ספר חדש - דרך המלך <מענה לספר תורת המלך> - להורדה

[איש_ספר]

באדיבות וברשות המחבר שיח'.
גם מי שאינו מוטרד מן הספר המושג, ימצא בחיבור זה חומר רב ומעניין.

יש הרבה להעיר כדרכה של תורה, אמנם תמה אני על המחבר, אף כי גדר עצמו לעסוק בדיון ההלכתי והמוסרי (המכונה אצלו מטא הלכתי), אבל איך אפשר להתעלם מההפקרות הברוטאלית של מחברי תורת המלך, בהדפסת דברים מעין אלו בספר, מבלי לקיחה בחשבון של התוצאות הרות האסון העלולות להגרם מפרסום דבריהם, (דוגמא בעלמא: לדעת מחברי תורת המלך, מותר לצוד גוי ברחוב, לעקור את ליבו כדי להשתילו ביהודי מסוכן!).

אלא מאי, בעיני מחברי תורת המלך, פרקנו מעלינו עול הגוים לגמרי, ומי אדון לנו, ואילו חכמי ישראל שנהגו להצניע דברים פחותים מאלה כידוע לכל, הרי הם גלותיים, הולכי חשכים ולא נוגה להם, וגם לא זכו לתורה הארצי ישראלית הגואלת.

[היא שיחתי]

מרפרוף קל בספר עושה רושם שהוא קודם זרק חץ ואח"כ סימן את המטרה

(ואל תסמכו עלי שלא אהיה מוציא שם רע חלילה)

[תוך כדי דיבור]

להלן קטעים מתוך מאמר בעניין זה, שלבסוף נמלכתי מלפרסמו מסיבות השמורות עמי:

לעניות דעתי, הבעיה העיקרית של 'תורת המלך' אינה משפטית, ואף אינה ציבורית, אלא היא הלכתית-תורנית. ניתן להגדיר זאת כגילוי פנים בתורה שלא כהלכה. קלות הראש שבה דנים המחברים בענייני נפשות כפשוטו ומעלים מעצמם סברות וחידושי-כרס, ונטייתם מחד גיסא לערב שוב ושוב דברי אגדה וסוד עם דברי הלכה ומאידך גיסא להתעלם משיקולים של מוסר (לאו דווקא "אנושי", "טבעי", אלא מוסר יהודי), הריהם חסרי תקדים בנושא זה.
המחשה של כל הדברים הללו גם יחד, נמצאת בין השאר בפרק האחרון של הספר, העוסק ב"פגיעה מכוונת בחפים מפשע". מהלכם של המחברים הוא כזה: כל שלטון בעל צבא פוגע בחפים מפשע במה שהוא שולח את חייליו למלחמה, ושם ודאי רבים מהם ימותו. העובדה הזאת, וההיתר להילחם מלחמות רשות, שבהן מטבע העולם מתים אנשים, מתורגמת למתן רשות כללית לשלטון לקום ולהרוג במו ידיו (!) את אזרחיו, החפים מפשע, בכל הקשר שהוא, אם הוא מוצא בכך תועלת לשלטון (ה"אסמכתא" של המחברים לכך היא, בין השאר, דברי הרמב"ם שמותר למלך להרוג אנשים שהוציאו להורג ללא ראיה ברורה או רשעים שהרגו בשגגה! [עמ' ר"ט]). ממילא, "קל וחומר" שמותר להרוג במתכוון את אזרחי האויב, כולל תינוקות, אם יש בכך איזו תועלת למלחמה. כך טוענים המחברים כלפי אזרחי האויב: "אם אתה שייך למלך הרשע דמך בראשך על כך שאתה מסייע לרוצחים. ואם אתה לא מסייע לו, אתה צריך לסייע לנו, ומותר להרוג אותך כמו שאנחנו הורגים את אנשינו שלנו" (עמ' רט"ו).
"סברות" מסוג זה רווחות גם בשאר החיבור. בעמ' ק"ח, למשל, הם כותבים שלגוי שנפצע אנושות עקב רשלנות מותר להרוג את פוצעו הרשלן כדי להתרפא באיבריו, ולטענתם אין כאן סברת 'מאי חזית' מפני "שבאשמתו קרה כל האסון", ועליו "לשאת בתוצאות של מעשיו". גם כשלא מדובר בסברות-כרסם אלא בהסתמכות על מקורות, במקרים רבים הזיקה בין המקור להיסק הריהי רופפת בלשון המעטה. בעמ' קפ"ה, למשל, הם קובעים בפסקנות כי אזרח אויב "שמעודד את הלוחמים או מביע קורת רוח ממעשיהם, נחשב רודף והריגתו מותרת" – אולם באסמכתאות המעטות המובאות שם, מדובר על סיוע ממשי וישיר הרבה יותר מאשר 'הבעת קורת רוח'.
והרי דוגמא לערבוב דברי אגדה בהלכה, ולמעלה מזה: בעמ' קע"ד הם כותבים כי "מקורו של איסור הריגת גוי הוא בשבע מצוות... כאשר הגויים הפכו לכאלה שאינם מצווים ועושים [כתחילת מסכת ע"ז], הרי ש...חייהם אינם יקרים כמו שהיו קודם". בעקבות זאת הם כותבים ש"כל עוד הוא [הגוי] לא הפך לגר תושב, הוא במצב מקולקל של 'אינו מצווה ועושה'" (עמ' קע"ה) – והדברים כשלעצמם חסרי פשר, כי אם הוא אינו מקיים שבע מצוות בני נח, הוא אינו "עושה". מכל מקום, הקישור המופרך הזה מגוייס לבסוף לשם הקביעה כי חיי גוי שאינו גר תושב, "בעצם אינם לגיטימיים כפי שהם"! לכאורה יש לכך מקור מפורש המובא על ידיהם, הלא הוא הרמב"ם (מלכים פ"ח ה"י) הכותב כי מצוה לכוף את באי העולם לקבל ז' מצוות בני נח "וכל מי שלא יקבל יהרג" – אולם המחברים אינם מרגישים בהבדל המהותי בין מציאות של כפייה לקיים וסירוב למרות הכפייה, לבין מי שאינו מקיים בסתם, כפי שהוא בדרך כלל. ואין צורך לומר זאת על הסוברים שלא כרמב"ם (למשל, הרמב"ן דברים כ' י', שהזכירוהו המחברים). באופן דומה, המחברים עוברים בקלילות מהדיונים על דחיית נפש מפני נפש, אל הקביעה כי "מותר להתרפא ב[חייו של] גוי כדי להציל את ישראל" (עמ' קס"ו), כשהסמך היחיד-כמעט שהם מביאים לקביעה זו אינו מקור מפורש אלא דקדוק ברמב"ם על דרך השלילה.
בכל הדוגמאות הללו משתקפת קלות הראש שבה מרשים לעצמם המחברים לדון בענייני נפשות חמורים, כאשר השלכות 'צדדיות' של הדיון נדחקות לקרן זווית. וכך, בכל הספר כמעט אין שום ביטוי למושג האיבה המפורסם, והוא נזכר רק אגב אורחא, בהערת שוליים קטנה בעמ' קס"א ובהערה נוספת בסוף עמ' קס"ט.

[עט סופר]

מי שבהלכות שבת תמיד מוצא פתרון ל"בעיות" ההלכה תוך דיוק מרוח הדברים, יכול גם למצוא כל מה שעולה בליבו תוך דיוק מרוח הדברים.

[תוך כדי דיבור]

במטותא, הסטריאוטיפ הנודף מדבריך אינו קשור לכאן (לו יהי כדבריך, מחברי הספר אינם עובדים במכון צומת...)

[דראל]

מי שבהלכות שבת תמיד מוצא פתרון ל"בעיות" ההלכה תוך דיוק מרוח הדברים, יכול גם למצוא כל מה שעולה בליבו תוך דיוק מרוח הדברים.

דווקא הרבנים שכתבו את הספר, לא ידועים כ"פותרי בעיות הלכתיות".

[זקן ששכח]

להלן קטעים מתוך מאמר בעניין זה, שלבסוף נמלכתי מלפרסמו מסיבות השמורות עמי:

זלזול חמור בפורום זה.
של נעליך וקבל נזיפה...

[טובה ראייתם]

תוכ"ד. שפתים ישק!

חרישת הכלאים (כמליצת החת"ס), מתחילה שם כשנותנים ג' טעמים לדין מי איכא מידי דלב"נ אסור וכו', (שהוא חד מן המקורות לאיסור הריגת נכרי), וכל הטעמים שתו מבארו של ר' יצחק גינזבורג משכם, ואחרי שהחליטו שאלו הם הנימוקים ואין זולתם, פסקו שמכיון שכל אלו הם טעמים 'חיצוניים', הרי שהם נדחים בקל להעדפת ישראל.

[דראל]

תוכ"ד. שפתים ישק!

חרישת הכלאים (כמליצת החת"ס), מתחילה שם כשנותנים ג' טעמים לדין מי איכא מידי דלב"נ אסור וכו', (שהוא חד מן המקורות לאיסור הריגת נכרי), וכל הטעמים שתו מבארו של ר' יצחק גינזבורג משכם, ואחרי שהחליטו שאלו הם הנימוקים ואין זולתם, פסקו שמכיון שכל אלו הם טעמים 'חיצוניים', הרי שהם נדחים בקל להעדפת ישראל.

הודעה ראשונה שלך.
זו היתה ההודעה שאיתה החלטת לפצוח את כתיבתך כאן?!

[אליהוא]

איש ספר מכובדי. חוששני שנפלת מן הפח אל הפחת.
אין הבדל גדול מבחינת המתודה בין שני הספרים. אם אצל הספר הראשון הגישה המשיחית מבית המדרש האמור משפיעה על הנידון ההלכתי מצד אחד, הרי שאצל הספר הנוכחי הגישה הדלי"ת הקלאסית המייחסת משקל מכריע לתדמית ולמוסר המקובל בכלי התקשורת, משפיעה על הנידון ההלכתי מהצד השני.
האם גדולי עולם שהסתירו מה שהסתירו, היה מפני שחששו לתדמית כדברי המחבר, או מפני שחששו מפגיעה פיזית בהם או ביהודים אחרים? האם גם כיום ישנו חשש זה? יתכן שכן ברמה מסויימת ויתכן שלא, אך אין קשר בין זל"ז. וכידוע דברי היש"ש בזה.
אינני מצדיק את מחברי הספר תורת המלך כמובן, לא את סגנון לימודם, ולא את עצם הפרסום והרעש התקשורתי שיזמו בעצמם, אך עיוות התורה לצד השני אינו התגובה ההולמת.
ורק דוגמה קטנה: בעמ' 106-107 מביאים את דברי הרמב"ם הל' מלכים פ"ט הי"ד שמשמע שכ"א שרואה ב"נ שעובר על ז' מצוות צריך להורגו, ומביאים שפרופ' אנקר מאונ' בר אילן טוען שיש להעדיף גרסה אחרת ברמב"ם, והוצאת פרנקל שנקטו כהגירסה הראשונה הוא מסברא בעלמא. וזה שקר גס. כי ברמב"ם פרנקל מבואר שכן הוא בכתבי היד ובספר המוגה וגם הרמב"ן מביא מגירסה זו, ורק בדפוסים נשמט. [ורק בסיבת ההשמטה כתבו שהוא 'כנראה' מפני הדומות], וללמד על הכלל כולו יצא.

[איש_ספר]

רבי אליהוא, תודה רבה על ההערה. האמת אומר שמתחילה חששתי להעלות את הספר כאן, (גם בעקבות הערתו של הרב אריאל בהסכמתו למחבר שלא נותן הבדל בין הרצאת מקורות תורניים לחיצוניים) עברתי על מחציתו, אבל לעמוד 106 לא הגעתי. ובכן יידעו הקוראים לנהוג בזהירות גם בספר זה.
-------------------
ברור שאין צורך עוד להדפיס, הפקר ב"ד היה הפקר וכל כיו"ב, אבל בודאי שיש דברים שראוי לא לתת להם פומבי כדי לא ליתן חרב ביד שונאינו, וכל ערום עושה בדעת. [לפני כמה שנים היה סערה ברוסיה על דברים המופיעים ב...קיצור שולחן ערוך].
-------------
הבאתי כאן בעבר מדברי הגר"ד קאהן ששאל את הגרמ"פ איך דברי המהרש"ל עולים בקנה אחד עם אילוצים שנהגו בהם מאימת הצנזור.
--------------------

[הור ההר]

ר' אליהוא ממשפחת רם:

מסכים אתך שהוא לא דייק בנמוקי מהד' פרנקל בבחירת הגי' ברמב"ם, ונימוקיהם הרבה יותר חזקים ממה שהביא.
אבל הדיוק שלו בהמשך, שגם לגירסת מהד' פרנקל משמע מל' הרמב"ם, שאם יש ב"ד אין על כל אחד לדון, נראה נכון, כך ששאלת הגי' פחות רלוונטית כאן.

נראה לי שאיך שנסתכל על זה העוולה שעשו אנשי הספר המושג הרבה יותר גדלה משל מחבר הספר הנוכחי.

במציאות בכל הספרים הישנים מנסים לבאר בכל מיני הסברים, כיצד אנו אוהבים את הגויים הנאורים של ימינו בצילם אנו חוסים. פחות משנה אם תקרא לזה תדמית, או חשש מפגיעה פיזית. ברור שאסור להשאיר ספר מופקר כזה העלול להפקיר דמם של ישראל, ללא תגובה. וזו היתה הגישה הקלאסית לאורך כל הדורות והיא לא השתנתה, אדרבה בימינו מרימים האנטישמים ראש בכל מקום, ואסור לתת חרב בידם להרגנו.

[תוך כדי דיבור]

זאת במיוחד, שהכותבים אינם מבינים כלל איזה חרב הם נותנים ביד שונאינו. בקל היה ניתן לחבר פארודיה בשם 'תורת הווזיר' וכדומה ע"י סולימאן אבן דאוד משכם, בו יפורטו 'הלכות הריגת יהודים' (כעין קיצור הפסקים שבסוף הספר תורת המלך) - באמצעות אותם נימוקים ואסמכתאות ממש שמשתמשים בהם מבלי משים מחברי תורת המלך. הרי קטע נוסף מהמאמר הנ"ל:

דומה שמחברי הספר לא עמדו על המשמעות האמיתית של אופי טיעוניהם, דיונם ובעיקר מסקנותיהם. אחד המהלכים המרכזיים בספר מראה כי האיסור "לא תרצח" עניינו איסור ליהודי לרצוח יהודי, ואילו האיסור לגוי לרצוח גוי, או על יהודי לרצוח גוי, מקורו בפסוק "שופך דם האדם באדם דמו ישפך", כלומר אחת משבע מצוות בני נח. תובנה שמעולם לא היתה מסוגלת לעלות במוחם, היא שגם האיסור על גוי להרוג יהודי, מקורו בפסוק זה בלבד (שהרי הגויים אינם מצווים בתורה וב"לא תרצח")! ממילא, את כל ה'קוּלוֹת' שהם מאריכים להפיק מהמעמד ההלכתי ה'נחות' יותר של איסור "שופך דם האדם", ניתן להחיל באותה מידה כלפי שאלת האיסור על גוי לרצוח יהודי. וכך מסטאליניזם [ראו לעיל] אנחנו מגיעים לנאציזם ולנתינת נשק אידיאולוגי ביד שונאיהם הגדולים ביותר של ישראל.

[אוצר החכמה]

פחת עמוקה ביותר

דבריו על ההנחות הקודמות להלכה והשכל האנושי הם שורש פורה רוש ולענה להסיר מאתנו את עול התוה"ק, היום בעניין ב"נ ומחר בעניין דיני ממונות ומסורבות גט ואחריתו מי ישורנו.

[דראל]

"מיד בתום מלחמת ששת הימים נכנסתי לבית הרב יצחק אריאלי זצ"ל - מגדולי הרבנים בירושלים. הרב התעניין ובירר פרטים אודות שחרור ירושלים ומקום המקדש, כן ביקשני לספר על הנופלים - הצנחנים הרבים שנהרגו בקרב.
לפתע, מבלי ששאלתי, אמר לי כהוראה ודבר הלכה: "דע לך! כשאתה בשעת קרב ומלחמה, ואתה רואה לפניך ילד מילדי האויב רץ לקראתך - אל תהסס, תירה בו! אם לא תירה בו מיד, יהרוג אותך עכשו. אם לא יהרוג אותך עכשו, יהרוג אותך כשיגדל"

(הרב ישראל אריאל http://www.odyosefchai.org.il/index.php ... &Itemid=91)

[נוטר הכרמים]

"מיד בתום מלחמת ששת הימים נכנסתי לבית הרב יצחק אריאלי זצ"ל - מגדולי הרבנים בירושלים. הרב התעניין ובירר פרטים אודות שחרור ירושלים ומקום המקדש, כן ביקשני לספר על הנופלים - הצנחנים הרבים שנהרגו בקרב.
לפתע, מבלי ששאלתי, אמר לי כהוראה ודבר הלכה: "דע לך! כשאתה בשעת קרב ומלחמה, ואתה רואה לפניך ילד מילדי האויב רץ לקראתך - אל תהסס, תירה בו! אם לא תירה בו מיד, יהרוג אותך עכשו. אם לא יהרוג אותך עכשו, יהרוג אותך כשיגדל"

(הרב ישראל אריאל http://www.odyosefchai.org.il/index.php ... &Itemid=91)

.

לא הייתי ממהר להאמין לשמועה זו, ובפרט כשהיא מלווה בנימוק הנ"ל. מחודש מסברא להחיל דין 'רודף' והבא להורגו ע"ש העתיד, אף אי נימא שבחזקת ודאי הוא.

ובמאמר המוסגר, אין לי אלא להצר על כך, שזהו הפסק הכמעט יחיד המצוטט בשמו של ה'עינים למשפט' שרב גובריה וחיליה בהוראה, ומרן הגרא"ז מלצר זצ"ל שהתגורר בשכנותו היה שולח אליו 'שאלות'.

בקריאה של חבה אקרא לתלמידיו מהישיבה המרכזית העולמית - שינחלו וינחילו את מורשתו המקיפה של אחד ממניחי היסוד למפעליו ההלכתיים של הראי"ה זצ"ל, 'הלכה ברורה ובירור הלכה' שחיבר בצוותא עמו כמה מסכתות כידוע, וגם הוציא לאור לראשונה את 'חבש פאר'.

[דראל]

נוטר הכרמים, אתה מוזמן לפתוח אשכול אודות הרב אריאלי, שקטנו עבה ממותני רבים שלכבודם נפתחים אשכולות מדי יום ביומו.

[איש_ספר]

הרב אריאלי, שקטנו עבה ממותני רבים שלכבודם נפתחים אשכולות מדי יום ביומו.

משל אומרים לה לצרעה וכו' וכו'.

[דראל]

הרב אריאלי, שקטנו עבה ממותני רבים שלכבודם נפתחים אשכולות מדי יום ביומו.

משל אומרים לה לצרעה וכו' וכו'.

אקווה שאינך מגיע לדרגת שלמה או דוד שתהו על קיומם של בע"ח.

[אוצר החכמה]

לא הייתי ממהר להאמין לשמועה זו, ובפרט כשהיא מלווה בנימוק הנ"ל. מחודש מסברא להחיל דין 'רודף' והבא להורגו ע"ש העתיד, אף אי נימא שבחזקת ודאי הוא.

אין לזה שייכות לדין רודף שהוא בישראל זה שייך לטוב שבגויים הרוג ובשעת מלחמה (אתה יכול להתווכח אם זה חל על ילד אבל אין כאן שייכות לרודף, כמו שאין דין יכול להצילו באחד מאבריו בשעת מלחמה בגויים)

[דראל]

הרב אריאלי, שקטנו עבה ממותני רבים שלכבודם נפתחים אשכולות מדי יום ביומו.

משל אומרים לה לצרעה וכו' וכו'.

כלל שנתן פעם איש_ספר היה להעתיק את ההודעה שעליה אתה מגיב, שמא יבוא בעל השמועה וימחקה. אכן אין חכמה ואין תבונה כשמדובר על איש_ספר. אעפ"כ אציין כי אכן קשה לומר לצרעה לא מדובשיך ולא מעוקציך, בעיקר כי אינה עוסקת בדבש.

[איש_ספר]

כדי שיהיו דברי דראל מובנים:
בהודעתי הקודמת כתבתי, משל אומרים לדבורה, ושוב נזכרתי שלשון חז"ל הוא צרעה ולא דבורה, ולכן תיקנתי הן בהודעתי המקורית והן בהודעתי המצוטטת.
[ואגב בשום מקום לא כתבתי את המצוטט בשמי ע"י דראל]

[דראל]

כדי שיהיו דברי דראל מובנים:
בהודעתי הקודמת כתבתי, משל אומרים לדבורה, ושוב נזכרתי שלשון חז"ל הוא צרעה ולא דבורה, ולכן תיקנתי הן בהודעתי המקורית והן בהודעתי המצוטטת.
[ואגב בשום מקום לא כתבתי את המצוטט בשמי ע"י דראל]

שקלתי שלא להגיב.
אציין כי מלבד הסטת האשכול ממטרתו המקורית, איש_ספר מציג אותי כמשקר, דבר שאין לי אפשרות להוכיח בגלל אפשרויות החיפוש הגרועות.

[יאיר]

viewtopic.php?f=7&t=2101#p14367

[חכם באשי]

יאיר,
הניק 'בצלאל' אינו איש ספר, אלא מישהו אחר. בידיעה ברורה.

[יאיר]

יאיר,
הניק 'בצלאל' אינו איש ספר, אלא מישהו אחר. בידיעה ברורה.

מי אמר שכן?

[חכם באשי]

הבנתי שבאת להגיב על דראל שהכחיש את טענת איש ספר וכו'.

[יאיר]

אכן..לומר ששגג דראל ולא איש ספר אמר כן אלא בצלאל..

[דראל]

יאיר, שמא בצל אל היית וידעת. אשריך.
מאיש_ספר הייתי מבקש סליחה, אבל אני סומך עליו שאם ירצה יוכל הוא לעדכן את הודעותיו והודעות חברים אחרים בפורום.

[סוקר]

בהמעיין האחרון (ניסן תשע"א - עדין לא עלה לאתר של ישיבת שעלבים), ביקורת חשובה על ספר דרך המלך מאת הרב יואל קטן שליט"א

המעיין.jpg (120.97 KiB) נצפה 8167 פעמים

המ.jpg (136.14 KiB) נצפה 8167 פעמים