בין עברית ללה"ק

[הבונה]

מדוע אנו מכנים את השפה המודרנית שבפי יושבי א"י "עברית", בעוד את שפת התנ"ך "לשון הקדש".
למעשה שניהם שם לאותה שפה, אעתיק כאן תגובה שכתבתי באשכול אחר בענין זה:

מתי ילמדו שם לכתוב בעברית תקנית? "מכתבים להמערכת"?

למה שיכתבו בעברית תקנית?
אולי כוונתך ללה"ק תקני?

בור
תסביר לי בבקשה את דברי המשנה בידיים פ"ד מ"ה ומובאת גם בגמ' שבת: תרגום שכתבו עברית ועברית שכתבו תרגום. ואת דברי המשנה בגיטין גט שכתבו עברית ועידיו יוניים.
ומהי השפה שרש"י מכנה עשרה פעמים בפירושו לתורה ולנ"ך בשם עברית:
ובלשון עברית לשון ענקים הוא (בראשית ו ד)
ועוד יש לו דומה בלשון עברית <ישעיה לג כג> אז חולק עד שלל מרבה (שם מט כז, ישעיה באיזו שפה נכתב?)
ואידך זיל גמור
בקיצור עברית זו לה"ק, יכול הנך להתוכח לגבי עברית מודרנית.

[אדג]

הנושא נידון בעבר באריכות, נטחן היטב הדק, הדק היטב, לא אתנגד לדון בו שנית, אבל עיין לפני זה באותו פורום ישן.
(למיטב ידיעתי החיפוש עובד, כך שזה לא יהיה קשה יתר על המידה).

[נוטר הכרמים]

הנושא נידון בעבר באריכות, נטחן היטב הדק, הדק היטב, לא אתנגד לדון בו שנית, אבל עיין לפני זה באותו פורום ישן.
(למיטב ידיעתי החיפוש עובד, כך שזה לא יהיה קשה יתר על המידה).

אכן כן, היה כאן אשכול בשם עברית מול לשון הקודש - מעלה או חסרון?

[תוך כדי דיבור]

התשובה פשוטה מאד, וזהה גם לתשובה על השאלה מדוע יש שמכנים לעיתים גם את שפת היידיש בשם "לשון הקודש" (דבר שלא על דעת אף אחד עד לפני כמאה שנה): כדי להיבדל מהמשכילים, ציונים ושאר ירקות. בעניין זה ראה לדוגמא תשובת הגריח"ז בשו"ת תורת חיים סי' ק"ו.
כל הדיון בנושא זה תלוי כמובן בהשקפה (הראיות הלשוניות המובאות על מנת לקבוע מסקנות גורפות, מבוססות לרוב על כרעי תרנגולת או למטה מזה. ההגדרה העקבית ביותר שאני מכיר למה שקוראים בימינו "לשון הקודש", היא הכלל ה'חסידי' הידוע, שדבר שנוצר שלא בידי אנשים כשרים, אינו כשר. הא ותו לא). בכל אופן האמת ניתנת להיאמר שגם לפני הזמנים החדשים, הכינוי "לשון הקודש" נפוץ יותר בלישנא דרבנן מאשר "עברית".

[גוראריה]

הנושא נידון בעבר באריכות, נטחן היטב הדק, הדק היטב, לא אתנגד לדון בו שנית, אבל עיין לפני זה באותו פורום ישן.
(למיטב ידיעתי החיפוש עובד, כך שזה לא יהיה קשה יתר על המידה).

ושני הצדדים התווכחו שם בעברית טובה ושוטפת...

[דראל]

בהנחה שהקב"ה לא דיבר יידיש:
"הטעם אצלי במה שרבותינו קוראים לשון התורה 'לשון הקודש' (סוטה לה ע"א), שהוא מפני שדברי התורה והנבואות וכל דברי קדושה כולם בלשון ההוא נאמרו, והנה הוא הלשון שהקב"ה יתעלה שמו מדבר בו עם נביאיו ועם עדתו..." (רמב"ן שמות ל יג).

[אדג]

הנושא נידון בעבר באריכות, נטחן היטב הדק, הדק היטב, לא אתנגד לדון בו שנית, אבל עיין לפני זה באותו פורום ישן.
(למיטב ידיעתי החיפוש עובד, כך שזה לא יהיה קשה יתר על המידה).

ושני הצדדים התווכחו שם בעברית טובה ושוטפת...

או, הלואי! לו היתה עילגות הלשון ועקשות הפה סרה מן מחננו, הרי היה ערך התורה ויקרה עולה עשרת מונים בעיני אחינו בני ישראל, שאינם שומרי תורה ומצוות לעת עתה. כמה שחוק, לעג, קלס וביזיון נוחלים בני תורה בכל עת שפותחים את פיהם, אך לא בשפה ברורה, פעמים שגובל ממש בחילול ה', רח"ל.

אין אני מציע ללמד דקדוק בבתי הספר בעיתים מזומנים, אך המצב בהחלט מצער.