נשיקה ונפילת אפיים על ארון הקודש

[בן באג באג]

מנהג עממי לנשק בסיום התפילה את פרוכת הארו"ק
והמהדרין עושים כעין נפילת אפיים על הפרוכת בתוספת תפילה

היש מקור לעניינים אלו?

[אדג]

ולנשק את המזוזה ואת התפילין? ואת ילדך הקטן? כך היא דרך האדם להביע רגשותיו באמצעות נשיקה.

[אמרתי אחכמה]

ולנשק את המזוזה ואת התפילין? ואת ילדך הקטן? כך היא דרך האדם להביע רגשותיו באמצעות נשיקה.

נשיקת מזוזה ותפילין, מוזכר בהלכה.

[דראל]

ולנשק את המזוזה ואת התפילין? ואת ילדך הקטן? כך היא דרך האדם להביע רגשותיו באמצעות נשיקה.

נשיקת מזוזה ותפילין, מוזכר בהלכה.

גם (איסור) נשיקה לקטן מוזכר בהלכה.

[אדג]

אינני יודע למה ירמוז דראל, אם למה שכתבו שאין לנשק ילדו הקטן בביהכ"נ, הרי לא לכך כיונתי אני, ואם למליצה בעלמא - לחיי.
אולם, בעצם דומה השגתו להשגת קודמו, ששני הדברים נידונו בהלכה על צד השלילה בלבד, ולא כענין חיובי, כיון שהוא דבר הנובע מרגש האדם.
וראיה מוכחת, שככל שהיהודי פשוט יותר, והרגש לאלוקות תמים יותר, הרי מציאות הנישוק לחפצא דקדושה - תגדל.

[אמרתי אחכמה]

אינני יודע למה ירמוז דראל, אם למה שכתבו שאין לנשק ילדו הקטן בביהכ"נ, הרי לא לכך כיונתי אני, ואם למליצה בעלמא - לחיי.
אולם, בעצם דומה השגתו להשגת קודמו, ששני הדברים נידונו בהלכה על צד השלילה בלבד, ולא כענין חיובי, כיון שהוא דבר הנובע מרגש האדם.וראיה מוכחת, שככל שהיהודי פשוט יותר, והרגש לאלוקות תמים יותר, הרי מציאות הנישוק לחפצא דקדושה - תגדל.

אני לא יודע מה נקרא אצלך 'צד השלילה בלבד'.
אני התכוונתי, להלכה מפורשת בשו"ע בה' תפילין (סי' כח ס"ג), וז"ל המחבר:
מנהג חכמים לנשק התפילין בשעת הנחתן ובשעת חליצתן.
וכן לגבי מזוזה, מבואר ב'ברכי יוסף' הנדפס בגליון השו"ע הל' מזוזה (סי' רפה על שו"ע ס"ב), וז"ל:
והאר"י זצ"ל כתב, יניח אצבעו הנקרא אמה על שד-י וינשקנה וכו'.

[אדג]

טעיתי, מילא הברכי יוסף שמעולם לא ידעתיו, אולם על אלה אני בוכיה - על שכחת גירסא דינקותא שלי!

[ישראל הר כסף]

זוהי גמ' מפורשת (כתובות קיב:) "ר' אבא מנשק כיפי דעכו".
וכן מובא בשל"ה [ריש מסכת פסחים ד"ה ובר] "ראיתי מבני עליה היו מנשקים המצות והמרור וכל המצות בעת מצותן, וכן סוכה בכניסתה ויציאתה, וכן ד' מינין שבלולב, והכל לחבב המצוה". והדברים מפורסמים מאוד כי הובאו במ"ב.
אלו תכסיסי מורא וכבוד.

[חד וחלק]

עי' ספורנו ורד"ק על הפסוק 'ויפגשהו בהר האלה' וישק לו'.

[חכם באשי]

השתחוייה לארון הקודש הינו מנהג קדום ביותר,
כבר הקראי אלקרקסאני (בן זמנו של רס"ג) תוקף את ה'רבנים' על שהם משתחווים לארון הקודש.
והדברים עתיקים.

[ישבב הסופר]

חכם באשי- אתה יודע לקרוא ערבית?!...

[איש_ספר]

השתחוייה לארון הקודש הינו מנהג קדום ביותר,
כבר הקראי אלקרקסאני (בן זמנו של רס"ג) תוקף את ה'רבנים' על שהם משתחווים לארון הקודש.
והדברים עתיקים.

דסגִידְנָא קַמֵּהּ וּמִקַּמֵּי דִּיקַר אוֹרַיְתֵהּ בְּכָל עִדָּן וְעִדָּן.

[חכם באשי]

חכם באשי- אתה יודע לקרוא ערבית?!...

לא.
אני יודע לקרוא את אלו שכותבים עברית שקראו ותרגמו מערבית... (לדוגמא, ר"ש ליברמן, ב'שקיעין').

[חכם באשי]

השתחוייה לארון הקודש הינו מנהג קדום ביותר,
כבר הקראי אלקרקסאני (בן זמנו של רס"ג) תוקף את ה'רבנים' על שהם משתחווים לארון הקודש.
והדברים עתיקים.

דסגִידְנָא קַמֵּהּ וּמִקַּמֵּי דִּיקַר אוֹרַיְתֵהּ בְּכָל עִדָּן וְעִדָּן.

זה לא מדוייק, כאן מדובר על השתחוייה לספר תורה ולא לארון הקודש.

[זקן ששכח]

זוהי גמ' מפורשת (כתובות קיב:) "ר' אבא מנשק כיפי דעכו".
וכן מובא בשל"ה [ריש מסכת פסחים ד"ה ובר] "ראיתי מבני עליה היו מנשקים המצות והמרור וכל המצות בעת מצותן, וכן סוכה בכניסתה ויציאתה, וכן ד' מינין שבלולב, והכל לחבב המצוה". והדברים מפורסמים מאוד כי הובאו במ"ב.
אלו תכסיסי מורא וכבוד.

אם כן לא היה השו"ע נוקט בלשון מנהג אלא חובה, שהרי חובה היא לכבד המצוות ותשמישיהן. ולענ"ד הנישוק בא להורות על חביבות הדבר.

[שמש חכמים]

ראיתי מביאים בשם ספר מנהגי ישראל ח"ג (בפרק מקומה של הקבלה במנהג) שהביא בשם השל"ה(כת"י) שיש לנשק בכניסתו וביציאתו מבית הכנסת ד' פעמים את הפרוכת מלמטה למעלה.