'ישיב לא נאמר כי אם ושב וקבץ' - גירסא בפיוט ופשט בגמ'

[נוטר הכרמים]

בפיוט ליום שבת קודש 'ברוך ה' יום יום' מר' שמעון הגדול: יצוה צור חסדו...ואתנו ישוב נדחים קובץ, ישיב לא נאמר כי אם ושב וקבץ.

בסדר עבודת ישראל (לר' יצחק בער, רעדלהיים תרכ"ח) גרס 'והשיב' לא נאמר, בהתבסס על דברי הגמ' במגילה כט,א: תניא ר"ש בן יוחי אומר, בוא וראה כמה חביבין ישראל לפני הקב"ה שבכל מקום שגלו שכינה עמהן וכו', ואף כשהן עתידין להגאל שכינה עמהן שנאמר ושב ה' אלקיך את שבותך, והשיב לא נאמר אלא ושב, מלמד שהקב"ה שב עמהן מבין הגליות. וכן מובא בשם האדמו"ר בעל מנחת אלעזר ממונקאטש ועוד.

אמנם במחזור ויטרי מובא בנוסח הפיוט הנ"ל כמו שהוא לפנינו: ישיב לא נאמר. זאת ועוד, מצינו בפי' ר' אברהם מן ההר במגילה שם שכתב ישיב לא נאמר גרסינן, וכן נמצא בגירסת כת"י בדקדוקי סופרים. {ומעניין שכך מצוטטת הגמ' באוה"ח הק' פר' בהר}

[נוטר הכרמים]

לכאורה נראה כי לא רק חילופי גירסאות לפנינו, אלא שינוי גדול בהבנת הפשט.

לגירסת הגמ' שלפנינו: והשיב לא נאמר, פירוש הילפותא היא כי הדקדוק הוא במשמעות המלה עצמה, והשיב משמע שעושה פעולה של השבה, אך לא בהכרח שהוא משתתף בעצם ההשבה, בניגוד למלת ושב שמשמעה שהוא שב בעצמו, ואז אין זה מתפרש שעושה פעולת שיבה.

ואילו לגירסה השניה יתכן כי הדיוק הוא אחר לחלוטין. ולצורך כך נקדים את דברי הגמ' במגילה יא,ב: ר' יהושע בן לוי פתח לה פיתחא להאי פרשתא מהכא, והיה כאשר שש ה' עליכם להיטיב אתכם כן ישיש להרע אתכם, ומי חדי הקב"ה במפלתן של רשעים וכו', אמר ר' אלעזר, הוא אינו שש אבל אחרים משיש, ודיקא נמי דכתיב כן ישיש ולא כתיב ישוש, ש"מ. [רבינו חננאל בסנהדרין לט,ב גריס ולא כתיב ושש].

בדומה לילפותא שם דמשיש היינו שמשיש אחרים ולא שש בעצמו, ניתן לפרש ישיב ע"י אחרים ולא הוא בעצמו, ולפי"ז דרשה הגמ' ישיב לא נאמר שמשמע שישיב ע"י אחרים, אלא שהשיבה תיעשה ע"י עצמו.

[יסוד הדברים ע"פ גליונות 'דבר יהושע' להגרי"י אהרנברג שנד' זה עתה בקובץ החדש 'פעמי יעקב'].

[נוטר הכרמים]

אמנם מהפיוט הנ"ל אנו שומעים עוד כי הילפותא היא ממילת 'ושב' השניה שבפס': ושב וקיבץ, ולא זו הראשונה: ושב ה' את שבותך...ושב וקבצך. ומצאתי בביאורי המקובל ר' הירש מטרוייש פר' נצבים שהביא שהגירסא בחרוז היא: ישוב לא נאמר כי אם ושב וקבץ, [וכן היא הגירסא בילקו"ש שמואל א רמז צב], ומביא בשם מהר"י לוריא לתמוה על כך, שהרי לא נאמר גבי ושב השני 'ה' אלקיך', ולכן הוא מחדש לתת פסיק באמצע, כי אם ושב, ושוב הפייטן חוזר לחלק השני של הפס' וקיבץ.

וחידוש מעניין מצינו בפי' רבי חיים פלטיאל שם, וז"ל: ונתקשה ר"ת, והא אפילו גבי עמון כתוב ושב ולא כתיב והשיב. וגרס ר"ת ושב לא נאמר פעם אחת אלא ושב ושב תרי זימני דכתיב ושב וקבצך. ולהכי בחרז יצוה ה' חסדו י"ל ושב לא נאמר כי אם ושב ושב וקבץ.

לפי גירסא זו מסולקת קושיית מהר"י לוריא הנ"ל מעיקרא.

יצויין שתמיהת ר"ת וגירסתו בגמ' מובאת כבר בתוס' הרא"ש שם, וכיוונו לזה מדנפשייהו ר' משה מאימראן והטורי אבן מדנפשייהו, וראה מרומי שדה שם.

[שבטיישראל]

בסדר עבודת ישראל (לר' יצחק בער, רעדלהיים תרכ"ח) גרס 'והשיב' לא נאמר, בהתבסס על דברי הגמ' במגילה כט,א: תניא ר"ש בן יוחי אומר, בוא וראה כמה חביבין ישראל לפני הקב"ה שבכל מקום שגלו שכינה עמהן וכו', ואף כשהן עתידין להגאל שכינה עמהן שנאמר ושב ה' אלקיך את שבותך, והשיב לא נאמר אלא ושב, מלמד שהקב"ה שב עמהן מבין הגליות. וכן מובא בשם האדמו"ר בעל מנחת אלעזר ממונקאטש ועוד.

נוסחא זו נמצא גם בזוה"ק פ' ויקרא (ח"ג כ"ב.), וז"ל :
"אתיו אתו לגבאי ונהוי כלא במדורא חדא וכלנא נתוב לאתרנא, הדא הוא דכתיב ושב יי' אלהיך את שבותך והשיב לא נאמר אלא ושב תרין ושב ושב כתיב הכא, אלא חד לכנסת ישראל וחד לקודשא בריך הוא הדא הוא דכתיב ושב יי' אלהיך את שבותך ושב וקבצך מכל העמים"




תיקון:
כעת שמתי לב שמדברי הזוה"ק נראה להדיא שהדרוש הינו מה"ושב" הראשונה, ושם אכן כתוב "ושב ה' אלוקיך".

[תולעת ספרים07]

ברוך הנמצא שבטי
דומני שגם היב"ץ בסידורו כותב לתקן לומר והשיב והיעב"ץ לבטח ידע פרק בזוהר.
וראה גם בשיר השירים שאמרתי זה עתה פרק ד פסוק ח וברש"י שם - ואולי יש לקשר בזה.

[חד וחלק]

לפי הביאור השני - ד'ישיב לא נאמר' היינו שלא ישיב על ידי אחרים - לא אתי שפיר כ"כ לשון הפייט, דנאמ' שם 'ואיתנו ישוב נדחים קובץ, ישיב לא נאמר' וכו'. ומשמע שעיקר החידוש שישוב איתנו, שאל"כ היה לו לומר 'ואותנו ישיב'.

[עושה חדשות]

אעתיק מהרשום אצלי בזה, (לרגל פ' ניצבים).

ל-ג רש"י "ושב ה' אלהיך את שבותך - היה לו לכתוב והשיב את שבותך, רבותינו למדו מכאן שהשכינה כביכול שרויה עם ישראל בצרת גלותם, וכשנגאלין הכתיב גאולה לעצמו, שהוא ישוב עמהם. ועוד יש לומר, שגדול יום קבוץ גליות ובקושי, כאלו הוא עצמו צריך להיות אוחז בידיו ממש איש איש ממקומו, כענין שנאמר ואתם תלקטו לאחד אחד בני ישראל, ואף בגליות שאר האומות מצינו כן ושבתי שבות מואב ושבתי את שבות מצרים. וד' רש"י בסופם הם קו' על מה שהביא בתחי' מד' חז"ל שהשכינה שרויה עם ישראל בגלותם דהרי גם במואב ומצרים אמרי' כן. ועי' פנים יפות משכ"ב. ובתורא"ש מגילה כט, א כ' "והשיב לא נאמר אלא ושב וקשה מאי דייק מושב דהא כתיב ושב ה' את שבות עמו וי"ל דדייק מושב שני דכתיב ושב ה' אלהיך את שבותך ושב וקבצך והראשון ושב משמע עוקר [והשני] ונעקר כמו ובכל תבואתו תשרש דישאר איגארה בלעז". וכ"ה בזוהר ויקרא דף כב "תרין ושב ושב כתיב הכא, אלא חד לכנסת ישראל וחד לקודשא בריך הוא הדא הוא דכתיב ושב וכו' את שבותך ושב וקבצך מכל העמים". וע"ע טו"א מגילה שם.
שו"ר בפי' רח"פ כאן ז"ל "דרשינן בתלמוד ורש"י מייתי לה והשיב לא נאמר אלא ושב שישוב בעצמו. והק' רבינו תם והא אפי' גבי עמון כתיב ושב ולא והשיב, וגר' ר"ת ושב לא נאמר פעם אחת אלא ושב ושב תרי זימני דכתיב ושב וקבצך, ולהכי בחרז יצוה יי חסדו יש לומר ושב לא נאמר כי אם ושב ושב וקבץ. ומורי פי' דהכא דייק מדכתיב שם יתירא דהא מרישא כתיב (ושב) ושבת עד יי אלהיך, א"כ הזכיר השם כבר וה"ל למכתב ושב את שבותך ורחמך אלא ודאי דה"ק ושב הוא הק' בעצמו ישוב אבל בבני עמון לא כתב שם יתירא". (ובתורא"ש צריך לגרוס בקו' 'שבות עמון', ועי' בהע' מהד' זכר"י). ועי' רבינו בחיי ביאור אחר בכפילות ד'ושב'.