מעשים בכל יום כשחותכים רגלי הגנבים

[עושה חדשות]

מוכיח מכאן דכל עצם השוק קורא התנא מן הארכובה ולמטה ומן הארכובה ולמעלה הוא למעלה מן השוק דהיינו עצם הירך הנקרא קולית והם הכי נמי הכא אם נשבר עצם השוק כשירה והוא למטה מן הארכובה ואם נשבר עצם הקולית טריפה והוא מן הארכובה ולמעלה והא מעשים בכל יום כשחותכים רגלי הגנבים מודדין למעלה מן הקרסול ארבעה טפחים כדי שיתרחקו ולא יחתכו במקום צומת הגידין וחותכין שם והוא חי אלמא כל עצם השוק יקרא למטה מן הארכובה

וגם באדם כן הוא כמ"ש בספר המכריע ססי"ח וז"ל והא מעשים בכל יום כשחותכים רגלי הגנבים (מסתמא כן היה בזמנו שהיה תחלת אלף הששי כמדומה שהיה בצרפת או במדינות אחרות הסמוכים לשם) מודדין למעלה מן הקרסול ארבעה טפחים כדי שיתרחקו ולא יחתכו במקום צומת הגידין

אך יש לדחות ראית תוס' רי"ד עפ"י הש"ס יבמות (ק"כ ע"ב) בחותך רגלו מן הארכובה ולמעלה בסכין מלובנת גם רבנן מודים לרשב"א דיכול לחיות דכשנעשית הרפואה תיכף בשעת חתיכה יכול לחיות. וע"כ כשחותכין רגלי הגנבים עפ"י המלכות ודאי המלכות עושה כל טצדקא שיכולין לעשות או שחותכין בסכין מלובנת או שאר רפואה שעושים בשעת מעשה רפואות שיהיו יכולין לחיות

אולי תחכימו אותי עוד.

[פלגינן]

ר"א קירשנבאום ז"ל בספרו בית דין מכין ועונשין, ירושלים תשע"ג, עמ' 415-406; 424, מאריך בהצגת מקורות של קטיעת אברים בענישה היהודית.
אולי מי שסיפק בידו, יעלה לכאן.

[שכניה בן יחיאל]

אולי כוונתו לענישה של הגויים ע"פ המלכות, וכמו שהבין ה'אבני נזר'. ולא לב"ד עונשים ומכים וכו'.

[אוצר החכמה]

ברור שלזו היתה הכוונה איך עלה בדעתכם אחרת שהרי כתב מעשים שבכל יום.

[הגהמ]

ראה ביצה כה:

ואמר רמי בר אבא חצובא מקטע רגליהון דרשיעיא, נטיעה מקטע רגליהון דקצביא ודבועלי נדות, תורמוסא מקטע רגליהון דשנאיהון של ישראל.

בס' עיונים בדרכי חז"ל ובלשונם טרח הרב עהרענטרוי מאד להבין פשר הביטוי 'מקטע רגליהון' ע"ש, ולכאורה ע"פ הניהוג שתיאר הרי"ד בימיו יש אולי להסיק שלשון זה מושאל מניהוג דומה שנהג אצל הגויים מימי קדם בתקופת חז"ל.

[אוצר החכמה]

אין צורך לזה שהרי הוא פשוט כי פירש"י שם שכל אלו שלושת הדברים הם לחוטאים הממהרים לחטוא וכיוון שמהירות מיוחסת לרגלים כמאמר הכתוב כי רגליהם לרע ירוצו וימהרו לשפוך דם נקט לשון מקטע רגליהון.

הסתכלתי בפנים שוב ורש"י מזכיר ממהרים לגבי השנים האחרונים. על הראשון צריך לומר שהוא אגבם או שגם בו שייך רגלים משום החצב הנוטע רגליו במקומו.

כיוון שרחוק לומר שדווקא באלו החטאים או בדומיהם כרתו הגויים רגלי הנתפסים לא נ"ל שזה קשור.

[הרע במיעוטו]

בשו"ת הרא"ש כלל י"ח ס' י"ג - הובא מעשה באשה פרוצה שחתכו את אפה למען ישמעו ויראו

[אוצר החכמה]

נכון. אבל בין זה לבין מעשים שבכל יום המרחק עצום וברור שכוונתם לגויים.

[פלגינן]

ר"א קירשנבאום ז"ל בספרו בית דין מכין ועונשין, ירושלים תשע"ג, עמ' 415-406; 424, מאריך בהצגת מקורות של קטיעת אברים בענישה היהודית.
אולי מי שסיפק בידו, יעלה לכאן.

מצ"ב. באדיבות ח"ב.

[הגהמ]

אין צורך לזה שהרי הוא פשוט כי פירש"י שם שכל אלו שלושת הדברים הם לחוטאים הממהרים לחטוא וכיוון שמהירות מיוחסת לרגלים כמאמר הכתוב כי רגליהם לרע ירוצו וימהרו לשפוך דם נקט לשון מקטע רגליהון.

הסתכלתי בפנים שוב ורש"י מזכיר ממהרים לגבי השנים האחרונים. על הראשון צריך לומר שהוא אגבם או שגם בו שייך רגלים משום החצב הנוטע רגליו במקומו.

כיוון שרחוק לומר שדווקא באלו החטאים או בדומיהם כרתו הגויים רגלי הנתפסים לא נ"ל שזה קשור.

באמת ביאור יפה, אבל מקבילות למונח 'מקטע רגליהון' יש למצוא אליבא דפירוש רש"י בגיטין (כט:) במונח 'קפחינהו' דבכולה הש"ס, שהרי פירש שם "קפחינהו - קטע רגליהם שלא ימצאו רגלים לדבריהם", ולכן נראה לי שיש עדיין לחפש ביאור שאינו צמוד דוקא למקרים של מהירות וכדו'.

ואמנם מודינא דמדברי רש"י אלו עולה ביאור פשוט אף יותר והוא שהכוונה בזה הוא ששלש אלו מקטעים רגליהם של עושי עבירה שונים ואינם מניחים להם מקום לעמוד, ר"ל שמדברים אלו יווכחו גם אלו החוטאם המתדמים בנפשותם שלא יגיעם שום עונש על רוע מעלליהם שאך שקר הוא הבל ואין בם מועיל. והכוונה ב'רגליהם' בזה הוא כמו מאמרם 'שקר אין לו רגלים', ונ"ל שכך יש להבין גם הא דברכות (לב.) "אלמלא שלש מקראות הללו נתמוטטו רגליהם של שונאי ישראל".