אפשר יעשנה בדפוס, ויקבענה כיון
הוא מופיע פעמיים במסכת פסחים:
בדף לז א, אגב דיון מדוע אין לאפות בפסח לחם בעל צורה מיוחדת, כדי שלא יבא להשהות את העיסה ובינתיים תחמיץ, ושאלו הרי אפשר לעשות את הצורה בתבנית - דפוס, והבצק יקבל מיד את צורתו ללא שהיה.
ובדף נד א, בדיוק באותה לשון, בענין "צבת בצבת עשויה" ששואל רבי יהודה מי עשה את הצבת הראשונה, ומכאן מסיק שנבראה בבריאת העולם. ענו לו כלשון הנ"ל, כדי לעשות את הצבת הראשונה אין צורך בצבת, כי ניתן לעשותה בתבנית.
וכאן הבן שואל, כיצד קרה הדבר שדוקא במסכת פסחים בשני עניינים שונים מופיע אותו משפט, שאינו מופיע יותר בכל הש"ס בכלל ואפילו בדומה לו, הלא דבר הוא?!
אגב, לא ברור מדוע בנושא הצבת נקטו "כיון" שפירושו מיד, מילא בחמץ צריך לומר מיד קודם שיחמיץ, אבל בצבת אין צורך דוקא שיהיה מיד. (נראה כאילו נאמר כך כדי לשמור על אחידות המשפט בשני המקומות, אבל מאד קשה לומר כך.)
ועוד יותר מעניין
האמורא גניבא מופיעים ברחבי הש"ס כמה מימרות בשמו שאמר בשם רב. אך אף פעם אין עובדות או סיפורים עליו, למעט מסכת אחת בה הוא מופיע במקומות נפרדים ללא קשר ביניהם ארבעה! פעמים, בסיפור עובדה, כשסביב אותן עובדות ישנו חוט מקשר.
המסכת היא גיטין, והחוט המקשר הוא המחלוקת שהיתה לו עם מר עוקבא, כאשר הוא ציער את מר עוקבא.
בדף ז א, אגב דיון בהלכות שרטוט הקלף בכתיבת פסוקים, מופיעה העובדה כיצד תפסה אותו המלכות בקולר:
שלח ליה מר עוקבא לר' אלעזר: בני אדם העומדים עלי ובידי למסרם למלכות, מהו? שרטט וכתב ליה: (תהלים ל"ט) אמרתי אשמרה דרכי מחטוא בלשוני אשמרה לפי מחסום בעוד רשע לנגדי, אע"פ שרשע לנגדי אשמרה לפי מחסום. שלח ליה: קא מצערי לי טובא, ולא מצינא דאיקום בהו! שלח ליה: (תהלים ל"ז) דום לה' והתחולל לו, דום לה' והוא יפילם לך חללים חללים, השכם והערב עליהן לבהמ"ד והן כלין מאיליהן. הדבר יצא מפי ר"א, ונתנוהו לגניבא בקולר.
בדף לא ב, אגב דיון ברוחות, מופיעה העובדה כיצד שני אמוראים נחלקו אם יש לכבד את גניבא בשל המחלוקת הנ"ל שהיתה לו עם מר עוקבא, עובדה זו קרתה כמובן לפני העובדה הקודמת בה הוא נכלא וכפי שנראה בקטע הרביעי כבר לא השתחרר משם:
רב הונא ורב חסדא הוו יתבי, חליף ואזיל גניבא עלייהו, אמר חד לחבריה: ניקום מקמיה, דבר אוריין הוא, א"ל אידך: מקמי פלגאה ניקום? אדהכי אתא איהו לגבייהו, אמר להו: במאי עסקיתו? אמרו ליה: ברוחות. אמר להו, הכי אמר רב חנן בר רבא אמר רב: ד' רוחות מנשבות בכל יום, ורוח צפונית מנשבת עם כולן, שאלמלא כן, אין העולם מתקיים אפילו שעה אחת, ורוח דרומית קשה מכולן, ואלמלא בן נץ מעמידה, מחרבת כל העולם כולו מפניה, שנאמר: (איוב ל"ט) המבינתך יאבר נץ יפרש כנפיו לתימן.
בדף סב א, בענין כפילת שלום, שוב נחלקים אותם אמוראים אם יש לכבד את גניבא, אלא שתוכן השיחה עמו שונה מן הקטע הקודם, לא ברור אם אלו שני מעשים נפרדים, או שזה תחילתו של המעשה הקודם ובכל מקום הביאה הגמרא את מה ששיך לענין.
רב הונא ורב חסדא הוו יתבי, חליף ואזיל גניבא. א"ל חד לחבריה: ניקום מקמיה דבר אוריין הוא, אמר לו: ומקמי פלגאה ניקום? אדהכי אתא איהו לגבייהו, אמר להו: שלמא עלייכו מלכי, שלמא עלייכו מלכי! אמרו ליה: מנא לך דרבנן איקרו מלכים? אמר להו, דכתיב: (משלי ח') בי מלכים ימלוכו וגו'. אמרו ליה: ומנא לך דכפלינן שלמא למלכי? אמר להו, דאמר רב יהודה אמר רב: מנין שכופלין שלום למלך? שנאמר: (דברי הימים א' י"ב) ורוח לבשה את עמשי ראש השלישים וגו'. אמרי ליה: ליטעום מר מידי, אמר להו, הכי אמר רב יהודה אמר רב: אסור לו לאדם שיטעום כלום עד שיתן מאכל לבהמתו, שנאמר: (דברים י"א) ונתתי עשב בשדך לבהמתך, והדר ואכלת ושבעת.
בדף סה ב, הנושא הנידון, צוואה בעל פה של מי שיוצא להיהרג, הפעם מסופר על צוואת גניבא כשיצא להיהרג על ידי המלכות, מה שכאמור בקטע הראשון נגרם על ידי מחלוקתו עם מר עוקבא:
גניבא יוצא בקולר הוה, כי הוה קא נפיק, אמר: הבו ארבע מאה זוזי לרבי אבינא, מחמרא דנהר פניא. אמר רבי זירא: דרא רבי אבינא לסילתיה ואזל לגבי דרב הונא רביה, דאמר רב הונא: גיטו כמתנתו, מה מתנתו אם עמד חוזר, אף גיטו אם עמד חוזר; ומה גיטו אע"ג דלא פריש, כיון דאמר כתבו - אע"ג דלא אמר תנו, אף מתנתו כיון דאמר תנו - אע"ג דלא קנו מיניה. מתקיף לה רבי אבא: אי מה מתנה ישנה לאחר מיתה, אף גט ישנו לאחר מיתה! הכי השתא, בשלמא מתנה איתה לאחר מיתה, אלא גט לאחר מיתה מי איכא? אלא, רבי אבא הכי קא קשיא ליה: מתנת שכיב מרע במקצת היא, ומתנת שכ"מ במקצת בעיא קנין! מכלל דרב הונא סבר: לא בעיא קנין, והא קי"ל דבעיא קנין! שאני הכא, דמצוה מחמת מיתה הוא. מכלל דר' אבא סבר: מצוה מחמת מיתה בעיא קנין, והא קי"ל דלא בעי קנין! אלא, רבי אבא הכי קא קשיא ליה: חמרא לא קאמר, דמי חמרא לא קאמר, מחמרא קאמר! ואידך? מחמרא, כדי לייפות את כחו. שלחו מתם: מחמרא, כדי לייפות את כחו.
ושוב נשאלת השאלה, כיצד דוקא במסכת זו הצליחו להכנס ארבע עובדות בקשר למחלוקתו של גניבא עם מר עוקבא, כל אחת אגב ענין שונה, מה שלא נמצא יותר בכל הש"ס?
אין לי דוגמאות נוספות לענין, אך נראה לי שדי בשתי דוגמאות אלו להוכיח לכאורה, שיש דברים המיוחדים למסכתות מסוימות.
ו(ומי שאוהב רמזי אותיות, אולי ימצא ענין שבמילה "גניבא" יש שלש אותיות משותפות עם שם המסכת המספרת עליו "גטין" ואף שתי המילים פותחות באותה אות.)
אני שואל אם מישהו ראה משהו בנקודות הבאות:
א. בענין הטענה הכללית הלכאורית שיש עובדות והתבטאויות יחודיים למסכתות מסוימות.
ב. בענין שתי הדוגמאות המפורטות לעיל או אחת מהן.
ג. בענין ה"כיון" שמופיע בצבת, כפי ששאלתי לעיל.
