המאירי בספרו בית הבחירה עבודה זרה ל"ג ב' ד"ה היו עמ' 94-95 כתב: "וגדולי הדורות שלפנינו הכריעוה בזכוכית כדעת ראשון, והביאוה ממה שאמרו באבות דרבי נתן בפרק אחרון שלשה דברים בכלי זכוכית, ואחת מהם שאינו בולע ולא פולט".
והמו"ל ר' אברם סופר כתב שם בהערה ג, וז"ל: "כן קורא רבינו להרמב"ן ז"ל, ואיני יודע איפה כתב כן. והבית יוסף אורח חיים סוף סימן תנ"א מביא דבר זה עם הראיה מאבות דרבי נתן בשם ראבי"ה. והר"ן פסחים ל' ב' כתב שמצא כתוב הראיה מאבות דרבי נתן, עיין שם. ודע שהרא"ש והטור שם כתבו בשם הרמב"ן עץ אבן ומתכת ולא הזכירו זכוכית".
הגר"ע יוסף זצ"ל בספרו יביע אומר חלק ד' או"ח סימן מא אות ד הביא דברי המאירי הנזכרים וכתב: "ובהערת הרה"ג המו"ל נ"י כתב שכינוי זה מיוחס להרמב"ן, ואינו יודע איפה כתב כן, עד כאן. אולם דרכו של המאירי לכנות כן גם לבעל ההשלמה, וכמ"ש במבוא להמאירי בבא קמא, וכן במבוא להמאירי בבית הבחירה ביצה, עיין שם".
דא עקא שלא מצאנו כן לא ברמב"ן וגם לא בהשלמה. יש עוד כמה ראשונים שהביאו האדר"נ שכלי זכוכית לא בולעים ולא פולטים וקבעוהו להלכה, כיעויין ביביע אומר שם אות א, האם יתכן ונתכוין המאירי לאחד מהם? ולמי?
ז"ל יביע אומר שם: "המרדכי בפ' כל שעה (סי' תקעד) כ' וז"ל, רבינו יחיאל מפריש היה אומר, דהני כוסות כלי זכוכית ששתו בהן בשאר ימות השנה, אסור לשתות בהן בפסח אפי' ע"י עירוי, משום דהוו ככלי חרס הואיל ותחלת ברייתן מן החול, והתורה העידה על כלי חרס שאינו יוצא מידי דופיו לעולם. ואף על גב דתשמישן בצונן מ"מ שורין בהן פתיתין של לחם חם ביין והוי כבוש כמבושל. וראבי"ה כתב (בס"ס תסד), דכלי זכוכית שיעי ולא בלעי, וכדאמרינן (בפסחים עד:) שאני לב דשיע ולא בלע. וראיה מאבות דר' נתן, ג' דברים נאמרו בכ"ח, ושלשה בכלי זכוכית, כלי חרס בלע, ומפליט, ומשמר מה שבתוכו. משא"כ בכלי זכוכית. עכ"ל המרדכי. וכן הוא במרדכי (פ"ב דע"ז סי' תתכו). ע"ש. ובאבות דר' נתן (פרק מ"א ה"ו) איתא בזה"ל; שלשה דברים נאמרו בכלי חרס, בולע, ואינו פולט, ואינו מבאיש מה שבתוכו. שלשה דברים בכלי זכוכית, בולע ואינו פולט, ומראה כל מה שבתוכו, במקום חם חם במקום צונן צונן. ע"כ. ובס' האשכול ח"ג (עמוד קמ), אהא דאמרינן (ע"ז עה:), לענין טבילת כלי סעודה, דכלי זכוכית ככלי מתכות דמי, כתב בזה"ל, וחזי לן דמדרבנן צריכים טבילה, אבל לענין בליעת איסור, גרסי' באבות, ג' דברים נאמרו בכלי זכוכית, אינו בולע ואינו פולט, ומראה כל מה שבתוכו, במקום חם חם וכו'. עכ"ל. ובתשו' הרשב"א (סי' רלג), ומה /ששאלת/ ששאלתי בכלי זכוכית שנשתמש בהן בחמין אם צריכים הכשר, לפמ"ש באדר"נ כלי זכוכית אינן בולעין ואינן פולטין, תשובה, כן נראה פשוט שאין צריכין שום הכשר חדא דשיעי טובא וכל דשיע טובא ולית ביה קרטופני משמע דלא בלע, ועוד דחזינא להו דלא מדייתי. עכ"ל. וכ"כ עוד הרשב"א בתורת הבית (בית ה' שער ו', דף קנ"ד ע"ב). ע"ש. גם הר"ן פ' כל שעה (ל:) בד"ה כי תיבעי לך דשיעי מאי, כתב, דמוכח בפ' אין מעמודין /מעמידין/ (לג:) שיש כלים שאפילו מכניסן לקיום מותרים בהדחה מפני מיעוט בליעתן. ולפיכך נ"ל להתיר כלי זכוכית אפי' במכניסן לקיום, דשיעי וקשים ובליעתם מועטת מכל הכלים. ומצאתי כתוב, דהכי איתא באבות דר' נתן, כלי זכוכית אין בולעין ואין פולטין. עכ"ל. וז"ל הרא"ש (פ' כל שעה ס"ס ח), פי' רבינו תם מאני דקוניא היתוך זכוכית שמחפין בהן כלי חרס. ואף על גב דכלי זכוכית שלם לא בלע, כיון דמחופה על החרס ונצרף עמו בכבשן בלע טפי. עכ"ל. וכן הוא בתוס' ע"ז (לג סע"ב), דאע"ג דכלי זכוכית שלם לא בלע, הכא כיון דאין בו אלא חיפוי על החרס בלע. עכ"ל. וכ"כ בתוס' רבינו אלחנן (בע"ז לג:) בשם ר"ת. (וכן הובאו דברי ר"ת באור זרוע ח"ב (סי' רנו דנ"ח ע"ב). וע' להלן.) וכ"כ רבינו ירוחם (נתיב ה ח"ב). [וע' במאמר מרדכי סי' תנא ס"ק לב]. וז"ל הרשב"ץ בס' יבין שמועה (מאמר חמץ דכ"ח סע"ד), וכלי זכוכית לענין טבילה כשנקחין מן הגוים אמרינן (בע"ז עה:) שדינם ככלי מתכות וכו'. אבל לענין בליעתן נראה שאין צריכים הכשר, דכיון דאקושי נינהו לא בלעי כלל. וכן מצאו באבות דרבי נתן, כלי זכוכית לא בלעי ולא פלטי. ע"כ. וכ"כ בפשיטות בס' המכתם (פסחים ל:) דכלי זכוכית לא בלעי. ע"ש. וכן פסק באהל מועד ח"ב (הל' פסח דרך ג נתיב ז)".