נויירא כתב:איך מותר ללוות לקבור וכו' את המת, מה עם לועג לרש, מילא ביחס למת עצמו אפשר שכבודו אינו לועג לו [כנראה גם מת מחשבן נגיעעעס'], אך כשמגיעים לבית הקברות, הרי עיני כל המתים יצאו מקנאה, אתה לועג להם.
מבי מדרשא כתב:דקדוקו הולך על המילה 'אנשים', בתחילה הוא ר"ל שדוקא אנשים ולא נשים דהן נגועות יותר בלה"ר דלקחו קבין של שיחה. ואח"כ אומר שאולי זה הפוך לרמז שנשים לא היו מדברות מחמת שמחבבות את הארץ.
נויירא כתב: איך מותר ללוות לקבור וכו' את המת, מה עם לועג לרש, מילא ביחס למת עצמו אפשר שכבודו אינו לועג לו [כנראה גם מת מחשבן נגיעעעס'], אך כשמגיעים לבית הקברות, הרי עיני כל המתים יצאו מקנאה, אתה לועג להם.
מבי מדרשא כתב:לכאורה אותה שאלה תשאל גם ביחס לתהילים שאומרים על הקברות וכדומה.
איש_ספר כתב: וכבר ראיתי לחסיד רשום בדורנו שכשעולה לקברי אבותיו עומד במרחק ד' אמות מן הקברים בכלל ושם אומר את סדר האמירה.
בנשק כתב: ומה שהביא ר' חיים מהשו"ע אינו ענין, דהוא מיירי בביה"ק ואכתי בריחוק ד"א משאר מתים.
בנשק כתב: אבל במתים אחרים בתוך ד"א להם פשוט שאסור כל שאי"ז לכבודם.
בנשק כתב:סברת הלבוש דאחר שעושין לכבוד המת ניחא לכולהו היא מחודשת, ואחר של הביאוה ש"פ, אין אומרים להרוצה להחמיר דטעות היא בידו, וכ"ש אחר דכתבנו דכ"ה מנהג רבוואתא.
(להעיר, דגם להסומכים על הלבוש אין היתר במה שנוהגים לומר משניות סמוך לקברים, דזה אסור אף בתוך ד"א דהמת שלומדים לע"נ שלו, דאי"ז חשיב כבודו אלא נח"ר לנשמתו ופשוט).
לגבי הב"י, הטרחתי עצמי לעיין בפנים, והנה לא מיניה ולא מקצתיה, דאיהו מיירי על פסוקים
שאומרים לכבודם של המתים שוכני עפר דהביה"ק, וניחא לכולהו, (והרמ"ה לא פליג אתוס' שם דהושיבו ישיבה על קברו היינו בריחוק ד"א, כ"ה במרדכי שם).
אבל הבא לכבודו של מת ראוי שירחיק משאר קברים, ופשוט.
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 487 אורחים