גם הפרש של 2 אינו מעכב בגימטריא - <לאופיו ודרכו של ה'פורום'>

[זחלץ_קליח]

הרי"ד הוא הראשון שאצלו מבואר כלל זה של עיגלול המספרים במקרא,

יש גם ברס"ג באמו"ד

[מבי מדרשא]

אחדד את תהיית א"ס כי כמדומה המעיין לא הבינה כראוי. גימטרי' שהיא ממה שנזכר במב' אבות פרפראות לחכמה ודרך בלימוד רמזי התורה, הנה חכמה בפני עצמה. לכך גם מה שנמצא גבי ארבעים יכנו וחמישים יום, שמעגלים מספר אין מזה ראיה. דמי אמר שניתן ללמוד מכך לתורת הגימטריאות! זו כוונתו בהערתו הצודקת.

[איש_ספר]

המעיין. ומהרי"ד נלמד לרא"ש שאין כאן ענין של אחד בלבד. וז"פ.
זחלצ - איפה באמו"וד?

[סמבוסק]

מצאתי:

[חכם באשי]

בראוו. אני מצדיע לך סמ'.
רק תציין באיזה עמוד מצויה פיסקא זו.
תודה רבה לך.
הא, אסור להתייאש.

[מבי מדרשא]

כתוב למטה עמוד 71 בדפי האוצר. 

[גלילי]

כתוב למטה עמוד 71 בדפי האוצר. 

זה טעות, והוא בעמוד 67.
אבל שוב, מי יימר דגברא רבא אמר מילתא?!

[המעיין]

עיינו כאן בדברי הסטייפלר

http://80.179.48.194/WOTZAR/Book.asp?28023&BOOKS&page=76

ולפי הראיה שהביא בעמוד הבא בשם הלקט יושר הוא דווקא אחד ולא שנים

אגב על דברי הרי"ד שהביא איש ספר קשה לי שע"כ צ"ל שמעגלים לחמישים (וזה עצמו קצת פלא למה דווקא לעגל לחמישים)
ואז נצטרך לומר שבדיוק כך הווה שלפעמים היה חסר ולפעמים היה יתר שבסיכום גם העגול יצא מדוייק לפי חשבון רק נצטרך לומר שהסיכום הוא סיכום של המספרים המעוגלים
ולפי זה קושית הראשונים (רמבן) איך זה שלא מת אחד נצטרך לומר שהכוונה איך לא מתו כמה באופן שישתנה העיגול (א"כ מה הקשו מויהי אנשים אשר היו טמאים)
או שלא סברו כהרי"ד)


ובעמדנו בזה אשאל מה שקשה לי על הרמב"ן
רש"י השיב על הקושיה איך התאימו שני המניינים באופן כזה :
לא התווספו כי היה הדבר בשנה אחת ולענין הגיל זה תלוי בשנות עולם ולא כל אחד ביום שנולד בו.
וע"ז הקשה הרמב"ן
א. שלדעתו אינו כן ותלוי כל אחד בדידיה
ב. איך יתכן שלא מתו בכלל בזמן הזה ועוד שהרי היו אנשים שהיו טמאים וכו
ואני לא מבין הרי המספר היה מעשרים עד ששים וכי לא יתכן שלא מת אף אחד פחות מבן ששים אלא מתו כל אחד בעיתו

[חכם באשי]

ידוע, שהפרש של 1 בין שתי צלעות הגימטריא - אינו מעכב.
דבר זה נרמז במדרש ונשנה הרבה בראשונים.
ואולם, לאחרונה מצאתי דעה באחד הראשונים - שאפילו הפרש של 2 אינו מעכב!
הוא לא כותב זאת מפורשות, אך כן משמע מדבריו בכמה מקומות.
חיפשתי הרבה ולא מצאתי חבר לדעה חדשנית זו (יש קונטרס מיוחד ששמו 'משפט הגימטריא', והוא אינו מכיר דעה כזו אפילו אצל האחרונים),
האם מישהו יכול להביא אסמכתא לשיטה זו.
תודה רבה מראש,

שנתיים ויותר עברו מאשכול ישן ויפה זה,
ופרט להפנייה אחת (posting.php?mode=quote&f=7&p=2759#pr3256) לא פתרתי את שאלתי.
והנה עתה מצאתי את הדברים הבאים:

בשבלי הלקט, סי' ריח, כותב בשם הרי"ד:

רבי יהודה היה נותן בהן סימנין דצ"ך עד"ש באח"ב. כתב ר' ישעיה זצ"ל תימה מה סימן נתן ר' יהודה וכי אין אדם יודע ליקח מכל תיבה אות אחת ולעשות סימן אלא לא בא ר' יהודה אלא ליתן הסימן של חשבון המכות שלקו על הים שר' יוסי היה אומר חמשים מכות ור' אליעזר אומר מאתים ור' עקיבה אומר מאתים וחמשים ובין כולם עולים חמש מאות ועל זה אמר ר' יהודה הסימן דצ"ך עד"ש באח"ב שעולה חמש מאות ואחת ובגמטרי' לא קפדינן על אחת חסר או יתר.

אבל דרשן ביזנטי אחד, שפעל בסביבות שנת ה'קפ, מביא את הדברים (משבלי הלקט, כנראה) כן:

ור' ישעיה ז"ל כתב: לפי שנפל מחלוקות בין התנאים שדורשים במניין המכות שלקו בים מן הפסוקים: ר' יוסי הגלילי אומר: [חמשים מכות; ור' אליעזר אומר:] מאתיים; ור' עקיבה אומר: מאתים וחמשים , שבין כולם ת"ק , לכן בא ר' יהודה ונתן זה הסימן שעולה בגימטריא תק"א , להודיע, שבכולם לקו, שנאמר (שמות טו כו): "כל המחלה אשר שמתי במצרים", "אשר" בגימטריא תק"א , ובאחד שהוא יותר על מניין חשבון התנאים – לא קפידנן בחד ותרין בגימטריא. ויש מפרשים, שהאלף היתה כנגד "אצבע אלהים הוא" (שם ח טו), שלקו במצרים.

והדבר פלא!

[יודל'ה]

כמו"כ כתב כן הרי"ד בפירושו להגדה של פסח כהשבלי הלקט, [הוא היה לפניו לכאורה],
ראיתיו בהגדה של פסח תורת חיים מהדו' מוה"ק שם מביאים על הנ"ל דברי הרי"ד והשבה"ל ובהערה לרי"ד כתבו כך [אם לא יועיל לא יזיק]:

[יודל'ה]

עוד משהו שמצאתי באמתחתי, אולי כשאתה עוסק בענייני גימטריא עם הכולל זה יועיל משהו. [העתקתיו פעם מאיזשהומקום].

[חכם באשי]

תודה, יודלה,
אבל כל מה שהבאת נוגע להפרש של אחד, ולא להפרש של שתיים, שהוא עניינו של האשכול.
ועוד, מרבית הדברים שהבאת כבר נכתבו באשכול.

[אמסטרדם]

יש לציין שיטה המקובלת אצל רבים ש"כולל" אין פירושו דוקא אחד אלא תלוי כמה מילים יש, ואם יש ב' מילים יכולים להוסיף שתים, ויש שגם מחשבים לפי האותיות שבמילה וגם המילה עצמה.
ואפשר שאין כ"ז תלוי ב"כולל"?