הודעהעל ידי שלויימלע » ג' מרץ 21, 2017 11:37 pm
(מרשימותי)
ישראל חבס (1868 – 1940), בן זיסל ונחמה-דבורה, יליד העיירה אליטה שבליטא, חניך ישיבת סלבודקה ו'תנועת המוסר' הליטאית, עלה ארצה בשנת 1908 והפך לדמות ציבורית בולטת ביפו ובתל אביב.
עוד בבחרותו הצטרף ל'מזרחי', ואף ייסד אגודות חובבי-ציון שונות וכן חברת 'שפה ברורה' להפצת הדיבור בעברית. שנים רבות היה חבר 'ועד הקהילה ליפו ותל אביב', היה לסוחר אמיד בתחום העורות, אך זירת פעילותו העיקרית היתה בתחום הרוח: הוא דאג את דאגת הציונות המסורתית, ופעל כל ימיו לשילוב ציונות ודת מתוך הכרה עמוקה בלכידותם ובתלותם של שני הגורמים זה בזה.
כאיש העליה השניה, תלמיד חכם, איש רוח וציוני נלהב, הקריב חבס קורבן אישי וכלכלי למען ארץ ישראל ולמען עתידו התרבותי והדתי של הישוב. כל ימיו שאף להעניק לישוב החדש נופך של תורה. לפני המלחמה הראשונה הקים את הביטאון 'התרבות הישראלית' ביפו, והיה שותף להקמת ישיבת 'אור זורח' ביפו מיסודו של ר' זרח ברנט. לאחר המלחמה החל לכהן כסגן יו"ר ועד הקהילה לתל אביב-יפו, תפקיד בו נשא שנים רבות. לצד ניהול עסקיו, הפך חבס בתל אביב לדמות מרכזית בכל הנוגע לתורה ויהדות. שימש כמזכיר ארגון 'בני דוד', וארגן שיעורים והרצאות ברחבי העיר. כמו כן היה מעורב בהקמתם של 'היכל התלמוד', 'ישיבת בית יוסף', חברה קדישא, ומערכת הכשרות בתל אביב.
אולם המפעל שהפך למזוהה ביותר עם חבס הוא עיתון 'היסוד', שבועון פרטי בלתי-תלוי אותו הקים בכוחות עצמו בראשית שנות השלושים ועמד בראשו עד יומו האחרון. מקור השם הוא ייחוסה של משפחת חבס ליסו"ד (הרב יהודה ספרא ודיינא, מוילנה). עיתון 'היסוד' היה בבת-עינו של ישראל חבס בעשור האחרון לחייו, בו השקיע את כל מרצו וכוחותיו, והפך אותו לשופרם של הדתיים בתל אביב ובישוב החדש כולו. בעיתונו השמיע חבס את דעותיו ברמה על מצב הדת בתל אביב ועל עתיד הציונות בכלל, וביקר ללא משוא פנים את ההנהגה הפוליטית.