שבין הקוראים.

[יבנה]

תגיד לי פלתי,
מה שכתב לבנון, שהחסידים בדו להם דת חדשה,
זה לא מפריע לך?

בא ניקח למשל את הגאון מטשעבין זצ"ל.
הוא היה שייך לדת אחרת?

אני לא מבין איפה ההתנערות של החברים כאן מדיבורים נואלים כאלה.

ובאמת הנידון כאן מעניין ביותר והיה ראוי לשאול גדולי התלמידי חכמים החסידיים שמדקדקים בהלכה מאד,
כיצד מסבירים תופעה זו שהיתה כנראה קיימת אצל מרן הבעלזער רב זי"ע.
נניח שהגאון מטשעבין היה ש"ץ אצלו, והרי אחז עצמו חסיד שלו, והיה רואה שהרוב זכרונו לברכה עושה 'עושה שלום',
כיצד היה נוהג?
חשבתי על כיוון, בדרך אפשר,
יש דין שאם תינוק מפריע לכוונה, אזי ניתן להשקיטו ולחזור לתפילה, וכן ברב חשוב שממתינים עליו, והידיעה הזו מפריעה לו בכוונה, יכול לסמן לש"ץ להתחיל כדי שיוכל לשוב ולהתפלל בכוונה.
ואם כן, נתאר נא מצב של חסיד שהרבי סיים שמונה עשרה ומחכה עליו,
וכי שייך בעולם שיוכל להתרכז ולהתפלל כדבעי?
ברור שלא. אם כן אולי במקרה כזה, אין טעם בהמשך תפילתו שלבטח תהיה במרוצה הכי גדולה ללא שום כוונה. וזה כעין אנוס שאינו יכול להמשיך תפילתו.

החסידים לא עשויים מקשה אחת, ויש ביניהם ת"ח שמקפידים על כל ההלכות, ויש ע"ה שבשביל כל ענין דוחים בקלות הלכות. חסידים כמו הר' מטשעבין ודאי היו מקפידים ביותר על כל ההלכות ולא היו מפסיקים שמו"ע בכה"ג, כך שאין משם קושיא. וכמו כן ודאי הקפיד על מצוות בזמנם וכדומה.
בענין הטרדה שיש מכך שהרבי ממתין לו, מצינו היתר שיזוז ממקומו או שיעשה פעולות מסוימות להסיר הטרדה, אבל לא מצינו היתר להפסיק לגמרי את השמו"ע ולדבר בדברים אחרים, ואפ' לא משלים לאחר זמן את השמו"ע.
לכן יש לו היתר בנסיבות אלו לזוז מהעמוד ולסמן למישהו אחר להיות החזן, ואילו הוא ימשיך את השמו"ע שלו.
וכבר כתבתי קודם דהיינו כמעשה דר' יוסי בברכות ג. שהתפלל בחורבה כדי שלא יטרידו אותו עוברי דרכים, ואמר לו אליהו שהיה לו להתפלל תפלה קצרה של הביננו. ויותר נכון שלא יתפלל כלל תפלת לחש, ויצא חובתו בחזרת הש"ץ [מאחר שתפלת הלחש שלו הוא רק להסדיר תפלתו, א"כ בעינן שיהיו שוים].

[לבנון]

תגיד לי לבנון,
מה המשמעות של המושג דת חדשה?
אתה סבור שהחסידים סטו מהדת?
יש בעיה להתחתן בהם?
עד כמה רחוק אתה לוקח את זה?

הוא לא לוקח "את זה" רחוק ואפילו לא קרוב הוא פשוט שונאאאאאאא וכששונאים מנסים למצוא פגמים וכשעוד יותר שונאיםםםםםםםםםםם מנסים למצוא עוד יותר פגמים ולהטיח אשמות מגוחכות שמגחכות את אומריהם יותר מאת אשר נאמרו עליהם

ושאלה ל"מדקדק בהלכה" כמה פעמים ביום אתה זוכר מסי' רל"א וכמה פעמים אתה זוכר מסי' ר"מ וכמה אתה זוכר מכל הלכות שמירת העיניים וכו' וכו'?, אתה באמת מתכוון לפרוש על השולחן את דקדוקיו של כל חוג בהלכה? חושבני שלא כ"כ כדאי לך...
אין אף מנהג חסידי שאינו מעוגן בהלכה חד משמעי! לפעמים בהסתמכות על דעה יחידה ולפעמים בצרוף כמה סניפים אבל כל מנהג חסידי שורשי יש לו בסיס איתן בהלכה, אם לא רק תטיח כנער את אשר לימדוך אלא באמת תרצה להבין איך יתכן שיהודים שנזהרים מכל נדנוד של עבירה ופועלים במסירות נפש להרבות בעולם את כבודו של הבורא יתברך בכל תחום אפשרי, אם בשמירת שבת ואם בטלפונים כשרים עוד ועוד כפי שאתה יודע היטב מי הם חוד החנית בכל המאבקים האלו ומי הם אלו שאינם יכולים לישון כשיודעים שמישהו יוצא נגד ה' ותורתו, ואתה יודע זאת היטב, והם בכל אופן "מזלזלים" בדבר הלכה ותצא מנקודת הנחה שהיראת שמים שלהם לא נופלת מזו שלך...אז תוכל לשאול מדוע בדברים מסוימים משנים מההלכה ותקבל תשובות שוודאי יניחו את דעתך התורנית.

נכון, אני בהחלט שונא כל סטייה מקיום התורה והמצוות, אבל אין לי שנאה לאיזה חוג או עדה מסויימת ח"ו. אני לא שייך לשום חוג, ואין לי שנאה לחסידים בכלל. אבל טענותי לא מגחכות אותי כלל, כי בכל התגובות בפורום זה, לא מצאתי תשובה אחת שמניחה את הדעת, על הנושא המדובר. ועל עוד שאלות רבות מסוג זה, שיש על כלל החסידים, או על חסידויות מסויימות.
אני לא יודע מאיפה אתה מסיק במה אני מדקדק וכמה אני מדקדק בענינים מסויימים, אבל ליהוי ידוע לך כי בני הישיבות מדקדקים בכל הדברים האלו בכל חומר הדין, אלא שגם כאן הם לא עושים זאת כפי שהחסידים מצפים מהם שיעשו זאת. אלא בצורה הנכונה והראויה שהם קבלו מרבותיהם והם מרבותיהם עד סיני.
(נ.ב. מי שמנפנף יותר מדי באיזה סימן מסויים בסוף ח"ב של המשנ"ב, זה מאוד לא מכבד אותו, ואין בזה אלא ללמד היכן מחשבותיו משוטטות).

[אנא עבדא]

בואו נעשה קצת סדר בסיפור אודות החפץ חיים ומהר"א מבעלז.

החפץ חיים לא נהג בשום מנהג חסידי. ובוודאי לא במנהג האמור בראש האשכול. ואני לא מבין מדוע תקעו אותו לכאן.

הסיפור היה בערך כך... (שמעתיו ממקורות ראשוניים, אולם קשה לדייק בפרטים ע"פ הזכרון)
באחד האסיפות שהיה בשעת ועידת הרבנים בורשא (אודות גזירת החינוך, שבהם נפגשו גדולי ישראל עם נשיא פולין, ושריו), התארכה האסיפה עד לשעות הערב המאוחרות. בשעה זו האדמו"ר מבעלזא אמר את דברו, והנאספים דנו בדבריו. וכאשר הדיון הסתיים, נעמד האדמו"ר מבעלזא להתפלל מנחה. כאשר למעשה היתה השעה מאוחרת זמן רב לאחר שקיעת החמה (כפי מנהגם בבעלזא, להתפלל מנחה עד סמוך לזמן צאת הכוכבים לרבינו תם). (כנראה שרוב הרבנים התפללו כבר מנחה לפני זה).

החפץ נעמד אף הוא בצד והתפלל לעצמו. נכדו שליוה אותו, התפלא לראותו מתפלל מנחה, נגש אליו ושמעו שהוא מתפלל ערבית. ואח"כ חוזר ומתפלל שנית לתשלומי מנחה.
שאלו הנכד, אם אכן הסבא עדיין לא התפלל מנחה, מדוע אם כן לא פרש להתפלל מנחה בזמנה. וכן כיצד מותר לו להתפלל תשלומין אם היה 'מזיד' בהשמטת התפילה.
ענה לו החפץ חיים, שאם היה פורש באמצע הדיון, היה זה פגיעה בכבודו של הרבי מבעלזא. ולכן לא יכל לעזוב באמצע. ומניעת תפילתו נחשבת כ'אונס', ויש לו תשלומין.

עצם הסיפור אין בו שום מוטיב חסידי.
גם אודות החזון איש מובא ב'מעשה איש', (שוב, בערך כך) שפעם שאלו אחד מתלמידו שהיה נוכח באיזה דרשה מאיזה רב, ולפתע נזכר שלא התפלל מנחה ונעמד ליד ארון הספרים להתפלל שם. והחזון איש מחה בו, שהיה צריך להשאר במקומו ולהפסיד את התפילה משום שלא לפגוע בכבודו של הדורש.

אם חסידי מכנובקא-בעלזא מנפנפים בסיפור זה על הערצת החפץ חיים להאדמו"ר מבעלזא, שיערב להם. סיפור זה בסה"כ מורה על זהירות של החפץ חיים בעניני 'בין אדם לחבירו', ושהיה מוכן גם להפסיד תפילה, בכדי שלא לעשות מעשה שיכול להתפרש כפגיעה בכבודו של אדם מישראל. ובפרט מנהיג עדה קדושה.

הסיפור היה בדיוק כך. (ואותו שמעתי מת"ח מופלג ששמע אותו מפי חתנו של הח"ח, הג"ר מנדל זקס).
כשנעמדו באמצע האסיפה להתפלל מנחה, הח"ח הגיב קצת בכעס, על כך שבאמצע שעסוקים במצוה, של הצלת כלל ישראל, הולכים לחפש לעצמם מצוות, ולהתפלל מנחה.
יתכן מאוד שהיה שם מישהו שלא הבין את הדברים, וחשב שמה שהוא לא נעמד להתפלל, זה היה משום כבודו של הרבי מבעלז. (ומכאן יש ללמוד כמה אפשר להאמין לסיפורים, שאולי העובדות הם נכונות, אבל פרשנות מוטעית הופכת אותם מקצה לקצה). אבל הסיבה האמיתית היתה, כי חשש לדין של העוסק במצוה פטור מן המצוה. (ויש סיפור כעי"ז בספר תולדות יעקב לר"י ליפשיץ, שר' אליהו לידר (שיק) גער בר' ישראל סלנטר שנעמד להתפלל באמצע האסיפה).

ציטוט מקובץ 'אור הצפון' של בעלזא, אב תשע"ה (מתוך כתבה מפורטת על האסיפה הגדולה בווארשה):
באחד הימים, כאשר התוועדו כ"ק מרן זי"ע וה'חפץ חיים' זצ"ל, הבחין חתנו של ה'חפץ חיים', הגאון רבי מנחם מענדל זאקס זצ"ל כי עוד זמן קט יעבור זמן תפלת המנחה, ולכן העיר בלחישה לחותנו כדי להזכירו על כך. אולם ה'חפץ חיים' ולא הגיב ולא נע ממקומו. אחרי השיחה קם מרן זי"ע להתפלל מנחה ואף ה"חפץ חיים" הצטרף גם כן לתפילה זו.
כשיצאו משם הביע חתנו את תמיהתו באזני ה'חפץ חיים' על כך שהתפלל מנחה אחרי שקיעת החמה כמנהג החסידים. השיב לו ה'חפץ חיים', כי לעמוד באמצע שיחה עם הרב מבעלזא מיקרי "אונס", ולכן כשעמד מרן להתפלל מנחה, התפלל הוא מפני כבודו תפלת מעריב ולאחריה תפילת מנחה בתורת תשלומין... (עדות הרה"ח ר' משה ביגלאייזן שליט"א ששמע מפי הרב זאקס זצ"ל חתנו של ה'חפץ חיים' זצ"ל)