"אז אמר שלמה" - שיחות רבי שלמה וולבה - להורדה

[אברהם]

פרסום ראשון בפורומינו הנכבד...

ברגעים אלו ממש זכיתי להביא מבית הדפוס את הקונטרס 'אז אמר שלמה', משיחות רבי שלמה וולבה נ"ע בשנים תשי"ב-ט"ו שעדיין לא ראו אור עולם, ונכתבו ע"י דו"ז רבי חיים אהרן שקלאר זצ"ל.

והנני מצרפו כאן. אנא, לא להדפיסו רק לשימוש אישי.

[אברהם]

כדי למשוך את לב המעיין, אני מצטט כאן מתוך השיחות קטעים קלים לקריאה ובעלי עניין (פיקנט"י)...

"....בראותינו דור אחרי דור שכל דור הקודם הי' יותר גדול בחכמה ובמנין, ומרובים גדולים בכל דור שהוא יותר קדום, ואם לפי חשבון זה היו באמת רק עשרים איש בבחינת החפץ חיים ז"ל, ועשרים כהחזון איש (ז"ל) ואחד כהגאון מוילנא והם מוסרים לדור הבא את הנעשה שם – הלא דיינו, ועוד שהיו שם שישים ריבוא, עם שלם וכולם סיפרו לבניהם איך שלא יכלו לעמוד מעוצם הנבואה שזכו לה כל העם כולו מקטון ועד גדול – בודאי יש לסמוך על זה..."

"....בהתבוננות בחיי גדולי הדור, [דור] אחרי דור תקצר היריעה מהכיל את כל מעשה תקפם וגבורתם אשר אך ורק תוה"ק מגדלת ענקים כאלה. אך נעבור על הכל ונדלג על כל סיפורי הניסים מגדולי הדורות עד הדורות האחרונים:
ידוע כי ר' נתן אדלר ז"ל רבו של החת"ס ז"ל היה בחרם בגלל מעשה שהתרה לזוג להתנהג כשורה ולא קבלו את אזהרתו ונענשו במקום מן השמים והכירו כולם כי גזר אומר ויקם לו והרעישו עליו את כל העיר עד שבעל הפלאה ז"ל שהי' אז אב"ד דפפד"מ היה נאלץ לגזור עליו חרם כדי להשתיק הרוחות, והיה זה דבר פשוט לכל העיר ותביעה על הרנ"א ז"ל שהשתמש בדרך זו, אך לא היה צל של ספק שהיה זה בכוחו..."

"...וגם הדרך הראשונה, לראות אמיתת התורה מחוצה לו, תתכן גם בדורנו אנו: בראותנו גדולי תורה אמיתיים. ודבר גדול ופשוט הוא מה שאמר הסבא מקלם ז"ל: דרווין אומר שהאדם התפתח מהקוף, ובודאי מוכרח דרווין לומר כי הלא [וכי] מעולם זכה לראות "אדם"?! הוא – הסבא ז"ל זכה לראות את אדמו"ר זי"ע: את הגר"י סלנטר ז"ל... וכך אלה שזכו לראות את אדמו"ר [רבי ירוחם] זי"ע גם הרגישו: בראות אדם אשר כל תנועה של האצבע הקטנה – תורה היא, שהודה בעצמו אשר בעשרות שנים לא חשב והגה מחשבה זרה, ואת זיו קלסתר פניו... הלא הרגישו שאינם זקוקים ליותר כדי שתתאמת הנבואה.
אלא שבדורנו אנו גבר ההסתר פנים ועזבנו גדולי עולם ברוב רובם, אך שמעתי מאדמו"ר זי"ע כי "רבים" הוא כאדם גדול אחד, לכן יש יסוד לומר כי מה שפעם ראו והתבוננו הגדולי עולם ושאבו מהם אמונה – היום ישנו בכח ה"רבים" של בני תורה ליצור סביבה כזו שהיא תיתן לכאו"א מהצבור אותה ההתאמתות של אמונה – אם רק נזכה לכך..."

"...והנה חוקרי כוחות הנפש בתקופתנו דנו בשאלה זו שנתעוררה ע"י הסתירה הבולטת בין הישגי האנושות בתרבות וציביליזציה מחד גיסא, ומהגל של עצבנות אי שביעת רצון ופחד החיים העובר על האנושות מאידך, ודנו החוקרים בשאלה מה גרם למצב זה של אי נעימות בתוך חיי התרבות. אך אנו יודעים תירוץ מספיק על שאלה זו, ואנו יודעים עוד יותר: ידוע כי בארצות הברית מהוים חולי עצבים שליש [מ]כל החולים המקבלים טיפול בבתי חולים הממשלתיים, וזה מבהיל מאוד ואות על מצב דורנו. וגם על תופעה זו אנו יודעים תירוץ מספיק: יסוד החיים הוא אמונה, מה שמביא אל שמחת החיים, אל מנוחה ובטחון ושקטת הדעת בתוך כל המצבים, אל תקוה בעת צרה וסבלנות ביסורים, זוהי אמונה, כך פשוט וברור הוא כי גם בחיים בעולם אי אפשר בלי אמונה בהבו"ע שרק זהו היסוד הנאמן אשר עליו אפשר לבנות חיים, וכשחסר היסוד הזה לא מרגישים טוב לא בחיק התרבות ולא בחיק הצביליזציה וממלאים את בתי החולים בחולי עצבים ורוח. "וצדיק – באמונתו יחיה". יסוד החיים היא האמונה..."

"...דוגמא נוספת איך גדולי ישראל מעריכים את הרוחניות למציאות אמיתית: הגרי"ס סלנטר ז"ל כותב (באור ישראל סי' יד): כאשר ספו תמו גדולי היראים אשר חרדתם מאימת המשפט התראה על פניהם ועשתה רושם בלב הסרים אחריהם, חרדת האל כמעט נכבתה ר"ל, אכן כאשר נפשיט מעלינו כפי שעה מלבושים הנגאלות ונלבוש מחלצות נראה בעליל כי יש לפחוד ולרתות עתה כ"א לפי ערכו בכפלי כפלי כפלים מאשר היה לפנים וכו' עכ"ל.
והנה כאשר ר' ישראל ז"ל כתב זאת לפני 80-90 שנה בערך אשר תקופת האמנציפציה [שוויון זכויות ליהודים] התחילה כבר, ויהודים וגוים כאחד דימו כי ענני בוקר נראו בעליל בדברי ימי האנושות, כידוע, [ואעפ"כ] אומר רי"ס ז"ל כי אחרי שספו תמו גדולי היראה, הרי חסרה רוחניות בעולם, וצריך לפחד בכפל כפלי כפלים, לעומת הזמן שהיו עוד גדולי יראים, כי הלוא מצד הרוחניות התמוטטה המציאות, וזהו פחד גדול. ואמנם עד כמה שבאמת היה צריך לפחד כבר אז מחמת ירידה הרוחנית - התברר רק 70-80 שנים אחרי זה בבא השואה על ששה מיליון מאחינו..."

"..."זעקתי אליך ה' אמרתי אתה מחסי חלקי בארץ החיים", במצב כזה אין לאדם אלא אמונתו שהיא איננה נותנת לו להתייאש, יש לו עוד מחסה בארץ החיים. "הקשיבה אל רינתי כי דלותי מאד" – דל עד מאד מכל דבר.
מי זה לא מכיר את עצמו מתוך תפלה זו?! והלא כל אדם יושב במערה כזו, וכל אדם יש לו נגעי נפשו שהוא בדד ויחיד בהם, אין מכיר אותו, אין דורש לנפשי, זוית אחד בתוך חדרי כוחו של האדם שבו הוא דל מאוד ואבוד עצה.
"הוציאה ממסגר נפשי להודות את שמך בי יכתירו צדיקים כי תגמול עלי" ב"מסגר" כזה יושב כל אחד ואחד מאתנו, כאו"א עם נגעי נפשו, בגוף ונפש, ובדרך הטבע אין עצה איך לצאת – ובמסגר הזה אין לו לאדם אלא אמונתו שאיננה יודעת יאוש "כי תגמול עלי" כי היא בטוחה בחי העולמים ויודעת כי המציאות האמיתית איננה "המערה", ה"מסגר", אלא הבו"ע, וחסדי ה' כי לא תמנו כי לא כלו רחמיו ואין כאן מקום ליאוש לאדם, עד כמה שנכשל, נפל ונחבט, עני ודל, ומסוגר בתוך סבך יצריו ועלילותיו..."

"...ואם כי בלי ראיות זהו עוד בגדר דרוש - לולא דמיסתפינא הייתי אומר כי ההלכה של "אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט" יסודה בענין זה, אשר אמירת אדם לגבוה צריכה בדרך הליכה במידותיו יתברך, ג"כ להיות כה ודאית עד שהיא קנין ממש..."

"...בני אדם יושבי חשך וצלמוות מתלבטים באמונתם בהבו"ע יתברך ומבקשים לחזקה באותות ומופתים, להתגבר על ההסתר פנים בעולם... ומעבר למסך המבדיל בינינו לבין בוראנו יתברך, למעלה – הוא יתברך היה צריך לאמונה כדי לברוא אותנו, ורק מפני שהאמין בעולם, האמין בנו – בראנו! ומה עלינו לעשות? לא לאכזב את האמונה שנתן בנו, כי רק בכח אמונתנו כי רבה אנו נמצאים וחיים! ועוד: אחרי שראינו שיש אצל הבו"ע מדה זו של אמונה במקום ההסתר-פנים והחשך – הרי גם עלינו ללכת בדרכיו בה, גם בין אדם לחבירו שייכת אמונה זו..."

"...חז"ל אמרו בפסחים ז' דברים מכוסים מעיני בני האדם, ואחד מהם: אין אדם יודע מה בלב חברו, כל ידיעותינו בכוחות הנפש אינן מספיקות כדי לעמוד על מה שיש בלב הזולת, אם לטוב אם למוטב. מה זה מחייב? אמונה.
ומה גם אדם היוצר עולמות, כרב המלמד את בן-חבירו תורה וכל כיו"ב – עליו להיות מאמין בו, שילך בדרך טובה ועתיד למלאות את אשר הוטל עליו. ללא אמונה זו אי אפשר לפעול שום פעולה בין אדם לחבירו. כמובן – אמונה זו צריכה להיות בגדרים שגדרו חז"ל בעניין "הוי דן את כל אדם לכף זכות", אך בתוך הגדרים האלו חייב אדם להאמין לזולתו, ללכת בדרכי ה' להאמין בעולם...
ההיפך לאמונה זו היא החשד שהוא הוא המפריד אלוף – ובאמת "חשד" הינו גם הניגוד לאמונה בה' ובחז"ל, וכמבואר בחוה"ל הידוע [שער יחוד המעשה פ"ה] "אל תחשוד אבותיך שאין לך דבר שלא קדמו לדעתו יותר ממך וכו'"

"...אין לך שטח מענייני האדם אשר כ"כ רבו בו הטעויות מאשר שטח המחשבה. האם בכלל מותר – או אסור.
כי הלא אם מתחילים לחשוב, יכולים להגיע לידי מסקנות שאיננו יודעים עליהן מראש, ועוד גרוע מזה – כי בעוד האדם נבוך למצוא פתרון לשאלה זו הוא מהרהר וחושב מאליו, ומחשבותיו והרהוריו מובילים אליו דברים רצויים ודברים בלתי רצויים...
הבה נדבר על ענין המחשבה וההרהורים בע"ה..."

"...הרוחניות שבאדם נמצא בראש – דהיינו במושכלו, ובלב - מושב ההרגשות. ויש לנו לדעת, טרם נכנס לענייננו, יסוד גדול ששמעתיו מפי הגרא"א דסלר זצ"ל שקבלו מהגר"צ ברוידא זצ"ל והוא: השכל אינו עצמותו של האדם כי אם כלי עבודה שניתן לו כדי להגיע לתכליתו בעוה"ז, אבל בעוה"ב לא ישאר לו השכל. עצמותו של האדם היא – [לבו] לבדו. יש לנו, איפוא, לראות ברוחניותו של האדם שתי בחינות, בחינה אחת שאינה אלא כלי עבודה והוא השכל, ובחינה שניה שהיא עצמותו והיא – הלב..."


"...הציור – יותר נכון: 'הציורים', הנמצאים בלב מכל מיני מעשים ופעולות, הם הם הקובעים התנהגותו של האדם מכל וכל. הננו נמנעים כאן מלדבר על 'מדות' כי מה הן מדות? מדות הן הן ציורים. יש לנו לתאר את הלב כמחסן גדול של ציורים אשר תמיד כאשר אדם מתעורר לעשות איזו פעולה הוא בוחר במחסן הציורים שלו את הציור הנראה לו מתאים ביותר, ולפיו הוא פועל. ומה שבני אדם שונים במידותיהם הוא יען שאין הציורים הנמצאים בלב כל אחד ואחד דומים זה לזה, לא בכמותם ולא באיכותם. אדם הנוטה לנקימה ונטירה – יש לו מחסן גדול של ציורים איך לנקום ולנטור, אם הנוטה בטבעו לחסד מוצא בלבו מחסן גדול של ציורים בהטבה אשר אותם הוא מוציא אל הפועל..."

"...בשבועות אלו [שובבי"ם] ערכו הקדמונים צומות וסליחות לתיקון המחשבה, אנו ראינו שאין [לנו] כח לצום. הגר"י סלנטר זצ"ל המציא עצה חדשה, ללמוד בלי הפסקה עד כדי אפיסת כח, וכן הוא התנהג וכן גדולי תלמידיו. אנו גם לזה אין לנו כח, אך זה עלינו לדעת כי כל זה שאנו סובלים, [הוא משום ש]חסר לנו בחינה בלימוד, או בכמות בגפ"ת או באיכות, או בעמל או בכובד ראש.
אין לנו להתייאש, ואין להתעצב על הרהורים ומקרים, אלא לראות מהן מה עלינו לתקן בלימודנו, ובכך ממש כל או"א צריך לעשות חשבון נפשו בזה, כי אין שום צל של ספק, כי אם כאו"א לומד תורה כפי (פרינתו?) הרי תוה"ק מבטלת הרהורים..."

"...בשאלה אם יש לחשוב על עניני אמונה, או אם להמנע מחשש פן יחשוב מחשבות זרות, הרי הפסוקים [אמרו] ברור... "וידעת היום והשבות אל לבבך", דהיינו שצריך לדעת ואח"כ להשיב אל הלב – על הדרך שלמדנו מכבר שהיא דרך התורה להתבונן במחשבה ובזה לקרב את הלב.
ועל דבר החשש יש לדעת שני דברים: האחד: שאם אין חושבים על אמונה – בודאי שקולטים דעות זרות אשר הרחוב מלא מהם, ורק המברר לו אמונתו בכלל יכול להינצל מהן. שנית: אי אפשר לטעות כלל באמונה. כל העולם מאמינים, אם לא באמת – הרי בשקר, אך בלי אמונה – אין חיים, וכל העולם מלא "אמונה" מפה אל פה, והכל מעיד על הבורא עולם ועל אמיתתו..."

"...שתי גישות ישנן אל מעמד הר סיני:
האחת: ישר אל הר סיני, עם התבוננות באותו מעמד, ובידיעה כי תוה"ק מלבד כל רוממותה היא גם ספר היסטוריה, לא פחות מספרי היסטוריה הכתובים בידי בו"ד להבדיל, ולפי דברי הכוזרי כי מה שראו שישים ריבוא לא יתכן בו שקר, ומזה יבוא [להאמין ב]שלשלת הקבלה הנמשך דרך תורה שבכתב ותורה שבע"פ עד היום הזה.
הגישה השניה ללכת בשלשלת הקבלה ממטה למעלה, מדורנו אנו, מהחזו"א זצ"ל אשר כולנו הכרנוהו וראינו כי "בר סמכא" היה, דרך הגדולים ששמענו מהם ברורות, עד הגר"א ז"ל, אל האר"י ז"ל ותלמידיו אשר בהם עוד היו כאלה שלימדו בספר הדרך להגיע לרוה"ק [שערי קדושה למוהר"ח וויטאל] ומשם למעלת [הראשונים והגאונים, האמוראים והתנאים, הנביאים והשופטים] עד מעמד הר סיני.
שלשלת זו היא .... חיינו, והמתבונן בה ויודע אותה על בוריה הינו כבר מחובר אל החיים, באשר היסוד האחרון אשר בנו עליו כל בנין תוה"ק הוא "וצדיק באמונתו יחיה".

"...להתבוננות יש הרבה הקדמות, בעיקר צריך לזה התבודדות, כי מי שאינו יכול להיות מתבודד – [איך] הוא יגיע לעיון מאומץ כזה? תביעה גדולה על בני הישיבה שאינם מבקשים מידי פעם לפעם את הבדידות!..."

"...תורה איננה מכירה בשום מצב מייאש, ובתורה עצמה הננו מוצאים הלכות ודינים למצבים כאלה דוקא (כגון יפת תואר דקידושין מ,א), ועצם מחשבת וחכמת המוסר קולעת למצבים כאלה וכשרואה כי שם יד המוסר מגעת ופועלת ומונעת, לוּ אפילו רק חוט השערה מן החטא, אין לו עוד מקום ליאוש. ועאכו"כ אדם הקולע בלימודו לנקודה שבלב וזוכה להגדילה שאין לו שום מקום ליאוש ועצבות, ולהיפך שמחה גדולה היא עסק זה לאדם..."

"...אדמו"ר זי"ע היה מזהירנו תמיד [לבל נחשוב ש]כשאדם נכנס לישיבה עליו לדאוג רק שלא יתקלקל ובזה ממילא יתעלה, כי המעלות סכנות הן לאדם, חכמה, תורה, נבואה, שכינה, רק למיימינים בהן נעשות סם חיים.
אבל עלינו לדעת – דבר שאסור ממש לגלות ברחוב - כי אם נוטים מנתיב החכמה עלולה החכמה עצמה להיות למדווה כולל וכו'..."

"...אמרו חז"ל (חגיגה יב) אור שברא הקב"ה ביום ראשון - אדם צופה בו מסוף העולם ועד סופו, כיון שנסתכל הקדוש ברוך הוא בדור המבול ובדור הפלגה וראה שמעשיהם מקולקלים - עמד וגנזו מהן, שנאמר וימנע מרשעים אורם. וכן אדם הראשון אחר החטא גורש מגן עדן, מרע"ה ברדתו מן ההר וראה את ישראל חוטאים שבר את הלוחות, וכך לוקח ביהמ"ק וגורשו מא"י.
בכולם השכל הפשוט גוזר להיפך, אם כבר נפלו מדרגתם הפנימית – ישארו לכל הפחות במעלות (לוחות, א"י, ביהמ"ק, וכו') שתגן עליהן ותחזירם למוטב, ואם בא"י לא עמדו – איך יעמדו בסכנות ונסיונות בגלות...!
אך הכלל ישראל "כולו זרע אמת" כל מאורעות דברי ימיו אמת הן. אם זכה – נותנים לו מעלות, לא זכה נוטלים ממנו את המעלות שישנן לו.
זוהי גדלות של אמת, אשר השכל הפשוט, ההשקפה של מוחות קטנים, אין לה מבוא באמת זו..."

"...ריקי מוח מקשים על נוסח "על הניסים" דלא היתה המלחמה עם ממלכת יון אלא עם מדינ' [הממלכה הסלוואקית, שם היה אנטיוכוס מלך], והמבין לרוח ולשון חז"ל [יבין] כי אין עסקם לספר היסטוריה סתם, אלא כוונתם לגלות עצם מהות המאורע, וזה היה מלחמת חכמת [יוון] על שכחת התורה ח"ו להכניס [אותה] לתוך כלל ישראל במקום חוקי רצונו יתברך, והנצחון – נצחון וחיזוק של אור התורה..."

"...הרמב"ם מוסיף ציור לענין זה: אלמלא לא ידע אריסטו כיצד נולד האדם והיו מספרים לו איך הוא חי כעובר במעי אמו ללא נשימה מאכל ומשתה תשעה חדשים, היה שולל זאת בהחלט, כי זה מתנגד לכל מושגינו בתנאי החיים, כן, אומר הרמב"ם כשמספרים לאריסטו מאלוקות ולמעלה מן הטבע הוא שולל זאת יען עיניו לא ראוהו...
ובאמת זה דרכם כסל למו על גבולי המדע דוקא, להתכחש לתגליות חדשות שבמציאות טרם הבחינו אותם, והמון תגליות [נחלו בתחילה] גורל [זלזול], כי אנשי המדע לא רצו להכיר אותן. ממציא הרכבת הציע המצאתו לפיזיקאים הגדולים בדורו והם צחקו על ההצעה בטענם כי לא יתכן שקטר אחד יסחוב כמה קרונות כי כובד הקרונות לא יתן לקטר לזוז ממקומו... ואת ממציא ההרדמה המקומית החרים קונגרס של רופאים ששלל את האפשרות של התגלית, ועוד הרבה כמוהם.
ובזה סותר המדע את עצמו, כי ע"י הדבקות בנסיון ובאמונה רק במה שעיניהם [רואות] – אינם מקבלים אפילו תגליות של אנשי המדע עצמם. ואם כי בזמן האחרון, מרוב ההפתעות על שטחי המדעים, נהיו יותר צנועים, הרי ביסוד המדע מונחת גם גבולו וצמצומו, כי הוא דבוק אך ורק בנמצאות בעולם, ורוממות של תורה אין בו..."

[אברהם]

שכחתי להוסיף שמדובר במהדורת ביקורת, כך שכל הערה והארה תתקבל בברכה.

[איש_ספר]

ברוך יהיה רבינו אברהם אשר בעטו הברוכה ובטוב טעמו הציב נפש לאותו צדיק רח"א שקלאר זצ"ל בהדפסת חוברת נפלאה זו שהיא אספקלריא המאירה של הרב והתלמיד כאחד!

[אליסף]

ישר כח גדול ועצום! האם זה נמצא בחנויות? דרך אגב ברור מהסגנון שזה העתקה מכתבי המשגיח עצמו