קם נשקיה ברישיה ויהיב ליה ברתיה

[עושה חדשות]

"בעא מיניה רבא מרב נחמן משיח שנצטרע מהו באלמנה מידחא דחי או מיפטר פטר לא הוה בידיה זימנין הוי יתיב רב פפא וקמבעיא ליה א"ל הונא בריה דרב נחמן לרב פפא תנינא אין לי אלא שעבר מחמת קריו עבר מחמת מומין מנין ת"ל והוא קם נשקיה ברישיה ויהיב ליה ברתיה",

ושמעתי שנתווכחו בזה, (השמות שמורים במערכת), האם רב פפא בא לתת כאן פרס הצטיינות לת"ח, או לאידך גיסא דרב פפא מיד לקח לעצמו לקיים ישיא בתו לת"ח.

(ובחזו"א אמו"ב ג-יט לא מצאתי הכרח לאחד מהצדדים).

וע"ע שמואל א יז כה.

[הרע במיעוטו]

נראה לי שלא התכוון לקיים דין כלשהו בזה, אלא זו תגובה טבעית של אב החפץ באושרה של ביתו
יש אב שמחפש חתן עו"ד ויש שמחפש חתן שיודע לדרוש או פרקו נאה,
במשקפיים של רב פפא מי שפושט איבעיא זו זאת המציאה שצריכים לחטוף וכל חפציך וכו'.

[איש]

בענין זה בנותן טעם לציין שרבא הרי היה תלמידו של רב נחמן [ע' ברכות כג: 'כי הוה אזלינן בתריה דרב נחמן'], וכאשר שאלו דין זה לא ידע להשיבו, רב פפא היה תלמידו של רבא [ע' כתובות פה.], ומובן שלא ידע דין זה שהרי אף רבו של רבו לא ידע, ולכן מה גדלה התפעלותו מהונא בנו של רב נחמן שידע דין זה מעצמו [שהרי לא שמע זאת מאביו - רב נחמן שהיה מן הסתם רבו], לכך נשקיה ברישיה ויהיב ליה ברתיה.
(אולי יש להוסיף שמצאנו בש''ס שרבא חשש מהונא בריה דרב נחמן שיקפחנו בהלכות, ראה עבודה זרה נח, א. ואכן כאן רואים שידע דין שלא ידע רבא).

[ההוא גברא]

(להזכירכם, בנו של רב נחמן היה ממשפחת ראש הגולה והיה לו עושר וייחוס. מסתמא היה בלאו הכי "שידוך מבוקש"...)

[איש_ספר]

בספר מצוף דבש צימרינג ראיתי בעבר שכותב, שקיים בו פסוקו שפסק, והוא אשה בבתוליה יקח. ודפח"ח.

[שערי חכמה]

ועדיין לא נתבאר ענין נשקיה ברישיה. ושמעתי לבאר דרב פפא שמיע ליה מרבא רביה דמאן דרחים רבנן הוו ליה בנין רבנן, ומאן דמוקיר רבנן הוו ליה חתנוותא רבנן. ובהא דנשקיה רחים רבנן, וזכה לעשרה בנין רבנן, אך עדיין לא זכה לחתנוותא רבנן, ומיד יהיב ליה ברתיה וזכה אף בזה.

[איש]

בספר מצוף דבש צימרינג ראיתי בעבר שכותב, שקיים בו פסוקו שפסק, והוא אשה בבתוליה יקח. ודפח"ח.

כמדומני שבמשך חכמה אומר רעיון כזה או דומה

[עושה חדשות]

בספר מצוף דבש צימרינג ראיתי בעבר שכותב, שקיים בו פסוקו שפסק, והוא אשה בבתוליה יקח. ודפח"ח.

כמדומני שבמשך חכמה אומר רעיון כזה או דומה

משך חכמה פ' אמור -
והוא אשה בבתוליה יקח. בהוריות דף יב, ב: בעי (מיניה רבא מרב נחמן): משיח שנצטרע, מהו באלמנה? מידחא דחי או מיפטר פטר? (לא הוה בידיה. זימנין הוה) יתיב רב פפא (וקמבעיא ליה. א"ל הונא בריה דרב נחמן לרב פפא), תנינא, אין לי אלא שעבר מחמת קריו, עבר מחמת מומין מנין? ת"ל "והוא". (קם נשקיה ברישיה ויהיב ליה ברתיה, עכ"ל הגמרא). ותמוה, למה בעי אם נצטרע דוקא, ולא אם נעשה בעל מום? ועוד, פירוש מידחי דחי וכו' לפי רש"י תמוה. ותו, איך יליף מ"והוא", לרבות, טפי משמע למעט! ותו, מה דבר חכמה ראה בו?!
אולם פירושו עמוק על פי איזה הצעות: תניא בתורת כהנים מכילתא דנגעים סימן קנב (תזריע פרק יב פיסקא ה): "והצרוע אשר בו הנגע" (ויקרא יג, מה) - אף על פי שהוא כהן גדול, לפי שנאמר "ראשו לא יפרע ובגדיו לא יפרום", יכול אף על פי שהוא מנוגע, (מה אני מקיים "בגדיו יהיו פרומים וראשו יהיה פרוע" - בכל אדם חוץ מכהן גדול, ת"ל "אשר בו הנגע" - אפילו כהן גדול). וכן כתב הרמב"ם (הלכות טומאת צרעת י, ו) שעשה דוחה לא תעשה [ולכאורה צריך עיון, הא איכא לא תעשה ועשה ד"וקדשתו כי את לחם א - להיך"! אך עיין תוספות בבא מציעא כט, ב, ועוד בימי חלוטו אינו "קדוש", וכמו שכתב הרמב"ם גבי נזיר כיון דאינו עולה, יעויין שם]. וזהו דבעי, כיון דליכא גביה לאו דפריעה ופרימה, מי אמרינן דמדחא דחיא עשה ללא תעשה, הא לשאר דברים מוזהר ככהן גדול, ודוקא פריעה ופרימה נדחה מעשה ד"הצרוע אשר בו הנגע ראשו יפרע וכו'" או מיפטר פטור מכל דיני כהונה גדולה והוא כהדיוט לכל דבר. ואם כן האיבעיא דוקא על נצטרע.
ופשוט דפירוש דהך ברייתא על פי מה דאמרינן בתורת כהנים פסקא ע (להלן פרק ד פיסקא א), "איש איש מזרע אהרן והוא צרוע" (להלן כב, ד), אין לי אלא מזרע אהרן, אהרן עצמו [פירוש כהן גדול] מנין? ת"ל "והוא". וקאי "והוא צרוע" על כהן גדול. ואם כן שפיר יליף מגזירה שוה "והוא אשה בבתוליה יקח" מ"והוא צרוע או זב", דשניהם מדברים בכהן גדול. והוא כאילו קאמר, אף על פי שהוא צרוע, בכל זאת "אשה בבתוליה יקח". ומיניה יליף לעבר מחמת מומו, וממילא מוכחא דמצורע בכל זאת הוי כהן גדול. ומחמת שהבין עומק הדברים נשקיה וכו'. ומופלג אחד אמר שעפ"י זה מוכרח דהך (להלן כב, ד) "צרוע או זב" במוחלט הכתוב מדבר, דאמרינן "והוא" - אעפ"י שהוא צרוע ופורע ופורם, בכל זאת "בבתוליה יקח", שהוא כהן גדול לכל הדברים. אבל מוסגר אינו פורע ופורם. וזה שאמר ביבמות דף עה, א: ולהך תנא דפליג עליה דתני דבי ר' ישמעאל דאמר במצורע מוחלט וכו', וזה רבי עקיבא דילן דיליף "והוא" - "והוא", וזה נכון.

***
עדיין לא הוכרעה השאלה הפותחת. כך היה מעשה, במעמד כל שהו של חלוקת פרסים לכותבי חידו"ת לפני עשרות שנים, דרש אחד, רב מטעם, והזכיר את המעשה הנ"ל כמקור לתיגמול בעבור חידושי תורה. א' מגדולי רה"י שליט"א העיר אח"כ, שזה מעיד על הדורש, שהוא לא מבין שאם רואים בחור ת"ח 'חוטפים' אותו עבור הבת, ולא מתגמלים אותו בבת. ולכן שאלתי מה הפשטות.

[איש]

מהלשון 'יהיב ליה ברתיה' נראה שהוא לשון מתנה, הרי לא אמרו 'לקחו להיות חתנו'... אך כמובן שזה נתון לפרשנות.