אצבע 'צרידה' = אגודל?

[חד ברנש]

האם מצאנו במקורות ש'אצבע צרידה' היא אגודל?
ידועה מחלוקת הראשונים (רש"י ורבנו תם וסייעתם) כיצד להסביר את יומא יט סע"ב:

מאי צרדא? - אמר רב יהודה: צרתה דדא. מאי היא - גודל.

רש"י סובר, שהיא האצבע השנייה ('אצבע') ותוס' סוברים שזו האצבע השלישית ('אמה'). אך לא מצאתי שהיא אגודל!!!

[ע. התשבי]

ולמה פשוט שאמור להימצא כזה מקור?

[חד ברנש]

איזו שאלה גאונית!
כי מאיזה פייטן מתקופת הראשונים משמע שכן הוא הבין.

[תבא]

האם מצאנו במקורות ש'אצבע צרידה' היא אגודל?
ידועה מחלוקת הראשונים (רש"י ורבנו תם וסייעתם) כיצד להסביר את יומא יט סע"ב:

מאי צרדא? - אמר רב יהודה: צרתה דדא. מאי היא - גודל.

רש"י סובר, שהיא האצבע השנייה ('אצבע') ותוס' סוברים שזו האצבע השלישית ('אמה'). אך לא מצאתי שהיא אגודל!!!

אצבע צרדה זו הכאה של אצבע אחת על גבי צרתה,
רש"י מסביר ש'אצבע' היא צרתה של ה'אגודל' ולכן מכה ב'אצבע' וב'אגודל',
וכך לשונו: אצבע שהיא צרה לזו, ומה היא זו? גודל - באצבע הסמוכה לגודל, היה מחברו לאגודל בחזקה ושומטה וכו'.
וביאור הגמרא 'היא' זה האגודל, וצרתה היא אצבע.
ותו"י סברו שהצרה של האגודל היא אמה.
אבל בכל מקרה האגודל הוא האצבע המרכזית בענין.
לכן לא הבנתי את כל הדיון.

[מנין]

גם לפי רש"י, לא משתמשים ב'אצבע' אלא ב'אמה', שהרי היא הסמוכה לאגודל, לא כאשר היד פשוטה כמו חמסה, אלא כשהיד רפויה. ופשוט שאי אפשר להשמיע קול עם אצבע ואגודל, אלא רק עם אמה ואגודל.

[ע. התשבי]

גם לפי רש"י, לא משתמשים ב'אצבע' אלא ב'אמה', שהרי היא הסמוכה לאגודל, לא כאשר היד פשוטה כמו חמסה, אלא כשהיד רפויה. ופשוט שאי אפשר להשמיע קול עם אצבע ואגודל, אלא רק עם אמה ואגודל.

א"כ מה ראה תוס' לחלוק על רש"י?

[חד ברנש]

האם מצאנו במקורות ש'אצבע צרידה' היא אגודל?
ידועה מחלוקת הראשונים (רש"י ורבנו תם וסייעתם) כיצד להסביר את יומא יט סע"ב:

מאי צרדא? - אמר רב יהודה: צרתה דדא. מאי היא - גודל.

רש"י סובר, שהיא האצבע השנייה ('אצבע') ותוס' סוברים שזו האצבע השלישית ('אמה'). אך לא מצאתי שהיא אגודל!!!

אצבע צרדה זו הכאה של אצבע אחת על גבי צרתה,
רש"י מסביר ש'אצבע' היא צרתה של ה'אגודל' ולכן מכה ב'אצבע' וב'אגודל',
וכך לשונו: אצבע שהיא צרה לזו, ומה היא זו? גודל - באצבע הסמוכה לגודל, היה מחברו לאגודל בחזקה ושומטה וכו'.
וביאור הגמרא 'היא' זה האגודל, וצרתה היא אצבע.
ותו"י סברו שהצרה של האגודל היא אמה.
אבל בכל מקרה האגודל הוא האצבע המרכזית בענין.
לכן לא הבנתי את כל הדיון.

לא הבנתי, לפי הסברך ה'צרדה' היא לכולי עלמא האגודל?

[מנין]

גם לפי רש"י, לא משתמשים ב'אצבע' אלא ב'אמה', שהרי היא הסמוכה לאגודל, לא כאשר היד פשוטה כמו חמסה, אלא כשהיד רפויה. ופשוט שאי אפשר להשמיע קול עם אצבע ואגודל, אלא רק עם אמה ואגודל.

א"כ מה ראה תוס' לחלוק על רש"י?

כי רש"י כתב הסמוכה לאגודל, ותוס' הבין שהכוונה בזמן שהיד פשוטה, אני מציע לפרש ברש"י, סמוכה בזמן שהיד רפויה, ואז אין מחלוקת.

[תבא]

אצבע צרדה זו הכאה של אצבע אחת על גבי צרתה,
רש"י מסביר ש'אצבע' היא צרתה של ה'אגודל' ולכן מכה ב'אצבע' וב'אגודל',
וכך לשונו: אצבע שהיא צרה לזו, ומה היא זו? גודל - באצבע הסמוכה לגודל, היה מחברו לאגודל בחזקה ושומטה וכו'.
וביאור הגמרא 'היא' זה האגודל, וצרתה היא אצבע.
ותו"י סברו שהצרה של האגודל היא אמה.
אבל בכל מקרה האגודל הוא האצבע המרכזית בענין.
לכן לא הבנתי את כל הדיון.

לא הבנתי, לפי הסברך ה'צרדה' היא לכולי עלמא האגודל?

לכולי עלמא האגודל שותף בענין.
לענ"ד צרדה היא הצרה, דהיינו האצבע או האמה, דדא היינו האגודל.

[חד ברנש]

נו, אז זה כמו שהבנתי,שהצרדה, לביאור רש"י ותוס', אינה האגודל!