איש_ספר כתב:ג. לא קראתי (ואין בתכנית עתה) את המחקר של יובל, אבל כבר קדם לו בסגנון אחר, הפרו' הנחשב והנערץ א"י העשל (שבשל יחוסו האירו לו פנים גם צדיקים!) במסתו הידועה 'ההאמין הרמב"ם שזה לנבואה?' ולתועלת מי שאין ידו משגת הנה אחד מהקטעים המשמעותים והמשכנעים ביותר במאמר:
בפירוש מודה הרמב"ם שזכה למין התגלות בהבנת ספר איוב וכו', אחר שפירש את המקומות על דבר השטן נזרקה מפיו ההודאה: "והבן זה הענין והשתכל מה מאד נפלא וראה איך עלו בידי אלו העניינים כדמות נבואה". אכן מן הביטוי "דמות" מסתבר שלא היתה לו נבואה ממש, אלא התגלות דומה לה בענין. לנו די שהודה במקצת הטענה. אל נשכח ש'המתנבא מה שלא שמע במראההנבואה הרי זה נביא שקר ומיתתו בחנק', והרמב"ם ודאי לא זלזל בבטוי 'דמות נבואה'. כנוי נבואה כנבואה!
ככה זה נראה.
וכתב איש ספר.
אם יורשה לי, מהתגובה הזאת נשמעת קצת נימת זלזול ברמב"ם, ונראה שיש בה תמיכה בדעתו של אפיקורוס בשם א"י העשל שניסה לעשות צחוק מהרמב"ם. האם כבר בדקתם היכן בדיוק הדברים נמצאים ברמב"ם? באיזה שפה נכתבו? האם התרגום מדויק? מספיק שיבוש אחד בתרגום או להוציא את הדברים מההקשר כדי לא להבין את זה נכון. כדאי להבהיר את הדברים לפני שנותנים במה לאפיקורוס קונסברטיבי כמו הפרופ' הנחשב והנערץ בקרב הקונסרבטביים א"י העשל שמטרתו כמובן לעשות ליצנות מכל מה שקשור ביהדות האורתודוקסית. קשה לי להאמין שקראתי את הדברים הנ"ל בפורום אוצר החכמה.
כעת הבה נשווה את הטקסט במספר תרגומים - מו"נ ח"ג פכ"ג:
"והבן זה הענין והשתכל מה מאד נפלא וראה איך עלו בידי אלו העניינים
כדמות נבואה".
במהדורת ר"י קאפח:
"והבן עניין זה והתבונן כמה מופלא הוא, וראה היאך הושגו לי עניינים אלו
כעין חזון 23"
ובהערה שם:
23. אין אלה דברי התפארות חלילה כי רבנו רחוק מכך, ואף רחוק הוא מניפוח במילים גדולות כדי שיתקבלו דבריו, ואין מטרתו במילים אלה אלא המשך רמז לביאור מה שכתב לעיל ח"ב פרק לח, ואתה דע לך.
במהדורת שוורץ:
הבן אפוא עניין זה והתבונן מה תמוה הוא וראה כיצד הושגו לי עניינים אלה
במעין השראה.
בהערה שם: או [במעין] התגלות (ומפנה להעשל)
האם עדיין הרמב"ם מואשם בנבואת שקר, בהתחזות לנביא או מי שחשב את עצמו נביא ולא היה לו האומץ להפגין זאת? (כפי שמשתמע מהאפיקורוס העשל)
ומי שמפרש מילה אחת בדברי הרמב"ם
לגנות עובר על השבועה שהשביע בפתיחה למו"נ:
ואני משביע באלהי ית' כל מי שיקרא מאמרי זה שלא יפרש ממנו אפילו דבר אחד, ולא יבאר ממנו לזולתו, אלא מה שהוא מבואר מפורש בדברי מי שקדמני מחכמי תורתנו הידועים. אמנם מה שיבין ממנו ממה שלא אמרו זולתי מחכמינו לא יבארהו לזולתו, ולא יהרוס ויקפוץ (עצמו) להשיב על דברי, שאיפשר שיהיה מה שהבינו מדברי חילוף מה שרציתיו, ויזיקני גמול תחת רצותי להועילו, והיה משלם רעה תחת טובה. אבל יתבונן בו כל מי שיבא לידו, ואם ירפא לו מדוה לבבו ואפילו בענין אחד מכל מה שיסופק, יודה השם ויספיק לו מה שהבין. ואם לא ימצא בו דבר שיועילהו בשום צד יחשבהו כאלו לא חובר, ואם יראה לו בו שום הפסד כפי מחשבתו, יפרשהו וידין אותו לכף זכות, ואפילו בפירוש רחוק. כמו שחוייב עלינו בחק המונינו, כל שכן בחק ידועינו וחכמי תורתנו המשתדלים להועילנו באמת כפי השגתם:
ובמהדורת ר"י קאפח:
והנני משביע בה' יתעלה את כל מי שקרא מאמרי זה, שלא יפרש בו אף מלה אחת, ולא יבאר לזולתו ממנו אלא מה שהוא מפורש בדברי מי שקדמני מחכמי תורתנו המפורסמים. אבל מה שיבין הוא ממנו ממה שלא אמרו זולתי מן המפורסמים שלנו - אל יבארהו לזולתו. ואל יתפרץ להשיב, כי אפשר שמה שהבין מדברי הפך מה שרציתי, ויזיקני תחת רצוני להועיל לו, ויהיה משלם רעה תחת טובה. אלא יתבונן בו כל מי שבא לידו - אם הרוה צימאונו ואפילו בדבר אחד מכל מה שקשה לו - יודה לה' ויסתפק במה שהבין; ואם לא ימצא בו מאומה שיועיל לו כלל - יחשבהו כאלו לא נכתב. ואם נתגלה לו בו שיבוש לפי מחשבתו, ימציא לו הסבר וידין לכף זכות, ואפילו על ידי הסבר רחוק, כפי שנצטווינו אפילו כלפי המונינו, כל שכן כלפי חכמינו ונושאי תורתנו המשתדלים ללמדנו את האמת כפי השגתם.