והובאו דבריו בפוס' יו"ד סי' צט.עוד כתב המחבר פרק הגוזל עצים משם המיי' מי שביטל איסור במזיד לו אסור ולאחרים מותר וחלב שנפל בקדירת בשר עוף ויש בנ"ט בקדירה מרבה עליהם בשר עוף ומבטלו עכ"ל המיימוני ולי הדיוט נראה דיש ללמוד מן הרב ב' דברים שבשר עוף בחלב דרבנן כר"ע ועוד שמבטלים איסור דרבנן לכתחלה ומיהו בדבר שיש לו שורש דאורייתא אין מבטלין לכתחלה אפילו איסור דרבנן כגון חצי שיעור למ"ד לאו דאורייתא שהרי בפסחים גבי קדרות בפסח ישברו ופריך ולישהינהו עד לאחר הפסח וליעביד שלא במינן והקשה ר"י והא אין מבטלין איסור לכתחלה דאל"כ מה הועילו חכמים בשיעור ס' כל אדם יוסיף ולא דמי לעצים שנשרו דמרבים עליהם מוכנים ומבטלן דמוקצה אין לו שורש דאורייתא אבל מידי דאית ליה שורש דאורייתא לא ומפרש ה"ר יוסף הואיל ואיכא תרתי לטיבותא שהוא נותן טעם לפגם והוא במשהו שלא במינו עכ"ל תוס' פ' כל שעה אלמא אף על גב דלא הוי אלא משהו כמו שאמרו באותו דיבור וא"כ מדאורייתא שרי אפ"ה לא שרי לבטל לכתחלה אי לאו טעמא דתרתי לטיבותא ונ"ל דמל' המיימוני יש לדקדק דס"ל כן כדפי' מדנקט בשר עוף בחלב ולא נקט חצי שיעור דבשניהם איכא פלוגתא ואין דומה לחלק בין פלוגתא דאמוראי לפלוגתא דתנאי ואי משום הלכתא נקט הכי מכל מקום ה"ל הא רבותא טפי דנישמעיניה מיניה דאפילו באיסור דרבנן שיש לו שורש דאורייתא מבטלין לכתחלה ועיין פ"ק דביצה ושם פירשתי דאפילו בדבר דרבנן דוקא היכא דליתיה לאיסוריה בעיניה וע"ש.
והיינו דהמרדכי נוקט שהרמב"ם בספרו היה אמור להזכיר דמותר לבטל איסור דרבנן לכתחי' אפי' כשיש לו עיקר מה"ת, וכגון איסור חצי שיעור אליבא דריש לקיש דלא קי"ל כוותיה.
האם מצינו ברמב"ם באיזהו מקומן דבר מעין זה?