עלה בדעתי לאחר שעיינתי באיזה מקום בפיה"מ להר"מ ובהערות ר"י קאפח שם (ואינני זוכר היכן) כי המילה צפון המופיעה כמה פעמים בש"ס (ראה ב"ק צג:, שם צד., נדה סב.), כחומר לניקוי בגדים, יש לה קשר למילה הלועזית סבון שחדרה גם לשפתינו.
הרי צ' מתחלפת פעמים רבות ב-ס' בגלל המוצא השיני המשותף, וחלק עדות המזרח בכלל הוגה את ה-צ' כמעט כ-ס' (היתה כתבה ארוכה בענין של י. לויפר בהמודיע לפני כמה שבועות).
גם ב' ו-פ' מתחלפים רבות, וכפי שכבר ציין הרמב"ן (שמות טו י) כי שניהם ממוצא השפתיים.
ואולי הניקוד הנכון של המילה צַפּוֹן ולא כהגיה הנפוצה, בדומה לבעל צפון שבתורה.
האם למישהו מידע בנידון.
("מידע" = לא קישורים, ולא הפניה לספרים שעשויים לדבר על כך, או לספרים שמדברים על כך בודאי אך אין לי סיכוי לפגוש אותם, כלומר אינם מופיעים באוצר או בה"ב)