איתא בגמרא(שבת נד ע"ב): פרתו של רבי אלעזר בן עזריה היתה יוצאת ברצועה שבין קרניה וכו' תנא לא שלו היתה אלא של שכינתו היתה ומתוך שלא מיחה בה נקראת על שמו.
לכאורה יש להבין הלא איתא במשנה (ביצה כג ע"א): שלשה דברים רבי אלעזר בן עזריה מתיר וחכמים אוסרים; פרתו יוצאה ברצועה שבין קרניה וכו'.
וכיון שסבר שהלכה היא שמתיר יציאת פרה באופן שכזה, אם כן מה הריעותא בהתנהגותו, וגם יש להבין למה תלו זאת בשכנתו על שלא מיחה, הלא שפיר יש לומר שהיתה פרתו שלו?