דעת_האברך כתב:חשבתי שאולי מאחר והרא"ש עזב את אשכנז לספרד עוד בחיי רבו...
ציון הלז לראש מרנא ורבנא מאיר בן הרב ברוך, אשר תפשו מלך רומי בארבעה ימים לר"ח תמוז שנת ארבעים ושש לאלף הששי, ונפטר בתפיסה י"ט באייר שנת חמישים ושלש, ולא נתן לקבורה ער ארבעה מים לירח אדר שנת ששים לאלף הששי.
ובשנת חמשת אלפים וששים וחמשה העיר ה' את רוח ה"ר אשר בן ה"ר יחיאל לצאת מאשכנז, הוא ובניו ובני ביתו לגור בטוליטלה...
חד ברנש כתב:ולא זו בלבד, אלא שהרא"ש קיבל מרבו מהר"ם הרבה יותר משאר התלמידים, כי הוא שימשו בשנים הארוכות שהיה חבוש בבית הסוהר.
עושה חדשות כתב:אני נזכר כעת בב' דוג' שהרא"ש מאריך מאד בהעמדת פסקי המהר"ם, מבלי להזכיר שמו. א. אריכות דברי הרא"ש בפ' הניזקין על נאמנות עד אחד. ב. אריכות דבריו בחולין פ"ז בגדרי ביטול ברוב יבש ביבש.
פרי יהושע כתב:מאד מצוי שתלמיד לא מזכיר את רבו, כיון וכל תורתו מרבו..
פרי יהושע כתב:מאד מצוי שתלמיד לא מזכיר את רבו, כיון וכל תורתו מרבו.
בקרו טלה כתב:פרי יהושע כתב:מאד מצוי שתלמיד לא מזכיר את רבו, כיון וכל תורתו מרבו..
כוונתך בוודאי למה דאי' בירושלמי (ברכות)
ר' יוחנן הוה מיסתמיך על ר' יעקב בר אידי והיה ר' אלעזר חמי ליה ומיטמר מן קדמוי, אמר הא תרתיי מילין הדין בבלייא עביד בי, חדא דלא שאל בשלומי, וחדא דלא אמר שמועתא משמי. וכו'. מי מהלכין חמי ליה חד בית המדרש, א"ל הכא הוה ר"מ יתיב דרש ואמר שמועתא מן שמיה דרבי ישמעאל ולא אמר שמועתא מן שמיה דר' עקיבה, א"ל כל עלמא ידעין דר"מ תלמידו דר' עקיבא, אמר לו כ"ע ידעין דר' אלעזר תלמידיה דר' יוחנן.
משה1 כתב:ובעיני היותר תמוה שהרא"ש אינו מזכיר ומשתמש בדברי האור זרוע (זולת במקומות בודדים ממש) והרי ספר זה גדוש ומלא מתורת גאוני צרפת ואשכנז, וצ"ע.
יעקובי כתב:דעת_האברך כתב:חשבתי שאולי מאחר והרא"ש עזב את אשכנז לספרד עוד בחיי רבו...
מחילה, אך זה אינו.
מהר"ם נפטר י"ט אייר נ"ג, כחקוק על מצבתו:ציון הלז לראש מרנא ורבנא מאיר בן הרב ברוך, אשר תפשו מלך רומי בארבעה ימים לר"ח תמוז שנת ארבעים ושש לאלף הששי, ונפטר בתפיסה י"ט באייר שנת חמישים ושלש, ולא נתן לקבורה ער ארבעה מים לירח אדר שנת ששים לאלף הששי.
הרא"ש עזב את אשכנז לספרד רק כ-12 שנים לאחר מכן [=ס"ה], וכמו שכתב תלמידו בעל צדה לדרך בהקדמתו:ובשנת חמשת אלפים וששים וחמשה העיר ה' את רוח ה"ר אשר בן ה"ר יחיאל לצאת מאשכנז, הוא ובניו ובני ביתו לגור בטוליטלה...
פלגינן כתב:עיון אצל תא-שמע, כנסת מחקרים, ב, פרק שביעי, יכול להוסיף בסוגיה זו.
עדיאל ברויאר כתב:אפשר להציע, ואין זו אלא הצעה בלבד, שהדבר נובע משני גורמים, אולי הפוכים במהותם.
מצד אחד, רוב חיבורי הרא"ש הם חיבורים על הש"ס, וכיוון שבכל מהם הוא בחר מחבר אחר כבסיס לחיבורו (כפי שעמד על כך החיד"א - בפסקים-רי"ף, בתוספות ובפיה"מ ר"ש משאנץ), שוב נותר מקום שולי יותר למהר"ם עצמו להכנס רק בתוך הדיונים עצמם. מה עוד, שיתכן שלפני הרא"ש לא היו חיבורי הליקוטים של תלמידי מהר"ם שמסדרים את פסקיו, ופסקי ראשוני אשכנז-צרפת האחרים, על סדר הש"ס/רמב"ם/ענייני הלכה. וממילא היה לו פחות נגיש ומסודר להשתמש בפסקי מהר"ם. (ובתוספותיו הוא לא הירבה להשתמש בגלל מטרת חיבור התוספות שלו, שנועדה להביא דווקא את התוספות הקדומים לספרד)
מצד שני, בגלל גדלותו של הרא"ש הוא היה יותר עצמאי ועסק בשאלת הפסיקה עצמה, ולא רץ לבדוק בכל דבר מה הפסק של רבו. ושימושו אצל רבו היה יותר בלימוד ובסברה ובדרכי הפסיקה, ופחות בפסקים ובמנהגים עצמם. ושאר תלמידי המהר"ם עשו הפוך (כמובן שכולם שימשו בשני התחומים, השאלה היא היכן התרכזו יותר).
פרי יהושע כתב:מאד מצוי שתלמיד לא מזכיר את רבו, כיון וכל תורתו מרבו.
ואפשר להוסיף להנ"ל מקומות ששפתי רבו מתמללים מתוך דבריו בלא שמזכירם בפירוש, בפ"ק דעירובין ס' ו' לעניין "מבוי עקום" יעויי"ש.
דעת_האברך כתב:פרי יהושע כתב:מאד מצוי שתלמיד לא מזכיר את רבו, כיון וכל תורתו מרבו.
עדיין אין זה מיישב היטב, כי הלוא יש המון פסקים של מהר"ם שמובאים בשאר ספרי תלמידיו, ואילו הרא"ש אינו מביא אותם כלל, לא בשמו ולא בשם רבו.
יעקובי כתב:חד ברנש כתב:ולא זו בלבד, אלא שהרא"ש קיבל מרבו מהר"ם הרבה יותר משאר התלמידים, כי הוא שימשו בשנים הארוכות שהיה חבוש בבית הסוהר.
דרוש מקור.
דברים מאת הרא"ש בשם רבו בעת המאסר, אינם מופיעים בין שלל המקורות שליקט רֶבְּ שִׂמְחֶה (בהמעיין).
כמו"כ אצל פריימן לא מצאתי, זולת הציון לתשובה מיימוניות (אישות, ל) אשר בכותרתה מופיע: "תשובת מורי רבינו למה"ר אשר ממגדל איזנשהיים". מכך הסיק פריימן כי הרא"ש שמר על קשר מכתבים עם רבו בעת המאסר.
פרי יהושע כתב:מה קורה בתשובות?
דעת_האברך כתב:דרך אגב, אוסיף נקודה שהתחדשה לי לאחרונה, שבכמה מספרי הקדמונים מבואר שעד שקם הבית יוסף היו נוהגים כפסיקת הרא"ש לא רק באשכנז, אלא גם בספרד ברוב (ולפחות בחלק גדול) המקומות. רק אחרי פסיקת הבית יוסף השתנה הדבר, שבדרך כלל הולכת פסיקת הספרדים לפי הרמב"ם.
ים של שלמה בקידושין כתב:וכן נראה עיקר, שהרא"ש הזכיר את רבו מהר"ם בשמו רבינו מאיר, אלא מאחר שהיו לו אפשר שארי חכמים שהיו רבותיו, אם כן הוצרך להזכירו, ובמה שאמר רבינו מאיר הוה כאלו משנה שמו לכבוד, ודוגמא זו מצינו להדיא בפ"ק [דפסחים] (י"ג ע"ב) גבי אמר רחבא אמר ר' יהודא, הר הבית סטיו כפול היה, וכתבו התוספות (שם, ד"ה אמר) דמשום הכי אמר ר' יהודא, ולא אמר, רב יהודא, וכמו שהוא מוזכר בכל התלמוד, משום שהיה רבו מובהק, קרי ליה רבי ע"כ, וממילא שההרגל לקרות לכל חכם ר', ישנה אותו, ויקראו אותו רבינו פלוני, או ר' פלוני רבי ומורי, ובאביו בכל ענין אסור להזכיר שמו לעולם, אלא אבי מורי, כדלעיל, והטעם, שאין לו אלא אב אחד, ואין כאן מקום לטעות, ויש מקשין על הטור, שכתב וא"א הרא"ש, למה הזכירו בשמו, ולא כתב אבי מורי, ורוצים לחלק בין הזכרה בפיו לכתיבה בעלמא, ואני אומר, שאין ראייה לדבריהם, שהוא הזכירו בלשון צח, במלת כבוד ושבח, וא"א הרא"ש, ר"ל ראש לכל ישראל, ולא שכתב או שאומר וא"א ר' אשרי ז"ל.
האמת והשלום כתב:פעם שמעתי שאמר מוהר"ם שכיוון שהוא כותב מהזיכרון ואין לפניו פירוש התוס' אם ימצא שחלק עליהם, שלא ילכו כמוהו אלא כהתוס',ואולי הוא טעמו של הרא"ש שמיעט מלהביא דברי רבו.
חד ברנש כתב:ולא זו בלבד, אלא שהרא"ש קיבל מרבו מהר"ם הרבה יותר משאר התלמידים, כי הוא שימשו בשנים הארוכות שהיה חבוש בבית הסוהר.
כדכד כתב:אולי משום שהגויים הרשעים שאסרו את המהר"ם ורדפו גם אחרי הרא"ש (והרגו את המרדכי) העדיף הרא"ש שלא לציין בספריו את שמות רבותיו חכמי אשכנז ובכללם המהר"ם
כדכד כתב:איני בקי מספיק בהיסטוריה אבל למה שידוע לי נסיונותיו של הרא"ש לשחרר את מהר"ם היו טרם בריחתו מאשכנז ואף שאת ספרו כתב אחרי בריחתו עדיין הם יכלו להגיע אליו
דעת_האברך כתב:למעשה השאלה על הרא"ש קיימת לא רק בנוגע לדברי המהר"ם אלא בנוגע לכל התורה העשירה של רבותינו מאשכנז (ראב"ן, ראבי"ה, אור זרוע ועוד ועוד) שהרא"ש כמעט לא מביא מדבריהם באופן יחסי, למרות שמשם יניקתו ושם נטועה עריסתו, לעומת המרדכי בו רואים את היקף תורתם בכל הש"ס. אך כאמור, השאלה יותר כואבת כשמדובר על רבו ומורו המהר"ם.
עדיאל ברויאר כתב:משה1 כתב:ובעיני היותר תמוה שהרא"ש אינו מזכיר ומשתמש בדברי האור זרוע (זולת במקומות בודדים ממש) והרי ספר זה גדוש ומלא מתורת גאוני צרפת ואשכנז, וצ"ע.
צריך לזכור שהרא"ש ברח לספרד, ומסתבר שהוא לא לקח איתו ספרייה מלאה אלא חלקית.
מה עוד שספר או"ז (הגדול) לא היה נפוץ מאוד בתקופת הראשונים, כנראה מחמת גודלו. וסימני או"ז נכתבו בערך באותו הזמן.
וכל זה אינו אלא השערה בעלמא.
הוגה כתב:עד ששואלים על הרא"ש, ונכנסים באשכול זה לאין סוף השערות רחוקות, נשאל על מהר"ם עצמו, מדוע בספריו שלו, הלכות ברכות, הלכות שמחות, פסקי עירובין, כמעט ולא מביא מספרי ראב"ן ואור זרוע? (ראבי"ה מביא).
כך גם מרדכי והגהות מיימוניות, בעיקר מביאים מספרי ראבי"ה, וכשמביאים ראב"ן רוב הפעמים (לפחות) נראה שאינו אלא מתוך ראבי"ה, ומביאים או"ז לעיתים נדירות מאוד. (וראה מרדכי גיטין סי' שלט ודוק. וע"ע מרדכי ברכות סי' יט והגה"מ הל' תפלה פי"ב אות ז ופי"ג אות ש). פוק חזי.
בעיקר ספרי התוספות היו אצלם ספרי יסוד, ואח"כ גם ראבי"ה אצל מהר"ם ותלמידיו, משא"כ רוב שאר הספרים.
דעת_האברך כתב:יעקובי כתב:
אני נסמכתי בזכרוני ספרו של הרב מאיר להמן על מהר"ם מרוטנבורג, שם נדמה לי שמסופר שהרא"ש ברח לפני המהר"ם והמהר"ם היה אמור להיפגש עמו ונתפס בדרך. אך כמובן ההוכחות שהבאת ניצחות.
עדיאל ברויאר כתב:הרא"ש לא כתב ספרי ליקוט, משא"כ שאר תלמידי מהר"ם.
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 122 אורחים