הוגה ומעיין כתב:מובא בספרים בשם תיקון יששכר (הנקרא עיבור שנים, ואינו בר חיפוש בוירטואליים לפי שהוא מדפוס ונציה של"ט).
חכם באשי כתב:הקטע נמצא במקורות קדומים יותר. וזכור לי שהוא נדפס, כך או בשינויי לשון. איני זוכר היכן.
המהדיר כתב:חכם באשי כתב:[כא] לכך מסתכל אדם בצפרנים במוצאי שבת, משום הא דאמרינן [משנה, ברכות, ח ו]: אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו.
ויש אנשים שמסתכלין בכוס של יין ולא בצפרניהם, לראות אם יש בו קיסם.
עוד שמעתי: לסימנא טבא, כשם שהצפרנים פרות ורבות, כך יפרה ורבה טפי.
עוד טעם אחר: כדי שישים לבו למנוע עצמו לבקש היתרונות, בראותו הצפרנים שהם ממותר הגוף והם כלים ואובדים, יתן אל לבו להנהיג עצמו בדרכים ממוצעים.
אישה מסתכלת בציפורניה לאור נר ההבדלה. הגש"פ כ"י אשכנזי מתקופת הראשונים.
חכם באשי כתב:[ו] מפני מה אין (דודם) [אדם] חייב לישא תפילין בשבת כמו בחול? לפי שאין עושין 'אות' על 'אות' משבת, דכתיב: "ביני ובין בני ישראל אות היא"; ותפילין - "והיה לאות על ידכה". ותימה, מאי טעמא יהא חייב בחול לנושאם, שהרי יש 'אות' מילה, דכתיב: "ונמלתם, והיה לאות ברית". ויש לומר, ד'אות' המילה לא קרי 'אות', דבעינן 'אות' מיציאת מצרים, ושבת ותפילין - 'אות' יציאת מצרים הוי, ולא עבדינן 'אות' על 'אות'.
ותימה מאי טעמא נמי יהא חייב בחול לנושא' שהרי יש אות ממילה דכתיב ונמלתם את בשר ערלתכם והיה לאות ברית וי"ל דאות ממילה לא קרי אות דבעינן אות מיציאת מצרים ושבת ותפילין אות יציאת מצרים הוי ולא עבדינן אות על אות.
ועוד דרשתי להם כי משש מאות ושלש עשרה מצות שנצטוו לישראל אין לך שום מצוה שתהא אות ועדות כי אם שלש מצות והם מילה ושבת ותפילין שנכתב בשלשתן אות והם שלשתן אות ועדות לישראל שהם עבדים להקב"ה ועל פי שנים עדים יקום דבר כל אחד מישראל אינו יהודי שלם אלא אם כן יש לו שני עדים שהוא יהודי הלכך בשבת ויום טוב שנקרא שבת ושבת נקרא אות פטור אדם מלהניח תפילין (מנחות לו, ב) כי די שיש לו שני עדים שהוא יהודי, עדות שבת ועדות מילה. אבל בחול חייב כל אדם להניח תפילין כדי שיהא לו שני עדים, אות תפילין עם אות המילה וכל מי שאינו מניח תפילין אין לו כי אם עד אחד שהוא יהודי ולכך חשבו כמנודה לשמים בפרק ערבי פסחים.
לפי טעם סמ"ג מכח שני עדים, מי שמתו אחיו מחמת מילה יניח תפילין בשבת. נראה דאין לחלק כלל בשביל טעם זה, דמפרש סמ"ג דרך אגדה בעלמא ולא מחלקינן משום אותו טעם. כי הא דאמרינן פ' המפלת: /נדה לא:/ אמרה תורה מילה לשמנה פרש"י אבל לא לשבעה, ומפרש הטעם שלא יהיו הכל שמחים ואביו ואמו עצבים, פי' שהן אסורין בתשמיש המטה. ולפי זה אם ילדה בזוב שצריכה ז' נקיים לאחר שבעת ימי לידה, וכי ס"ד שיהא הבן נימול לארבע עשר? וכאלה רבות בתלמוד.
יצאו שבתות וי"ט שהן גופן אות. פי' רבינו אליקים זצ"ל דכתי' ביני ובין בני ישראל אות היא. ע"א שהן גופן אות שנהר סמבטיון ומעלה בזכורו מוכיחין שנחין בהם. ועוד שנוכל לפרש מפני שהם אסורים במלאכה. וחולו של מועד שמותר במלאכה מה"ת לא הוה אות ומניח תפלין אע"ג דאסור בחמץ בפסח וחייב לישב בסוכה בחג הסכות לא מקרי אות בהכי וכבר השבתי לחייב בתפלין בחולו של מועד וכו' וללשון שני דרבינו אליקים יש להבחין ע"י נהר סמבטיון ומעלה בזכורו אם נחים בחש"מ הוא אות ולא מחייבי בתפלין אם אינם נחים מחייבי בתפלין.
שלש מצות נתנו לישראל שכל אחת ואחת מהן נקרא אות, ואלו הן מילה ותפילין ושבת וכו' מילה דוחה את השבת, ואין תפילין דוחין את השבת אבל נדחין מפני שבת. וטעם להיות כל זה, ר"ל שתהיה מילה דוחה שבת ושבת דוחה תפילין ידוע בדברי רז"ל. ואני לפע"ד דרך פשט אבאר וכו' ענין אחר מילה דוחה את השבת מפני שהיא קבועה בגופו של אדם ואין הפסק לקיומה, והשבת יש לה הפסק במוצאי שבת. והשבת דוחה את התפילין שכבר התחילה השבת בשעה שאין מצות תפילין נוהגת, והיא בלילה, שאין מצותן בלילה אלא ביום, וכיון שהתחילה מצות השבת אין לדחותה מפני אחרת שאינה פיקוח נפש ולא גזרת הכתוב.
עושה חדשות כתב:חכם באשי כתב:[ו] מפני מה אין (דודם) [אדם] חייב לישא תפילין בשבת כמו בחול? לפי שאין עושין 'אות' על 'אות' משבת, דכתיב: "ביני ובין בני ישראל אות היא"; ותפילין - "והיה לאות על ידכה". ותימה, מאי טעמא יהא חייב בחול לנושאם, שהרי יש 'אות' מילה, דכתיב: "ונמלתם, והיה לאות ברית". ויש לומר, ד'אות' המילה לא קרי 'אות', דבעינן 'אות' מיציאת מצרים, ושבת ותפילין - 'אות' יציאת מצרים הוי, ולא עבדינן 'אות' על 'אות'.
כפי שציין ר' יצג לעיל, כך כתב הרוקח בסי' ל, ז"ל -ותימה מאי טעמא נמי יהא חייב בחול לנושא' שהרי יש אות ממילה דכתיב ונמלתם את בשר ערלתכם והיה לאות ברית וי"ל דאות ממילה לא קרי אות דבעינן אות מיציאת מצרים ושבת ותפילין אות יציאת מצרים הוי ולא עבדינן אות על אות.
ועל עצם הקו' עמד כנראה הסמ"ג, ותי' באופ"א, ז"ל -ועוד דרשתי להם כי משש מאות ושלש עשרה מצות שנצטוו לישראל אין לך שום מצוה שתהא אות ועדות כי אם שלש מצות והם מילה ושבת ותפילין שנכתב בשלשתן אות והם שלשתן אות ועדות לישראל שהם עבדים להקב"ה ועל פי שנים עדים יקום דבר כל אחד מישראל אינו יהודי שלם אלא אם כן יש לו שני עדים שהוא יהודי הלכך בשבת ויום טוב שנקרא שבת ושבת נקרא אות פטור אדם מלהניח תפילין (מנחות לו, ב) כי די שיש לו שני עדים שהוא יהודי, עדות שבת ועדות מילה. אבל בחול חייב כל אדם להניח תפילין כדי שיהא לו שני עדים, אות תפילין עם אות המילה וכל מי שאינו מניח תפילין אין לו כי אם עד אחד שהוא יהודי ולכך חשבו כמנודה לשמים בפרק ערבי פסחים.
ובתרוה"ד ח"ב סי' קח הוסיף בזה -לפי טעם סמ"ג מכח שני עדים, מי שמתו אחיו מחמת מילה יניח תפילין בשבת. נראה דאין לחלק כלל בשביל טעם זה, דמפרש סמ"ג דרך אגדה בעלמא ולא מחלקינן משום אותו טעם. כי הא דאמרינן פ' המפלת: /נדה לא:/ אמרה תורה מילה לשמנה פרש"י אבל לא לשבעה, ומפרש הטעם שלא יהיו הכל שמחים ואביו ואמו עצבים, פי' שהן אסורין בתשמיש המטה. ולפי זה אם ילדה בזוב שצריכה ז' נקיים לאחר שבעת ימי לידה, וכי ס"ד שיהא הבן נימול לארבע עשר? וכאלה רבות בתלמוד.
ולגבי עצם הענין של אות דאין מניחין תפילין בשבת וכו', מצינו דבר מעניין באו"ז, ז"ל בסי' תקפט -יצאו שבתות וי"ט שהן גופן אות. פי' רבינו אליקים זצ"ל דכתי' ביני ובין בני ישראל אות היא. ע"א שהן גופן אות שנהר סמבטיון ומעלה בזכורו מוכיחין שנחין בהם. ועוד שנוכל לפרש מפני שהם אסורים במלאכה. וחולו של מועד שמותר במלאכה מה"ת לא הוה אות ומניח תפלין אע"ג דאסור בחמץ בפסח וחייב לישב בסוכה בחג הסכות לא מקרי אות בהכי וכבר השבתי לחייב בתפלין בחולו של מועד וכו' וללשון שני דרבינו אליקים יש להבחין ע"י נהר סמבטיון ומעלה בזכורו אם נחים בחש"מ הוא אות ולא מחייבי בתפלין אם אינם נחים מחייבי בתפלין.
עוד דבר מעניין נמצא בס' האמונה והביטחון המיוחס להרמב"ן פרק כא, ז"ל -שלש מצות נתנו לישראל שכל אחת ואחת מהן נקרא אות, ואלו הן מילה ותפילין ושבת וכו' מילה דוחה את השבת, ואין תפילין דוחין את השבת אבל נדחין מפני שבת. וטעם להיות כל זה, ר"ל שתהיה מילה דוחה שבת ושבת דוחה תפילין ידוע בדברי רז"ל. ואני לפע"ד דרך פשט אבאר וכו' ענין אחר מילה דוחה את השבת מפני שהיא קבועה בגופו של אדם ואין הפסק לקיומה, והשבת יש לה הפסק במוצאי שבת. והשבת דוחה את התפילין שכבר התחילה השבת בשעה שאין מצות תפילין נוהגת, והיא בלילה, שאין מצותן בלילה אלא ביום, וכיון שהתחילה מצות השבת אין לדחותה מפני אחרת שאינה פיקוח נפש ולא גזרת הכתוב.
והיינו דהוק' לו אכתי למה השבת עדיפה על התפילין, ולזה תי' דהשבת קדמה לחול כיון דלילה לאו זמן תפילין. וצ"ע דבגמ' (מנחות ועירובין) מבו' דאף למ"ד לילה זמן תפילין מ"מ שבת לאו זמן תפילין מטעמא ד"אות", (ואדרבה מאן דיליף מ"חוקה" דלילה לאו זמן תפילין, יליף מינה גם לגבי שבת ויו"ט ולא יליף מ"אות" כלל). וצ"ע.
וא"ת אי ממעטין שבתות וימים טובים שהן גופן אות נמעט נמי כל ישראל שהם נימולים, שלא יניחו תפלין לפי שגם המלה כתי' בה אות ולא יניח תפלין רק אותן שאינן נימולין כגון מי שמתו אחים מחמת מילה שלא נימול וי"ל דלהכי ממעט שבתות וימים טובים שאות שלהם כתי' בהו יציאת מצרים כמו באות של תפלין למעוטי מילה דבאות דידה לא כתי' בהו יציאת מצרים
כי אות. מהכא ילפינן דשבת פטורה מתפילין משום דהן עצמן אות. הקשה מהר"ר פלטיאל היאך מצי למדרש הכי א"כ לא יתחייב בתפילין רק ערל שמתו אחיו מחמת מילה אבל מהול לא דהוא עצמו אות דכתיב והייתה אות בריתי בבשרכם. ותירץ דה"ק והיה לך לאות, מה שצריך אות נראה כדכתיב וראו כל עמי הארץ, ואמרי' אילו תפילין שבראש, ושבתות וי"ט הן עצמן אות נראה דהא גוי ששבת חייב מיתה אבל מילה אין זה אות דהא איכא נולד מהול וערבי וגבעוני
ומי' ק' היאך נימולים בשבת נהי דמילה קרויה אות דכתיב והיה לאות ביני וביניכם, גם שבת קרויה אות דכתיב אות היא ביני ובניכם לדורותיכם, ואין דוחין אות מפני אות. וי"ל דשאני מילה דרביה קרא דכתיב ביום השמיני ימול בשר ערלתו ודרשי' ביום ואפי' בשבת ... והק' מורי זקני הר' שמואל מפלייזא זצ"ל היאך אנו מניחין תפילין ביום שאנו מוהלין בו בחול דהא בתרווייהו כתיב אות ואין מניחין אות על אות, ושמא י"ל דשאני תפילין דלא חשיבי אות רק ליחיד דכתיב והיה לך לאות, ודרשי' לך לאות ולא לאחרים לאות
שאלת על ערל שמתו אחיו מחמת מילה אם מותר להניח תפילין בשבת שהרי אין לו אות בעצמו: תשובה אע"פ שאין לו אות בעצמו בעל אות הוא אלא שמצד סכנתו ואונסו נתבטל ממנו האות אבל לעולם מצווה ועומד הוא תדע שהנודר מן הערלים מותר בערלי ישראל שכל העכו"ם ערלים וכל בית ישראל ערלי לב הרי שערלי ישראל לא נקרא ערלים ויש להם אות ברית ושאני קרבן פסח דגלי קרא דכתיב וכל ערל לא יאכל בו ולא היה כדאי לבא בכתב ואפי' שלא היה מן הדין לא היה לו להניחם שלא לפרסם לכל שהוא ערל ואני לא ראיתי ולא שמעתי בזמני ערל שמתו אחיו מחמת מילה. וכתבתי זה שאם יבא לידך ערל לאו כל כמיניה לומר שמתו אחיו מחמת מילה אם לא יביא ראיה שכל ב"ד מצווין שלא יניחו ערל ביניהם
עושה חדשות כתב:עושה חדשות כתב:חכם באשי כתב:[ו] מפני מה אין (דודם) [אדם] חייב לישא תפילין בשבת כמו בחול? לפי שאין עושין 'אות' על 'אות' משבת, דכתיב: "ביני ובין בני ישראל אות היא"; ותפילין - "והיה לאות על ידכה". ותימה, מאי טעמא יהא חייב בחול לנושאם, שהרי יש 'אות' מילה, דכתיב: "ונמלתם, והיה לאות ברית". ויש לומר, ד'אות' המילה לא קרי 'אות', דבעינן 'אות' מיציאת מצרים, ושבת ותפילין - 'אות' יציאת מצרים הוי, ולא עבדינן 'אות' על 'אות'.
כפי שציין ר' יצג לעיל, כך כתב הרוקח בסי' ל, ז"ל -ותימה מאי טעמא נמי יהא חייב בחול לנושא' שהרי יש אות ממילה דכתיב ונמלתם את בשר ערלתכם והיה לאות ברית וי"ל דאות ממילה לא קרי אות דבעינן אות מיציאת מצרים ושבת ותפילין אות יציאת מצרים הוי ולא עבדינן אות על אות.
ועל עצם הקו' עמד כנראה הסמ"ג, ותי' באופ"א, ז"ל -ועוד דרשתי להם כי משש מאות ושלש עשרה מצות שנצטוו לישראל אין לך שום מצוה שתהא אות ועדות כי אם שלש מצות והם מילה ושבת ותפילין שנכתב בשלשתן אות והם שלשתן אות ועדות לישראל שהם עבדים להקב"ה ועל פי שנים עדים יקום דבר כל אחד מישראל אינו יהודי שלם אלא אם כן יש לו שני עדים שהוא יהודי הלכך בשבת ויום טוב שנקרא שבת ושבת נקרא אות פטור אדם מלהניח תפילין (מנחות לו, ב) כי די שיש לו שני עדים שהוא יהודי, עדות שבת ועדות מילה. אבל בחול חייב כל אדם להניח תפילין כדי שיהא לו שני עדים, אות תפילין עם אות המילה וכל מי שאינו מניח תפילין אין לו כי אם עד אחד שהוא יהודי ולכך חשבו כמנודה לשמים בפרק ערבי פסחים.
ובתרוה"ד ח"ב סי' קח הוסיף בזה -לפי טעם סמ"ג מכח שני עדים, מי שמתו אחיו מחמת מילה יניח תפילין בשבת. נראה דאין לחלק כלל בשביל טעם זה, דמפרש סמ"ג דרך אגדה בעלמא ולא מחלקינן משום אותו טעם. כי הא דאמרינן פ' המפלת: /נדה לא:/ אמרה תורה מילה לשמנה פרש"י אבל לא לשבעה, ומפרש הטעם שלא יהיו הכל שמחים ואביו ואמו עצבים, פי' שהן אסורין בתשמיש המטה. ולפי זה אם ילדה בזוב שצריכה ז' נקיים לאחר שבעת ימי לידה, וכי ס"ד שיהא הבן נימול לארבע עשר? וכאלה רבות בתלמוד.
ולגבי עצם הענין של אות דאין מניחין תפילין בשבת וכו', מצינו דבר מעניין באו"ז, ז"ל בסי' תקפט -יצאו שבתות וי"ט שהן גופן אות. פי' רבינו אליקים זצ"ל דכתי' ביני ובין בני ישראל אות היא. ע"א שהן גופן אות שנהר סמבטיון ומעלה בזכורו מוכיחין שנחין בהם. ועוד שנוכל לפרש מפני שהם אסורים במלאכה. וחולו של מועד שמותר במלאכה מה"ת לא הוה אות ומניח תפלין אע"ג דאסור בחמץ בפסח וחייב לישב בסוכה בחג הסכות לא מקרי אות בהכי וכבר השבתי לחייב בתפלין בחולו של מועד וכו' וללשון שני דרבינו אליקים יש להבחין ע"י נהר סמבטיון ומעלה בזכורו אם נחים בחש"מ הוא אות ולא מחייבי בתפלין אם אינם נחים מחייבי בתפלין.
עוד דבר מעניין נמצא בס' האמונה והביטחון המיוחס להרמב"ן פרק כא, ז"ל -שלש מצות נתנו לישראל שכל אחת ואחת מהן נקרא אות, ואלו הן מילה ותפילין ושבת וכו' מילה דוחה את השבת, ואין תפילין דוחין את השבת אבל נדחין מפני שבת. וטעם להיות כל זה, ר"ל שתהיה מילה דוחה שבת ושבת דוחה תפילין ידוע בדברי רז"ל. ואני לפע"ד דרך פשט אבאר וכו' ענין אחר מילה דוחה את השבת מפני שהיא קבועה בגופו של אדם ואין הפסק לקיומה, והשבת יש לה הפסק במוצאי שבת. והשבת דוחה את התפילין שכבר התחילה השבת בשעה שאין מצות תפילין נוהגת, והיא בלילה, שאין מצותן בלילה אלא ביום, וכיון שהתחילה מצות השבת אין לדחותה מפני אחרת שאינה פיקוח נפש ולא גזרת הכתוב.
והיינו דהוק' לו אכתי למה השבת עדיפה על התפילין, ולזה תי' דהשבת קדמה לחול כיון דלילה לאו זמן תפילין. וצ"ע דבגמ' (מנחות ועירובין) מבו' דאף למ"ד לילה זמן תפילין מ"מ שבת לאו זמן תפילין מטעמא ד"אות", (ואדרבה מאן דיליף מ"חוקה" דלילה לאו זמן תפילין, יליף מינה גם לגבי שבת ויו"ט ולא יליף מ"אות" כלל). וצ"ע.
כמה הוספות:
בחידושים על התורה לרבינו תם שהדפיס הרב שושנה בישורון יד, כתב כך -וא"ת אי ממעטין שבתות וימים טובים שהן גופן אות נמעט נמי כל ישראל שהם נימולים, שלא יניחו תפלין לפי שגם המלה כתי' בה אות ולא יניח תפלין רק אותן שאינן נימולין כגון מי שמתו אחים מחמת מילה שלא נימול וי"ל דלהכי ממעט שבתות וימים טובים שאות שלהם כתי' בהו יציאת מצרים כמו באות של תפלין למעוטי מילה דבאות דידה לא כתי' בהו יציאת מצרים
רבי חיים פלטיאל פרשת כי תשא -כי אות. מהכא ילפינן דשבת פטורה מתפילין משום דהן עצמן אות. הקשה מהר"ר פלטיאל היאך מצי למדרש הכי א"כ לא יתחייב בתפילין רק ערל שמתו אחיו מחמת מילה אבל מהול לא דהוא עצמו אות דכתיב והייתה אות בריתי בבשרכם. ותירץ דה"ק והיה לך לאות, מה שצריך אות נראה כדכתיב וראו כל עמי הארץ, ואמרי' אילו תפילין שבראש, ושבתות וי"ט הן עצמן אות נראה דהא גוי ששבת חייב מיתה אבל מילה אין זה אות דהא איכא נולד מהול וערבי וגבעוני
ובפרשת לך לך -ומי' ק' היאך נימולים בשבת נהי דמילה קרויה אות דכתיב והיה לאות ביני וביניכם, גם שבת קרויה אות דכתיב אות היא ביני ובניכם לדורותיכם, ואין דוחין אות מפני אות. וי"ל דשאני מילה דרביה קרא דכתיב ביום השמיני ימול בשר ערלתו ודרשי' ביום ואפי' בשבת ... והק' מורי זקני הר' שמואל מפלייזא זצ"ל היאך אנו מניחין תפילין ביום שאנו מוהלין בו בחול דהא בתרווייהו כתיב אות ואין מניחין אות על אות, ושמא י"ל דשאני תפילין דלא חשיבי אות רק ליחיד דכתיב והיה לך לאות, ודרשי' לך לאות ולא לאחרים לאות
ולגבי הערת התרוה"ד על מי שמתו אחיו מחמת מילה, לטעמא דהסמ"ג, הנה הרדב"ז ח"ו ב' אלפים שלד כתב -שאלת על ערל שמתו אחיו מחמת מילה אם מותר להניח תפילין בשבת שהרי אין לו אות בעצמו: תשובה אע"פ שאין לו אות בעצמו בעל אות הוא אלא שמצד סכנתו ואונסו נתבטל ממנו האות אבל לעולם מצווה ועומד הוא תדע שהנודר מן הערלים מותר בערלי ישראל שכל העכו"ם ערלים וכל בית ישראל ערלי לב הרי שערלי ישראל לא נקרא ערלים ויש להם אות ברית ושאני קרבן פסח דגלי קרא דכתיב וכל ערל לא יאכל בו ולא היה כדאי לבא בכתב ואפי' שלא היה מן הדין לא היה לו להניחם שלא לפרסם לכל שהוא ערל ואני לא ראיתי ולא שמעתי בזמני ערל שמתו אחיו מחמת מילה. וכתבתי זה שאם יבא לידך ערל לאו כל כמיניה לומר שמתו אחיו מחמת מילה אם לא יביא ראיה שכל ב"ד מצווין שלא יניחו ערל ביניהם
(ולכאו' צ"ע בסו"ד, דהא הוי ספק פיקוח נפש, ואיך ימולו אותו אם לא יביא ראיה. אלא דסמיך בזה עמש"כ לעיל מינה "לא ראיתי ולא שמעתי בזמני", ודו"ק).
ולענין תפלין נלענ"ד דחייב להניח ... ועוד יש סברא לחייבו דהלא פטור דשבת הוא מפני שהם עצמם אות וא"כ זה שעושה בו מלאכה לפרנסתו אין בו היכר [דלא מסתבר לומר דבקידוש לבד הוא ההיכר דהא עיקר האות הוא דהקב"ה שבת ממלאכתו ביום השביעי והוא ג"כ שובת]. וא"ל דא"כ כל חולה שיש בו סכנה שמותר לחלל שבת יהיה חייב בתפילין וע"כ משום דשובת בשאר עניני מלאכות שאין תועלת לו לרפואתו שייך בו שם אות וא"כ ה"נ בעניננו הרי לא הותר לו כ"א המלאכה שצריך לו להרויח לפרנסתו כדי שלא ימות במדבר ברעב ואף גם זה בצמצום זה אינו דשם הוא אות והיכר מה שבכל יום הוא מותר בכל מלאכות לעשותן והיום אסור משא"כ בזה ששוה אצלו יום שביעי זה לכל הימים דבכל יום הוא ג"כ אין מותר בשום מלאכה וגם אפשר דשם הוא אות במה שכל ישראל שובתים באותו יום משא"כ בזה אך מ"מ לא ברירא סברא זו כל כך אך מפני טעם הראשון יש לחייבו
ושבתות ימי אותות, יש אומ' הלא במילה נמי כת׳ אות כמו כן שנ' והיה לאות ברית ביני וביניכם אעפ״כ הקב״ה חייב להניח תפילין. והבל הוא והמבין יבין
חכם באשי כתב:חכם באשי כתב:[יז] ויש שחותמים בתחינה "בא"י שומע תפילה". וטעות הוא בידם, כי רבינו החסיד ז"ל כתב, דאסור ליחיד לחתום ברכה לעצמו, דעובר על "לא תשא" מי שמברך ברכה לבטלה.
פרופ' ר' שמחה עמנואל העירני לעיין במאמרו 'הפולמוס של חסידי אשכנז על נוסח התפילה', עמ' 614 הערה 100.
עיינתי שם, וראיתי כי הביא את הדברים מכתבי יד אחרים:
עושה חדשות כתב:חכם באשי כתב:[ו] מפני מה אין (דודם) [אדם] חייב לישא תפילין בשבת כמו בחול? לפי שאין עושין 'אות' על 'אות' משבת, דכתיב: "ביני ובין בני ישראל אות היא"; ותפילין - "והיה לאות על ידכה". ותימה, מאי טעמא יהא חייב בחול לנושאם, שהרי יש 'אות' מילה, דכתיב: "ונמלתם, והיה לאות ברית". ויש לומר, ד'אות' המילה לא קרי 'אות', דבעינן 'אות' מיציאת מצרים, ושבת ותפילין - 'אות' יציאת מצרים הוי, ולא עבדינן 'אות' על 'אות'.
כפי שציין ר' יצג לעיל, כך כתב הרוקח בסי' ל, ז"ל -ותימה מאי טעמא נמי יהא חייב בחול לנושא' שהרי יש אות ממילה דכתיב ונמלתם את בשר ערלתכם והיה לאות ברית וי"ל דאות ממילה לא קרי אות דבעינן אות מיציאת מצרים ושבת ותפילין אות יציאת מצרים הוי ולא עבדינן אות על אות.
ועל עצם הקו' עמד כנראה הסמ"ג, ותי' באופ"א, ז"ל -ועוד דרשתי להם כי משש מאות ושלש עשרה מצות שנצטוו לישראל אין לך שום מצוה שתהא אות ועדות כי אם שלש מצות והם מילה ושבת ותפילין שנכתב בשלשתן אות והם שלשתן אות ועדות לישראל שהם עבדים להקב"ה ועל פי שנים עדים יקום דבר כל אחד מישראל אינו יהודי שלם אלא אם כן יש לו שני עדים שהוא יהודי הלכך בשבת ויום טוב שנקרא שבת ושבת נקרא אות פטור אדם מלהניח תפילין (מנחות לו, ב) כי די שיש לו שני עדים שהוא יהודי, עדות שבת ועדות מילה. אבל בחול חייב כל אדם להניח תפילין כדי שיהא לו שני עדים, אות תפילין עם אות המילה וכל מי שאינו מניח תפילין אין לו כי אם עד אחד שהוא יהודי ולכך חשבו כמנודה לשמים בפרק ערבי פסחים.
ובתרוה"ד ח"ב סי' קח הוסיף בזה -לפי טעם סמ"ג מכח שני עדים, מי שמתו אחיו מחמת מילה יניח תפילין בשבת. נראה דאין לחלק כלל בשביל טעם זה, דמפרש סמ"ג דרך אגדה בעלמא ולא מחלקינן משום אותו טעם. כי הא דאמרינן פ' המפלת: /נדה לא:/ אמרה תורה מילה לשמנה פרש"י אבל לא לשבעה, ומפרש הטעם שלא יהיו הכל שמחים ואביו ואמו עצבים, פי' שהן אסורין בתשמיש המטה. ולפי זה אם ילדה בזוב שצריכה ז' נקיים לאחר שבעת ימי לידה, וכי ס"ד שיהא הבן נימול לארבע עשר? וכאלה רבות בתלמוד.
ולגבי עצם הענין של אות דאין מניחין תפילין בשבת וכו', מצינו דבר מעניין באו"ז, ז"ל בסי' תקפט -יצאו שבתות וי"ט שהן גופן אות. פי' רבינו אליקים זצ"ל דכתי' ביני ובין בני ישראל אות היא. ע"א שהן גופן אות שנהר סמבטיון ומעלה בזכורו מוכיחין שנחין בהם. ועוד שנוכל לפרש מפני שהם אסורים במלאכה. וחולו של מועד שמותר במלאכה מה"ת לא הוה אות ומניח תפלין אע"ג דאסור בחמץ בפסח וחייב לישב בסוכה בחג הסכות לא מקרי אות בהכי וכבר השבתי לחייב בתפלין בחולו של מועד וכו' וללשון שני דרבינו אליקים יש להבחין ע"י נהר סמבטיון ומעלה בזכורו אם נחים בחש"מ הוא אות ולא מחייבי בתפלין אם אינם נחים מחייבי בתפלין.
עוד דבר מעניין נמצא בס' האמונה והביטחון המיוחס להרמב"ן פרק כא, ז"ל -שלש מצות נתנו לישראל שכל אחת ואחת מהן נקרא אות, ואלו הן מילה ותפילין ושבת וכו' מילה דוחה את השבת, ואין תפילין דוחין את השבת אבל נדחין מפני שבת. וטעם להיות כל זה, ר"ל שתהיה מילה דוחה שבת ושבת דוחה תפילין ידוע בדברי רז"ל. ואני לפע"ד דרך פשט אבאר וכו' ענין אחר מילה דוחה את השבת מפני שהיא קבועה בגופו של אדם ואין הפסק לקיומה, והשבת יש לה הפסק במוצאי שבת. והשבת דוחה את התפילין שכבר התחילה השבת בשעה שאין מצות תפילין נוהגת, והיא בלילה, שאין מצותן בלילה אלא ביום, וכיון שהתחילה מצות השבת אין לדחותה מפני אחרת שאינה פיקוח נפש ולא גזרת הכתוב.
והיינו דהוק' לו אכתי למה השבת עדיפה על התפילין, ולזה תי' דהשבת קדמה לחול כיון דלילה לאו זמן תפילין. וצ"ע דבגמ' (מנחות ועירובין) מבו' דאף למ"ד לילה זמן תפילין מ"מ שבת לאו זמן תפילין מטעמא ד"אות", (ואדרבה מאן דיליף מ"חוקה" דלילה לאו זמן תפילין, יליף מינה גם לגבי שבת ויו"ט ולא יליף מ"אות" כלל). וצ"ע.
בחידושים על התורה לרבינו תם שהדפיס הרב שושנה בישורון יד, כתב כך -וא"ת אי ממעטין שבתות וימים טובים שהן גופן אות נמעט נמי כל ישראל שהם נימולים, שלא יניחו תפלין לפי שגם המלה כתי' בה אות ולא יניח תפלין רק אותן שאינן נימולין כגון מי שמתו אחים מחמת מילה שלא נימול וי"ל דלהכי ממעט שבתות וימים טובים שאות שלהם כתי' בהו יציאת מצרים כמו באות של תפלין למעוטי מילה דבאות דידה לא כתי' בהו יציאת מצרים
רבי חיים פלטיאל פרשת כי תשא -כי אות. מהכא ילפינן דשבת פטורה מתפילין משום דהן עצמן אות. הקשה מהר"ר פלטיאל היאך מצי למדרש הכי א"כ לא יתחייב בתפילין רק ערל שמתו אחיו מחמת מילה אבל מהול לא דהוא עצמו אות דכתיב והייתה אות בריתי בבשרכם. ותירץ דה"ק והיה לך לאות, מה שצריך אות נראה כדכתיב וראו כל עמי הארץ, ואמרי' אילו תפילין שבראש, ושבתות וי"ט הן עצמן אות נראה דהא גוי ששבת חייב מיתה אבל מילה אין זה אות דהא איכא נולד מהול וערבי וגבעוני
ובפרשת לך לך -ומי' ק' היאך נימולים בשבת נהי דמילה קרויה אות דכתיב והיה לאות ביני וביניכם, גם שבת קרויה אות דכתיב אות היא ביני ובניכם לדורותיכם, ואין דוחין אות מפני אות. וי"ל דשאני מילה דרביה קרא דכתיב ביום השמיני ימול בשר ערלתו ודרשי' ביום ואפי' בשבת ... והק' מורי זקני הר' שמואל מפלייזא זצ"ל היאך אנו מניחין תפילין ביום שאנו מוהלין בו בחול דהא בתרווייהו כתיב אות ואין מניחין אות על אות, ושמא י"ל דשאני תפילין דלא חשיבי אות רק ליחיד דכתיב והיה לך לאות, ודרשי' לך לאות ולא לאחרים לאות
ולגבי הערת התרוה"ד על מי שמתו אחיו מחמת מילה, לטעמא דהסמ"ג, הנה הרדב"ז ח"ו ב' אלפים שלד כתב -שאלת על ערל שמתו אחיו מחמת מילה אם מותר להניח תפילין בשבת שהרי אין לו אות בעצמו: תשובה אע"פ שאין לו אות בעצמו בעל אות הוא אלא שמצד סכנתו ואונסו נתבטל ממנו האות אבל לעולם מצווה ועומד הוא תדע שהנודר מן הערלים מותר בערלי ישראל שכל העכו"ם ערלים וכל בית ישראל ערלי לב הרי שערלי ישראל לא נקרא ערלים ויש להם אות ברית ושאני קרבן פסח דגלי קרא דכתיב וכל ערל לא יאכל בו ולא היה כדאי לבא בכתב ואפי' שלא היה מן הדין לא היה לו להניחם שלא לפרסם לכל שהוא ערל ואני לא ראיתי ולא שמעתי בזמני ערל שמתו אחיו מחמת מילה. וכתבתי זה שאם יבא לידך ערל לאו כל כמיניה לומר שמתו אחיו מחמת מילה אם לא יביא ראיה שכל ב"ד מצווין שלא יניחו ערל ביניהם
(ולכאו' צ"ע בסו"ד, דהא הוי ספק פיקוח נפש, ואיך ימולו אותו אם לא יביא ראיה. אלא דסמיך בזה עמש"כ לעיל מינה "לא ראיתי ולא שמעתי בזמני", ודו"ק).
ערוגת הבושם ח"ב -ושבתות ימי אותות, יש אומ' הלא במילה נמי כת׳ אות כמו כן שנ' והיה לאות ברית ביני וביניכם אעפ״כ הקב״ה חייב להניח תפילין. והבל הוא והמבין יבין
עושה חדשות כתב:...בס' האמונה והביטחון המיוחס להרמב"ן פרק כא, ז"ל -והיינו דהוק' לו אכתי למה השבת עדיפה על התפילין, ולזה תי' דהשבת קדמה לחול כיון דלילה לאו זמן תפילין. וצ"ע דבגמ' (מנחות ועירובין) מבו' דאף למ"ד לילה זמן תפילין מ"מ שבת לאו זמן תפילין מטעמא ד"אות", (ואדרבה מאן דיליף מ"חוקה" דלילה לאו זמן תפילין, יליף מינה גם לגבי שבת ויו"ט ולא יליף מ"אות" כלל). וצ"ע.שלש מצות נתנו לישראל שכל אחת ואחת מהן נקרא אות, ואלו הן מילה ותפילין ושבת וכו' מילה דוחה את השבת, ואין תפילין דוחין את השבת אבל נדחין מפני שבת. וטעם להיות כל זה, ר"ל שתהיה מילה דוחה שבת ושבת דוחה תפילין ידוע בדברי רז"ל. ואני לפע"ד דרך פשט אבאר וכו' ענין אחר מילה דוחה את השבת מפני שהיא קבועה בגופו של אדם ואין הפסק לקיומה, והשבת יש לה הפסק במוצאי שבת. והשבת דוחה את התפילין שכבר התחילה השבת בשעה שאין מצות תפילין נוהגת, והיא בלילה, שאין מצותן בלילה אלא ביום, וכיון שהתחילה מצות השבת אין לדחותה מפני אחרת שאינה פיקוח נפש ולא גזרת הכתוב.
עושה חדשות כתב:התנצלותי לחכם באשי על גניבת אשכול השביבים...
חכם באשי כתב:[י] שאל תלמיד אחד לרבינו סעדיה גאון: מהו "לעזאזל"? אמר לו: כשתגיע לשלשים ושלש אז תידענו. אמר לו: והלא אנכי בן מ' ולא ידעתיהו. אמר לו הרב: זהו מן התיבות שהם בחומש, עברי ותרגום: "גל עד", "יגר שהדותא", כמו כן זה חציו עברי וחציו תרגום. 'עזאזל' - עז אזל. אומרים אומות העולם: עתה השעיר הולך <מכאן> [...]. ותמצא, הנופל קומתו ליקח הגורלות מן הקלפי שהיה נמוך.
ובספר האמונות מצאתי, בפתרון המגילה הרביעית, שעזאזל הוא שם הר גבוה <מאוד>, כגון ההר שנקרא שמו 'יקתאל', שנאמר: "ותתפש הסלע במלחמה ויקרא יקתאל". והדומה לו יקרא יבנאל <וירכאל, ירואל>, שכולם שמות המקומות.
הוגה ומעיין כתב:חכם באשי כתב:אות [י] - השווה אבן עזרא, ויקרא טז ח. בשם רס"ג לא מצאתי את הדברים שכאן, והיה מקום לומר שמדובר בר' סעדיה האשכנזי, אך ההבאה מ'ספר האמונות' (=אמונות ודעות לרס"ג, בתרגום האיטלקי הקדום שהיה נפוץ באשכנז ובעיקר בבית מדרשם של חסידיה) לא מאפשר לקיים השערה זו.
נמצא גם נמצא בפראפזה. במהדורתו של קיינר בעמוד 162:ואבאר פירוש זה העיניין ואומ' כי עזאזל שם הר גבוה ותלול כמו ההרים אשר נקרא שמו יקתאל שנ' ותפש הסלע במלחמה ויקרא שמו יקתאל וכדומה לו כמו יבנאל ירפאל וירואל שכולם שמות המקומות.
ובתרגומו של רשב"ת, מאמר ג:כי עזאזל שם הר, כמו שאמר במקום אחר הוא הכה את אדום בגיא מלח עשרת אלפים ותפש את הסלע במלחמה ויקרא שמה יקתאל עד היום. וכן יבנאל וירפאל הכל מקומות.
חכם באשי כתב:תודה רבה לך, הוגה ומעיין.
התכוונתי, שאת שאלת התלמיד לרב לא מצאתי במקום אחר, בסגנון כזה וכשהיא מיוחסת לרס"ג.
וגורל אחד לעזאזל כתב הראב"ע ז"ל כשתגיע לשלשים ושלשה תדענו ופירושו דהיינו שלשים ושלשה בפרשת ויצא יעקב ואותה תיבה יש בה משמעות שתי תיבות גל עד שהגל עד בדבר וגל בגמטריא שלשים ושלשה והכי נמי לעזאזל יש בה משמעות ב תיבות לעזאזל לעזאזל כמו יזרעאל ארבל ורבינו סעדיא פי' בספר האמונות ששעיר אחד קרב במקדש לכפר על הכהנים שרוב עונותיהם במקדש והאחר היה קרב בחוץ על הר אחד ששמו עזאזל לכפר על עון ישראל שרוב עונותיהם בחוץ
עדיאל ברויאר כתב:ידוע מנהג תימן שלא לברך על הדלקת נר של יו"ט.
ידוע גם הויכוח בין ר' משולם מפרובנס ור' תם על ברכה על הדלקת נר של שבת (וק"ו של יו"ט).
אך בראש הגדה של פסח, כת"י ניו יורק, בית המדרש לרבנים MS 8279, שנכתבה בשנת רי"ד (1454) ע"י יואל בר' שמעון מהעיר קלונייא על נהר ריינוס, נמצאת קבוצת הוראות הלכתיות, וביניהן (דף 3א): "והמדליק נר שלי"ט אינו צריך לברך".
עדיאל ברויאר כתב:ידוע מנהג תימן שלא לברך על הדלקת נר של יו"ט.
ידוע גם הויכוח בין ר' משולם מפרובנס ור' תם על ברכה על הדלקת נר של שבת (וק"ו של יו"ט).
אך בראש הגדה של פסח, כת"י ניו יורק, בית המדרש לרבנים MS 8279, שנכתבה בשנת רי"ד (1454) ע"י יואל בר' שמעון מהעיר קלונייא על נהר ריינוס, נמצאת קבוצת הוראות הלכתיות, וביניהן (דף 3א): "והמדליק נר שלי"ט אינו צריך לברך".
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 184 אורחים