קכה. הרמב"ם השמיט הא דא"ר י'וחנן (1) בתענית ז', א', אם תלמיד הגון כו' [לקראת צמא התיו מים ואי לא הוי כל צמא לכו למים], והרגיש בזה הגהות הגר"צ חיות (בזה?),
ונלע"ד דביומא ע"ז, ב', איבעיא להו הרב אצל תלמיד מהו לילך וארי"צ בב"ח דזעירי הלך לרחב"א, ורב אשי אמר דרחבא הוא דהלך אצל זעירי, ונראה (שמזה) [שלזה] השמיט הרמב"ם ולא כ' דמותר לרב לילך, דס"ל דרב אשי דבתראה פליג עליו (2) א"כ הלכה כוותיה [(ובכ"מ) [ובמגיד משנה] (3) פ"ג מש'ביתת ע'שור ה"ו כ' ט'עם א'חר ולע"ד טעם זה נכון יותר ] וטעמא דר"א דס"ל דלא נכון שילך רב אצל תלמיד א"כ יש ללמוד מזה דל'א ס"ל הא דר' יוחנן וא"כ הרמב"ם לשיטתו השמיט בצדק דין זה (4).
עוד נראה דליתא לדר' י'וחנן, דהרי בע"ז י"ג א', א"ר יוסי דיוסף הכהן טימא עצמו לילך אצל רבו ואס"ד כרבי יוחנן א"כ למה לא הלך רבו אצלו (5) ויותר דר"י גופי' אמר שם דהלכה כר' יוסי , וצ"ל אמוראי אליבא דר"י [ואף שלא הוזכרו אמוראים נמצא כה"ג במנחות נ"ב, ב', ] וא"כ כיון שהרמב"ם פסק בפ"[ג מהל' אבל הלי"ד] כר"י דלשם א"כ ליתא כבר להא דר"י דהכא ודו"ק.
ספרים וועלט כתב:האם שמעתם על ספר אחד שנתחבר ע"י גאון קדמון שעשו כן לספרו?
מה שנכון נכון כתב:ספרים וועלט כתב:האם שמעתם על ספר אחד שנתחבר ע"י גאון קדמון שעשו כן לספרו?
אולי המחבר דידן קדמון, אבל מי אמר שהוא גאון, בפרט אם הספר מוכיח איפכא?
ספרים וועלט כתב:אני באמצע עבודה של הדרה והגהה של ספר ממחבר שחי לפני כמה מאות שנה ז"ל.
כמה קטעים יש שהם מרפסין איגרא ממש; נגד סוגיות שלמות *ומפורסמות*, טעויות גמורות בציטוטים וכדומה.
מה עושים?
כתבתי הערות (לא השגות) על חלק גדול מן הספר, כך שזה לא פתרון לא להעיר כלל. או, אולי בכה"ג "כשם שקיבלתי וכו' אקבל שכר על הפרישה", ורק להקליד את הדבריםללא כל הערות?
כותבים "רבינו שכח פסוק..." או סתם "צע"ג"... אולי עדיף בכלל לא "להכתיר" את המחבר בתור "רבינו" אלא "המחבר", או אפילו גם זה לא.
למומחים פתרונות?
ספרים וועלט כתב:מה שנכון נכון כתב:ספרים וועלט כתב:האם שמעתם על ספר אחד שנתחבר ע"י גאון קדמון שעשו כן לספרו?
אולי המחבר דידן קדמון, אבל מי אמר שהוא גאון, בפרט אם הספר מוכיח איפכא?
אז אולי אין טעם להו"ל ספר כזה בכלל.
תכלס - האם ידוע על ספר אחד שעשו לו צנזורה לנקות אותו מן הטעויות שהיו בו?
ספרים וועלט כתב:לגבי טיב הטעות - כבר תפסו עליו בכמה ספרים קדמונים, ואכן סתרו את דבריו בלשונות חריפות.
אישצפת כתב:וכמו שראיתי גם לאיזה "חכמי המוסר" בדור זה שרוצים ללעוג לאליעזר בן יהודה ואומרים שהמציא את המילה ריבה מטעות פשוטה בהבנת הגמרא 'מאי ריבה דהאי ריבה ריבה מרקחת'. ולא שמו ליבם שאין גמרא כזאת בשום מקום ואליעזר בן יהודה יש לו מאמר שלם להסביר את דבריו לנתינת שם זה אחר שהביא כמה גירסאות בגמרא ודן בזה ולא שלף את זה מתחת לשרוולו ואכמ"ל. אולם אותם חכמי המוסר שחלק מהם נחשבים לגדולים בדור דורשים זאת בפני רבים ולפחות אחד מהם העלה זאת על ספרו. ואכמ"ל.
חנוכת התורה פרשת פינחס
קמד) בפסוק אבינו מת במדבר והוא לא היה בתוך העדה הנועדים על ה' בעדת קרח ובנים לא היו לו כי בחטאו מת וגו'. ויש לדקדק דהוה ליה למיכתב כי בחטאו מת תיכף אחר הדיבור והוא לא היה בעדת קרח וכך הוה ליה למיכתב אבינו מת במדבר והוא לא היה בתוך הנועדים על ה' בעדת קרח כי בחטאו מת ובנים לא היו לו. ויש לומר דבאו לתרץ דבריהם ולהוכיח דמחמת שלא היו לו בנים מוכח דבחטאו מת. והוא על פי מאמר חכמינו ז"ל. ויפול משה על פניו מלמד שחשדוהו באשת איש וקנא כל אחד את אשתו ממשה. והנה מצינו עוד בדברי חכמינו ז"ל דגבי סוטה כתיב ונקתה ונזרעה זרע דאם היתה יולדת נקיבות יולדת זכרים. אם כן אותה עדה כולם שקנאו לנשותיהם ממשה והם באמת היו טהורות אם כן פשוט הוא שהיה שכרם שילדו זכרים. לכך אמרו בנות צלפחד אבינו מת במדבר והוא לא היה בתוך העדה וגו' והראיה דהא ובנים לא היו לו אלא כולם בנות נקבות אם כן מזה מוכח שלא היה בעדת קרח רק כי בחטאו מת וגו':
עקביה כתב:טעות משונה ומוזרה מאד בספרו של אחד מגדולי הדורות.חנוכת התורה פרשת פינחס
קמד) בפסוק אבינו מת במדבר והוא לא היה בתוך העדה הנועדים על ה' בעדת קרח ובנים לא היו לו כי בחטאו מת וגו'. ויש לדקדק דהוה ליה למיכתב כי בחטאו מת תיכף אחר הדיבור והוא לא היה בעדת קרח וכך הוה ליה למיכתב אבינו מת במדבר והוא לא היה בתוך הנועדים על ה' בעדת קרח כי בחטאו מת ובנים לא היו לו. ויש לומר דבאו לתרץ דבריהם ולהוכיח דמחמת שלא היו לו בנים מוכח דבחטאו מת. והוא על פי מאמר חכמינו ז"ל. ויפול משה על פניו מלמד שחשדוהו באשת איש וקנא כל אחד את אשתו ממשה. והנה מצינו עוד בדברי חכמינו ז"ל דגבי סוטה כתיב ונקתה ונזרעה זרע דאם היתה יולדת נקיבות יולדת זכרים. אם כן אותה עדה כולם שקנאו לנשותיהם ממשה והם באמת היו טהורות אם כן פשוט הוא שהיה שכרם שילדו זכרים. לכך אמרו בנות צלפחד אבינו מת במדבר והוא לא היה בתוך העדה וגו' והראיה דהא ובנים לא היו לו אלא כולם בנות נקבות אם כן מזה מוכח שלא היה בעדת קרח רק כי בחטאו מת וגו':
מה שנכון נכון כתב:באם זה ספר שיש בו פסקי הלכה זה לא פתרון להשמיט, ואפי' לא להתעלם מלהעיר, כי המעיין צריך לדעת את דרגתו התורנית של המחבר, ויש נ"מ איזה משקל לתת לדבריו גם במקום שאינם תמוהים (בפרט בדורנו שכל מה שישן מתקדש אוטומטית).
אם מדובר על חידושים לא הלכתיים או על דרוש, יש לחוס על כבוד המחבר ולהשמיטם, ולמה לפרוס את שגיאותיו נגד השמש? ואם היו עושים כן לאדם שהוא בחיים היה בזה משום לשון הרע. ובשלמא שגיאות בודדות אינן פוגעות כ"כ בכבוד המחבר (אף שודאי הוא עצמו היה משמיטן). והכל לפי כמות ואיכות הטעויות.
דרומי כתב:אולי כתב את הדברים בזמן של גירושים וכו' שלא היו לו ספרים?
וראה בלחם משנה שכותב לפעמים את זה כתבתי ללא תלמוד וכו'
ספרים וועלט כתב:הצעתכם להשמיט את הקטע עצמו היא חידוש גדול מאוד בעיניי. אני שאלתי רק לגבי סגנון של ההערה.
האם שמעתם על ספר אחד שנתחבר ע"י גאון קדמון שעשו כן לספרו?
אם אין ברירה, אני אפילו שוקל להפסיק כליל את הדרת הספר.
לגבי טיב הטעות - כבר תפסו עליו בכמה ספרים קדמונים, ואכן סתרו את דבריו בלשונות חריפות.
מאיר סובל כתב:ספרים וועלט כתב:הצעתכם להשמיט את הקטע עצמו היא חידוש גדול מאוד בעיניי. אני שאלתי רק לגבי סגנון של ההערה.
האם שמעתם על ספר אחד שנתחבר ע"י גאון קדמון שעשו כן לספרו?
אם אין ברירה, אני אפילו שוקל להפסיק כליל את הדרת הספר.
לגבי טיב הטעות - כבר תפסו עליו בכמה ספרים קדמונים, ואכן סתרו את דבריו בלשונות חריפות.
אני לא בעד צנזורה, אבל מצטרף לאלו שתומכים בהשמטה - רק אם זה כת"י שטרם נדפס.
תפקידו של העורך למלא במידת האפשר את מקום המחבר עצמו, הרי אם היה בא להדפיס כת"י לרבים היה יושב ועורך ובודק כל דבר שוב, כי יתכן שכתב מהזכרון והתחלפו לו דברים.
קמנו ונתעודד כתב:עפ"י הספר סדר אליהו - תולדות האדר"ת נראה שספר מעשי למלך נכתב על ידו בהיותו בן 15 או 17.
ושא_נס כתב:לענ"ד הדלה תפקידו של עורך הוא רק להתקין את כתב היד או הספר במהדורה חדשה, וכל זה כ"שנכנס לראש של המחבר" ומכיר שיטתו היטב על הצד היותר טוב, אך אל לו לעולם להתערב בדברי המחבר עצמו. אל לו להכנס לצדדים וצידי צדדים אחרים. בפרט בספרים שמחבריהם הכינום במטרה להדפיסם.
אולי רשימות אישיות וכיו"ב יש מקום לדון שלא כוונו להדפסה (גם בזה אני מצדד לא להשמיט כלום כי תמיד יש מידע יקר, ומנסיון אדבר). וכבר כתב ר"ח פאלאג'י על סבו הרב חק"ל תפוחין קדישין שציווה שיסירו לשונותיו החריפים בכתיבותיו שהודפסו אחר פטירתו.
ולשונות חריפים עוד ניחא, אך לענ"ד אסור לעורך כלל להשמיט מאומה מבחינת תוכן. ואף אחד לא הכריח לעורך ליכנס לזה, ולענ"ד הדלה כמעט ועדיף לא להדפיס מאשר להדפיס ולהשמיט ולתת תמונה חסרה, ואם ידפיס חסר עם השמטות ילאה ויתיש המעיין העתידי לבדוק בכתבי היד, ובעיני הלומד המעמיק מהדורה שהושמטו ממנה פיסקאות תיזכר תמיד כ"מהדורה פגומה וחסרה". ולוואי המשמיטים לפחות יידעו הלומדים שהשמיטו כאן וכאן וכאן פיסקא, עם נימוק או בלי נימוק בסיבת ההשמטה. (דרך לימודי בספר חק משה לר' משה יהודה ליב ברמן הי"ד, נוכחתי שהעורך היה "חכם", ובכמה מקומות שלדעתו המחבר כתב דברים לא לעניין, או דברים שכבר כתובים במחברים אחרים, הוא פשוט השמיט אותם בלי שום סימן, וכמה פעמים יצר גמגומים בספר בלי ספק. כתב היד של ספר חק משה נגנב מספרית רמב"ם).
ומעיקרא אין ספק כי לעתים מן הסתם העורכים לא מעמיקים דיים להבין הדברים על אשורם, ואינם יודעים איזה פנינים מסתתרים בקטע המושמט.
לדוגמה קטנה אציין ענין שנתקלתי בו לאחרונה: אחד מחכמי הספרדים כפי הנראה דרש דרושים לשבתות מסוימות, אלא שדרושיו אבדו. על ידי מה אפשר לנסות לשחזר לפחות מתי דרש? על ידי מובאות מחכמי דורו שכותבים "ועיין לחכם פלוני בדרוש שדרש לשבת פלונית בשנה זו וזו". אין לי ספק שפיסקאות כאלו וכיוצא בהן יכולות להיות גם באותם קטעים מושמטים, והעורך אפילו לא מודע מספיק למידע יקר הערך המצוי בקטע שרוצה להשמיט.
שש ושמח כתב:אני מצטרף בכל עוז לדברי מחולת המחניים, [אני ממתין כבר לזעקות נגד צנזורה וכו'].
אין שום ערך בהדפסת חידושים לא נכונים, ואדרבא אסור להדפיס, שאין לך לשוה"ר גדול מזה, ויש בזה גם משום ביטול תורה ושיבוש התורה.
רק שאם זה ספר מאדם המוחזק כגברא רבה לא הייתי משמיט על דעת עצמי אלא בהתייעצות עם עוד ת"ח.
------------
דוגמא לנידון זה, מתוך ספר מעשי למלך להאדר"ת שנדפס בירחון האוצר ח"וקכה. הרמב"ם השמיט הא דא"ר י'וחנן (1) בתענית ז', א', אם תלמיד הגון כו' [לקראת צמא התיו מים ואי לא הוי כל צמא לכו למים], והרגיש בזה הגהות הגר"צ חיות (בזה?),
ונלע"ד דביומא ע"ז, ב', איבעיא להו הרב אצל תלמיד מהו לילך וארי"צ בב"ח דזעירי הלך לרחב"א, ורב אשי אמר דרחבא הוא דהלך אצל זעירי, ונראה (שמזה) [שלזה] השמיט הרמב"ם ולא כ' דמותר לרב לילך, דס"ל דרב אשי דבתראה פליג עליו (2) א"כ הלכה כוותיה [(ובכ"מ) [ובמגיד משנה] (3) פ"ג מש'ביתת ע'שור ה"ו כ' ט'עם א'חר ולע"ד טעם זה נכון יותר ] וטעמא דר"א דס"ל דלא נכון שילך רב אצל תלמיד א"כ יש ללמוד מזה דל'א ס"ל הא דר' יוחנן וא"כ הרמב"ם לשיטתו השמיט בצדק דין זה (4).
עוד נראה דליתא לדר' י'וחנן, דהרי בע"ז י"ג א', א"ר יוסי דיוסף הכהן טימא עצמו לילך אצל רבו ואס"ד כרבי יוחנן א"כ למה לא הלך רבו אצלו (5) ויותר דר"י גופי' אמר שם דהלכה כר' יוסי , וצ"ל אמוראי אליבא דר"י [ואף שלא הוזכרו אמוראים נמצא כה"ג במנחות נ"ב, ב', ] וא"כ כיון שהרמב"ם פסק בפ"[ג מהל' אבל הלי"ד] כר"י דלשם א"כ ליתא כבר להא דר"י דהכא ודו"ק.
הקטע הקצר הזה מלא טעויות כרימון:
(1) אין אלו דברי ר' יוחנן, אלא דברי רב חנינא בר פפא. ולפי"ז מתברר שכל דבריו בקטע השלישי אינם אלא טעות גמורה.
(2) מ"ש שרב אשי סובר שאסור לרב לילך אצל תלמיד כמובן שאינו אמת, שהרי רב אשי בס"ה סיפר מעשה שהיה ולדעתו אין ראיה להיתר, אך ברור שאין שום ראיה לאיסור.
[(3) מצטט בשם כס"מ ובאמת הוא במגיד משנה - זה לא טעות משמעותית כ"כ אך זה מראה שלא עיין כ"כ וכתב מהזכרון. ויש להוסיף שדברי המ"מ כבר מפורשים ברי"ף ואם היה מעיין בסוגיא ורואה את דברי הרי"ף בודאי היה מציינם, וגם לא היה כותב "ולע"ד טעם זה נכון יותר"].
(4) לא מובן. אף אדם לא העלה על דעתו מעולם שכוונת הסוגיא בתענית היא שגם אם התלמיד יכול לבוא אל הרב מ"מ על הרב להטריח את עצמו ולבוא אל התלמיד. וברור שכוונת הגמ' רק באופן שהתלמיד אינו יכול לבוא אל הרב. וא"כ א"א ללמוד כלום מהסוגיא ביומא, שבפשטות מדברת באופן שהתלמיד יכול לבוא אל הרב [וכ"כ הט"ז תרי"ג סק"ו].
(5) כמובן שא"א להוכיח ממה שאיזה תלמיד הלך אל רבו נגד הסוגיא בתענית. [ובנוסח אחר: כנראה שהיו לרבו תלמידים שגרו בצד המנוגד לצד של יוסף הכהן ולכן לא יכל ללכת לשם צד ונשאר במקומו...]
היו לי עוד כמה הערות על הקטע הקצר הזה, ונלאיתי מלכותבם.
וכן עוד הרבה קטעים שם לענ"ד תמוהים לגמרי.
[אני לא יודע מה זה מלמד על האדר"ת עצמו, שאינני יודע בכלל אם זה באמת ממנו, ובאיזה גיל כתב את זה. אני דן על החידושים לשעצמם].
שש ושמח כתב:א. מסתבר שהאדר"ת בגיל 17 לא היה מגדולי הדור. ואין הוכחה שנכתב בבגרותו. ואם ידוע לנו שנכתב שלא בעיון גם לזה יש משקל.
ב. כתבתי "על דעת עצמי" ואני מצפה מעורך שבמקרים כאלו יתייעץ עם עוד ת"ח וישמיט מה שצריך להשמיט.
ספרים וועלט כתב:אני באמצע עבודה של הדרה והגהה של ספר ממחבר שחי לפני כמה מאות שנה ז"ל.
כמה קטעים יש שהם מרפסין איגרא ממש; נגד סוגיות שלמות *ומפורסמות*, טעויות גמורות בציטוטים וכדומה.
מה עושים?
כתבתי הערות (לא השגות) על חלק גדול מן הספר, כך שזה לא פתרון לא להעיר כלל. או, אולי בכה"ג "כשם שקיבלתי וכו' אקבל שכר על הפרישה", ורק להקליד את הדבריםללא כל הערות?
כותבים "רבינו שכח פסוק..." או סתם "צע"ג"... אולי עדיף בכלל לא "להכתיר" את המחבר בתור "רבינו" אלא "המחבר", או אפילו גם זה לא.
למומחים פתרונות?
שש ושמח כתב:אני מצטרף בכל עוז לדברי מחולת המחניים, [אני ממתין כבר לזעקות נגד צנזורה וכו'].
אין שום ערך בהדפסת חידושים לא נכונים, ואדרבא אסור להדפיס, שאין לך לשוה"ר גדול מזה, ויש בזה גם משום ביטול תורה ושיבוש התורה.
רק שאם זה ספר מאדם המוחזק כגברא רבה לא הייתי משמיט על דעת עצמי אלא בהתייעצות עם עוד ת"ח.
------------
דוגמא לנידון זה, מתוך ספר מעשי למלך להאדר"ת שנדפס בירחון האוצר ח"וקכה. הרמב"ם השמיט הא דא"ר י'וחנן (1) בתענית ז', א', אם תלמיד הגון כו' [לקראת צמא התיו מים ואי לא הוי כל צמא לכו למים], והרגיש בזה הגהות הגר"צ חיות (בזה?),
ונלע"ד דביומא ע"ז, ב', איבעיא להו הרב אצל תלמיד מהו לילך וארי"צ בב"ח דזעירי הלך לרחב"א, ורב אשי אמר דרחבא הוא דהלך אצל זעירי, ונראה (שמזה) [שלזה] השמיט הרמב"ם ולא כ' דמותר לרב לילך, דס"ל דרב אשי דבתראה פליג עליו (2) א"כ הלכה כוותיה [(ובכ"מ) [ובמגיד משנה] (3) פ"ג מש'ביתת ע'שור ה"ו כ' ט'עם א'חר ולע"ד טעם זה נכון יותר ] וטעמא דר"א דס"ל דלא נכון שילך רב אצל תלמיד א"כ יש ללמוד מזה דל'א ס"ל הא דר' יוחנן וא"כ הרמב"ם לשיטתו השמיט בצדק דין זה (4).
עוד נראה דליתא לדר' י'וחנן, דהרי בע"ז י"ג א', א"ר יוסי דיוסף הכהן טימא עצמו לילך אצל רבו ואס"ד כרבי יוחנן א"כ למה לא הלך רבו אצלו (5) ויותר דר"י גופי' אמר שם דהלכה כר' יוסי , וצ"ל אמוראי אליבא דר"י [ואף שלא הוזכרו אמוראים נמצא כה"ג במנחות נ"ב, ב', ] וא"כ כיון שהרמב"ם פסק בפ"[ג מהל' אבל הלי"ד] כר"י דלשם א"כ ליתא כבר להא דר"י דהכא ודו"ק.
הקטע הקצר הזה מלא טעויות כרימון:
(1) אין אלו דברי ר' יוחנן, אלא דברי רב חנינא בר פפא. ולפי"ז מתברר שכל דבריו בקטע השלישי אינם אלא טעות גמורה.
(2) מ"ש שרב אשי סובר שאסור לרב לילך אצל תלמיד כמובן שאינו אמת, שהרי רב אשי בס"ה סיפר מעשה שהיה ולדעתו אין ראיה להיתר, אך ברור שאין שום ראיה לאיסור.
[(3) מצטט בשם כס"מ ובאמת הוא במגיד משנה - זה לא טעות משמעותית כ"כ אך זה מראה שלא עיין כ"כ וכתב מהזכרון. ויש להוסיף שדברי המ"מ כבר מפורשים ברי"ף ואם היה מעיין בסוגיא ורואה את דברי הרי"ף בודאי היה מציינם, וגם לא היה כותב "ולע"ד טעם זה נכון יותר"].
(4) לא מובן. אף אדם לא העלה על דעתו מעולם שכוונת הסוגיא בתענית היא שגם אם התלמיד יכול לבוא אל הרב מ"מ על הרב להטריח את עצמו ולבוא אל התלמיד. וברור שכוונת הגמ' רק באופן שהתלמיד אינו יכול לבוא אל הרב. וא"כ א"א ללמוד כלום מהסוגיא ביומא, שבפשטות מדברת באופן שהתלמיד יכול לבוא אל הרב [וכ"כ הט"ז תרי"ג סק"ו].
(5) כמובן שא"א להוכיח ממה שאיזה תלמיד הלך אל רבו נגד הסוגיא בתענית. [ובנוסח אחר: כנראה שהיו לרבו תלמידים שגרו בצד המנוגד לצד של יוסף הכהן ולכן לא יכל ללכת לשם צד ונשאר במקומו...]
היו לי עוד כמה הערות על הקטע הקצר הזה, ונלאיתי מלכותבם.
וכן עוד הרבה קטעים שם לענ"ד תמוהים לגמרי.
[אני לא יודע מה זה מלמד על האדר"ת עצמו, שאינני יודע בכלל אם זה באמת ממנו, ובאיזה גיל כתב את זה. אני דן על החידושים לשעצמם].
שש ושמח כתב:באמת עיקר טענתי היתה מה שכתוב בהערה הראשונה, וע"ז לא ענית. זה שיש הרבה טעויות כאלו באחרונים לא אומר שצריך להדפיס את זה. [את ההערה השניה כתבתי רק במוסגר והדגשתי שזה לא משמעותי ורק מראה שהדבר נכתב אפי' בלי עיון בספרים, וברור שיש לזה משקל בהחלטה האם להדפיס], כל השאר הוא רק לתוספת, לכן אע"פ שאני עומד בדעתי איני רואה צורך לדון בזה כאן ולהסיט את האשכול ממטרתו [עי' באישי]. זה שאפשר להתווכח על משהו אינו אומר שא"א בסוף להגיע להחלטה שמה שכתוב הוא פשוט לא נכון.
בכל אופן כמו שכתבתי גם אם אני הייתי העורך לא הייתי משמיט ע"ד עצמי.
ואני מורה בזאת לאלו שידפיסו את כתבי אחרי מותי, שאם לדעתם יש טעות במה שכתבתי כאן אז שלא ידפיסו זאת.
מתון כתב:ספרים וועלט כתב:אני באמצע עבודה של הדרה והגהה של ספר ממחבר שחי לפני כמה מאות שנה ז"ל.
כמה קטעים יש שהם מרפסין איגרא ממש; נגד סוגיות שלמות *ומפורסמות*, טעויות גמורות בציטוטים וכדומה.
מה עושים?
כתבתי הערות (לא השגות) על חלק גדול מן הספר, כך שזה לא פתרון לא להעיר כלל. או, אולי בכה"ג "כשם שקיבלתי וכו' אקבל שכר על הפרישה", ורק להקליד את הדבריםללא כל הערות?
כותבים "רבינו שכח פסוק..." או סתם "צע"ג"... אולי עדיף בכלל לא "להכתיר" את המחבר בתור "רבינו" אלא "המחבר", או אפילו גם זה לא.
למומחים פתרונות?
האם כבר עיינת בהגהות ר"י פיק על יערות דבש? יש טעותים בפסוקים וכו', כדאי לעיין שם!
הוא מסיים לפעמים "והוא פליאה גדולה על המחבר הגדול". ואולי משם יכולים ללמוד הגישה הנכונה בהערות כעין אלו.
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: Google [Bot] ו־ 74 אורחים