הוגה ומעיין כתב:יישר כח!
מן הסתם ראית את המובאה בחסד לאברהם אזולאי ח"א, המעתיק מפירוש על הזוהר לא נודע למי, המביא אף הוא מספר הפעמוני.
שבע כתב:הוגה ומעיין כתב:יישר כח!
מן הסתם ראית את המובאה בחסד לאברהם אזולאי ח"א, המעתיק מפירוש על הזוהר לא נודע למי, המביא אף הוא מספר הפעמוני.
אנא ציין מראה-מקום מדוייק.
ושמא נתחלף לו למר בין ''חסד לאברהם'' ל''אור החמה''?!
שבע כתב:מובאה שלישית בסדרה
(כה"י נחתך ע"י כורך ספרים, והשלמתי את החסר בסוגריים)
"מס' הפעמונים: כשנברא האדם בצלם ודמות - ראתה אותו חוה ראשונה היא לילית והלכה להדבק באדם ולא מצא עזר בה, וגער בה קב"ה והשליכה באיי הים ונבראת לו חוה, זש"ה (= בראשית ב, כג) זאת הפעם וגו'. וכאשר חטאו - מסיבת הקנאה שקינה (= כך במקור! וצ"ל: שקינא) לתשמישן - נפרד מחוה, ובאה הראשונה והולידה ממנו רוחין ושדין, ובשובם בתשוב' גער הקב"ה בחוה ראשונה, ומאז משוטטת בעולם בחיילותיה להזיק לתינוקות בחטא אבותם, כגון באשה שלא שמרה נדתה כראוי, או המאחרת עונתו של בעל. ע"כ בעת שכורעת לילד בפועה אחרונה קולה כנחש ילך באויר - והנחש שומעו ולקול ההוא יתפשט עורו וקולו הולך מסוף העולם ועד סופו, ורודף אחר קול האשה לשופנו עקב, ואם משיגו מצד כי יתדבק מצד זוהם הח[ומר] - שני קולות אלו יעשו מרכבה לליל[י]ת, ומזק[ת] כי תתקשט בעיני התינוק כסבור שהי' אמ[ו] עד שהורגתו. וזה כמעשה עתליה (= מלכים ב' יא, א) שבראו[תה] שמת בנה קמה לאבד כל זרע המלוכ[ה], וכן ז[ו] ברא[ותה] שהי[...] להיות אם כל חי. והולכת עד שערי ג"ע, וכשרואה להט החרב המתהפכת בורח[ת] ואינה מזקת - כי אז הלבנה במילואה. ו[כשהיא?] חסרה, אז כחותיה מתגברין ובאה ע"[כ]".
הקטע הועתק ע"י המקובל - משנות הש' - בהקשר למאמרו המופלא של הסבא, בזוהר משפטים - דף קיא, א:
"תרין נשין אינון דיכלא קלא דחויא לאחדא בהון, חדא האי דלא נטירת סואבות נדותה וימי לבונה כדקא יאות או דאקדימת יומא חדא לטבול, וחדא האי אתתא דמאחרת לבעלה עונה דילה למעבד צערא לבעלה - בר אי איהו לא חייש ולא אשגח לדא... הכי אקדים קלא דנחש לאתדבקא בההיא קלא דאתתא".
וראה שם עוד בארוכה ממעשיה של אותה 'חייבת ומרשעת' העושקת התינוקות, רחמנא ליצלן, רחמנא לישזבן.
וראה עוד בזהר פ' שלח, דף קסח, ב:
"תלת קלין אינון דלא אתאבידו לעלמין... קול חיה... קול נחש בשעתא דפשיט משכיה (עיין שם בארוכה).
שבע כתב:מובאה רביעית - מתוך כתב יד!
בהקשר לדברי רעיא מהימנא (זוהר משפטים דף קיד, ב) - כותב מקובל משנות הש':
"[בס'] הפעמונים ח"ג רמון י': מרע"ה נתגלגל י' פעמים - [הבל] שת קינן חנוך נח אברהם יצחק יעקב עמרם משה. ובויקרא רבה (= א, ג): י' שמות נקראו לו וכו'. [וגלו] שם (= דברים רבה יא, י): י' מ[י]תות כתובות על משה, ואלו הן: [הן קר]בו ימיך למות, ומות בהר וכו'. והבל רועה [צא]ן בתחלתו ואדם בסופו, והכה בעיר - למכהו [בש]דה. ומנין, ויפן עם אות כ"ה יעיד עליו. [וה]כתוב מכריז כי שת לי אלהי"ם וגו' תחת [ה]בל. ותולדת שת אנוש - סיג הכסף, והסיג ההוא הוליד קינן - כי כסף שת מצופה עליו. עד בא חנוך שחזר בשרו ללפידי אש, [וב]ערפלי טוהר עלה. ובא נח על שורש גדול, ר"ל שאם ממנו יצא קלקול ועכירות - יוכל להצלל בשובו למקורו ע"כ. ובזה יובן [מה שכ]תוב כאן (= ברעיא מהימנא) דהדר בתיובתא באות ברית וכו' - שידוע שמה שקלקל אדם בע"ז וג"ע וש"ד נתקן באברהם יצחק ויעקב, ככתו' בתיקונים".
במקום אחר - כותב מקובל משנות הש' - בעצם כתב יד קדשו (- עקב הכפילות אעתיק את דבריו בדילוגים, ואדגיש את המלא כאן - שממנו תוקן הקטע הקודם):
"וכדי שהבין זה אצטרך לומ' שהוא במה שמצאתי כתו' בס'הפעמונים שמרע"ה נתגלגל י' פעמים: הבל שת קינן... וגלו שם: י' מיתות כתובות על משה, ואלו הן: הן קרבו... והבל רועה צאן... והכה בעיר למכהו בשדה... והכתו' מכריז כי שת לי וגו' תחת הבל... ובערפלי טוהר עלה... ובזה יובן מה שכת'...".
ידיעותינו אודות הספר המופלא דנן - הולכות ומתעשרות, כי מדובר בספר גדול המתחלק לחלקים ורמונים, כנראה בהשפעת הפסוק: "פעמון זהב ורמון..."; והקטע דנן הינו מתוך רמון י' - שבחלק ג'!
שבע כתב:מובאה נוספת - שניה בסדרה - מתוך הספר הלא נודע.
בענין הסכנה בנישואין לאלמנה
בהקשר לדברי הסבא, בזוהר פ' משפטים, דף קב, ב: ובגין כך מאן דנסיב ארמלתא קרינן עליה 'ולא ידע כי בנפשו הוא. כי חנם מזורה הרשת' וגו'.
כותב מקובל אחד - משנות הש':
"ודווקא בתוך י"ב חדש. וז"ל הפעמוני: הזר הקרב לאשה ההיא אם נפשה קשורה בנפשו הרי הוא בסכנה, כי בעלה הראשון הולך וסובב סובב הולך הרוח. ואיכא למ"ד דבתרי אק' קטלניתא, וכ"ש אם הג' נדחה אינה ראויה לצאת חוצה. וזה יארע לנושאה תוך י"ב חדש, כי זה משפט הנידונין (= עדויות ב, י: משפט רשעים בגיהנם י"ב חדש), כי לא נשכח מלב (= ברכות נח, ב: אין המת משתכח מן הלב אלא לאחר י"ב חדש), ואם היא תמות יתחבר בה עכ"ל. וזה שלא כדברי המפרש המאמר הזה".
ציטט זה - יקר הוא מפנינים - שכן לא שזפתו עין!
צא ולמד מאבי המקובלים רבי שלמה אלקבץ (בעל ה'לכה דודי') - שספרייתו עשירה הייתה בספרי קבלה נדירים (כנודע לכל בקי בספריו: אילת אהבים, ברית הלוי, מנות הלוי, שרש ישי, ועוד אשר בכתובים), ואף הוסיף לשלוח אגרות למרחקים בהתעניינו אודות ספרים נוספים (ראה אגרתו המופלאה, באלבום היקר: גנזי יהודה ח"ב, בהוצאת מכון גנזים, כסלו תשע''ו, עמ' כז-לד). וגם הוא לא ראה את ספר הפעמוני דנן, כי אם שמועה שמע והנציחה בספרו.
בספרו שרש ישי על מגילת רות (פרק א, פסוק ח), הינו מעתיק בארוכה מדברי הסבא (בזוהר משפטים), והולך ומבאר את דבריו בקצרה. ובסיומן הוא כותב:
"ואמר, כי האשה בהנשאה לשני תוך י"ב חדש גורמת לבעלה הראשון עמל וכעס בהיותו נע ונד ממקום למקום ולהלחם ולהתקוטט עם האחר. וכשלא נשאת וישבה אלמנה הנה הרוח ההוא יושב שם שנים עשר חדש סר וזעף, ובכל לילה ולילה הולך ופוקד את נפשו ושב למקומו. ובמלאת לו שנה תמימה הולך ויושב בפתח גן עדן, ולפעמים פוקד את האשה עד אשר תגיע זמנה, ובצאת נפשה כי מתה אז מתלבש הוא ברוח שלה, והיו לאחדים איש ואשתו". ע"כ נדפס בספרו (החל מהמהדורה הראשונה - קושטא שכ"א).
בשנת תשנ"ב, יצאה לאור מהדורה משובחת (ע"י "איבצן" - ירושלים), בתוספת 'הגהות והשלמות שרשם המחבר בעצם יד קדשו בגליון ספרו' (מגנזי ספריית שכטר בארה"ב), וכך נוסף בעניינינו קטע שלם מכתב-יד-קדשו:
"ומזה יצא לנו, דהא דאמור שלא טוב לישא אלמנה, יובן תוך י"ב חדש לאלמנותה, כדפרי' טעמא. ומשם ואילך אתתא שריא, ואין שם שום מיחוש מהא דאמר רב ייבא סבא: ולא ידע כי בנפשו הוא. ומה שיעידך על זה - מה ששלח רבי לדבר באשתו של רבי אלעזר ברבי שמעון, והאיך מלאו לבו לבא עליה ולא פחד שמא תקטרג עליו רוחו של רבי אלעזר הגדול ממנו, אלא ודאי אחר י"ב חדש הוה, כדמוכח שם בפרק השוכר את הפועלים (בבא מציעא פט, ב). ולכן שלח לדבר בה, אלא שהיא לא רצתה מפני טעמה כי טוב, ואלמלא כן היתה נשאת אליו ולא היתה חוששת לשום דבר. והנה אמו של כלב נשאת ליפונה, לקחה אח"כ קנז, ונקרא כלב על שם שניהם - כלב בן יפונה הקנזי, כדבריהם ז"ל (סוטה יא, ב), האף אין זאת ראיה גדולה על הנאמר".
וכתנא דמסייע לשיטתו, הוא מציין בשמחה:
"ושוב הוגד לי, כי בס' הפעמוני נמצא כדברי, שהאלמנה אחר י"ב חדש למיתת בעלה שריא ואין שום מיחוש, ושמחתי".
המהדיר "אבצן" הסתייע רבות בבקיאותו הנדירה של רבי שמואל אשכנזי שיחי' (בעל ה'אלפא-ביתות' הנודעות לחכמי הפורום), ובהערתו לספר (בעמ' רצב) הוא מציין כי ספר כזה לא מצאנו בשום מקום. וכן ב'דברים אחדים' שבראש הספר (עמ' 34): 'ספר זה אינו ידוע לנו ממקום אחר'.
ובכן, נשמע קול הפעמון בבואו - אך את אותיותיו לא ראו.
והנה היום מלך ביפיו תחזינה עינינו, הלא הוא כתוב הדר לפנינו!
שבע כתב:להלן מובאה - ראשונה בסדרה - מתוך ספר הפעמוני, מכ''י שנעתק בשנות השי''ן המוקדמות:
''וכתי' איש היה בארץ עוץ איוב שמו, ומבואר ממדרשים ז''ל כי איוב היה בן עוץ. שאמרו: בשעה שהעלה [= אברהם אבינו] את האיל - אמר לפניו: רבש''ע, השבע לי שלא תנסני עוד ולא את בני וכו'. מיד נשבע לו והסיר כל היסורין מעליו ונתנן לאיוב בן אחיו, שנא' את עוץ בכורו, ונא' איש היה בארץ עוץ וכו', כלומר שנולד באותו היום שנשבע לו הקב''ה. מס' הפעמוני''.
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 508 אורחים