שם "עם הארץ"- שינוי פירושו מהתורה לחז"ל

[גאולה בקרוב]

יל"ע מאי טעמא חז"ל לקחו שם זה לגנאי, כאשר בתורה בפרשתנו הוא כינוי סתמי לכל יהודי, וברש"י ביאר בשני אופנים שהוא כינוי לשבח.

[עם_הארץ]

הכלל ידוע; לשון תורה לחוד ולשון חכמים לחוד. ואין כאן קושיא ולא תמיהה, אלא שאלה.
כנראה ש'עם הארץ' פירושו כמו 'המון העם', היינו מי שאינו מיוחד במעשיו ומתאמץ בהתנהגותו, אלא עושה מה שכולם עושים. כאשר ירדו הדורות, והמון העם זילזל במצוות מסוימות, נעשה הכינוי עם הארץ לכינוי "גנאי".

[ניים ושכיב]

אולי י"ל שעשו זאת בגלל שמצטרפות בזה כמה מעלות:
א. אפשר לפרשו על הפס' שלנו בדרך סגי נהור, כיון ש"עם שבגינו נבראת הארץ" איירי לכאו' בת"ח - "בשביל התורה שנקראת ראשית ובשביל ישראל שנקראו ראשית".
ב. מש"כ הרמב"ם בהקדמה לפיהמ"ש "ועל כן קראו חכמים עליהם השלום מי שאין לו חכמה, עם הארץ. כלומר, לא נמצאו כי אם ליישוב הארץ. לפיכך הם מייחסים שמם לארץ".
ג. כינוי זה הוא לא רק ליהודים אלא לתושבי המדינה, כמ''ש ורבי מעמי הארץ מתייהדים. וא''כ אולי כיוונו חז''ל שע''ה הוא אדם שקיום המצוות שלו הוא מעין מנהג המדינה, שעושה כן לא מתוך חכמה אלא מתוך שכך נוהגים כל בני סביבתו. (עד שהספקתי לשלוח את ההודעה כתב עם_הארץ כעי"ז, ולא מחקתי מפני שינוי קל שיש בדברי).

[נוטר הכרמים]

אגב אורחא דמיירי מכינוי 'עם הארץ' נראה בנו"ט להעתיק דבר נאה מרשימותי:

ומצינו דבר נפלא בשו"ת מהרי"ל סי' א, וז"ל: ולתי' זה ה"נ ת"ח הוו דבר שבקדושה מחמת ד"ת שבלבבם כדדרשינן ק"ו ת"ח שכל גופו אש, וכן האי צורבא מדרבנן דמירתח אורייתא הוא דקא מרתחא ליה... וכשהיו דורשים נשרפו עצי השדה ועוף הפורח, ופי' תוס' שהדברים שמחים כיום נתינה באש, וכ"ז מורה דת"ח הוי דבר שבקדושה.

וביאורם של דברים לפי המובא בתשובות הגאונים (שערי תשובה סי' פד) תשובת רב האי גאון, וז"ל: הוא כמו צרבת השחין דבר חם המתחמם באשה של תורה. האי צורבא מרבנן דרתח אורייתא קא קא מרתחא ביה (תענית ד,א).

ובספר דובב שפתי ישנים (מאחד מגורי האר"י) כתב, וז"ל: ואני אומר כי הפלפל רמז לעיון כי המעיין החריף נקרא פלפלא חריפא, גם מטעם זה שהפלפל נותן טעם למאכל, גם העיון נותן טעם בתורה, גם כי הפלפל חם וע"י הפלפול אדם מתחמם הלא כה דברי כאש וכו' אורייתא קא מרתחא ליה, וכן אנו רואים שמתעצמים ומתחממים בישיבה זה לקראת זה, ומודעת זאת כי מורי הרב החסיד מהר"י לורייא אשכנזי נר"ו כ"כ הוא מזיע בישיבה בפלפול עצום, יותר חמום יש בעיון מקיום מ"ע, עכ"ל.

ונראה לבאר לפי"ז מה שטבעו חכמים לכנות את הבור שאינו במקרא ובמשנה ל'עם הארץ', דהיינו כההיא דאיתא בב"ק ט,ב: גחלת כמה דשביק לה מעמיא עמיא ואזלא. והיינו דזה לשון כיבוי ועמימות האש.

ושוב מצאתי בספר הערוך ערך עם דמייתי דכהה הנגע מתרגם עמיא מכתשא (ויקרא יג,ו), וכן כהתה כל רוח מתרגם ותעמי כל רוח (יחזקאל כא,יב). ואמנם שמחתי באומרים לי כי במהדורות החדשות אכן ישנה הוספה מפורשת: ולכן קורין לבור - עם הארץ, והן הן הדברים

[הוגה ומעיין]

וברשומותי אודות אופן תרגומו של רס"ג לעם הארץ, מצאתי כתוב:
בויקרא ד כז תרגם רס"ג "עואם", שפירושו הן אצלו במקומות אחרים, והן אצל ראשונים אחרים והן בערבית של ימינו – המון העם, אנשים פשוטים (כמובן הרגיל בחז"ל ל"עם הארץ"), אלא שבנוסף הוא מוסיף גם לתרגם את "הארץ" באופן מילולי: אלבלאד (שזה דומה לאמירת "גוט יום טוב").
ובשום מקום אחר הוא לא מדגיש בתרגום "עם הארץ" את ההמוניות: בבראשית כג ז ובשמות ה ה וויקרא כ ב ושם פסוק ד ובמדבר יד ט הוא מתרגם אהל אלבלד, היינו אנשי הארץ, והוא מקור דברי הרמב"ם בהקדמה לפירוש המשניות (שהובאו לעיל ע"י ניים ושכיב). ושם מב ו, קומה, היינו האומה. ובדברים כח י אלאמם, האומות.
ואף שגם חכמי ישראל בכלל הבאת חטאת יחיד, כל עוד אינם יושבים כסנהדרין וכו', אפשר שה"ז משום שכוונת הכתוב באמת להודיע שאין חשיבות לפני ה' כאשר באים לידי חטא, כי אם באלו שנזכרו לעיל.
האבע"ז פירש אצל חטאת יחיד ש'עם הארץ' הוא כל העם, ישראל ולויים וכהנים הדיוטות. והוא משתמש באחת המשמעויות של שורש זה, عمم, שעניינה: כללי.

עכ"פ למדנו מכך שלפחות במקום אחד נמצא "עם הארץ" גם בלשון מקרא במובן שבו נקטוהו חז"ל, והוא בפרשת חטאת יחיד.

[אלף אלפים]

http://www.mikragesher.org.il/titles/en ... aaretz.htm

[פולישער]

וכן פירש רש"י "עם שבגינו נברא הארץ" ונראה דהכינוי "עם הארץ דאורייתא" שבח הוא...

[עושה חדשות]

מאירי אבות פ"ה וכעי"ז בחיבור התשובה -

שקנה מעלות המדות בחברה ובהנהגה אבל לא קנה מעלות שכליות וחברתו מתוקה ונאותה לעוסקים במלאכת הארץ ובקיום ענייניה והנהגת יושביה ולכן נקרא עם הארץ כלומר שהם מכלל העם העוסקין בענייני הארץ ובכל הנהגה מדינית ולזה אמרו ולא עם הארץ חסיד כלומר שדיו ללכת בדרכים הממוצעים לא שיטה לקצה האחרון בדבר מן הדברים אחר שעיקר כוונתו אינה רק להצלחת נכסיו אלא דמ"מ הוא ירא חטא ויש מפרשים מילת עם הארץ עם כמו חשוך מלשון כהה שתרגומו עמיא וארץ כמו תורה מלשון עם ה' אלה ומארצו יצאו שתרגומו ומאורייתא נפקו כלומר חשוך האור בתורה ואין צורך בכך אלא שיתכן לפרש כן בעם הארץ שאינו לא במקרא ולא במשנה ולא בדרך ארץ

מחזור ויטרי סי' תכח -

פתרון עם הארץ. עמיא דאורייתא. כהה מתרגם עמיא

אור זרוע אלפא ביתא סי' ד -

אלמא עדיף המלמד תורה לבן עם הארץ שהוא אפל וחשוך בעולם מהמלמד לבן חבירו תלמיד חכם והיינו דדרשינן אל"ף אפ"ל כלו' תלמוד תורה לבן עם הארץ שהוא אפל וחשוך בעולם מפני שאין בו תורה כמו שקורים לאדם שאין בו תורה עם הארץ כלו' חשוך שבארץ כדכתי' והנה כהה הנגע ומתרגמי' והא עמיא מכתשא דמסתמא בן עם הארץ לא ידע תורה דלאו מאבוה גמרה הילכך אתה שאתה יודע תורה אלף אפל

וכמדומני שיש עוד בראש' שפי' בדרך זו.

[אמציה בארי]

כמדומה שעמד בזה ר"י ברנדס באחד ממאמריו באקדמות.

[רוצה ללמוד]

מעניין לעניין

האמרי אמת זצ"ל לפני חופתו (בזיוו"ש) עם בת אחותו פנה לגיסו רבי יעק"מ בידרמן ואמר לו "הנותן בתו לפני עם הארץ " ור' יעק"מ ענה על אתר רש"י טייטש עם שבגינו נבראת הארץ