תורתינו הקדושה היא חיינו...

[סקרן גדול]

בפרשתן אמר הכתוב: וכי תבאו מלחמה בארצכם על הצר הצרר אתכם

שני מלכים המליכו על שני מדינות גדולות, ששנים רבות היתה נטושה ביניהם מלחמה ומעולם הם לא הגיעו לכלל הכרעה, פעם היה זה מנצח ופעם זה, וחוזר חלילה באין להדבר סוף.

הם נוכחו לדעת כי באופן זה לא יסתיים הדבר לעולם, התכנסו יועציהם של שני המלכים וטיכסו עצה מה ל עשות, ונמנו וגמרו להציע שני המלכים, כי יש לקבוע זמן מסוים ומועד מוגבל לקרב, והצד אשר יעלה בידו לנצח את הצד השני עד תום מועד הקבוע, הוא יהיה המנצח במלחמה, הסכימו שני המלכים להצעה זו והחליטו כי המלחמה תמשך ארבעה ימים, ומי שינצח ביום הרביעי, הוא יהי' המנצח!

ביום הראשון ניצח מלך אחד, ביום השני אזרו חיל צבאותיו של המלך השני, ואילו ביום השלישי חזרו וגברו ח ילות המלך שניצח ביום הראשון, בערוב היום התכנסו שרי הצבא של המלך, שניצח באותו יום, לטכס עצה מה לעשות כדי לנצח גם ביום המחרת.

פתח אחד משרי הצבא ואמר: חברי ורעי! מחר הוא 'היום', שבו יחרץ גורל המלחמה, אם לא ננצח מחר, יתברר שאך לשוא היו כל מאמצינו וכל נצחונותינו עד היום וכל קרבנותינו קרבנות שוא היו. הנה, אתמול ניצח אובינו, ומי יוכל לערוב לנו שלא יעלה בידו לנצח גם מחר? לפיכך אני מציע, שנשתדל למצוא דרכים נוספות להלחם בו, גם מחוץ לשדה הקרב, כדי למנוע ממנו נצחון.

המרגלים ששלחנו למחנה האויב - המשיך השר הצבא -, גילו את המקום שבו שמורים אוצרות הנשק של אובינו, עכשיו יודעים אנו היכן מחזיק האויב את כל כלי המלחמה שלו, את המגינים, את אבני הליסטראות ואת האפסני' של חיילותיו. והעיקר, נודע לנו כי השמירה על אוצרות אלה אינה מעולה. חיילינו גיבורי חחייל ואמיצי הלב מסוגלים להתנפל על אוצרות נשק אלו, לקחת אותם ולא להשאיר לאויבינו כלי נשק להלחם בהם. והיה אם יצליח חפצנו בידינו, נדע כי לנו הנצחון.

ישרה עצה זו בעיני שר הצבא, וכן עשו. קבוצה של אנשי צבא אמיצי לב נשלחה בלילה אל מחנה האויב והם עשו כל מה שהוטל עליהם. הם לקחו את כלי הנשק שהיה באפשרותם לקחת, וכל דבר שלא יכלו לקחתו עמהם - הם השמידוהו, כדי שלא יהי' לעזר לאויב. אחרי שסיימו את מלאכתם הם מיהרו וחזרו אל המחנה.

ויהי ממחרת בבוקר הריעו המריעים בחצוצרותל לאות כי הקרב האחרון והמכריע מתחיל. בחילותיהם של שני המלכים רבה היתה התכונה, שני המחנות גמרו אומר לנצח בקרב ביום זה. אולם כאשר באו הלוחמים של אותו מלך לבתי הנשק לקחת את כלי נשקם, הם נוכחו לראות שהמחסנים ריקים מכל. בראותם זאת לא קמה בהם עוד רוח להלחם והם נכנעו מיד.

מסביר החפץ חיים: כל ימי היות האדם עלי אדמות עומד הוא בקשרי מלחמה מול היצר הרע, העושה כל מיני תחבולות שלא להניח ליהודי ללמוד תורתינו הקדושה ולקיים מצותי', לעשות מעשיםל טובים ולעבוד את השי"ת בכל לבבו ונפשו. קשה וארוכה היא המלחמה, ולא תמיד ידו של היצר הרע היא על העליונה. לעתים גובר האדם ובאותה שעה הוא מצליח להלחץ מידיו של היצר וזוכה להזדכך, לטהר ולהתקרב להשי"ת. לעתים קורה שלפנים היצר הרע מנצח, והאדם מתרחק מהמקור מים חיים.

היצר הרע רואה שאין קץ לדבר, שבדרך זה לא מובטח לו אף פעם נצחון מוחלט, ולכן הוא נוקט בתחבולת ערמה, בנקודה הפנימית, הוא מפריע ליהודי ומונע ממנו ללמוד תורתינו הקדושה הנותנת לנו חיים להלחם בו, ובכך הוא נוטל ממנו את כלי הנשק העיקרי שלו, את המגן הסוכך עליו ושומר עליו בקרב, ומעתה נצחונו של היצר מובטח, כי בלי זכות התורה אין לנו שום קיום.

לכן על האדם להתחזק א"ע שידבק עצמו בתורתינו הקדושה ולהוסיף כח ואומץ בלימוד התורה גם בשעות הקשות של הסתת היצר, ועי"ז מובטח לו שבסוף ינצח המלחמה הקשה, דכח התורה עומדת לו לעד ולנצח וכל תחבולות היצר לא יצליחו מול המאור הגדול של לימוד התורה.

[צורב מתחיל]

ישא ברכה גליון 371.PNG (339.16 KiB) נצפה 1196 פעמים

http://www.shabes.net/shabat-files/alon ... cha-73.pdf